עבד רו-שין
32. ילדי
המילה "ילדי" הינה ביטוי בו עושה האדם שימוש שגוי ברוב המקרים, בצורת הדיבור קלת-הדעת ורדודת-המחשבה שלו.
עקב פעלוליה של נירפות-הרוח, הרושם המוטבע אין בו די כדי לתפוש נכונה את המשמעות. ואולם זה אשר אינו תופש אותה במלוא היקפה, אף לא יוכל לעשות בה לעולם שימוש נכון.
ועדיין, הילדיות היא אשר מציעה לאדם גשר יציב לצורך עלייתו לעבר הרום-המואר, אל יכולת-ההבשלה של כל רוח-אנושית ואל השלמות שתאפשר יכולת-קיום נצחית בבריאה הזו, שהיא ביתו של האב-האל, הבית שהעמיד לרשות האנשים, אם... יקפידו להישאר אורחים נעימי-הליכות למענו.
אורחים שלא יגרמו נזק לחללים שהעמיד לשימושם ברוב-חסדו, כשהשולחן בהם ערוך תמיד לכבודם ועמוס כל-טוב.
עד כמה הרחיק כעת האדם לכת מן הילדיות הדרושה לו!
ואולם בלעדיה לא יוכל להשיג דבר עבור רוחו.
הרוח חייבת לאחוז בילדיות; שכן הינה ונותרת ילדה של הבריאה, גם כאשר רכשה את בשלותה המלאה.
ילדה של הבריאה!
שם טמונה המשמעות העמוקה; שכן עליו להתפתח ולהיות ילדו של האל.
האם יגיע לכך אי-פעם? דבר זה תלוי אך ורק בדרגת ההכרה, שיהיה מוכן לקבל אל עצמו, במהלך מסעו דרך כל הדרגות החומריות.
בקיום הזה מרצון, מכל מקום, חייב גם המעשה למצוא את ביטויו.
ברמות הרוחניות, הרצון הוא בו-זמנית גם המעשה. רצון ומעשה, ברמות אלו, הם תמיד אחד. ואולם מצב זה קיים ברמות הרוחניות בלבד, ולא בדרגות החומריות.
ככל שדרגת החומריות דחוסה וכבדה יותר, כך רחוק יותר המעשה מן הרצון.
הדחיסות היא בעלת השפעה מוֹנַעַת, אותה ניתן לראות כבר בקול, החייב לחדור בתנועתו את החומריות, והיא מוֹנַעַת את התקדמותו, בהתאם לדרגת הדחיסות.
דבר זה בולט-לעין כבר במרחקים קצרים ביותר.
כאשר חוטב האדם עצים, או דופק מסמר במהלך בנייה כלשהי, המכה של כלי-העבודה נראית לעין מיד ובבירור, אולם צלילה של המכה מגיע לאוזנינו רק שניות אחדות לאחר-מכן. הדבר ברור כל-כך, שמן-הסתם חווה אותו כל אדם לפחות פעם אחת בחייו, בצורה זו או אחרת.
באופן דומה, אולם מסורבל הרבה יותר, מתקיימת הַקְבָּלָה זו אצל האדם על-פני-האדמה בין רצון ומעשה. הרצון מטלטל את הרוח, והופך מיד למעשה. אולם כדי שיעוצב הרצון בחומריות הגשמית באופן נראה לעין, עדיין יש לו צורך בגוף של חומריות-גשמית. רק בהשפעת הדחף פועל כל גוף, כבר בתוך שניות מעטות לאחר גירויו של הרצון. במקרה כזה תִּכְבֶּה פעולתו המייגעת של המוח-הקדמי, אחרת היה עליה לסייע בדרכו של הרצון, עד להשפעתו על פעולת הגוף.
הדרך האמיתית נמשכת למעשה פרק-זמן ארוך מעט יותר.
