top of page

באור האמת - מסר הגביע - 16 הניקיון הגדול!

עבד רו-שין

16. הניקיון הגדול!

אין דבר על-פני האדמה, אנשים, שתוכלו להציע בתמורה, וכהודיה על-כך, שהאל שיחרר אתכם מתולעת האופל שהבאתם על עצמכם באמצעות רצונכם השגוי!

לו ביקשתם, לכל הפחות, להתאמץ ולתפוש, שמאבקו של האור בכל האופל אינו מאבק מתוך הנאה, אלא הוא תהליך הקרסתם והשמדתם של כל סוגי הזוהמה והתיעוב, בעוד חלק-הארי של האנשים - שבהם נוגע השחרור ולהם הוא אמור להביא תועלת - עדיין מונים עצמם על צידו של האופל המרעיל, כדי להקשות את דרכו של מביא-האור באמצעות צורת-החשיבה הרדודה ביותר שלהם!

ואולם זעמו של האל יכה כעת בשורותיהם של אותם חלשים, שגורלם נגזר לטבוע בקיאם המתועב, כאחרונת התולעים. וכך יינקה העולם מן הרוע הזה!

הביטוי אינו נעים לאוזן, אולם לא קיימת מילה אחרת לתאר בה דבר בלתי-ניתן לתיאור בסיאובו המכוער; שכן אפילו השפה הארצית אינה מגיעה לנסח נכונה צורת חשיבה כה נמוכה.

הביטויים "שרצים, תולעים" הם רק מאפייני שני סוגי הסיאוב הבסיסיים, שהחריגו עצמם מכל אפשרות להצלה, ומשום שאינם מסוגלים לחולל ולו מחשבה אחת טהורה, הם מרעילים, מקיאים את הפרשותיהם על-פני כל, וכעת חוזר כל-זאת אליהם, והם יכחידו ויקריסו את עצמם.

נקרעים בקנאה בל-תתואר, מלאת-שנאה, יעברו כעת מן העולם בפחד וחרדה, אימה וביעותים, ואף יד לא תורם לעברם כדי להקל ולו במעט על כאבם, אותו הרוויחו בדין. הם יידחו מכל השואף לעבר האור והחופש הרוחני.

ובעודם נהדפים במצוקה ועינויים, נעים אנה-ואנה בכאב אין-קץ, וכתוצאה מהתרופפותם בקריסה, יתעורר בם הניצוץ הרוחני, אותו הותירו חבוי בשאיפותיהם העוינות לאור וביקשו להניח לו לגווע. הוא יעלה כעת בכל אחד ואחד מהם, בשאיפה כואבת ומייסרת ושאינה יודעת שובעה, לאשר נמנע ממנה עד כה.

וכך, ההתפוררות המתרחשת בו-זמנית מפנים ומחוץ, פוסעת יד-ביד, בכאב תהומי, רחוקה מכל סיוע, משוללת כל הקלה, כשהפחד והספק המצמית מצטברים וגוברים, עד שלבסוף מתאכלת המודעות העצמית לחלוטין; אסור שיוותר דבר ממנה. אלו הן דרכי המילוט מאותו רגע ואילך, שכן האל משך חזרה את ידו ובזעם קדוש הפריד את כולם מקבלת החסד הגואל!

לכן חייבים היו הנדחים לטבוע, להיקרע אל תהומות האימה והאבדון; להם כבר לא תישלח כל תמיכה מלמעלה! ואולם אתם תהיו חופשיים, בשאיפתכם כלפי מעלה, כבר שחררתם עצמכם מנסיכות האופל, מכל השרצים וכל מכשירי האופל, למען היום הגדול של האור-הקדוש! למען תוכלו לחזק עצמכם שוב, ולא תיפלו עוד לזרועות הפחד.


עוד מעט תעלה הארץ כולה, הנושאת אתכם, יחד עמכם אל היקומים הטהורים והמוארים יותר.

