באור האמת - מסר הגביע - 15 המילה החיה!
- info143728
- 23 ביוני 2023
- זמן קריאה 8 דקות
עודכן: 14 בנוב׳ 2023
עבד רו-שין
15. המילה החיה!
שבועות!
לפני ימים אחדים בלבד חגגנו את חג הזרמת כוח-האל הקדוש אל הבריאה הזו!
זוהי ההתחדשות, השמירה וההתאוששות!
הזמן יגיע רק כאשר אתם, האנשים, תבינו את גודל הקורבן שנדרש האור להקריב, כדי לקרוע אתכם מתוך הניוון. היום, עדיין אינכם מסוגלים לכך.
הדבר חורג מכל יכולת תפישה אנושית.
אולם יכולים אתם להודות לאל, לבורא, על החסד הבלתי-נתפש, אותו תוכלו לזהות מדי יום, מדי שעה, בכל ישותכם, אם רק תרצו בכך באמת!
ומלאי-הודיה אמורים כל חייכם להיות!
–
הודיה כל חייכם!
אם תתייחסו למילים במשמען השגור, כך, כפי שחושבים האנשים, יהיה זה מעייף להכיר תודה בלא-הרף; שכן האדם ידמה לעצמו שורה בלתי נגמרת של תפילות-הודיה.
ולא זה אשר התבקש. ההודיה היפה ביותר היא אושר טהור!
האנשים לא יכולים היו כלל, לו חיו על פי רצון-האל, למצוא בשיטוטיהם במרחבי החומריות, כל דבר אחר שאינו אושר!
קיומו של העצב הוא אשמתו של האדם בלבד; שכן העצב זר לאור.
האנשים יצרו לעצמם את האופל ועמו את העצב, ושזרו עצמם בתוכו ביוהרה נוקשה, עד שלא ניתן היה כלל למצוא את הדרכים המובילות החוצה מעימו.
החומריות, תחת השפעת רצונם השגוי של האנשים, הפכה לא לגן-עדן, אלא למבוך, שממנו לא יכלה עוד שום נשמת-אדם למצוא את דרכה החוצה.
בכך התרבו השגיאות, שהביאו עמן כתוצאה עליה בל-תשוער של רצון-הרשע, ובסבך המונחים המעוותים נחנק כל ניצוץ של רצון-טוב בעודו באיבו, ונמנעה צמיחתו, עד שנאלץ לקמול שוב במהירות.
כך נראה הדבר כאשר סיועו של האור שקע לעבר החומריות, כדי להעניק את הסיוע האחרון לאלו שעדיין ביקשו אחריו בתוך-תוכם.
–
ואולם אתם העליתם כל זאת בעיני-רוחכם בצורה שטחית מדי; זוהי מוזרותם של האנשים. יכולים הם, במהירות רבה, לסרב לכל ששלח אליהם האור ולהכפיף עצמם לרצון יודעי-הכל מטעם עצמם, או שהם פועלים בצורה מנוגדת, ומצפים, כמאמינים מוכי-עיוורון לנסים בלתי-אפשריים, המצויים מעבר לחוקי-הבריאה האלוהיים.
וכך, כשהם מאוכזבים, שוב נופלים הם בקלות אל חוסר-האמונה, אם מתרחשים הדברים שלא בהתאם לציפיותיהם. גם באכזבותיהם, שהם תוצאה של אשמתם בלבד, יכולים הם להיות נעדרי כל אמת-מידה באמונתם העיוורת, ממש כמו קודם לכן, ולהפוך, על-כן, לאויב מושבע של כל אשר נתפש בעיניהם כמי שגרם לאותן אכזבות.
הם מסוגלים להגיע להישגים שלא-יאומנו, גם אם חסרי כל ביסוס וילדותיים לחלוטין, כאלו שאינם יאים כלל לבני-אנוש.
הם אינם מעוניינים להבין כיצד ניתן לפעול בצורה מסודרת ויציבה בבריאה, על פי רצון-האל, שהוא איתן ובלתי-מנוצח, אלא הם סבורים שהאל יכול לשנות את חוקיו בכל רגע, לפי גחמותיהם. הם מסרבים להבין, שבכך הם מביעים בבירור את ספקותיהם לגבי שלמותו הנצחית של האל, או במוגבלותם הבל-תאומן, שהשם המתאים עבורה הוא נרפות-הרוח, או טיפשות, והנובעת מן העצלות.
