עבד רו-שין
22. הכמיהה המצילה
כמיהה גדולה נובעת מכל יושבי-הארץ, שעדיין לא איבדו עצמם לחלוטין: הכמיהה לשחרורה של רוחם!
כיצד אמור להתרחש השחרור, זאת לא יאמר איש בצורה ברורה. הם רוצים, כולם, רק לשאוף אליו, ושאיפה זו הולכת ומתגברת בצורה ניכרת.
ובאופן מוזר: הכמיהה מציגה עצמה בצורות כה רבות. אצל רוחות אחדות היא מתגלה כעייפות, אחרות חשות עצב בלתי-מוסבר, רבים נעטפים בחוסר-שקט הגורם להם לדאגה, ומאידך, קיימים גם אלו הנושאים בקרבם תחושת אושר גדול, בלא שתהיה לו כל סיבה נראית לעין עבורם.
ואולם מספר רב של אנשים סובבים כבתוך הזיה, נפגעים בקלות, חסרי-אמון, רגישים, ובלילות המסויטים של רבים מהם מופיעה תמונת-זוועה של היותם פחותי-ערך, שחוסר-ההבעה המגוחך שלה מותיר אותם אובדי-עצות, וזה בתורו מלבה את תאוותם להשפעה וכוח, כדי למלא באמצעותם את הפערים ההולכים ונחשפים לעיניהם.
ככל שאנשים מסוג זה רואים עצמם שוקעים ברוחם עד ללא-תקנה, כך יאחזו בחוזקה רבה יותר במראית-העין! כל חושיהם שואפים כעת אל המראה-החיצוני הריקני, יותר ויותר, זה המתעטף במלים גדולות, כדי לאלחש לרגעים ספורים את תחושת-נחיתותם הגוברת והולכת באמצעות רעשם המתיש של ההנאות והחגיגות.
ההנאות אינן מבוקשות תמיד רק בצורתן הגשמית, אלא קיימות גם הנאות הרצון השגוי לשלוט, לספק את תאוות הכוח או הרדיפה אחר הבלים, אותם ניתן למצוא בצורות רבות ומגוונות, החל בברוטליות חסרת-מעצורים המופעלת בכוונה תחילה, ועד לתעלולים הנתפסים כבלתי-מזיקים, אולם למעשה אינם נותרים כאלו כאשר מטרתם היא הצבת מכשולים בדרך. וכידוע, כל המעשים הילדותיים טומנים בחובם את הרוע, מרגע שמדובר בכפיית הסיפוק.
לבסוף יתפרץ, אצל כל אותם שוקעים, אבודים, הטובעים בתחושת חוסר-היכולת מלאת-השנאה הבלתי-מוצדקת, הזעם נגד אותם האנשים, שעדיין נושאים בתוכם תחושת ערך-עצמי ומוכיחים יכולת אמיתית. הקנאה אינה מאפשרת להם להתאחד עם אנשים כאלו בדרכי שלום כדי לעשות שימוש ביכולותיהם הברוכות, אלא אם נשבעו תחילה להשתעבד להם.
ואפילו אז לא תנוח דעתם של אלו שנפשם כה מעונה, משום שאינם נותנים אמון במילתו של אחר, בפרשם אותה על פי שגיאותיהם האישיות, ואף חוששים שייאלצו להכפיף עצמם ליכולות אלו. הם חוששים שיכולותיו של האחר לא יישארו חבויות, ועם הזמן ייחשפו ואז יבלוט ויחריף הניגוד בינן ובין היעדר-יכולותיהם שלהם עצמם. וזהו הדבר שההבלים אינם מסוגלים לסבול. רק המחשבה על כך מעירה בהם את יצר המרידה שרק ההכחדה יכולה לכבותו.
כך מתעצמת בהם שנאה מלאת קנאה, עד לשורשי נשמתם השוקעת, הבלתי-צפויה, היוקדת בזעם בלתי-צודק ובחוסר-זהירות מוחלט: גורלם של העריצים!
