מסה מאת: פרדריק מאן
Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED
שיח משעבד:
הבעיה הפוליטית המהותית ביותר. קחו בחשבון שלושה רבדים:
1. מושגים/מלים (כולל מילות שיח משעבד);
2. אמונות (שרשרת מושגים/מלים);
3. התנהגות.
כדי להרחיב את החופש, אני סבור שרוב הקוראים יסכימו, שעלינו לגרום בדרך כלשהי, לאנשים הפועלים בצורה התנהגותית המנוגדת לחופש, לשנות את התנהגותם.
אנשים נוטים להתנהג בהתאם לאמונותיהם. אם כך, הרי שכדי לשכנע אנשים לשנות את התנהגותם, עלינו לגרום להם בדרך כלשהי, לשנות את אמונותיהם.
אולם, מה אם אמונותיהם מורכבות משרשרות של מושגים/מלים?
- מה אם יש אמונות מסוימות שאינן ניתנות לשינוי אלא אם המושגים/מלים מהם הן מורכבות ישונו תחילה?
לפי רוברט פירסיג (Robert Pirsig) "זן ואמנות אחזקת האופנוע" (Zen and the Art of Motorcycle Maintenance):
"אולם להרוס מפעל או להתמרד כנגד ממשלה או להימנע מתיקון האופנוע רק משום שזוהי מערכת, משמעם לתקוף תוצאה במקום סיבה; וכל עוד המתקפה מופנית כנגד התוצאה, לא ניתן להגיע לשינוי.
המערכת האמיתית, המציאותית, היא מבנה המחשבה הנוכחי בעצמו, שיטת ההיגיון עצמה.
ואם הרסנו מפעל אולם ההיגיון העומד מאחורי הקמתו חי וקיים, שאז ההיגיון הזה פשוט יחזור ויקים מפעל חדש.
אם מהפכה הורסת ממשלה שיטתית, אולם דפוסי המחשבה השיטתיים שיצרו את אותה הממשלה נותרו ללא פגע, שאז אותם דפוסים יחזרו על עצמם בממשלה הבאה..."
- מה אם "מבנה המחשבה השיטתי" וה"היגיון" הבסיסי, מורכבים ממושגים/מלים?
אם כן, שאז כדי לגרום לאנשים לשנות את אמונותיהם הבסיסיות, החשובות ביותר עבורם, האם לא יהיה צורך לשכנע אותם לשנות כמה מן המושגים/מלים?
אני טוען ששורשי הבעיות הפוליטיות נטועים ברמת המושגים/מלים - בייחוד בשיח המשעבד הפוליטי.
"שפה יוצרת פחדים המתיישבים בראשנו ומהפנטים אותנו."
-- רוברט אנטון וילסון, מבוא ל"עץ השקרים" (מאת כריסטופר ס. הייאט, דוקטור לפילוסופיה).
אם אתם מקבלים את המושג/מילה "אנוכיות" (כפי שרוב האנשים מבינים אותה), אתם מקבלים גם את עסקת החבילה ההרסנית (כולל אמונות) המגיעה יחד עמה.
לא ניתן לשנות אמונות מסוימות הנוגעות ל"אנוכיות" בלא לשנות את עצם המושג "אנוכיות". כך גם לגבי המושגים/מלים "חוק" ו"ממשלה".
מנטליות העבד
אני גדלתי ב"דרום אפריקה" (לכאורה) ודיברתי אפריקנס.
מילה אחת באפריקנס בה כינו את האפריקנים הילידים היתה "naturel" (ילידי);
מילה נוספת היתה "skepsel" (יצור).
המילה הכי משפילה היתה "kaffer" (בלתי נאמן).
בנעוריי, מלים אלו היו בשימוש נרחב.
כעת הן הפכו בלתי מקובלות עבור רוב האוכלוסייה.
