top of page

באור האמת-מסר הגביע - 20 תהום השאיפות האישיות

עבד רו-שין

20. תהום השאיפות האישיות

בכל מקום בו הוצעה המילה ליושב-הארץ באמצעות האור, שם הוא מעניק לה את המשמעות הארצית הנתפשת על ידו ומסיט אותה אל-עבר המעגל המצומצם של ציפיותיו ושאיפותיו הוא.

בלא לשנות את נוסחה, הוא מפחית מערכה, משום שהוא שוכח שמלים כאלו אינן נובעות מן ההיגיון האנושי, אלא מגבהים שאינם נתפשים כלל על ידו.


אולם הוא אינו טורח כלל, לפחות במקרים אלו, לשנות את אופן חשיבתו, לנסות לעקוב, ולו במעט, אחר הדרכים שבאמצעותן ירדה אליו המילה, או לכל-הפחות להפכה כבסיס לתפישותיו. במקום זאת, הוא פשוט מניח, ביוהרתו, שהאל מחויב לדבר אליו ממקום עומדו האנושי, אם ברצונו למסור לו דבר הקשור בגאולתו.

אין כל טעם להתנגד לעובדה זו; כך הוא הדבר הבא לידי ביטוי יום אחר יום, שוב ושוב!

וזהו בדיוק הדבר שיהרוס את האדם; משום שמעולם לא קיבל ואחז ביד שהושטה לו לשם עלייתו, וכעת הוא חייב, בהשפעתה של פעולת הגומלין, לחוות בעצמו כיצד נמשכת יד זו חזרה ממנו, היד שעד עתה התעלם מקיומה, וחלף על פניה מתוך גאווה, בסוברו כי יודע-כל הוא.

בדיוק אז לא יוכל עוד למוצאה, כאשר יבקש לאחוז בה בעת צרה!


ואולם כה מכריע וחשוב, לכל אדם, להשתחרר מאותה נוחיות, מאותה יוהרה, עליהן אני מחויב לדבר שוב ושוב, כדי לנסות להביא את האנשים, באופן זה, להבין את כוונתי; שכן ללא שינוי זה, מן היסוד, לא יוכלו לעלות שוב ברוחם, כל כמה שינסו להערים על עצמם בדרכים אלו.

הצורות שהם עצמם יצרו, הריהן כולן שקריות וחייבות כעת להיחרב. האנשים יקרסו אל תוך הספק, גופם ורוחם יחלו, אם לא יכניעו עצמם קודם לכן ויתרגלו, כתינוק הלומד את צעדיו הראשונים, להפנים את מילת האמת, ויתאמצו בכל הכוח שעוד נותר בם, לטפס, מדרגה אחר מדרגה, בסולם שממנו החליקו בלי-משים בבורותם כיודעי-הכל מטעם עצמם.

החשיבה השגויה כתוצאה מהטייתו של השכל-הארצי!

עצוב לאין-קץ, שבכל מקום, זוהי בדיוק השגיאה העיקרית של האדם בכל חשיבתו, הדוחפת עצמה אל קדמת-הבמה ומערפלת את ראייתו הבהירה.

כל אשר יחשוב, כל אשר יבקש לבדוק, יוהרתו-העצמית לא תניח לו להגיע אל האמת, משום שהוא עצמו ניצב על קרקע שקרית, שממנה לא יוכל לעולם לחשוב נכונה, גם אם יתאמץ בכל מאודו ובכנות מלאה.


וכך, מרבית האנשים כעת ישקעו למצולות אף הם, בלא לחשוב, בלא להבחין בכך כאשר תחל נפילתם.


רגע זה כבר נמצא כאן, לא זה-מקרוב בא. רוב האנשים כבר חווים מזה-זמן את הנפילה, ואין עוד באפשרותם לעוצרה, משום שהגיעו מאוחר מדי להכרה; משום שלא הקשיבו לאשר נשלח אליהם להצלתם במועד, משום שהפנו מבטם בציפייה ובתקווה, בהתאם להבלים מהם ניזונו, לעבר הצד השגוי.

וכשלבסוף הם מבקשים להסתובב ולחזור, אינם יכולים עוד להגיע אל הגאולה; תהום נפערה כבר ביניהם, שאין לגשר עליה, בעוד הם עצמם כבר נדחפו רחוק מדי, אל מערבולת הכיליון, והיא לא תשחררם עוד מן הזרימה השואבת אותם אל תוכה.