ואולם תחת עריצים מסוג זה, אל לכם לכלול כעת אך-ורק את מנהיגיהם של עמים גדולים; איני מצביע בכך על אנשים בודדים; גם נירון-קיסר לא יקום לתחייה הודות לכם, ואף לא הבושה העמוקה של הנצרות לכאורה, בתקופת האינקוויזיציות אויבות-האל של הכנסיות, אלא עליכם רק לצפות בהווה ולהכירו, כדי שתוכלו להפוך לאנשים בעלי רוח-חופשיה, כפי שביקש בוראכם שתהיו! ברצוני שתפתחו את עיני-רוחכם; שכן הבורא מדבר כעת אליכם בכל אירוע והתרחשות, בצורה ברורה כפי שלא עשה עדיין מעולם, על-מנת שתבשילו ברוחכם! את העריצים תמצאו בכל-מקום, במקום-עבודתכם, בחברה ובמשפחה!
והם רבים מאי-פעם; שכן כל האנשים יעמדו בפני הדין! ולכן גם מואצת כעת ההתפתחות בכל, חזקה משהיתה אי-פעם. שימו-לבכם לזמן ולסימנים שאני מציין ומסביר אותם עבורכם. הם יהיו לכם לעזר רב, אם תניחו לעצמכם לחוות כל זאת! נתתי לכם שוב את תיאור מצבה של האנושות הנוכחית, כך, כפי שהיא כיום, בלא שתדע על-כך כלל. היא כבר מחולקת לשתי קבוצות מוגדרות. הקבוצה הראשונה היא אלו אותם תיארתי לראשונה, שברוחם שוכנת הכמיהה, לדבר שהם עצמם עדיין אינם יכולים לנקוב בשמו, שכן המועד לבואו מגיע רק כעת. הקבוצה השנייה כוללת את אלו שציינתי לאחרונה, הצועדים לעבר הכיליון, ומחויבים כעת להכינו עבור עצמם, על-פי רצון-האל הקדוש. על קבוצה זו נמנים גם כל אלו אשר משום נרפות-רוחם או מרצונם-החופשי, חברו אל השוקעים. תהליך זה הוא כבר חלוקתה של האנושות על-פני-האדמה לאיילים וכבשים, כפי שכבר הובטח פעם! התגשמותו הגדולה והבסיסית של יום-הדין כבר הסתיימה, והאנשים אינם יודעים על-כך דבר!
הם חיים במערבולת ההנחות שלהם וחולמים על גודל ומשמעות קיומם... אל עבר הסוף, שבו בקרוב יתעוררו אל המציאות, ואל האחריות לכל מחשבה, לכל מילה ולכל מעשה! את כל זה לא יכולים האנשים לתאר לעצמם, משום שחשיבתם מצומצמת הרבה יותר משהם סבורים, ועדיין הם מבקשים להעריך עצמם כגדולים בהרבה מגודלם האמיתי. יהיה זה חסר-ערך לחלוטין למסור בידם תמונה גדולה של העתיד. תועלת רבה יותר תניב לכם הידיעה על המתרחש כעת, אם תכירו את ההווה ותוכלו לקצור ממנו פירות טובים לעתיד! היו ערניים, התבוננו ובדקו, בלא לשקוע בכל-זה בעצמכם!
ולשם-כך הריני נותן בידכם את ההסברים; שכן בידיעה אתם אמורים לחוות את כל התהפוכות. זה שייכשל בכך, אינו יודע על איזה רווח עבור עצמו ויתר. אחזו במילתי והתבוננו בעצמכם! אז יוסר הצל מעיניכם. המקור לכל אשר ציינתי היום, ההופך את כל ההיפרדות הזו לברורה יותר מיום-ליום, אינו ידוע לאדם, ועל אף זאת נגזר עליו לחוות על עצמו ובשרו את ההתרחשות. גם לא תתאפשר להם כל דרך להתחמק מן התוצאות או לשנות בהן דבר, אלא אם ישנו את עצמם! רק זה בלבד יעניק להם הקלה, ולא שום דבר אחר בעולם. כולם יהיו כפופים להתרחשות זו, בין אם מכורח או מרצון, וגם אתם. כל אחד ואחד. כולכם תהיו נתונים לחסדיו, בלא כל תנאי. וכל זה, על-כל-פנים, הינו ההתחלה, אשר תאיץ עצמה ותגיע לסיומה