סבי היה פוליטיקאי שידע בדיוק מה יש לעשות לגבי ה"Swart Gevaar" (הסכנה השחורה). סבתי לימדה ילדים שחורים את שלושת ה-R (קריאה, כתיבה וחשבון) ולימודי דת בבית ספר שהקימה בחווה הפרטית שלהם.
משימתה היתה "לתרבת את הפראים".
יום אחד ליקקה משרתת שחורה את אחת מן הכפות של סבתי.
סבתי צעקה עליה בגסות על "שזיהמה כף לבנה", ואחר כך נתנה לה את הכף לשמור לעצמה, משום ש"לא היתה יותר מתאימה לשימוש של לבנים"!
כשהייתי בן שבע עשרה בערך, נקלעתי לשיחה עם אדם שחור. פתאום, כאילו הכה בי פטיש כבד, הבנתי שאני מדבר עם יצור אנושי! עד אותו רגע הנחתי בתת-המודע שלי, ששחורים הם "יצורים נחותים" - סוג של "תת-אדם".
סטיב ביקו (Steve Biko) היה מייסדה של תנועת "תודעה שחורה" ב"דרום אפריקה" (לכאורה). ביקו זיהה שהבעיה הגדולה ביותר היתה שהשחורים עצמם, בתודעתם, התייחסו אל עצמם כאל "יצורים נחותים".
התרבות בה גדלנו - השפה בה השתמשנו - נטעה את התפישה במוחותיהם של הלבנים, שהם "יצורים עליונים" (בהשוואה לשחורים), ובמוחותיהם של השחורים שהם "יצורים נחותים" (בהשוואה ללבנים).
למעשה, כל הלבנים והשחורים תורבתו בתת-התודעה באופן זה.
ביקו זיהה את התופעה והטיף כי על השחורים לשחרר את תודעתם מאזיקי "היצור הנחות".
ביקו הפך מפורסם ברחבי העולם וזכה לביקורים רבים של אנשים כגון בובי קנדי.
הוא גם היה האיום הגדול ביותר לטרורקרטים הלבנים ב"דרום אפריקה" (לכאורה).
המשטרה רצחה אותו ביעילות.
בזמנו "הולבן" הרצח.
הזיהוי שביצע סטיב ביקו למנטליות-העבד של שחורים רבים הוותה השראה עצומה גם עבור התפתחות התודעה האישית שלי, לגבי הדרגות השונות של מנטליות העבד.
מאוחר יותר, בבריסל, נתקלתי ב"תסביך סינדרלה":
"פחדה של אישה מן העצמאות" (Women's Fear of Independence) מאת קולט דאולינג (Collette Dowling).
הנושא של דאולינג הוא שנשים, בתודעתן, נוטות להתייחס לעצמן כאל "יצורי עבדות נחותים" (בהשוואה לגברים). נחיתות זו היא ברובה תת-מודעת ונכפית על ידי התרבות בה הן חיות. לפי דאולינג, גברים נוטים להתייחס לעצמם כאל "יצורי אדנות עליונים" (בהשוואה לנשים).
פגשתי גם מורה בבית הספר האמריקאי בבריסל. כתוצאה מדיונים פוליטיים וחינוכיים עמה, התגבש אצלי המונח "מנטליות-העדר". באופן בלתי-מודע, המורה הזו התייחסה לעצמה כאל "פרה" בבעלות "ממשלת האב-הגדול", המחזיקה בזכות לחלוב אותה, לבנות גדרות שיסגרו סביבה, לומר לה מה מותר לה לאכול ומה לא. כמו רועה העדר, "ממשלת האב-הגדול" היתה גם היא מחויבת לטפל בה ולהאכיל אותה. וחובתה בתמורה היתה "לחנך" את "העגלים" שבטיפולה, ולהחדיר בהם את "מנטליות העדר". כמובן, "העגלים" שלה מחוייבים ללכת ל"בתי ספר" כדי ללמוד מה ש"ממשלת האב-הגדול" מכתיבה.