כך, המונים רבים ייכנעו לשגיאות שביקשו לעצמם, משום שלמעשה השקיעו את כל מאודם רק לשאיפותיהם האישיות, ולא הקדישו כל שימת-לב לאחרים.


ושאיפות אישיות אלו, השולטות זה אלפי שנים, ואותן טיפח וגידל האדם ברוב דאגה, כבר העמיקו שורש במידה כה רבה, הודות לטיפוח זה, עד שחדרו לכל פינה, ואפילו הרצון הטוב ביותר שזור ברוע, כבר מיומו הראשון, בלא שהאדם יבחין כלל בדבר מכל זה.

הוא מסרב להאמין, גם כאשר מוצג הדבר בפניו, טוען שאין הדבר אפשרי, ואולם עדיין, הינהו הדבר - הוא ממתין כל העת, ופורץ לעצמו דרך לפתע, ודורש הכרה בקיומו, ולעתים קרובות בדיוק במועד בו נדרש היעדר-האנוכיות, כפי שנדרש בשירות-האל.

ומכיוון ששם, בממלכת אלף השנים, רק שירות-האל אמור עוד להתקיים, כבסיס לכל הפעולות, כתנאי מקדים לרשות להתקיים כלל, תוכלו לשער לעצמכם מה חייב להתקיים, בכך, מה מצפה לאנושות כזו!

זהו הדבר, שאפילו המחמירים בין המחפשים או בין אלו הטוענים שכבר מצאו, אינם מסוגלים לתאר לעצמם. ועדיין, הוא יהפוך לעובדה, חובקת-כל, צופה, ושופטת!


וכולכם כלולים בכך; שכן גם אתם עדיין לא זיהיתם את כובד האירועים הצפויים ואת הדרישות שמציג בפניכם האל.

לכן אגע בכך היום שוב, בצורה מפורטת יותר; שכן הגיעה העת שבה על כולכם להישמר בכל, וגם בכך.

עבורי זוהי שוב ושוב אותה חובת האזהרה המשמימה; שכן רק לעתים רחוקות אני מוצא בלבי הבנה, ואילו אתם, האנשים, כבר הורגלתם בכך.משום שלעתים כה קרובות קורה, שהדבר נשמע לכם מוכר, ואתם סבורים על-כן, שכבר הבנתם את משמעותו. אולם המילים נותרות ללא שימוש, חבויות עמוק בין פינות רוחכם, וממתינות עדיין לגאולתן.

אינכם מבחינים בהן, משום שאתם יכולים בכל-עת להחזיק בהן, כך חושבים אתם לפחות, אולם אף יותר מכך, משום שאינן מוצאות-חן בעיניכם. הן אינן נוחות לכם, ולכן נראה הדבר כאילו הן מעייפות או שאינן מחדשות דבר, ואתם חולפים על פניהן בלא להפנות מבטכם, ודעתכם מוסחת שוב במהירות אל מחשבות אחרות.

אני יודע כל זאת. ועל-אף זאת, ברצוני לקרבכם שוב אל תנאי-השינוי, תנאי בל-יעבור וחשוב כל-כך עבורכם, גם אם אתם סבורים שכבר ידוע לכם הכל עליו.


אינכם יודעים זאת! שכן אתם מביאים שוב ושוב ראיות חדשות, שלא ניתן לטעות בהן, לחוסר ידיעתכם.

הבה ניקח תחילה את המילה, המסר! איני מתייחס למקרים בודדים מביניכם, אלא שמדובר, בעיקרון, בשינויים קלים אלו או אחרים, אצל כל בני-האדם, בדיוק באותו הדבר, גם אם הצורות החיצוניות נראות לעתים שונות לחלוטין זו מזו. השינויים מותאמים אך ורק לתנאים הארציים של כל אחד ואחד, לדרגת הכשרתו וניסיונו בחיים.

אנו מוציאים לחלוטין מכלל-זה את כל הגאוותנים ונרפי-הרוח; אלו מכוונים עצמם, כך או כך, באופן אוטומטי, ולא יילקחו עוד בחשבון לגבי העתיד. עליהם אין כל צורך, על-כן, להכביר מלים.


נתייחס על-כן לאלו המחפשים אחר האור בכנות, ושעדיין רוחם ניכרת במעשיהם.

