עבד רו-שין
השתחררו מכל האופל! מי שאינו משקיע מאמץ, להפנים את מילתו של הבורא בצורה נכונה, נושא בנטל האשמה!
1. הכרה
המילה היא קדושה! כה קדושה שהייתי רוצה לקחתה חזרה מן האנושות על פני האדמה, משום שאין בה היכולת לתפוש, ולא כל נטייה להבין את גדולתה של מילה זו! עולה בי הדחף להחביא את המילה ולהגן עליה, כדי שלעולם לא תבוא במגע עם חילול-קודש יהיר או עם שוויון-הנפש של אותן נשמות-אנוש, שהפכו כה מוגבלות ביכולת התפישה הרוחנית שלהן ולפיכך ריקות מכל ידע.
מה הם כבר יודעים על קדושה! קדושת הבורא וקדושת מילתו! זוהי עליבות! עולה בי הדחף לבחור, מבין כל האנשים, רק אחדים בודדים, שלהם אגלה הלאה את המילה, אולם גם אותם מעטים לא ימצאו את משמעותה של הקדושה האמיתית, ולפיכך אף לא את הגדרתה האמיתית של המילה.
אז עומד אנוכי לפניכם בידיעה, שגם הטובים בכם לעולם לא יבינו אותי כהלכה, ולא יתפשו, אפילו לא עשירית, ממה שאמורה מילה זו שלי להעניק לכם. אתם שומעים אותה, מחזיקים אותה בידכם, אולם אינכם מנצלים את ערכה עבור עצמכם! אני רואה כיצד הערכים הגבוהים, הכוחות שאינם ניתנים לביטוי מילולי, נותרים בצד בלא כל התייחסות, בעודכם רודפים אחר הדברים, שבהשוואה למילה שבידכם ערכם אינו אף כקליפת-השום.
רק כאשר נשמת-אנוש נכנסת אל ממלכת האת'ר, רק אז תוכלו למצוא תובנות חדשות לכל מה שחוויתם כאן על פני האדמה.
ואף שגם זה אינו אלא צל-צילה של האלימות האמיתית המתרחשת כאן, די בכך כדי לטלטל כל נשמת-אנוש עד עמקי קיומה! היא תוכל אך בקושי להאמין שהיה באפשרותה לחוות כל זאת, כל אותו חסד-בריאה יתגלה לה אז. ואז, כשתימלא היא בכך, יעלה בה הרצון לנער את יושבי-הארץ, לטלטלם, כדי שישברו את מעטפת הרדידות, ויתאמצו, כבר כעת, למצוא את אותו חסד, יותר מבעבר.
ואולם מאמציה יהיו לשווא! כבר קהתה מדי רגישותו של יושב-הארץ עקב מעשיו שלו עצמו. ועקב להיטות מאמציו, בדרכיו השגויות, הפך חסר-יכולת למוצאו. בלב שותת חוזרת כל נשמה שהתעוררה בממלכת-האת'ר, וסבה על עקבותיה, ביודעה - תוך חרטה עמוקה, כי היא עצמה לא היתה שונה מהם כאן על פני-האדמה, וככל הנראה אל לה לצפות מאלו שעדיין נמצאים כאן ליותר מכך.
וכך סומר כל חלק בי כעת, כאשר אני חושב שעלי להפיץ כעת את המסר; משום שאני יודע, שאף לא אדם אחד יידע אי פעם באמת, מה הוא מקבל לידיו בכך, איזה חסד-בריאה גבוה ובל-ישוער טמון בעצם העובדה שהתאפשר לו לשמוע אותו! ובפני עומדים אותם אנשים בורים, שווי-נפש ויודעי-כל מטעם עצמם,
אביא כעת דבר שטוהרו נובע היישר מרומו של כס-הבורא! אני נאבק בתוך תוכי, ומתקשה לגבור על עצמי! כל שעה ושעה מחדש!
שנים חלפו, מאז חוויתי לראשונה את האימה, כשצפיתי בנשמות-האנוש וראיתי את מסקנותיי לגבי הגורל הצפוי להם על פי חוקי הבריאה.