וכאשר תוכלו שוב לנשום את הטוהר, כאשר סביבכם קרס כל שמנע מבעדכם לראות בבהירות את דרככם אל האור, רק אז תוכלו להבין, במבט לאחור, עד-כמה מצחינה היתה הביצה בה חייתם עד כה. רק במבט לאחור יכריעו אתכם הבחילה, הזוועה... ו... אולי... אז גם תפרח בכם מעט מן ההודיה, שהייתם אמורים לתת לאל כבר היום בתמורה לאהבה הגדולה שבה מילא אתכם בעזרת ניקיון זה.

כבר מזה זמן רב יכולתם, חייבים הייתם, לזהות עד כמה נאצלות הסבלנות והסובלנות שהעניק עדיין, אפילו לאלו שנדחו לבסוף כעת. יכולתם לראות זאת במספרים שאתם מונים!

חשבו, כדוגמה קטנה, שוב על כל אותם שכבר מצאו את המילה מרצונם החופשי, ואחר כך שוב נפלו לזרועות האופל!

ואיני מדבר על אירועים קודמים במרחבי האור, לא על הבטחות קודמות למילוי בקשות שהוענקו מרצון חופשי, לא, אני מדבר רק על פרק הזמן הקצר של קיום ארצי זה, המכיל כבר די כדי שיעלה הרצון להסב פנים בגועל מן האנשים שכל חשיבתם אינה אלא יוצאת חלציה של יוהרה שנפגעה עקב כמה שאיפות ארציות מסוגים שונים, שנכזבו, ומן ההתמכרות לאגו שלא הותר לו להתממש.


רק הביטו בעצמכם, תמצאו אנשים אלו בכל מקום! הכרתם אותם היטב בצורה מספקת, כדי שלא איאלץ לנקוב בשמותיהם. השמות עדיין צרובים כולם בתחושת-הצדק שלכם, עד שתראו, שהצדק האלוהי אינו מתיר להכתימו ולכן הוא פועל במועד המתאים, דבר שהאדם לעולם לא יוכל לעשותו.

הדין בחוכמתו וצדקתו יביא אתכם לכרוע ברך ביראת-כבוד, ואתם תתחננו לסליחה על שבזעמכם ובתחושת-המירמור שלכם מיהרתם להעמיד את שאיפותיכם כקודמות לצדק, בלא לחשוב שהאל הכל-יכול יפגוש בכם בצורה קשה ובטוחה יותר, ובלא כל רחמים, מאשר התיר אדם כלשהו לעצמו לחלום אי-פעם.


הבורא אינו מתיר שילעגו לו! ולעג הוא גם אי ציות לחוקיו הקדושים. אם סבור האדם שיוכל לפעול לפי שאיפותיו, בלא לבקש אחר הצדק האלוהי, או אם חשב שיוכל תמיד לספק את מאווייו בלא שיגיע השילם על מעשיו, הריהו לועג לצדק-העל של הבורא.

ואולם האדון אינו מתיר שילעגו לו!

זוהי אזהרה, והגשמתה תגיע לכל אחד ואחד! ויום ההגשמה אינו עוד רחוק.

הביטו שוב, במבט לאחור, באנשים ובמעשיהם ובחנו אותם, לפני שהם שוקעים אל תוך טחנות-השילם הבלתי-מתפשרות ונעלמים כך לעולמי-עד! הרי קיימים רבים ביניכם שחוו כבר כל-זאת. לא תתקשו לזכות מתוך כך בהבנות שיהיו לכם לתועלת בעתיד.

האנשים אליהם כוונתי, מצאו במסר את אשר חיפשו כבר מזה-זמן רב, והכירו בו, לפי טענתם הם, כי הוא האמת!