לעתים היא מגיעה רק לכדי פעולה חלשה, או אף להיעדרה המוחלט של פעולה, משום שהרצון נחסם כולו, בדרך הארוכה יותר, על-ידי הרהוריו של השכל.
בהתבוננות זו, ברצוני להתייחס לדבר שאינו שייך לכאן למעשה, לגבי השפעתו של חוק-הבריאה הנוגע למשיכת מין אל מינהו, השפעה הזוכה להתעלמות, ועדיין ניתנת בקלות לזיהוי במעשי האדם:
חוקי-האדם, החוקים הארציים - נקבעו על-ידי השכל הארצי, ואף מיושמים על-ידו. לכן, תוכניות שנשקלו על-ידי השכל, דהיינו, פעולות מכוונות, ייענשו בחומרה רבה יותר ויפורשו כאפלות יותר מאשר פעולות שבוצעו מתוך רגש, ובלא מחשבה תחילה. אלו, האחרונות, יזכו במרבית המקרים להקלה.
זהו הקשר של מין למינהו שהאדם אינו מבחין בו למעשה, אולם הוא חל בכפוף לחוק-הבריאה על כל אלו הסרים למרותו של השכל בלא-תנאי. עבורם הדבר מובן מאליו.
ובלי שידעו על-כך, חלק ניכר מן האשמה המוטלת על פעולה הנובעת מן הרגש, יועבר במישור הרוחני אליהם.
קובעי החוקים והשופטים אינם יודעים על-כך דבר, שכן הם מונחים על-ידי עקרונות בסיסיים אחרים, הנובעים מן השכל בלבד. ואולם בחשיבה מעמיקה יותר, והבנת חוקי-הבריאה הפועלים, נראה כל זה באור אחר לחלוטין.
על-אף זאת, גם בפסקי-דין וגזרי-דין ארציים אחרים פועלים חוקי-האל החיים בבריאה באופן עצמאי לחלוטין, ואינם מושפעים מן החוקים והמונחים הארציים והאנושיים. לא יעלה בדעתו של אף אדם ישר-דרך, לחשוב שאשמה אמיתית, לא אשמה שהגדרתה נקבעה על-ידי האדם, תיפטר בלא-כלום בפני חוקי-האל רק משום שכבר זכתה לעונש שהוכתב על-ידי המוח הארצי.
אלו הם כעין שני עולמות נפרדים לחלוטין, כבר מזה אלפי שנים, מופרדים על-ידי מעשיהם וחשיבתם של האנשים, ועל-אף זאת אמור היה להתקיים עולם אחד בלבד, שבו פועלים אך ורק חוקי-האל.
שחרור באמצעות עונש ארצי מסוג זה יוכל להתבצע רק כל עוד החוקים והעונשים תואמים לחלוטין את חוקי הבריאה של האל.
כעת קיימות שתי השפעות.
ראשית, זו שכבר תוארה, שיש לכנותה, לאמיתו של דבר, בשם דחף, ומעבר לכך, השפעות המבזיקות במוח-הקדמי, ולא ברוח, והשייכות אל תחומו של השכל. הן אינן נובעות מן המחשבה, אולם אינן זכאיות להקלה המוענקת לפעולות הנובעות מן הדחף.
ואולם למצוא את ההבדל הצודק בין השניים בצורה מדויקת, דבר זה יתאפשר רק לאנשים המכירים את חוקי-האל בבריאה ומודעים להשפעותיהם. יש צורך תחילה להמתין לזמן הנכון לשם-כך, עד שגם פעולותיו-מרצון של האדם לא יתקיימו עוד, והרוח תגיע לבשלות שתאפשר הדהוד של חוקי-האל בלבד, בכל מעשיה ומחשבותיה.
הסטייה שסטיתי כאן אמורה אך-ורק לעורר את החשיבה המחודשת, היא אינה שייכת למטרתה האמיתית של הרצאה זו.