חישבו על אדם כזה הבא במגע עם מילתו של המסר. הוא חייב לגעת בה ואף יעשה זאת, משום שרוחו אינה יכולה לפעול כלל בצורה אחרת, מרגע שהמילה נועצת אל תוכו את שהגיע מן האור. כל רוח תישמע לה, אם לא הוקמו סביבה קירות אטומים, או שעדיין לא נרדמה לחלוטין.

האדם יחוש שמחה או אימה, הוא יעמיק אל תוך המילה ואולי אף יכיר בקיומה. נתייחס לרגע אל אלו המכירים בה למען גאולתם.

עם כניסתה של המילה, הם נפעמים עד עומק נשמתם, הם חשים משוחררים, מתרוממים באחת. מוכנים להביט בשגיאותיהם, לשפר עצמם, לבקש עצה וכוח, ומביעים ברצון את מצוקותיהם באופן מילולי, בין אם בעל-פה או בכתב. מצוקות שהן ארציות ברובן, ורק לעתים רחוקות הן בעלות אופי רוחני. מצוקות שהם אחראים לקיומן, שהם הסיבה להתהוותן.


ותנו דעתכם על-כך, אלו הם הטובים, אלו המבקשים להפנים את המילה ולשנות עצמם! ראו בעצמכם: עם ההכרה הם באים מיד בבקשה, עמה מהדהדת הציפייה להגשמתה! וזאת הם מכנים רצון לשרת את האל!

הם מחזיקים, לפי דעתם, ב"רצון הטוב" הגדול, ואת כל היתר אמור כעת לעשות עבורם כוחו של האור. או... חייב? כן, לפי דעתם המילה "חייב" היא אכן נכונה, דהיינו, לפי דעתם הפנימית ביותר! והאור, כך הם מצפים, חייב גם לסייע באופן שבו הם מבקשים וסבורים! מחשבותיכם הן הרי שאיפות, ושאיפותיכם החבויות הן מחשבותיכם שלא הובעו עדיין, ולא הובהרו דיין.

הטוב ביותר והגדול ביותר, שהאדם סבור שהוא מסוגל להעניק לבוראו ושומר-נפשו, הוא לכרוע ברך לפניו ולקרוא אליו בתחינה:

"הריני שם נפשי בכפך, אלוהיי. עשה בה כרצונך!"

זוהי פסגת יכולותיו של האדם, כך הוא סבור, הדבר העניו ביותר והטוב ביותר, וגם הצודק ביותר..., כך על-פי תפישתו הארצית!

ואולם לא כך הוא! במעשיו על-פי תפישה זו רק זחיחות-דעתו ובטלות-רוחו, הם אלו הבאים לידי ביטוי!


לא האל הוא זה האמור לפעול למען האדם, אלא תמיד, אך-ורק, האדם מחויב לפעול עבור עצמו! עליו להתאמץ בכל-כוחו, למלא, סוף-סוף, אחר חוקי-האל! לפסוע בדרך שעליה מצביעה בפניו שוב מילת-האמת.

כמה טפשים הם האנשים, ועדיין, באיזה כישרון הם מרמים עצמם, בדיוק בדבר האמור להיות יקר ביותר עבורם, ואף חייב להיות כך, אם ברצונם לזכות גם הלאה וליהנות מחסדו של האל.

השגוי והמעוות בכל מעשיהם ומחשבותיהם של יושבי-הארץ הוא כה נורא, עד שהייאוש והפחד אוחזים בך, בלא שתדע על קיומן של סופות-הטיהור, המנשבות כעת בכוחו של האור, לשם הצלתם של אלו אשר עדיין קיים בהם ניצוץ קטן של נשמה, חבוי מתחת להררי-השגיאות האנושיות.

ניצוץ כזה יהפוך ללהבה, או יכבה, בהתאם לגודל הכמיהה והרצון החבויים בו.


ועל-אף כובד-משקלו של הזמן בו אנו מצויים, עדיין מבקש האדם לדחוף את שאיפותיו האישיות והקטנוניות ואת ידיעותיו האישיות אל מנגנון היצירה הגדולה של הבריאה, כדי להשפיע אפילו על ההתגשמות הנובעת מכל-יכולתו של האל, שתהיה על-פי רצונו!

אולם הוא יסרב בתוקף ובכל מחיר להודות בכך בפני עצמו! ההיפך מכך, הם מוסיפים להיאחז במחשבה שמעשיהם השגויים הם הצעד הראשון והנכון לשינוי. ואת הצעד הזה הם מגדירים כענווה, הם גאים על האמון שהם נותנים בהגעתו של הסיוע מן האור, שאליו נשאו תפילתם ולבואו המתינו.