באמריקה כיום, אנו רואים בטלוויזיה וקוראים בעיתונים היומיים, על מנהלים עסקיים המתחננים להגנת "ממשלת האב-הגדול" כנגד התחרות ה"זאב הרע" הבלתי הוגנת מחוץ, או על "ממשלת האב-הגדול" שחייבת לעשות כך וכך כדי לסייע לנו, היצורים הנחותים הקטנים וחסרי האונים.
יש כאן מכנה משותף:
השחורים נוטים לסבול ממנטליות-העבד-השחור ביחס ללבנים;
הנשים נוטות לסבול ממנטליות-העבד-הנשי ביחס לגברים;
ילדים נוטים לסבול ממנטליות-העבד-הבור ביחס להוריהם ולמורים;
בני-אדם באופן כללי נוטים לסבול ממנטליות "העבד-חסר האונים" ביחס ל"ממשלת האב-הגדול".
ומה לגבי הדתות?
מנטליות-העבד-החוטא?
ומנטליות-העבד-הכלכלי?
מנטליות-הנחיתות עשויה להיות הבסיס התת-מודע מאחורי הדרישה ל"אפליה מתקנת" (לכאורה) - "אני נחות ולכן איני יכול להיות מועסק או שלא מגיע לי לקבל עבודה על פי כישוריי"; אי לכך אני רוצה ש"ממשלת האב-הגדול" תכריח מישהו להעסיק אותי.
חלק ניכר מתנועת הפמיניזם מבוסס ככל הנראה אף הוא על מנטליות-הנחיתות - "כאישה אני נחותה ולכן אני רוצה ש"ממשלת האב-הגדול" תכריח מישהו לתת לי "יחס זהה".
חישבו על האפשרות שכאשר נשים, או מיעוט כלשהו, רצים אל "ממשלת האב-הגדול" כדי לקבל טובות מיוחדות, הם הופכים ל"עבדים כפולים" - הן למדכאיהם (בהווה או בעבר) והן ל"ממשלת האב-הגדול". מנטליות העבד היא לפחות בחלקה תוצאה של השיח המשעבד.
באופן כללי, מנטליות העבד יכולה לכלול כל אחד מן המרכיבים הבאים או כמה מהם:
תפישת עולם חזקה של "אני צודק; אתה (ולמעשה כל דבר וכל אחד אחר) טועה.
דחף או כפייתיות הגורמים להאשים אחרים ודברים או גורמים שאינם אתה עצמך.
אמונה שהעולם, באופן כללי, אינו צודק.
אמונה ש"החברה" או העולם, חייבים לספק לך מה שאתה צריך.
אמונה שחוסר היכולת שלך להיות חופשי תלוי ב"ממשלה", "החוקים שלה" וכד'.
דגש על שינוי או "מלחמה" בגורמים חיצוניים לך ("המערכת", "המעמד השליט", "ממשלת האב-הגדול" וכד').
היכנעות ל"סמכויות חיצוניות" אמיתיות או מדומיינות.
התמכרות לניקוטין, אלכוהול, וסמים אחרים.
התמכרות לרגשות שליליים.
תחושת חוסר ישע ו/או ייאוש.
דחייה או נטישה של אחריות אישית.
אמונה ש"אלוהים", "אללה", "בודהה", וכד' יפתרו את כל הבעיות.
מוכנות להרוג או להיהרג עבור "המטרה העליונה".
חוסר יכולת או חוסר רצון ליצור מוצרים ו/או שירותים שיוערכו על ידי אנשים בשוק.
התחייבות פסיכולוגית תת-מודעת לכישלון ועוני.
אמונה שעליך להקריב חלק מהכנסותיך, רכושך, וכד' "לטובת החברה".
דחיית התפישה שבאפשרותך לשפר את עצמך, להתעלות מעל לנסיבות ולהפוך אדון לגורלך.
דחף לתקוף כל אחד הטוען שבאפשרותך לשפר את עצמך.
אמונה ב"אמת האבסולוטית".
צייתנות.
כפוף ל"תגובות סמנטיות" שגרתיות, אוטומטיות, ובלתי-מודעות (ראה סעיף על "סמנטיקה כללית" להלן).