יש לשים-לב, אך ורק לכך שרצון ומעשה חד-הם בדרגות הרוחניות, וכי עקב סוג החומר, הם מופרדים בדרגות של החומריות.
לכן כבר אמר ישוע פעם לאנשים: "הן הרוח היא חפצה, והבשר הוא רפה!"
הבשר, דהיינו החומריות הגשמית של הגוף, אינו מביא דבר לכדי מעשה, אם לא התקיים כבר קודם-לכן ברצונה ופעולתה של הרוח.
אולם הרוח יכולה היתה לכפות על המעשה את לבוש החומריות-הגשמית גם על-פני האדמה, שם מגיע היה רצונה, תמיד, לכדי מעשה של חומריות-גשמית, לולא היתה עצלה מדי לשם-כך. אין היא יכולה להאשים את הגוף בעצלות זו; שכן הגוף ניתן לכל רוח אך-ורק ככלי-עבודה, שעליה ללמוד לשלוט בו כדי להתנהל נכונה.
–
הרוח, אם-כן, היא ילדה של הבריאה. ועליה להיות ילדית בפנימיותה, אם ברצונה למלא את המטרה שלשמה היא קיימת בבריאה. עליונות השכל הניחה לו להתרחק מן הילדיות, משום שלא יכול "להבינה" כפשוטה. ובכך איבדה הרוח את האחיזה בבריאה, המחויבת כעת לדחותה כגוף-זר, מפר-שלווה ומזיק, כדי לשמור על בריאותה שלה.
וכך יקרה, שהאדם חופר לעצמו את קברו, בחשיבתו ובמעשיו השגויים. –
כמה מוזר שכל אדם, המבקש לחוות את השפעת חג-המולד על עצמו בצורה נכונה, חייב לנסות תחילה לחזור אל ילדותו.
לזאת יש להתייחס הרי כאל סימן ברור דיו לכך, שהוא אינו מסוגל כלל לחוות, כמבוגר, את חג-המולד באמצעות התחושה. זוהי בבירור הראיה לכך שהוא איבד דבר-מה, שהיה ברשותו כשהיה ילד! למה דבר זה אינו גורם לאנשים לחשוב!
שוב בטלות-הרוח היא זו, המונעת מהם לעסוק בדברים בצורה כנה. "זה בשביל ילדים", הם חושבים לעצמם, "ולמבוגרים אין כלל זמן לכל-זה! הם חייבים לחשוב בצורה רצינית יותר."
רצינית יותר!
ברצינות-היתר כוונתם רק למרדף אחר דברים ארציים, דהיינו עבודה והשכלה! השכל דוחק במהירות את הזיכרונות הרחק לאחור, כדי שלא לאבד את זכות-הקדימה, כאשר מתפנה פעם מקום עבור התחושה!
בכל הפעולות הקטנות כל-כך לכאורה, ניתן לזהות את הדברים הגדולים ביותר, לו רק היה השכל מעניק לכך זמן. אולם ידו על העליונה והוא נלחם בכך בכל מחיר, ויהי-מה. דהיינו, לא הוא, אלא למעשה הנלחם הוא זה המשתמש בו ככלי ונחבא מאחוריו: האופל!
הוא לא יניח לאור לחדור אל תוך הזיכרונות. וכיצד מנסה הרוח למצוא את האור, ליצור מתוכו כוח חדש, זאת תוכלו לזהות כשעם זיכרונות הילדות של חג-המולד, מתעורר מעין כאב בלתי-מוגדר של כמיהה, שביכולתו לרכך, לפרק זמן מסוים, את צליל-קולם של האנשים.
רכות זו של הקול יכולה היתה להיות הקרקע הטובה ביותר להתעוררות, לו נעשה בה שימוש מיידי ולו הושקעו בכך כל הכוחות! ואולם למרבה הצער, היא מביאה את המבוגרים רק אל החלומות-בהקיץ, וכוחה המתעצם אובד ומשתנה.