במהירות בלתי-רגילה. אל הסוף, אשר עבור רבים יוכל להיות ואף יהיה רק סוף עם האימה הגדולה ביותר, ועבור מעטים יהיה סוף שיביא את החופש הרוחני מן הכבלים, שהכבידו עליהם אלפי-שנים, גורל שכפו על עצמם במו-ידם, ואשר אותו עליהם לשאת על כתפיהם היום. ואולם הן לכמיהה המצילה, והן להתפתחות שתוביל אל גבולה החד של ההשמדה-העצמית הקרבה ובאה, הגורם הוא אותו כוח: לחצו של האור המגיע מן האור-המקורי, מרצונו הקדוש של האל! והוא כה התעצם למען התפנית הגדולה של האנושות, שכעת הוא שוטף ומאלץ את כל העולמות להיטהר, ולשוב אל הידהודם האחיד וההרמוני עם חוקי-הבריאה, ואף סוחף עמו את הארץ הזו, אוחז בה בעוצמה בלא להרפות, בסגירת המעגל של כל אשר מתרחש בה, לכיליון או לעלייה, מוחק כל-אשר יסרב להדהד בתיאום מלא עם חוקיו הבלתי-משתנים, ומחייה כל-אשר יבקש להתמזג עמם מרצון. מה שתראו כעת על-סמך הסברים אלו, כדי להבשיל בעזרתם, הינו השפעותיו הראשונות, והניתנות להבחנה עבור יושבי-הארץ, של לחץ-האור העצום, שעוד לא היה כמותו על-פני האדמה! במהרה, וברצף מואץ והולך מופיעות כעת ההשפעות האחרות, ללא מעצור, עד שלבסוף תתנקה גם הארץ שלכם מכל השקרי, ומכל אשר סירב להתמזג עם חוקי-האל, והעדיף עליהם את רצונו וחשיבתו האישיים. לכם תהיה כרגע לתועלת הידיעה בלבד, של כל אשר באפשרותכם להתבונן בו בעצמכם, ולכן הריני מסב את שימת-ליבכם לאירוע הנוכחי, שהוא כבר מהותי ובסיסי לסופו של הדין; שכן כעת מבוצעת ההפרדה בין האנשים המיועדים לשקיעה ובין אלו שניתן להצילם! אינספור סימנים ניתנו, המודיעים על תחילתו של יום-הדין, ואולם האנשים מיהרו לחלוף על פניהם בהנחה, או ההונאה העצמית, שכל זה כבר התרחש פעמים כה רבות. ואולם הם שוכחים לבחון את ההבדל בין התנאים בהם כבר התרחש דבר זה או אחר קודם לכן. קיימים הבדלים גדולים ביותר, שלא ניתן להתעלם מהם, אם מבקשים לפרש נכונה את הסימנים. בראש ובראשונה, אל לו לאדם להיות חששן, פחדן או שטחי, בחולפו על פני הכמות המדהימה של אירועים בלא כל התייחסות, בין אם אסונות-טבע, קריסות-כלכלה, רציחות והתאבדויות, מערבולות פוליטיות, או מאבקי הכוח-הארציים בין מדינות וכנסיות, ועוד רבים. מעולם לא התרחשו בו-זמנית אירועים רבים כל-כך, כפי שקורה כעת. זה לבדו כבר חייב היה להצביע, עבור כל אדם חושב, על שחרורם המואץ של סימנים ההולכים ונערמים באופן גלוי. הוא חייב לעורר את החשד לסגירתו האלימה של מעגל-עולמי על-ידי כוח גבוה יותר, מזה שיכולים לחולל רצונם וכוחם של האנשים, והתגמול הכרוך בכך. השקרי ייבלע בתוכו, רק הטוב יישאר. ואולם הטוב או השקרי אינם נאמדים על-פי ההיגיון האנושי, אלא רק על-פי שיקוליו של האל! האנשים נותרים עיוורים לכל אלו, מרצונם החופשי! מפחד, מרדידות, ומקלות-הדעת, או אף מתוך יוהרה. ויכולת התפישה-הרוחנית תופשת אף היא מקום מכובד ביניהם. אפילו רבים ממחפשי-האור אינם מסוגלים להשתחרר מכך לחלוטין. הצבעתי כבר על יכולת התפישה-הרוחנית, המרחיקה לכת