במילים גדולות הם מבקשים לתמוך בטענתם שבבריאה הכל נתון לשינויים בלתי-פוסקים. זוהי טענה נכונה, אולם השינויים ניכרים בהתפתחות על-פי סדר-הדברים הנכון וצמיחת הקיים, ומבוססים, בכל-זאת, על חוקי-הבריאה שלא ניתן לכופפם, הפועלים ככוח-מניע, אולם אינם משתנים לעולם. ולכן, כל המלים הללו אינן אלא פטפוטי הבל, הנאמרים ללא כל מחשבה ובשטחיות קלת-דעת.
האנשים מפזרים במילותיהם כמות בל-תשוער של ערכים כאילו היה זה משחק-ילדים, בלא שתפשו כלל את משמעותם של הערכים הללו. ולכן הם גם טועים בשימוש שהם עושים באותן מילים, ומעניקים להן משמעויות שגויות.
את האמת הטמונה במלים אלו, אותה אינם יכולים לראות, משום שהם קוראים ושומעים רק מה שהם רוצים. בשביעות-רצונם העצלה אין הם מסוגלים כלל להשקיע מאמץ, לחקור ולהבין מה מבקשת המילה לומר, ואף אומרת בבירור.
הבנה נכונה חסרה עדיין גם לרבים מכם, משום שעדיין לא העמקתם די לחקור במסר שלי, כדי לצייר בעיני-רוחכם את שלמות הבורא הכל-יכול לכדי תמונה שמלכתחילה לא ניתן לפגוע ולפגום בה, תמונה שעוצמתה הבלתי-נתפשת טמונה בפשטותה הברורה, שאותה אין הרוח-האנושית מבקשת להבין.
אתם חייבים לבסס בצורה עמוקה את כל חשיבתכם, בין אם בחקירה או בהבהרה של כל התרחשות, על אי-היכולת להכפיף את שלמותם של חוקי-האל בבריאה. אחרת לא תוכלו לעולם להמשיך הלאה, ונגזר עליכם לטעות!
לכן, מן הדין הוא שאסיר מעט, בדיוק היום, את המסך המסתיר מעיניכם את גודל הקורבן שהקריב פרסיבל למען גאולתכם ושחרורכם.
אתם ודאי חושבים שהחלק הקשה ביותר היה הקרב מול לוציפר, שהסתיים בלכידתו של לוציפר. ואולם לא כך הוא, אלא הקשה ביותר, עבורכם, היה למצוא את דרככם החוצה מתוך המבוך שהגדלתם והעצמתם בשגיאותיכם!
זהו אמנם רק חלק אחד מפעולת הגאולה, אולם אם תנסו לתפוש, ואפילו זאת בלבד, כפי שהיה למעשה, אז לא תוכלו עוד שלא להודות לאל בכל ישותכם.
דמיינו לעצמכם רק זאת: ביוצאו מן האור, השקיע את כל ישותו לפלס לעצמו דרך בחומריות הדחוסה, הגיע פרסיבל אל הפלנטה, כשהוא שקוע עד צוואר באשמה אנושית.
הוא, שהגיע מתוך האור, לא ידע מה שגוי הוא ומהם ייסורים, אף שכבר יכול היה לפגוש בשנאתם של האנשים; משום שהאור אינו יודע כאב ואף אינו טועה. בחוסר ידיעה על-פכך, הוא עמד בתווך, בין אותם אנשים ומושגיהם השגויים והמעוותים. הכל סביבו היה שקרי תחת מלכות לוציפר, סטה מן האור, ולכן היה הכל זר וקר עבורו, מתנכר ומכוער.
כעת סבורים אתם שוב, אולי, שכל שנדרש לעשות היה להנחות את הדרך אל הרום-המואר, ובכך להעניק לאנשים את מה שנדרש להם לשם גאולתם. אתם מניחים שהיה עליו להביא את מילתו של האל, כפי שהיא, ותו-לא!