וכד', כ"תכנות הרס-עצמי במוח".
כל האמורים לעיל מהווים סוגים מסוימים של שיח משעבד.
הפתרון לבעיית השיח המשעבד
עבור אחדים, לפני שיהיו מוכנים להתמודד עם השיח המשעבד הפוליטי, עליהם להתגבר קודם על השיח המשעבד הפסיכולוגי (או אחר).
נקודת פתיחה טובה עשויה להיות הקורס של ד"ר מיכאל יואיט-גליסון (Michael Hewitt-Gleeson) - "מוח בחינם" (Brain Freebie).
החלק שלהלן, הנוגע לסמנטיקה כללית יהיה אולי נקודת פתיחה טובה עבור האחרים.
כמה דוחות של Terra Libra מטפלים בהיבטים שונים של "שיפור עצמי".
גם "דוחות המיליונר" יכולים להיות שימושיים.
אולם הדגש של דוח זה הוא על השיח המשעבד הפוליטי.
התובנה המרכזית של דוח זה היא ש"שורשי השלטון הריכוזי (סטטיזם) נטועים במוחו של האדם הפרטי". כל פתרון לבעיית הסטטיזם, אם נרצה שיחזיק מעמד, חייב לכלול ניכוש עמוק של שורשיו ממוחם של בני-האדם.
אני טוען שהשיח המשעבד הפוליטי הוא השורשים הללו.
איין ראנד, בספרה "מעלת האנוכיות" (The Virtue of Selfishness), כתבה:
"אם כמה אנשים מבקשים שלא לחשוב, אלא לשרוד על ידי חיקוי וחזרה, כמו חיות מאולפות, של הקולות והתנועות השגרתיים שלמדו מאחרים, בלא לעשות כל מאמץ להבין...הם האנשים שצועדים לעבר התהום, בעוקבם אחר כל מחריב שיבטיח להם לקחת על עצמו את האחריות שהם מנסים לחמוק ממנה: האחריות להיותם מודעים".
אז, האם בכוונתכם "לא לבחור לחשוב, אלא לשרוד על ידי חיקוי וחזרה, כמו חיות מאולפות, של הקולות והתנועות - מילות השיח המשעבד "ממשלה", "חוק" וכד' - שלמדתם מהטרורקרטים?
מקס שטירנר (Max Stirner) ב"האגו ושלו" (The Ego & Its Own), כתב:
"ההחלטה שלא להניח לקיים ולמוחשי לכפות את עצמם עליו, גרמה לו לחוש מעט נקיפות מצפון על כך שהוא מתמרד כנגד המדינה הקיימת או מתנגד לחוקים הקיימים; אולם לחטוא כנגד רעיון המדינה, שלא להכפיף עצמך לרעיון החוק, מי היה מעז לעשות זאת?"
שטירנר מזהה את הצורך לאתגר ולתקוף את "רעיון המדינה" ואת "רעיון החוק".
כפי שמציין, בעיקרון, רוברט פירסיג, אם אתה הורס "את הממשלה" ו"את החוק", בטווח הארוך אתה לא משיג כלום, משום שהרעיון העומד בבסיסי אותם ממשלה וחוק נותר ללא פגע, ובבוא הזמן התוצאה תהיה "ממשלה" חדשה ו"חוק" חדש.
אז, מה שצריך לעשות, הוא "למחוק" את המושגים/מילים/רעיונות הבסיסיים של השיח המשעבד הפוליטי, שהולעטו לתוך גרוננו על ידי הטרורקרטים ועוזריהם, ביודעין או שלא ביודעין.
עליכם להרוס במוחכם את תקפותם של מילות/מושגי השיח המשעבד - להפחית את תקפותם לאפס - עד לנקודה בה אתם מסכימים עם הדרך שמתאר ג'רמי בנטהאם (Jeremy Bentham) ב"רטוריקה פוליטית" (Political Rhetoric) (מה שאני מכנה "שיח משעבד פוליטי") בספרו "תיאורית הבדיות של בנטהאם" (Bentham's Theory of FIctions):
"הביטו באות, ותמצאו שטויות - הביטו מעבר לאות, ולא תמצאו דבר".