האימה עטפה אותי משום שראיתי, שהיה זה בלתי-אפשרי לסייע לאנשים בכל צורה אחרת מאשר להצביע על הדרך שבה עליהם לצעוד, כדי להימלט מהכחדתם.
נמלאתי עצב בל-יתואר; משום שלאנושות, כפי שהיא כיום צפוי סוף אחד בלבד: הידיעה שחלק-הארי ממנה חייב להיכחד, כל עוד נותרת בידיה הבחירה החופשית לקבל כל החלטה שהיא!
ואולם, על פי חוקי הבריאה, הרצון החופשי בקבלת החלטה אינו יכול לעולם להילקח מנשמות-האנוש. זוהי מהות הרוח!
ובכך, דהיינו - כתוצאה מהחלטתם שלהם עצמם, יקרסו כעת ההמונים.
כל החלטה והחלטה של האדם מספקת לו את הדרכים שבהן עליו לנוד בבריאה, גם כאן על פני האדמה. כל הזוטות הנוגעות למקצוע ולצרכים בחיי היום-יום אינם אלא פרטים שוליים, שלעתים קרובות אינם אלא תוצאותיהן של החלטות מרצון חופשי שהתקבלו בעבר הרחוק. אולם ההחלטה היא הדבר החופשי היחיד עבור נשמת-אנוש! עם קבלת ההחלטה, מתחילה פעולתו של המנוף האוטומטי, זה המפעיל את חוקי הבריאה, בהתאם לאופייה של ההחלטה! זוהי משמעות הרצון החופשי המצוי בידי נשמת-האנוש! הכל תלוי אך ורק בחופש-ההחלטה, ללא כל תנאי.
אולם ההחלטה הרוחנית משחררת מיד תגובה עצמאית בבריאה, תגובה שהיתה חבויה עד אז, הממשיכה לפתח בלא ידיעתה של נשמת-האנוש, את אופי הרצון שהביא להחלטה, עד להבשלתו והפעלתו הסופית, ואז הוא מתגלה לפתע בהתאם לעוצמת ההחלטה המקורית, ומידת ההזנה והחיזוק שהוא מקבל מרצונות דומים לו החוצים את דרכו ברחבי-הבריאה.
ואז חייב האדם לשאת בהשלכותיה של כל אחת ואחת מן ההחלטות שקיבל. לא ניתן, ואף אסור להתייחס אליהן כאל "בלתי-צודקות"; שכן השלכות אחרונות אלו אינן אלא מה שהיה מצוי מלכתחילה בהחלטה. ואולם, ההשלכה הסופית פועלת תמיד רק על מחולל ההחלטה הראשונית, גם אם ההחלטה עצמה כוונה מצידו לעבר מישהו אחר.
ההשלכה הסופית, לעתים קרובות ביותר מגיעה כאשר מחולל ההחלטה הראשונית כבר שכח מזמן, רצונו והחלטותיו באותו מועד, כבר אולי שונים לחלוטין או אפילו הפוכים ממה שהיו תחילה, אולם תוצאות ההחלטה הראשונית דאז, עדיין ממשיכות לנוע בנחת ובצורה אוטומטית, בלא ידיעתו, במסלול חוקי הבריאה, עד לסיומן.
האדם עומד תמיד במרכז תוצאותיהן של כל החלטותיו, ביניהן כאלו שכבר אינו יודע כלל, שכבר אינו חושב עליהן, ואז נראות לו השלכות אלו, לעתים קרובות, בלתי צודקות, כאשר הן מגיעות לפתחו באופן בלתי צפוי. אולם ניתן להשקיטו בעניין זה. שום דבר אינו פוגש אותו, אם לא הוא עצמו נתן את ההוראה תחילה, אם לא הוא עצמו קרא לו פעם באמצעות החלטה מילולית שקיבל אי-פעם בחייו, דהיינו, "הקים" אותו על פי חוקי הבריאה לכדי תוצאה, בין אם במחשבה, בדיבור או במעשה!
הוא זה שלחץ על הדוושה.