במידה כה-רבה, עד שאפילו אנשים בעלי יכולת-שכלית גבוהה, אינם מעוניינים "לחשוב" על דברים שאינם מכוונים ישירות אל מטרותיהם הארציות והשאפתניות! האנשים אינם מעוניינים להבין ויכירו בכל זה, רק כאשר ההכרה לא תשרת עוד איזו ממטרותיהם. כל קריאותיו של האור להתעוררות, הן על-כן ברכה לבטלה. בלא כל מחשבה מתייחסים האנשים לכל מה שהוא חדש עבורם באזהרות נביאי-השקר, וכל-זאת בזמן קיומם-הארצי של המסייעים הגדולים האמיתיים שנשלחו מטעם האור. בלא כל מחשבה הם מדברים על כל אלו, וחושפים כך את הריק ואת חוסר-הבשלות של רוחם, את חוסר-ערכה של רוח-אנוש כזו עבור המשך ההתפתחות, שכן נרפותם מונעת מהם כל אפשרות לעלות, והתגלויות חדשות רק יציבו בדרכם מכשולים חדשים וימנעו מאהבתו של האור למצוא את הדרך אל רוחם. מי מבין האנשים מבחין, שנביאי השקר אינם מפרשים באופן אחיד את מושג מביאי-ההתגלויות-החדשות, אלא שהדבר נוגע בכל אחד ואחד מהם, המתיימר להיות בעל-היכולת להגשים ולו חלק מן היצירה, שהמבשר מציית לכוחה. המושג אף אינו מתייחס רק לאלו המבטיחים שברצונם להיות המושיע שנולד מחדש, רצון אשר כשלעצמו כבר מצביע בבירור על בורותם בכל הנוגע לתפקידו של בן-האדם המבשר. הוא נוגע לרבים יותר, הרבה יותר. אולם כדי לפרש זאת נכונה, יש צורך בידע אחר: הידע הנוגע למשימתו האמיתית של בן-האדם המבשר על-פני האדמה! וכבר כאן נעצר הכל, אם תהרהרו בכך. אמנם כבר דובר על-כך רבות מזה מאות שנים, אולם ידע אמיתי על משימה זו אינו בנמצא. אפילו במילותיו הבלתי-מובנות של התנ"ך ניתנת לכל שואל התשובה, שאינה מאפשרת כל הארה, ורק דוחפת את הגישוש חסר-האחיזה של אותם יודעי-כל-מטעם-עצמם אל קדמת הבימה, כדי שיהפוך ברור וגלוי. לא יקשה על האדם לזהות את נביאי-השקר בשעה הנכונה, ויהיה עליו לחוות זאת בעצמו, כדי להגיע להכרה, שהרי במילים סירב להאמין קודם-לכן. כל עבודתם של אלו שהבטיחו, כנביאי-שקר, דבר שלא יכלו להעניק לאנשים, תקרוס בלא-מעצור, או שלא תקום מלכתחילה, והאנושות תהיה חייבת לזהות, גם אם מתוך חוויה מרה, שנתנה אמון בהבטחות-שווא, שהאמינה ביכולות מזויפות שלא היו קיימות. אלו הם למעשה נביאי-השקר, אליהם היתה הכוונה במסר, שכן כל אלו שהאמינו בהם, יהיו חייבים לחוות אכזבה מרה וכואבת. אלו אשר התחזו כישוע שנולד מחדש, מכל מקום, אינם נמנים כלל על נביאי-השקר, אלא אלו הם שקרנים, החסרים כל מושג על משימתו של בן-האדם, ואף פחות מכך, את היכולות להתחיל ולבצע, ולו חלק קטן בלבד ממשימה זו. הם אינם יודעים כלל שישוע ובן-האדם אינם אדם אחד, אלא שני אנשים שונים, בעלי חזות אנושית, גם אם אחד הם במובן אליו התכוון ישוע כשאמר: אני והאל אחד הם! מה מוזר שאפילו אותו נוצרי אינו מעוניין לתפוש זאת, ועדיין מדבר כל-העת על השילוש-הקדוש כמובן-מאליו ואף נכון, שכן שלושה הם ובכל זאת אחד! וישוע, שהינו צלע אחת מאותו שילוש, אותו מפריד הוא כאילו עומד ופועל הוא כאחד, כמושיע יחיד בפני עצמו. ולא תהיה זו טעות