בפועל, על-כל פנים, נמהלו שוב השאיפות האישיות המשחיתות אל תוך הצעד הראשון והעכירו מאד את הרצון האמיתי להתאוששות!


והאנשים אינם מבחינים בדבר מכל זה. הם מאוכזבים כאשר הסיוע אינו מתייצב לצידם מיד בצורה גלויה, ועל-אף זאת, על כפות-המאזניים הניחו אך ורק את "רצונם" ותו-לא! "הרצון" כבר היווה מבחינתם את המעשה, שהגיע אך ורק לכדי "תחינה" - אותה כבר החשיבו כמשהו גדול במיוחד.

אין ספק ש"הרצון הטוב" כשלעצמו, במצב הנוכחי המעוות, הריהו דבר גדול ואף נדיר, אולם עדיין אינו מספיק למילוי הדרישה אותה מציב כעת האל בפני האנושות לשם גאולתה! רק הדרישה הקשוחה והבלתי-מתפשרת ביותר יכולה להביא עדיין להצלת האנושות, כל דרישה אחרת לא תעוררם כלל, ומיד ישובו וישקעו בישן, בשגוי, ובזחיחות-דעת רוחנית.

והאל דורש! הוא דורש מכם כעת, לפני שישוב ויעניק לכם דבר כלשהו, משום שהרי לא רציתם להחליט מרצונכם, להשתמש בדרכיו שארג בבריאה למענכם, דרכים שהן כולן, והן בלבד, על-פי רצונו!


אין תועלת ברצונה הטוב של האנושות, אם רצון זה לא יומר לכדי מעשה. אם לא יומר לכדי מעשה על-ידי האנשים עצמם, לפני שהגיעו לעמוד בפני האל ולפנות אליו בתחינה חדשה!

דבר זה הוצג מפורשות כתנאי בסיסי במסר.האנשים עצמם חייבים, באמצעות מאמציהם הפעילים, להוכיח כעת עד כמה הם כנים בכל הנוגע להצלתם האישית!

רק אז יקבלם האל, עוד פעם אחת, בחסדו.ואולם מדובר בדבר שונה, שונה לחלוטין, ממה שמבקשים להניח אפילו אנשים בעלי רצון טוב! ויותר מפעם אחת כבר הצבעתי על כך מפורשות.

מי שלא ימלא ליבו להתאמץ בעצמו, להיאבק למען עצמו, עבורו אין כל טעם עוד בסיוע!

רק במאבק אמיתי ובמאמץ יגיע הסיוע לכדי הגשמה, אחרת לא יהיה אפשרי. רק במאמץ, במעשה יפתח לעצמו כל אדם, בדרך הנכונה, את הכוח ורק כך יוכל הסיוע לזרום לעברו.

הכוח הוא סיוע כאשר מעריכים אותו כערכו, ומשתמשים בו! אך לעולם לא במעשיו של האדם! על האנשים להשתנות, ואז יוכלו לבוא, אולם לא יוכלו לבוא כדי לקבל שינוי!


כיצד על האדם להשתנות, מה עליו לעשות לשם כך, דבר זה מובהר בצורה מדויקת במסר שלי!

אם הוא רוצה למצוא זאת, הוא ימצא, בכל מקרה. בשום שלב בחיים לא נותרת מילתי בלתי-נהירה עבור המחפשים אחריה, יהיה רצונם אשר יהיה.

לכן, זה אשר מעלה שאלות, הוא לא הבין את המסר, ולא העמיק לחוקרו בכנות מספקת. הוא גם לא הביע כנות מספקת בחיפושיו! הוא אינו משקיע את אותו המאמץ, שהוא התנאי לקבלת הסיוע. ולכן נגזר עליו להמתין לסיוע לשווא.

חרטו זאת בזיכרונכם, אתם הקוראים לעצמכם מחפשים! שם תמצאו את אמת-המידה לעירנותה של רוחכם עצמה, שעליה לא תוכלו להערים.

השאלה נובעת מעצלותו של זה המחזיק בידיו את המסר. הוא אינו עירני מספיק, שאם לא-כן, לא היתה נותרת בו ולו שאלה אחת שאין לה מענה.

חפשו, כך תמצאו ללא ספק את הנדרש עבורכם!

ועדיין, עליכם להשקיע את המאמץ ולחפש.