–
האנשים לא יכולים היו לעשות עמה דבר; שכן הם היו סבוכים עד צוואר בשגיאותיהם ונמנע מהם להתבונן מעלה, בלא שתיחצב עבורם תחילה הדרך, המכסה על המוצא שדרכו יוכלו שוב להביט לעבר האור המבטיח.
וכך הכל היה תלוי באופן בו ימסור פרסיבל את המילה בידי האנשים! הוא היה חייב להעניק למלים הקדושות צורה, שתתאים לאנשים במצוקתם; שכן המילה כשלעצמה הרי כבר ניתנה להם מידי ישוע, אולם הם לא יכלו עוד להחיותה בקרבם; הם לא מצאו את הדרך לכך, ופרשנויות הכנסייה היו חלשות מדי ולעתים אף שגויות מכדי להוות סיוע אמיתי.
המילה!
גם אתם עדיין אינכם יודעים לחשוב נכונה בתוך המילה; אתם שוכחים, כמו כולם, מהי באמת המילה שעליה אני מדבר תמיד. אתם יודעים, אמנם, שזוהי המילה החיה, אולם עדיין לא העליתם בדמיונכם את משמעותה האמיתית.
כפי שישוע דיבר פעם על המילה: אני הוא המילה!
כך אומר אני לכם היום: אני נותן לכם את עצמי במילתי!
לו רציתי לתת לאנשים את המילה, בלא להעניק לה צורה תחילה, לא היו מבינים את דבריי! זה טבוע וצרוב בתוככם! שכן המילה היא חיה, היא עצמה החיים, והיא קיימת במצבה הראשוני, בלא שתהיה גלויה עבורכם או ניתנת לזיהוי על ידכם. זוהי!
ואולם מרגע שאבקש להפוך אותה לנגישה לאנשים, להעניק לה צורה מובנת עבורם, הרי מחויב אני לשנותה מצורתה המקורית, כך שיוכלו לתפוש את מהותה. הצורה חייבת להינתן כך שתהיה שימושית עבורם.
איש אינו יכול לפרוש בפניכם את מלוא עוצמתה! את מלוא כוחה לא תוכלו לשאת. ולכן מקבלים אתם את המילה בצורה שהוכנה אך-ורק עבורכם, האנשים, והיא מכילה כבר כוח רב במידה הנדרשת לכם, ושאתם מסוגלים לשאתה, אם נפתחתם די עבורה; שכן בלא שתיפתחו לקבלתה, לא תוכלו לקבל מאום מן הכוח האצור בה, ולשם כך נדרש מכם לרצות בכך, ולבקש זאת.
כיצד משחקים אתם עדיין עם המילה הקדושה במחשבותיכם, לעתים כה קרובות, בלי לדעת כלל מה עליכם לעשות עמה.
כמה פעמים כבר נקראו האנשים הללו, שחקקו את המילה אל הצלב כאשר צלבו את ישוע, ועדיין הם צולבים את המילה תמיד, כל יום מחדש, כאשר הם שוקלים לעוותה, או להעניק לה משמעות על פי רצונם, לעצבה כך שתוכל לשרת את שאיפותיהם, לשרת את השפעתם על האנשים!
ואולם מי חושב על כך שסטיות אלו חייבות לגרור בעקבותיהן נקמה בפושעים, שדרגת הרשע בה פעלו אינה מאפשרת כלל מחילה; או שהמילה שכבר נוצלה לרעה באלפי צורות על ידי יושבי-הארץ, היתה המילה החיה!
לעולם אל תשכחו מהי המילה, אותה קיבלתם בצורה הנדרשת עבורכם, ואחזו בה כמזור לרוחכם; שכן היא המזון הנדרש לכם, המשקה שאליו אתם צמאים, שבלעדיהם אין לכם קיום! אל תבקשו שוב להעריכה בבינתכם הארצית!
קבלו אותה, כדי שלא תוכלו שוב לאבדה!