גמורה מצידו, אולם הוא אינו מבין זאת, ואף אינו חושב על-כך, משום שרוחו כה נרפה. אולם הבה ונמשיך מעט הלאה. האדם הדוחה מעליו את נביאי-השקר, חייב אף לדעת, שהופעתם של נביאי-שקר הינה אחד מן הסימנים הרבים, המעידים על בואו של השלוח האמיתי! כן, אז חייב יהיה זה, המחפש באמת, לעמוד על המשמר, כדי שלא יחמיץ את בואו של השלוח הנכון! הוא אינו רשאי לשקוט על שמריו וחייב לבחון בקפדנות את כל המוצע על ידו. הוא, יושב-הארץ, חייב להתאמץ כדי לזהותו! זו אחת מן המשימות שהטיל עליו האל כתנאי, כדי שיהיה ראוי, הפעם, לקבלת המילה הקדושה.מכל-מקום, אם נבחן ונתבונן במחפשים, הרי מדובר, גם כאשר האדם מכנה עצמו מחפש, הריהו שטחי מדי. ואולם לא רק קלות-הדעת, או השטחיות כתוצאה מבטלות-הרוח, הן הסיבה לכך, אלא דווקא אצל המחפשים מדובר, בראש ובראשונה, ביוהרה, בגאווה! חולשות אלו לבדן ידחפו את חלק-הארי של האנשים המכנים עצמם "מבקשי-אור" אל עבר הכיליון!
ואין להצטער בגינם, שהרי הם צבועים, משום שאינם משתמשים בכנות הנובעת ממילתו של האל, ואך יבקשו לרחוץ כפיהם בכמיהת-השווא הנעדרת כל ענווה. הענווה, היא לבדה תפתח את השער לזיהוי כל-אשר מגיע מן האור! אולם גם אם נתעלם מעובדה זו, עדיין נותרה נקודה הנראית עבור רבים כבלתי-ניתנת לכיבוש: כיצד מתארים לעצמם אותם מחפשים את המבשר בחייו הארציים וב"בואו"!
תחת המונח "בואו" הכוונה במקרה זה היא ל"הופעתו"; משום שהרי לא ייפול מן השמים כאדם המצוי כבר בחומריות הגשמית, ואולם כל אדם יודע בבירור שאף לא יופיע כילד. הם אינם מתארים לעצמם כלל את האמת!
ועדיין הם מציבים לעצמם כבר מלכתחילה תנאים מוגבלים למדי, מתוך תקוותיהם וציפיותיהם חסרות-הצורה! ובראשן עומדת השאיפה שהוא יגיע מתוך המעגל החברתי שלהם!
הם אינם מסוגלים כלל לחשוב על אפשרות אחרת, משום שהם סבורים, שזהו הדבר הצודק שאמור לקרות, שהרי הם האמינו בבואו עוד לפני כל האחרים. הוא חייב כמובן להניח שזוהי חובתו; שהרי רק לשם כך הגיע כמסייע במצוקה. אולי עליו להניח להם אפילו להוליכו; שהרי הארץ זרה עבורו ויש לו צורך בעצות מועילות, שהם יכולים להציע לו ממה שכבר אספו במהלך ניסיון חייהם הארצי!וכך הם מבקשים לעצב עבורו את העתיד, שעליו להודות להם בגינו. וכך גם לא תפסח עליהם הברכה שתבוא לאחר-מכן. בקצרה, כל המחשבות, כל הרצונות הם ארציים לחלוטין, ותחומים בתוך חשיבתם הארצית הקטנה, בתפישתם הארצית, שזורים בשאיפות רבות שלא הובעו. הם אינם מעלים בדעתם שהוא כבר אסף, מן הסתם, את חוויותיו האישיות, ואף עשה זאת בצורה נסתרת לגמרי, כדי שלא תתאפשר כל השפעה שהיא, אולם האנשים מוכיחים בכך מי הם באמת, בכל חולשותיהם, שגיאותיהם וברוע האופף אותם! אפילו כלפיו. כל-זאת יוכל להתרחש רק במסגרת חיי-היומיום הטבעיים והפשוטים ביותר ובחוויה המעשית, אולם המחשבה האנושית אינה מרחיקת-לכת דיה לשם כך. ברדידות חסרת-הביסוס ובשוויון-הנפש המעשי מפתח האדם ציפיות לאירוע, שאינו ארצי, יוצא-מגדר-הרגיל!