ובחלימה הזו בהקיץ אובדת אף ההזדמנות, בלא שתוכל להביא כל תועלת או שימוש כלשהו.
גם אם אנשים אחדים מתירים לדמעות אחדות לזלוג מעיניהם, הם מתביישים בכך ומנסים להסוות זאת, אוספים עצמם בתנועה גופנית חדה, שלעתים כה קרובות ניתן לזהות בה את ההתנגדות הבלתי-מודעת.
כה רבות יכלו האנשים ללמוד מכל זה. לא לחינם נארגים אל תוך זיכרונות הילדות געגועים רכים. זוהי תחושה מאוחרת בלתי-מודעת, לכך שמשהו אבד, והותיר אחריו חלל, חוסר-יכולת להרגיש שוב ילדי. ואולם לבטח הבחנתם לעתים-קרובות, עד כמה נפלאה ומרעננת השפעתה השקטה על כל אדם לעצמו, אשר מתוך עיניו בקע פה-ושם ניצוץ ילדי.
אל לו למבוגר לשכוח, שילדי, אין משמעו ילדותי. אך כעת אינכם יודעים מהיכן נובעת השפעתו של הילדי, ומהי כלל מהותה! ומדוע אמר ישוע: "שובו להיות כילדים!"
כדי להבין מהי ילדיות, עליכם להבהיר לעצמכם תחילה, שהילדיות אינה כרוכה בילד עצמו.
ללא-ספק אתם מכירים גם ילדים שחסרה בהם למעשה הילדיות היפה הזו!
דהיינו - קיימים ילדים ללא ילדיות!
ילד מרושע לא יפעל לעולם בצורה ילדית, ואף לא ילד גס-רוח, או חסר-חינוך!
מכאן ברור, שילדיות וילד, שני דברים נפרדים הם.
מה שמכונה על-פני-האדמה ילדי, הינו ענף של השפעת הטוהר! טוהר במובנו הגבוה, ולא רק במובנו הארצי-אנושי. האדם החי בקרינתו של הטוהר האלוהי, שהותיר לקרן-הטוהר מקום בפנימיותו, רכש גם את הילדי, בין אם כשהיה עדיין ילד, או לאחר שכבר בגר.
ילדיות היא תוצאת הטוהר הפנימי, או הסימן לכך שאדם זה מייצר טוהר ומשרתו. כל אלו הרי צורות ביטוי שונות ותו-לא, ואולם למעשה מדובר תמיד באותו הדבר.
דהיינו, רק זה אשר פנימיותו היא ילד טהור, יוכל להשפיע בצורה ילדית, ומבוגר, המטפח בתוכו את הטוהר.
לכן הוא משפיע בצורה מרעננת ומחייה, ואף מעוררת אמון!
ובמקום בו נמצא טוהר אמיתי, תוכל גם האהבה האמיתית למצוא לה אחיזה; שכן אהבת-האל פועלת בתוך קרינת-הטוהר. קרינת-הטוהר היא דרכה של אהבת-האל, בה היא צועדת. היא לא תוכל לצעוד בכל דרך אחרת.
זה אשר לא הפנים אל תוכו את קרינת הטוהר, הוא לא ימצא לעולם את קרינתה של אהבת-האל!
האדם, על-כל פנים, הרחיק את הילדיות מן האור, באמצעות חשיבתו השכלית והחד-צדדית, לה הקריב כל שיכול היה להעלותו, וכך צרף לעצמו אלף שלשלאות הקושרות אותו אל האדמה, אל החומריות-הגשמית, האוחזת בו בכבליה עד שישחרר עצמו מהם.
ואולם הוא לא יוכל לעשות זאת באמצעות המוות-הארצי, אלא אך-ורק על-ידי ההתעוררות הרוחנית.
הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת זום ייעודית.
להצטרפות: Beorhaemet@gmail.com
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 18.10.2023
Comments