בכל דבר טמון רצונו המקורי, וכל רצון מהווה בעצם החלטה!
אולם עקב אי ידיעת חוקי הבריאה, זועקים האנשים תמיד על אי-הצדק ושואלים, היכן הוא הרצון החופשי המהולל של האדם! המלומדים כותבים... ומדברים על כך, בעוד בפועל, הכל כה פשוט! רצון-חופשי יכול תמיד, להתקיים אך ורק ביכולת ההחלטה החופשית, ולא בשום מקום אחר. והוא נמצא, ונותר תמיד שמור לנשמות-האנוש בבריאה, לשם המשך דרכן.
הוא שוכח, ומתעלם בכך מעובדה חשובה אחת: שעל אף הכל, אין הוא אלא יצור, וכך אף יישאר, פרי הבריאה-המאוחרת, שצמח מתוך קיומה הנצחי וחוקיה הבלתי משתנים, ולכן גם אין באפשרותו לעקוף את אותם חוקים או להתעלם מהם! זוהי מהות פעולתם, בין אם ירצה בכך או לא, בין אם היא נראית לו מתאימה או לא. אין הוא ולא-כלום בתוכה, כילד היוצא לבדו לטיול, ויכול לבחור בכיוון על פי רצונו, ואולם מרגע שבחר בסוג השביל, הוא חייב להמשיך לצעוד בו, בין אם קלה לו ההליכה או קשה, בין אם היעד הסופי יפה, או שמדובר בתהום.
עם כל החלטה חדשה של האדם, נפתחת דרך חדשה, ונשזר חוט חדש באריג גורלו. הדרכים הישנות, שעדיין לא צעד בהן עד כה, ממשיכות בכל זאת להשתרך, והן קודמות לחדשות, עד שישלים את מסעו בהן. דרכים אלו אינן נחצות עם הופעתן של דרכים חדשות, אלא יש לחוות אותן עד תומן, ולהלך בהן עד סופן. על כל פנים, קורה לעתים שדרך ישנה מצטלבת עם דרכים חדשות ומובילה, כתוצאה מכך, לתפניות חדשות.
את כל אלו חייב האדם לשחרר באמצעות החוויה, ואז הוא מתפלא לעתים קרובות, כיצד קרה דבר זה או אחר, משום שלא נותר מודע להחלטותיו הקודמות, והן מצידן, ממשיכות לצבור תוצאות, עד שיחווה אותן ו"ימצה" את החוויה. לא ניתן להוציאה מן העולם בדרך אחרת מאשר באמצעות המחולל עצמו. הוא אינו יכול להפנות לה את גבו, משום שהיא נותרת מעוגנת עמוק בתוכו עד להסדרתה הסופית.
יש להסדיר על-כן, את כל תוצאותיה של כל החלטה והחלטה, עד סופן, ורק אז הן יוכלו להשתחרר מן המחולל ולהימוג. ואולם, אם חוצים חוטים של החלטה חדשה יותר, טובה יותר, את עקבותיהן של החלטות ישנות יותר וגרועות יותר, ניתן יהיה להחליש את השפעת השלכותיהן של אותן החלטות ישנות וגרועות, באמצעות ההצטלבות עם אלו החדשות והטובות יותר, ואם החדשות הללו חזקות מאד, הן מסוגלות אף לנתק לחלוטין את הישנות, כך שההשפעות הגרועות יבואו לידי ביטוי סמלי בלבד בעולם הגשמי.
גם זה מתרחש בהתאם לחוק, לפי רצון הבורא, בבריאה.
הכל פועל בצורה חיה בבריאה, בלי שהאדם יהיה רשאי לשנות דבר מכל זה אי-פעם; שכן מדובר בפעולה המתרחשת סביבו ועליו. הוא כלול בתוך חוקי-הבריאה והוא כפוף להם.
במסר שלי תמצאו את הדרך בה ניתן לפסוע בבטחה בתוך סבך-הטעויות המורכב מתוצאות החלטותיכם, ולהגיע לרום המואר!
ואולם בדרככם לשם עומד מכשול כבד! זהו המכשול שגרם לי לאימה: משום שאתם חייבים לעשות הכל בעצמכם, כל אחד לעצמו בלבד.