ובנוסף לכך, אף מדהים. מדוע? על-כך לא נותן איש דעתו.
איש גם אינו חושב על-כך, שההתבלטות, היא בדיוק זו שתפנה כנגדו את כל אלו המאמינים שבידיהם כוח והשפעה כלשהם, לא-כל-שכן, שההתבלטות לעולם לא תספק הזדמנות להתבוננות מעמיקה. לא-כך הוא הדבר, שכן המגיע מן האור אינו יכול לחדור או להבין כלל את קטנות מחשבתו של יושב-הארץ ואת רצונו האפל; שכן הרוע זר לאור, ובלתי-מובן לו. הרי גם הורים אינם מבינים, לעתים קרובות, את ילדיהם שלהם, שהם בעלי טבע זהה, בעוד האור, נותר זר לחלוטין בטבעו לכל יצור אנושי. במאמץ רב, מתוך חוויה וסבל אישיים בלבד, יוכל שלוח-האור להגיע להכרה של כל הרוע על-פני האדמה וקודם-לכל במשרתי-האופל, אולם להבינם לא יוכל לעולם, שכן אינו מבין כלל את משמעות הרוע, שאין לו כל צידוק הנובע מקיומה של הבריאה. לפיכך, על זה "המופיע" חייב היה לעבור פרק-זמן ארוך על-פני האדמה, בו למד להכיר את כל הרוע האנושי וגם את כל החשיבה האנושית, משום שעם הופעתו אמור היה להתחיל כבר יום-הדין, ועמו גם הסיוע. וסיוע יכול להעניק רק זה אשר מכיר בדיוק את החולשות והחוזקות. כל זה פשוט מאד, ויכול היה, חייב היה כל אדם לומר לעצמו, אילולא היה נרפה מדי ושווה-נפש לכל.
ואכן שווה-נפש הוא, משום שבהיותו מחפש הריהו מדבר על-כך, אולם בתוכו פנימה אינו מבקש לחוות זאת. לא קיים כל קשר בין תחושותיו הפנימיות ובין המילה, ומשכך, חסר הוא אחיזה אמיתית. הוא מבקש! זהו הדבר היחיד הקיים בו שאינו יכול להיחשב כשקר. ובאמירה "מחפש" כבר טמונה התשובה, אותה לא מצא. ואולם, היות והובטח על-ידי האור, שכל המבקש באמת ובענווה, הוא גם ימצא, על-פי החוק, הרי שניתן לראות, שאלו המגדירים עצמם כיום כמחפשים, אינם מחפשי-אמת, שכן את העיקר הם חסרים, את הענווה! וזאת, אצל הללו המכנים עצמם כיום מחפשים, לא ניתן למעשה למצוא, ועוד פחות מזה במקום בו מדברים עליה!
האנשים כבר אינם יודעים כלל, מה משמעה של ענוות-רוח, משום שנעלו את רוחם באמצעות הבינה, המכירה רק יוהרה והבלי-רוח, ולועגת לענווה.
אך די לנו בכך. הזמן הגיע, בו כל היוהרה תקרוס אל-תוך עצמה באורח מצער, ובעליבות מכאיבה, כדי שהאדם יחויב לצאת, בעצמו ומתוך עצמו, אל הענווה, או שיקרוס ולא יקום עוד שוב על רגליו. החוויה, רק היא תוכל עוד לסייע לאנושות, שאינה מוכנה לשמוע!
המחפשים, או אלו הממתינים להתגשמות, שקעו כל-כך בחיי היומיום שלהם, שאינם מסוגלים כלל להבחין בדבר אחר, ומלכתחילה הם ניגשים בחוסר-אמון לכל - הדחייה כבר על קצה לשונם - אם אין הדבר תואם את שאיפותיהם. בלא המצוקה הגדולה ביותר, לא יוכלו לעולם להגיע להכרה!
אלפי מילים כנגד יש באמתחתם, ואף לא מילה אחת בעד!
רבים מניחים כי חייב להתקיים דמיון בין חייהם בזמן הנוכחי ובין זמנו של בן-האלוהים ישוע לפני אלפיים שנה!
הם מצפים למסע של התבדלות מארץ לארץ, בלא שיתנו דעתם תגובת הרשויות הצפויה לכך כיום!