ואחר כך לסייע לאחרים לעשות את אותו הדבר.
התייחסו לאפשרות שאילוץ אנשים לקבל ולהשתמש במילות השיח המשעבד הוא הדרך ההרסנית ביותר של רמאות-עומק - שתוצאותיה הן למעלה ממאה מיליון איש שנטבחו במהלך המאה העשרים.
התייחסו גם לכך שעל ידי המשך שימוש חסר-הבחנה במילות השיח המשעבד, אתם נותנים יד, מחזקים, ומנציחים את רמאות-העומק ההרסנית הזו ואת הטבח שהוא תוצאתה.
[אני מבין שכדי לתקשר עם אנשים, לעתים קרובות יש צורך להשתמש במילות השיח המשעבד כאילו הן תקפות, אחרת תאבדו מהר מאד את הקהל שלכם ואנשים יתייחסו אליכם כאל משוגעים.
ניתן לפתח את היכולת לתקוף בצורה מעודנת, תקיפה או מרושעת, את מושגי/מילות הטרורקרטים, בהתאם למידת ההתאמה ודרגת הידע והתחכום של הקהל שלכם בכל הנוגע לחופש].
ברגע שהבנתם את היקפו של משחק המילים המהווה, בעיקרון, את כל המערכת הפוליטית/חוקית, משחק-מלים קבוע באופן יחסי; או כפי שניסח זאת ג'ונתן סוויפט, "משחק מלים שטוח, יבש וריק, וקולני וחלול, ונתון לסיבוביות"; משחק מלים שאותו הגדיר ג'רמי בנטהאם:
"הביטו באות, ותמצאו שטויות - הביטו מעבר לאות, ולא תמצאו דבר" - ברגע שתבינו את אופיו של משחק המלים שתוכנן במיוחד כדי לשעבד אתכם, אז תוכלו ליצור את משחק המלים האישי שלכם, בדרגה גבוהה יותר, שתנצח את המערכת, וכפי שניסח זאת חברי הליברטריאני שפגשתי בלוקסמבורג: "אני חי את חיי מתוך הקשר של חירות, מובלעת ליברטריאנית, מובלעת אנרכו-ליברטריאנית. אני נושא אותה עמי כמו הילה."
לסלק בסופו של דבר את כוחם של הטרורקרטים, מסה קריטית של בודדים תהיה חייבת להגדיר מחדש במוחה את מילות/מושגי השיח המשעבד, הדוגל בשלטון ריכוזי, כבלתי תקפות, ולהפסיק לספק לטרורקרטים תמיכה אינטלקטואלית/מושגית "על ידי חיקוי וחזרה, כחיות מאולפות, על צלילים ותנועות שלמדו מאחרים" - כפי שניסחה זאת איין ראנד.
חזרו אחרי (!):
הם אינם "ממשלה" כל-יכולה, יודעת-כל ונוכחת נצחית (כפי שמכנים אותם בטעות) - הם טרורקרטים יחידים, לעתים קרובות אף לא מבריקים במיוחד, אינם כל-יכולים ולבטח שאינם אנשי-עבודה.
כפי שאמר הארי בראון (Harry Browne) ב"כיצד מצאתי חופש בעולם בלתי חופשי" (How I Found Freedom in an Unfree World) - זוהי אגדה, להאמין שהם יכולים למנוע ממך להיות חופשי.