ואז יצרו הם קשר עמנו, לא אנחנו עמהם. הם פנו כולם, בעצמם, אלינו. לא אני קראתי להם! הם השתמשו בזמננו לעתים קרובות ביותר, ובכמויות נדיבות, כמובן מתוך כוונה לגרוף תועלת עבור עצמם באופן כלשהו. נוכל להניח, ללא חשש, כי הם ביקשו יתרון רוחני ורווח.

הם יכולים ואף אמורים היו למצוא כל זאת במסר שלי ובהרצאותיי, כמו גם בשיחות הפרטיות, לו ביקשו הבהרות לגבי עניינים המעלים ומרוממים את האדם. המסר עצמו משמש הרי כעדות לכל זה, מעצם טבעו, ובתיאום עם השיחות הללו.

כל זאת הוענק להם, גם אם בחוסר-רצון לעתים, שכן אולץ למחצה על-ידי אותם אנשים, אשר אף שביקשו, בקשתם הותנתה מתוך האגו וההבלים, שגם מאוחר יותר הפרידו אותם שוב מן העניין עצמו.

כאשר האמינו שגישרו כבר על הפערים בידיעתם, או שלא ניתן עוד למצוא יתרונות נוספים, חזר גם המסר והופיע שוב ברקע, ויודע-הכל מטעם עצמו, המוכר, שהוא בן-לווייתה של כל יוהרה, אולם בראש ובראשונה של הגאווה הפגועה, עלה בפנימיותם לאיטו.

אולם מה שמעניק את המכה הניצחת ליוהרה, לעתים קרובות, הוא העובדה שאיננו משדלים ואף לא נלחמים למען זה הפונה מעימנו; אחת-היא לי מה יבחר, שכן כל אדם חייב להיות בעל רצון חופשי בהחלטתו, אם יביא לו הדבר תועלת או יגרום להכחדתו; הוא לבדו הרי נושא באחריות המלאה כלפי עצמו.


ואף מסיבה זו דוחה אני תמיד השפעות מכל סוג שהוא. דהיינו, ההיפך ממה שיבקשו אנשים מסוג זה לטעון לאחר נפילתם, כדי להצדיק את פעולותיהם הבלתי-נעימות ואת רצונם האפל, ולתרץ אותם, לפחות במידת-מה, באופן המגוחך ביותר.

בכך הם מעניקים לעצמם תעודת-עניות על חולשתם הפנימית, רק למען הסיפוק האישי האפל שבגרימת נזק או כעס במקום בו הם חשים או סבורים שמחייב התייחסות אליהם!

הם פחדנים מדי ויהירים מכדי להודות בפני עצמם שייתכן וטעו בתחילה, כאשר מאוחר יותר הם סוברים אחרת, וכי היו אלו הם עצמם שבאו וכעת הלכו שוב, וכי אף אין להם כל זכות להטיל את האחריות לטעות שהיא ללא-ספק שלהם, בצורה כלשהי, על מישהו שכלל לא פנה אליהם ולא קרא להם.

אולם מתקפה חסרת היגיון כזו סותרת כל מילה שכבר כתבתי ואמרתי עד כה, ואני חי את המילה הזו! לא ניתן להפריד אותי ממילותיי. ומילה זו צרובה כעת לנצח ולא ניתן להסיטה עוד, בכל הבריאה!


על-כל פנים, כך מבקשים להינקם היצורים המצפים שיינתן להם יותר משיוכלו לקבל, משום שחסרים הם את הטוהר הנדרש לשם כך בשאיפות וענווה רוחנית, שכן הם רואים תמיד בכל, שוב ושוב, תמיד, אך ורק את הארצי כמטרתה העיקרית של דרכם.

אפילו מבחינה אנושית טהורה לא ניתן להבין התנהלות מסוג זה, אלא בהסבר הפשוט, שאנשים מסוג זה אינם יודעים כל מעצור, בהתמכרם למרמה והונאה, שעבור האחר מזמנים כעס ונזק, אם רק ניתן, ושמכך הם שואבים את הנאתם. במעשים מסוג זה הם מוצאים סיפוק פנימי שהוא לעתים אף בעל נטייה חולנית.