ובמאמץ תמצאו את החוויה הרוחנית הנדרשת עבורכם, אם תרצו להפיק ממילתי תועלת עבור עצמכם! שכן אם רציתי להמשיך ולענות על כל שאלותיכם, אם הייתי מלמד כל אדם ואדם, מאה שנים רצופות, לא היה מפיק כל תועלת מכך; שכן עדיין לא חווה דבר מכל זה!


כאשר קיימת שאיפה מתמשכת לספוג ידע נוסף, לא ניתן להגיע למצב שבו נחווה הידע שנספג. כל מילה שנלמדה חייבת להפוך תחילה למעשה! רק דרך הפעלתה, ואפילו אם מדובר בהפעלה רוחנית בלבד, ניתן לרכוש ולהפנים את הפרטים לעומקם!

מסיבה זו, הרצון לשמוע ממני שוב ושוב מידע חדש אינו משרת כל מטרה שהיא.

פעלו תחילה על-פי מה שכבר אמרתי לכם עד-כה! ואולם אתם מהססים לעשות זאת, מתוך מחשבה שברצונכם ללמוד תחילה ולדעת כמה שיותר, לפני שתוכלו להתחיל לפעול בעצמכם.

והרי כל שאתם עושים הוא להטמיע את החדש אל תוך בינתכם. ולא נותר לכם כל זמן לחוות את מה שכבר נאמר. וכך אתם נכשלים בכל!

הניחו למצוד אחר החדש; שהרי תוכלו להתחיל בדברים הקטנים רק כאשר יתקיים בכם הרצון להגשימם במלואם, כפי שחייב הדבר להיות.


בכל הבריאה כולה אין כל התגשמות בלא נקודת התחלה, שממנה עולה הכל וצומח בלא-הרף, ומגיע לפריחה ומניב פירות, שבתוכם טמון שוב קיום חדש כלשהו.

כך, כפי שאתם כעת, יצלח הדבר בידכם רק באמצעות גופכם הארצי, החייב להתעייף מרגע שרווה יתר על המידה! שום דרך אחרת אינה אפשרית. רק התחלה רעננה, קטנה ומלאת-ענווה, ואחריה בצעדים שהם תחילה איטיים אולם בטוחים, תאפשר את התקדמות הידיעה!

לא תוכלו להשיג דבר בכל דרך אחרת, משום שעבור האנושות על-פני-האדמה, המסר כולו הוא חדש, גם אם לעתים נראה לכם מוכר חלק כלשהו הימנו. זוהי רק מראית-עין, משום שאתם מבקשים להתייחס אליו בשטחיות בלבד.

אם תתבוננו בו באופן הנכון, במאמץ שקדני של נפש נלהבת, הריהו חדש לחלוטין!


הלהיבו עצמכם תחילה, ואל תעלו מיד שאלות החוקרות את המכשולים שעליכם להתמודד עמם כעת. התייחסו תחילה למילתי באופן הנכון ובקשו לחוות אותה, ואז יפנה הכל וישתנה ללא-ספק!

לכן התבוננו בעצמכם בעין בוחנת והקפידו להשתחרר מן השאיפות האישיות כאשר אתם משרתים, וזאת תוכלו לעשות, כמובן, רק כאשר תלמדו להכיר בשגיאותיכם, שהן הרות-גורל עבורכם.

אין זה קשה מרגע שתתבוננו בעצמכם מתוך מילתו של המסר, בחוסר-הרחמים בו חייב לפנות כנגד עצמו כל מחפש-אמת השואף לעבר הרום-המואר, אם חיפושיו ושאיפותיו כנים הם.

זהו הצעד הראשון, הקשה, והוא אשר יקל על מימושם של כל יתר הצעדים שאחריו. איספו את כוחכם ואומץ-ליבכם לעשות זאת, ואז יפרח הסיוע על כל סביבותיכם, בלא שתידרשו לבקשו עוד במיוחד.


אז תגיעו אל המקום בו מתקיימת רק ההודיה לאל, שוב ושוב, מלמול של הודיה בכל-עת, ולא יידרשו עוד כל תחינה או בקשה.

היכנסו אל תוככם ופעלו כך, כדי שהחופש והאושר יוכלו לשכון בכם! –



הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת טלגרם ייעודית.

להצטרפות: https://t.me/hameser
 
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.

תרגום ועריכה - יולי רמון, 27.07.2023

Commentaires


bottom of page