אני משתמש בביטויים ובמשפטים האנושיים כדי לומר את המילה, שכן היא כשלעצמה בלתי-נתפשת עבורכם, אולם דרך צורות אלו היא מסוגלת להיספג אל תוככם, אם תהיו פתוחים לקבלה. אני משתמש בצורות המילוליות ובמשפטים רק כערוץ שדרכו אוכל להוביל לעבר רוחכם את המילה החיה, שרק היא תוכל לקבלה, למען תנתץ את כל הכבלים שבהם כפת אותה הרשע.
כעת תהיה מוכרת לכם מעט יותר הנחיצות, שחייבה את פרסיבל לשהות ארוכה בקיום-הארצי, בין האנשים, כשהוא לחלוטין בלתי מוכר, זאת אם האנושות מבקשת כלל שיינתן לה פעם נוספת סיוע באמצעות המילה. ורק המילה יכולה היתה להעניק סיוע זה, משום שהצלה יכולה להתקיים רק מתוך התעוררות רוחו של האדם, ובעקבותיה חייבת לבוא ההכרה.
חוקי-האל לא הקצו כל דרך אחרת מדרך יחידה זו, של הצדק שאין להפירו!
לו ביקש כעת פרסיבל למצוא צורה נכונה עבור המילה, שתסייע ליושבי-הארץ, היה עליו להכיר תחילה את טבע האנשים, על כל שגיאותיהם, מושגיהם המעוותים, היה עליו לחפש תחילה את שורש כל-הרע באנשים, כדי לסלול את הדרכים והנתיבות דרך הצורה שהעניק למילה, אלו שיסייעו באמת לו ביקשו האנשים לפסוע בהן.
זאת יכול היה לעשות רק כאשר הוא מודע לכל שגיאותיהם וכל חולשותיהם!
ואולם הידיעה לעולם אינה מושגת אצל שלוח האור מתוך התבוננות או שאלה, אלא אך ורק מתוך החוויה, משום ששגיאות, חולשות, רוע וסטיות הם זרים לאור ואף נותרים זרים לו.
שלוח האור לעולם לא יוכל להבין זאת.
כך היה חלק זה עבור פרסיבל, הדרך הקשה ביותר בה נאלץ לצעוד.אם ביקש לסייע, נותרה לו דרך אחת בלבד: היה עליו לחיות כאיש בין האנשים, לפרק זמן מסוים, בלא שמוצאו או משימתו ייוודעו לו; אחרת, לעולם לא היה יכול להגיע אל החוויה!
ואולם לא רק זאת, אלא מחויב היה לבוא במגע ישיר עם כל שגיאותיה של האנושות, חייב היה לסבול בגופו, כדי שיגיע, דרך הסבל המשותף הזה, לכל הפחות לידיעה על קיומו; להבנה לא יוכל לעולם להגיע, שכן טבעו ומוצאו יהיו זרים תמיד לסטיות התפישה האנושית וחוקי-האדם, וכך מחויב שיישאר.
לכן גם לא יכול היה לחשוב או לפעול בהתאם לחוקי-האדם השגויים, אלא מבקש היה, על-אף קיומו על-פני האדמה, להתנהל תמיד אך-ורק על פי חוקי-האל, שרבים כל-כך ממונחי החוק הטבוע ומוטמע באנושות הם מנוגדים ואף עוינים להם.
מצב זה הניב כמובן מאבק ארוך וקשה, דאגה וכאב ביחסיו הארציים ובמגרש המשחקים של האופל, עבור הזר שנשלח מן האור, שנמנעה ממנו הידיעה על שליחותו ומסלול הלמידה שבו עליו לפסוע.
וכך, נשאב בחוסר-רחמים אל המערבולת, שניהלה אותו דרך כל שגיאות-האנושות, לא בכולן - לכך לא היו מספיקים ימי חייו, אלא נדרש לארוג עצמו בכל, כדי שיוכל לזהות בתוך אותו מארג איום את כל הרוע, ולמצוא מתוך מצוקתו האישית את הדרך שתעניק לאנשים אפשרות, לשחרר עצמם אף הם מן הסיבים ממיטי האסון הללו.
היה עליו לפסוע בעצמו בנתיב ההצלה, ולפלס בכך דרך לאנשים, לכל אחד ואחד מהם, ולהנחותם במילה, כיצד יוכלו אף הם להשתחרר שוב מכל הרוע.