"תוכל להוציא את עצמך מכל צורות ההשפלה - כאלו שאפילו חיות השדה לא יעמדו בהן - אם תנסה, לא באמצעות נקיטת פעולה, אלא על-ידי רצון פשוט להיות חופשי. החליטו שלא לשרת יותר, ואתם חופשיים באחת. |
אני לא מבקש שתניחו ידיכם על העריץ כדי להלום בו, אלא פשוט - שתפסיקו לתמוך בו; אז תוכלו לעצור אותו, כמו פסל עצום שמשכו מתחתיו את הבסיס - הוא ייפול מכובד משקלו עצמו ויישבר לרסיסים". |
- אטיין דה-לה בואסי, "דיון על השתעבדות מרצון"
סמנטיקה כללית
כדי להבין את חשיבות השיח המשעבד, עלינו לפעול ברמה של התבוננות, ניתוח, והערכת המשמעות, התוצאות וההשלכות של השפה.
כיצד משפיעות המלים על תפישת המציאות?
כיצד עשויים אנשים להגביל בצורה בלתי מוצדקת את התנהגותם כתוצאה מן השפה בה הם משתמשים?
כיצד עשויים אנשים לנקוט בפעולות לא נכונות או הרסניות עקב מלים שהם מתייחסים אליהן כאל מובנות מאליהן? (כמו למשל "לצאת למלחמה בשם האל והמדינה!")
סמנטיקה כללית, תורה שנוסדה על ידי מהנדס, מתמטיקאי, סטודנט למחלות נפש, ואקדמאי בשם אלפרד קורזיבסקי (Alfred Korzybski), מטפלת ברמת השפה, שאותה תוקף השיח המשעבד:
כיצד משפיעות המלים שלנו על אופן החשיבה, התקשורת וההתנהגות שלנו?
הבנת הסמנטיקה הכללית יכולה לסייע לכל אדם להבין ולהתעלות מעבר לשיח המשעבד.
להלן תקציר ממאמרו של ג'ורג' דוריס (George Doris) המנוח, שפורסם לראשונה ב-1983, במגזין "העצמי והחברה" (Self & Society):
כתב-העת האירופי לפסיכולוגיה הומניסטית נותן לנו מושג לגבי המקום בו מתאימה עצמה הסמנטיקה הכללית ל"סכמה של הדברים":
"דקדוק (גרמטיקה) עוסק ביחסים שבין מילה למילה.
הוא כולל חוקים לגבי האופן בו יש לצרף מלים יחד לכדי משפטים, ואינו מעסיק עצמו באופן שבו מתייחסים המשפטים זה לזה או לעובדות ולמציאות.
הלוגיקה הולכת מעט רחוק יותר.
עבור האדם העוסק בלוגיקה, משפטים משמשים כקביעות והוא מעסיק עצמו ביחסים בין הקביעות (אם "א" - אז "ב").
אולם עבור הלוגיקאי המלים אינן חייבות להיות בעלות משמעות, למעט כהגדרתן על ידי מלים אחרות, והקביעה אינה חייבת להיות קשורה לעולם העובדות.
סמנטיקה, מרחיקה מעבר ללוגיקה - עבור הסמנטיקאי, מלים וקביעות הן בעלות משמעות רק אם הן קשורות מבחינה תפעולית לייחוס/אזכור כלשהו בעולם הטבע.
הסמנטיקאי מגדיר לא רק תקפות (כפי שעושה הלוגיקאי), אלא גם "אמת".
הסמנטיקה הכללית הולכת רחוק אף יותר - היא עוסקת לא רק במלים, קביעות וייחוס לאזכורים בטבע, אלא גם בהשפעתם על ההתנהגות האנושית.
עבור "הסמנטיקאי הכללי", תקשורת מורכבת לא רק ממלים בסדר נכון, בהטייה דקדוקית נכונה (עבור הגרמטיקאי) או בקביעות העומדות ביחס נכון זו לזו (עבור הלוגיקאי), או בקביעות העומדות ביחס נכון לאזכורים (עבור הסמנטיקאי), אלא כל אלו יחד, ועליהם נוספת גם תגובת מערכת העצבים של האדם המעורב בתקשורת זו".
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
המאמר המקורי מאת פרדריק מאן (1997).
תרגום ועריכה - יולי רמון, 10.10.2021