ואם מתאפשר להם, נוסף על-כך, גם לגרוף אי-אלו רווחים ארציים בלא מאמץ, הרי שהם מתייחסים לכך, בלא כל נקיפות-מצפון, כאל יתרונות שוליים של מעשיהם.


אולם הסיבה האמיתית לכל זה טמונה עמוק הרבה יותר. וניתן להסבירה רק ברוח המסר:

אנשים אלו, תוך שהם הופכים אדישים, פותו על-ידי האופל עוד ועוד באמצעות חולשותיהם ונלכדו בלא שיחושו בכך, אולם בחוזקה ובלא שיוכלו להתחמק, משום שלא הפעילו כל התנגדות, אלא הסתפקו בטיפוח המלטף שהעניק האופל לחולשותיהם.

ואז, תוך משחקי המחשבה, התרחש גם המגע הבלתי-נמנע, האופל לחש להם... הם הפכו בחדווה לכלי-שרת ואף תרמו לכך מכישוריהם בעצמם.

התנהלותם, שהיתה תחילה פושרת ואדישה, עלתה והפכה עוינת, ועד לשנאה בלתי-נשלטת, ולבסוף אפפה את כל מחשבתם ואף את עשייתם בהתאם.

כמובן שזרמים דומים שואפים להתאחד, ולאחר מכן הם מבשלים יחד את כוס-פהתרעלה בה ישקו את קרבנם, ואולם הפעם יהיו הם אלו שייאלצו לשתות אותה עד הטיפה האחרונה, לפי רצונו הקדוש של האל, שיהפוך עליהם את הגלגל ויפיל אותם בכוחו העליון!


את שהם מתיכים וצורפים יחד בחשיבתם הגסה ובמעשיהם הדומים, הזיוף שהם מעצבים בתחכום אל תוך המונחים והאירועים, יהפכו לחרב החדה המתהפכת עליהם, ואפילו המחשבה השגויה הקטנה ביותר, הבלתי-נחשבת ביותר, תיסוב כעת חזרה לעברם כשהיא עצומה עשרות-מונים; שכן שנאתם הופנתה כנגד האור-הקדוש!

גם זה העומד מן הצד לא יתקשה כלל לזהות את הפעולה שלא-תאומן במעשיהם האפלים. מעשה כזה, כשלעצמו, הרי לא יכול להיחשב בעיני איש כ"טוב", אלא מזהה עצמו בלא-כל קושי כרצון להרע! ורוע מוצאו מן האופל בלבד, לעולם לא מן האור.

וכך ניתן לזהות היכן אורב האופל. והדבר אותו רודף האופל בשנאה הוא אך-ורק האור, וכל המואר. ובכך, ותו-לא, כבר שוכנת הראיה, עבור זה המבקש לבחון את הדברים ברוגע, היכן שוכן האופל, ובמה מעוגן האור. בהתאם לחוקי-הבריאה, די והותר בכך לשם הנמקה.


שכן האופל שונא את האור ומבקש לתוקפו, להכפישו, בכל מקום אפשרי!

במקום בו תוקף האופל, שם נוכחים ערכי האור!


זה יובהר בקרוב לאנשים בעתיד, והם יישפטו ויטופלו בהתאם, כדי למגר לחלוטין את האופל, שחייב תמיד לחשוף את עצמו בצורה זו!


כל שהוא אופל, או שנמנה על האופל, קל ביותר להבחין בו, לפי סוג הרצון שהוא מפגין, ושניכר במעשיו.

אתן לכם שיעור באמצעות דוגמה זו, שתשמש אתכם בקיומכם העתידי, ובה-בעת אראה לכם עד כמה נסתר ונבזי הוא המאבק באופל, שכן האופל פועל תמיד רק בהיחבא, בסתר, אפוף שקרים ורוע, ומתפלש בבוץ תשוקותיו שלו עצמו, תוך שהוא מפיץ רעל מן הרפש הזה לעבר המקומות שקנאתו חושקת בהם.