דבר לא ייחסך ממנו, על-כן, שכן אסור שיישאר זר לכל אשר מכריע ומענה את האדם ואשר קורעו ומרחיקו מן האור!
וכך הונח על דרכו כל הרוע הארצי, כדי שבסבלו העצמי יוכל תחילה לנצחו, ובניצחון זה יעקרו בו-זמנית מן השורש, ויסלול עבור האנשים את הדרך שתובילם אל האור.
בעודו נושא בסבל תחת האנושות ודרכה, מחויב היה לשחרר את אותה אנושות מכל הדברים שהיא עצמה הפעילה כנגדו, בכך שיזהה את השקר ויהיה הראשון שיצעד החוצה ממנו בדרך לגאולה. עם כל רוע שזיהה פרסיבל, נשבר כוחו של אותו רוע, והונח הבסיס שיסייע לאנשים השרויים וטובעים בתוכו.
זה היה הקורבן הגדול והקשה ביותר, שהקריב למען יושבי-הארץ, והוא בדיוק היה נשוא-לעגם במשך שהותו כאן על-פני האדמה, ובגינו ניסו האנשים להאשים אותו, מתוך האופל. בדיוק את החלק הקשה הזה במשימתו, שאותו מילא עבור האנשים מתוך סבלו האישי, ביקשו הם להפנות כנגדו, לגרור אותו מטה ולהכפישו באופן המתועב ביותר.
בדיוק את כל זה, כל אשר סבל למענם, כדי שבשעה היעודה יוכל באמת, מתוך ניסיונו האישי, לסייע בידם בעצה החייבת לנבוע מן החוויה, ניסו משרתיו-מרצון של האופל לטעון כנגדו בצורה השפלה ביותר, שוב ושוב, כדי לעצור או למנוע מאנשים אחרים מלפסוע בנתיב-ההצלה, על-ידי ערעור האמון והאמונה במציל ושליחותו. גם אתם הרי חוויתם זאת בעצמכם, באופן חלקי.
נסו לדמיין לעצמכם מה משמעותו של כל זה, כיצד חייב היה, בתוך עשורים ספורים, להכיר את כל השגיאות והחולשות האנושיות הקיימות על-פני האדמה, מתוך החוויה האישית! נסו לדמיין עצמכם במקום בו הנכם מחויבים לטעום את כל תוצאות המושגים השקריים והמעוותים של האנשים, כדי שתתאפשר מציאת הדרך לשחרור מהם, והנחלתה לאנשים באופן המתאים של המילה, אשר בלעדיו לא יוכלו כלל להגיע אליה שוב.
אילו תחושות מתעוררות אז, בדיוק משום כעסם של משרתי-האופל. זוהי אותה תחושה שחש כבר בן-האלוהים ישוע, כשהואשם בהיותו מחלל קדושת-האל ומורד, ונצלב, דווקא הוא, שהיה באל והאל היה בו! ואף הוא כבר סבל דיו מרצון האנושות, ורק למענה הגיע, כדי להביא אליה במועד הנכון את הסיוע הטמון במילה!
לולא היה מקבל על עצמו פרסיבל את הסבל הזה, כדי לסייע לאנושות הטובעת והתועה, למצוא את צורתה הגואלת של המילה הקדושה, לה נזקקו האנשים במצוקתם, למען יוכלו לפסוע שוב בדרך אל הרום-המואר, לעולם שוב לא ניתן היה לחגוג באמת את חג השבועות בהודיה על פי הדין הקדוש, שיחול בקרוב על-פני האדמה, וימגר את כל הישן על-פי הצדק האלוהי!
הודו על-כן לבורא, לאלוהיכם, שבחסדו הושיט לכם שוב את ידו, כדי שלא תיאלצו להגיע אל האבדון!
שמחו בעוצמתו שהעניק לכם שוב, וחיו בהודיה על פי מילתו, למען כבודו!
שכן במילה הריני מעניק לכם את הדרך, מכלכל אתכם ונוסך בכם את הכוח, ובכך נותן בידכם את כל הדרוש לקיומכם ולעלייתכם!
הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: https://t.me/hameser
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 14.06.2023