אין ולו אדם אחד היום, היכול להתבודד עדיין כאז, כדי לקבל לידיו בפרישות את מכלול הידע הדרוש להתעוררותו. הדבר היה כרוך אז בקשיים כה גדולים, שבחלקם כלל לא ניתן להתגבר עליהם!
אולם גם בהתגברות על כל הקשיים, לא ניתן היה להתעורר בלא להיחשד כחולי-נפש או הוזים. ועדיין לא אמרנו דבר על התשוקה הכפייתית, המשחיתה וחסרת-ההתחשבות לסנסציות, של עיתונים כה רבים, המסוגלים לעתים למעשים שלא-יאומנו, נעדרי כל מוסר וצדק-בסיסי.
גם מה שניתן היה בתקופות מוקדמות יותר לכבד, ועמד לרשותו של כל אדם כזכותו האישית, מה שזיהה עדיין האדם כמובן-מאליו וטבעי, מזוהה היום כסיבה מוצדקת הנובעת מן הפחד, לחשוד בכל חשיבה אחרת, או לחפש בה כוונות-מרמה, שכן כל מחשבה כבר הורעלה כיום!
ואולם זוהי וודאות שאין להפריכה, שזה החושב רק רעות על זולתו, הוא זה שהרעות שוכנות בתוכו!
איש אינו יכול לעקוף זאת. רק מפר-הבטחות יניח או יצפה את הפרת-ההבטחה מצידו של אחר, רק שקרן את השקר, רק בוגד את הבגידה! וכך הוא בכל, זהו חוק שלא ניתן להתכחש לו!
והדבר גרוע היום הרבה יותר מאשר בתקופה ההיא, משום שאז פסע ישוע על-פני האדמה, ואילו כיום לא יקרה שוב דבר מכל-זה. לכן חייב כעת הכל להיות אחר, וזה מובן-מאליו.
ועל-אף-זאת מבקשים האנשים לדמיין לעצמם את שליח-האל לא חנוט בחליפה או נוהג ברכב, בעוד הרי הם חייבים לדעת שגם ישוע לא הגיע לארץ בגלימת כמרים, אלא התהלך לבוש בהתאם למנהגי הזמן ההוא, ואף חי בהתאם לאותה התקופה.
כל שהאדם יצפה לו כלל, נשען על כרעי-תרנגולת, ודבר מכל זה לא יתגשם, משום שהאל אינו מכוון את מעשיו בהתאם לשאיפות האנשים.
והאנשים, מכל מקום, רחקו מדי מכל התרחשות אלוהית, וחשיבתם קטנה מדי בארציותה, מכדי שיוכלו לשער בדמיונם בקירוב רב יותר את ההתגשמות המגיעה. הם פנו עורף לאמת, כפי שהיה תמיד.
לחלק-הארי בהם, מכל-מקום, ממילא לא היה זמן או רצון לעסוק בה! וכמו תמיד אצל האנושות, כשהדבר נוגע בקבלת דבר כלשהו מן האור או בעשיית דבר-מה לשם גאולתה העצמית.
ראשית עולה לפניהם הצורך הארצי, ועבור האחר לא נותר עוד זמן במרוץ הזה, ההולך ומתגבר!
וכאשר נקרית בדרכם שעה של שקט, מבקשים אותם אנשים מותשים ללא-צורך רק להעבירה בפעילות גופנית או בבידור כלשהם, ולא יותר.
אני אומר לכם, אתם האנשים, החמצתם את הדבר שהוא העיקר עבורכם, והפרדתכם כבר מושלמת למען יום-הדין!
הפרדתם עצמכם תחת הלחץ המוגבר המגיע מן האור, המפורר הכל לפי רצונו הקדוש של האל!
בלא שהות ימשיך כעת הכל עד לסיומו!
ואולם סוף זה, רק עבור חלק קטן מכם, יהיה חיים חדשים בזוהר-חסדה של אהבת-בוראכם.
לכם לא נותר עוד זמן להרהורים ארוכים כהרגלכם, שעד-כה לא הביאו עמם כל החלטה, ובהיעדר-הענווה, חסרים אתם כל שיאפשר לכם לסוב לאחור.
הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: https://t.me/hameser
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 27.07.2023
Comments