אם טבע כזה הוא כבר תועבה עבור יושבי-הארץ, כמה אף יותר מכך יהיה עבור האור והאל!

וכעת תכה קרינת-זעמו של האל ותצית את אגם העליבות, ותמחק את כל אשר הודה בהשתייכות אליו, אם במחשבה ואם במעשה!

למעשה אין לקרוא לכך מאבק; תיעוב וגועל גוברים עם כל מכה, אותה מטילה כנגד הזוהמה חרבו הטהורה של האל, שאולצה לכך על ידי מתקפותיו של האופל לאחר שכבר זיהה את קיצו.


אדם שעדיין נושא בתוכו את הכבוד-העצמי, יפנה לאחור מן המקום בו אינו סבור שימצא את שחפץ בו, ויאמר לעצמו שהוא לבדו שגה בכך, כאשר ציפה לדבר אחר.הוא לעולם לא יוכל לפעול באופן מרושע או מתוך רוע, אם אינו נושא בתוכו פנימה את הרוע, שאותו יוכל הרשע לעורר ולהעצים לעתים קרובות לממדים שלא ישוערו.

ועל כל זאת נוסף עוד לחצו הגובר של האור, המאלץ את הפעלתן הסופית של תכונות הרשע והטוב כאחד, שכן באמצעות הלחץ הזה הוא חייב להניע את החיזוק שבתוכו ולהפיח בו חיים.


בקריסה בלתי צפויה זו יתמוטט סופית האופל, ובו-זמנית גם יפרוץ הטוב כלפי מעלה. הכורח להפעיל את כל אשר חבוי בתוך רוחות-האנוש, מעניק דחיפה להשפעות-הדין הן אצל הפרט, והן אצל ההמונים!

מהלך פשוט ביותר, שתוכלו כעת להתבונן בו בבירור רב יותר ויותר מיום ליום.

לימדו מכך והפיקו את הרווח הרוחני!

זהו בית-הדין של היקום בפעולתו העצמאית, בטבעיות הפשוטה, זו המתאימה לרצונו המקודש של האל!

אתם רואים בעצמכם, שהמונח "קרב" הוא עדין מכדי לבטא את הכיליון המתחייב עבור כל אותם שודדי-דרכים הניצבים בכל הנתיבים שהוענקו לנו בחסדו של האל, והמוליכים אל החופש הרוחני.


זה אינו קרב, זהו הניקיון הגדול בפעולת הגאולה של האור. אולם עבור האור מדובר בעבודה נתעבת בלבד, שכן האופל, עד לרגע האחרון, לעולם לא יוכל להיות אלא מה שהינו: בזוי ונקלה בכל מעשיו. אין הוא יריב ראוי, ואף לא ישר!

יריבים ראויים לא יהיו לו, לאור, לעולם, שהרי כל מה שהוא ראוי באמת ירצה לשרת את האור ולא את האופל.

זוהי המשימה שממנה שחרר אתכם האור, אנשים!

אתם, שאולי חווים כבר כל-זאת יחד בידיעה, המוצאים בכך את גדולתו של האל, כוחו העליון והצדק שבו, ואת... אהבתו!

שכן אהבה היא זו, כאשר הוא מוחה את הנגע הזה מעל פני האדמה ומשחרר אתכם מעולו, כדי שתוכלו להתנהל בשמחה בבריאה, אותה העניק לכם כבית ברוב-חסדו!

הודו לו על מעשה האהבה שבגינו אתם מחויבים לו, בכך שתחזיקו את מחשבתכם כשהיא טהורה, בכך שתחשבו רק על אושרו של זולתכם, ואולם אל תחטאו במחשבה כיצד לגרום לו כאב!


הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: https://t.me/hameser
 
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.

תרגום ועריכה - יולי רמון, 14.06.2023

Commentaires


bottom of page