זהו התנאי הכרוך בהחלטה מרצון חופשי על פי החוק, ובפעולתה העצמאית על ההתרחשויות בבריאה ובכם!
הרצון שבהחלטה יוצר דרך, המוליכה, בהתאם לסוג הרצון, מעלה או מטה. רצונו של האדם כיום, על כל פנים, מוליך אתכם בעיקר רק כלפי מטה, ובצעידה כלפי מטה, שאתם עצמכם אינכם מסוגלים כלל להבחין בה, פוחתות ומצטמצמות גם יכולות התפישה שלכם, הפוסעות יחד עמכם.
גבולות התפישה, שהם האופק שלכם, מתכווצים, ומסיבה זו נדמה לכם שאתם עדיין נמצאים בפסגה, כמו קודם; שכן גבולות אלו, עבורכם, מהווים הרי באמת את הפסגה תמיד! אינכם יכולים לפסוע בגבולות רחבים יותר, אינכם יכולים להבין מה שנמצא מעבר לגבול האישי שלכם, ואתם דוחים את כל זה במנוד ראש או אפילו בקנאות, כשקר או כדבר שאינו קיים כלל.
ולכן גם לא קל לכם לתקן את שגיאותיכם! אתם מסוגלים לזהותן כשהן אצל אחרים, אולם לא אצל עצמכם. גם אם אסביר ואפרש זאת עבורכם ביתר פירוט, עדיין לא תצליחו לבצע את הקישור הזה לעצמכם. אתם מאמינים לכל מה שאומר, כל עוד מדובר באחרים. אולם כשאני מצביע על פגם בכם עצמכם, שלגביו אני נואש לעתים כה קרובות, זאת אינכם מסוגלים לתפוש, משום ששם הופכים כל הגבולות, הסובבים את ה"אני" האהוב, צרים מדי. הנה הנקודה בה נכשלים דברים כה רבים, ואני איני יכול לסייע לכם בזאת; משום שאת הגבולות הללו אתם חייבים לפרוץ בעצמכם, מתוככם והחוצה.
ודבר זה אינו קל כפי שאתם סבורים. לעתים קרובות אתם עומדים מולי, בפנים שמוטות, מלאי אהבה בלבכם למשימה הגדולה, ומלאי עצב, על כן, על כל אלו שאינם רוצים או מסוגלים לזהות את שגיאותיהם, ואני, אני יודע, שרבות מן השגיאות הללו, שאתם מזהים באחרים בצורה כה נחרצת, ונואשים על מעשיהם, במידה רבה נטועות עדיין גם בכם עצמכם. וזה הנורא מכל! וכל זה מעוגן ברצון-ההחלטה החופשי, שחייב להישאר בידיכם, משום שהוא עצמו מעוגן בנשמה.
לעולם לא אוכל להכריח אדם, לבחור בדרך אל הרום-המואר.
הבחירה הזו נותרת אך ורק בידו של כל אדם לעצמו.
ולכן אני מראה לכם שוב, כתזכורת, את התהליך: עם כל צעד כלפי מטה, מוסטים גבולות יכולת התפישה שלכם והופכים צרים יותר ויותר, בלא שאתם עצמכם מודעים לכך! לכן גם לא תוכלו לעולם להאמין לדברים שאני אומר לכם, משום שאינכם מסוגלים לתפוש זאת, ולכן גם איני יכול לסייע בידכם במקום בו לא התקבלה החלטה חדשה יותר, גדולה יותר ומבחירה חופשית, הנובעת מתוך כמיהה או אמונה.
רק שם אוכל להעניק לכם כוח לניצחון! הניצחון על עצמכם, שבאמצעותו ייפרצו הגבולות הצרים במהירות על ידי הנשמה שקמה לתחייה, ומבקשת להעפיל מעלה. אני מראה לכם את הדרך ונותן בידיכם, כאשר קיים רצון נכון, גם את הכוח הנדרש.
כך באפשרותי לסייע - במקום בו קיימים רצון אמיתי, שאיפה אמיתית.
ואולם אז, שוב מציב לעצמו האדם מכשולים בדרכו. זאת משום שהכוח יכול להיות לו לעזר רק כאשר הוא לא רק לוקח אותו, אלא גם עושה בו שימוש נכון! הוא בעצמו חייב להשתמש בו בצורה נכונה, אין הוא רשאי לשמרו בתוך עצמו בלא תנועה, אחרת ישאף כוח זה לצאת מתוכו, חזרה אל נקודת המוצא שלו.
וכך מתייצבים, מכשול אחר מכשול, כאשר האדם אינו מביע רצון אמת בכל מאודו!
ומכשולים אלו התגברו רק מעט.
האנושות כבר שקעה לתוך עצלות רוחנית, בעוד העלייה תיצלח רק במקום בו קיימות ערנות וצמיחה בלתי פוסקות.
כמובן שהתרחשות זו היא פשוטה ועצומה. ומעוגן בה צדק נפלא בשלמותו.
אף נשמת-אנוש אחת לא תוכל להינצל בלא ענווה! ואולם בדרכה של הענווה האמיתית עומדת היוהרה "יודעת הכל". היוהרה לקיומו של ידע שאינו כלל ידע; שכן בהשוואה ליכולות, ניתן למעשה להציב את האדם בתחתית סולם היצורים בבריאה-המאוחרת, כטיפש ביותר, משום שהוא יהיר מכדי לקבל בענווה דבר לידיו.
אין כאן מקום לוויכוח; זה פשוט כך.
האדם, מכל מקום, אינו רואה כל זאת, הוא אינו מוכן להאמין בכך, גם לא כתוצאה מיוהרתו חסרת-הגבולות, שהיא תמיד תוצאתה הבטוחה של הטיפשות. רק טיפשות מייצרת יוהרה; שכן במקום בו שוכן ידע אמיתי, לא נותר מקום ליוהרה. הוא יכול להתקיים רק בגבולותיה הצרים של האשלייה הנמוכה, ולא בשום מקום אחר.
במקום בו מתחיל הידע, שם מסתיימת היוהרה.
ומשום שרובה המכריע של האנושות כיום חיה רק בתחומי היוהרה, לא קיים כל ידע.
האדם איבד לחלוטין את יכולת ההגעה אל ידע אמיתי! הוא אינו יודע כלל מהו ידע! ולא בלי סיבה שגור בפי העם משפט חוכמה זה: "רק בדרגת הידע הגבוהה ביותר של האדם, מתקיימת בו די חוכמה כדי להבין, שאינו יודע דבר!"
כאן טמונה האמת! עם הגיעו של אדם להבנה זו, תגווע היוהרה שבו; ואז ניתן להתחיל בקבלת הידע האמיתי.
כל רכישת מידע בדרך של לימוד אין לה ולא כלום עם ידע! התלמיד השקדן יוכל להיות מלומד, אך עדיין לא ניתן יהיה לכנותו בשם ידען. לכן, גם המונח מדע, כפי שנעשה בו שימוש כיום, הוא שגוי. האדם של היום יכול אולי לדבר על מלומדות, אולם לא על ידענות! מה שלמד בבתי הספר הגבוהים, הוא אך ורק מלומדות, כהתקדמות והגעה לשיא הלימוד. היא דבר נרכש, ולא יצירה עצמית! רק הדבר שנוצר בתוך עצמך, ניתן לכנותו ידע! הידע יכול לנבוע מתוך החוויה בלבד, לא מתוך לימוד!
לכן יש לנו את המלומד, ואת הידען. המלומדים יכולים, וחייבים, ללמוד מן הידענים!
ולכן, במסר שלי אני מראה את הדרך, וזאת בלבד, בכדי שהאדם ההולך בה, יפגוש בחוויות שיעניקו לו את הידע. גם את הבריאה חייב האדם "לחוות", אם באמת ירצה לדעת את מהותה. את האפשרות לחוויה אני מעניק לו באמצעות הידע שלי, שכן אני חווה את הבריאה בעצמי, דרך קבע.
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 19.03.2023