עבד רו-שין
4. רוח-מעמדות, יצור-חברתי
מערכת הדירוג החברתי ורוח-המעמדות העוינות דרך קבע, מקורן בתחושה הפשוטה של השפעת אחד מחוקי הבריאה: משיכה של מין למינהו! היתה זו אחת הטעויות הגדולות ביותר של האנושות, שלא הסבה שימת-לב מספקת, או כלל לא התייחסה - להשפעתו של חוק זה, ולכן, הניחה לשגיאות רבות להתרחש, והן הובילו בהכרח לאי-סדר, וממנו - לקריסה מוחלטת! את החוק חשו כל האנשים. אולם מה שנמצא גבוה יותר, מעל לידע הגשמי, זה אשר אינו קשור באופן ישיר ליכולת הרכישה הארצית, כל זה נתפש על ידם כרדוד ושולי מדי.
וכך, נכשלה האנושות בזיהוי הדבר החשוב ביותר לביסוס העלייה ההרמונית של החיים על פני האדמה, ואף פחות מכך הצליחה לשוזרו בחומריות הגשמית, דהיינו, בחיי היום-יום על פני האדמה. והוא חייב להישזר אל החיים על פני האדמה, שכן אחרת לא תתקיים הרמוניה, כל עוד נותר ולו אחד מחוקי הבריאה שלא הובן על-ידי האדם, ולפיכך עוות קשות או זכה להתעלמות מוחלטת. כל העמים העתיקים כבר ביצעו חלוקה של מעמדות שונים בחברה, או דרגות השכלה שונות, משום שזיהו, בלא לדעת זאת, אף יותר מאשר כיום, את הצורך בכך. הביטו סביבכם!
במקום בו נמצאים ולו מספר קטן של אנשים יחדיו, שם פועל גם החוק, במהירות ובבטחה, באופן המציג לרוחות-האנוש הללו, בכל עת, את רצונם החופשי, משום שרצונה של הרוח יכול תמיד להותיר את חותמו על כל צורה שהיא, בין אם הובע ביודעין או שלא ביודעין.
וכך, גם הצורה תישא תמיד, בצורה ברורה, את בשלותה, או חוסר-בשלותה של הרוח. סיגרו יחד חמישה אנשים, אפילו שלושה בלבד, בין אם לשם ביצוע עבודה או למטרות הנאה, וכבר פועל החוק הקובע את משיכת מין למינהו ויוצר בהם שתי קבוצות, גם אם מדובר בחילופי דיעות בלבד.
מן הסתם קיימת סיבה לכך שדבר כזה פועל ללא הרף שוב ושוב, כבר מיליוני שנים, והיא עמוקה מכדי שהדבר ייחשב כפעילות רגילה ושגרתית. אולם גם מאירוע בולט לעין זה הוסקו רק מסקנות שטחיות בלבד, ומוגבלות ביותר ביחס לעומק האמת, משום שעוצבו על ידי השכל, המסוגל תמיד לתפוש את השלוחות הגסות והאחרונות בלבד של ההשפעות האמיתיות, ולעולם לא יוכל לעקוב אחר אלו שאינן מתגשמות בעולם החומר, שכן הוא עצמו מקורו בחומריות הגשמית. ובדיוק בהיעדר החומריות הזו נמצא מקורם של כל הכוח, של כל התנודות, העוברות כחוט השני דרך כל סוגי הבריאה. ולכן, כל אשר נוצר על בסיס התבוננות שכלית כאן על פני האדמה, יחסר גם הוא את החיים האמיתיים, את התנועתיות!
הכל נוצר בצורה בלתי-נכונה ובלתי-בריאה, בנוקשות של מערכות החומריות הגשמית, שצמחו בכל מנגנון ושיטה, ודחסו כל מרכיב חי לכדי צורות מתות. מצבו של האדם, בתוך כל זה, הוא כשל צמח שנעקר מאדמתו ואינו מסוגל עוד לשגשג באדמה החדשה שאליה נשתל, משום שהיא אינה מותאמת לצרכיו. הוא ינבול בהכרח, בעוד באדמה המקורית יכול היה לפרוח ולהניב פירות, לתועלת הסביבה שבה נטעה אותו הבריאה, להנאתה השלמה ולניצול ארוך ומתמשך של כוחה. ובשגיאה העצומה הזו טמון זרע הפורענות. במונח רוח-מעמדות אין צורך להפנות אצבע לעברו של עם מסוים; כל העמים מחזיקים בה! היא חייבת להתפתח במקום בו קיימים אנשים, אולם היא קמה תמיד כשטעות ביסודה, כל עוד חוקי הבריאה נותרים בלתי ידועים, כאז כן עתה. וטעות זו חוללה, בהכרח, קנאה ושנאה, חוללה יצר לפרוץ את הקיים.
היצר התת-מודע צמח בהתאם לחוק, והיה לגל שוטף של הרס, שאין להכניעו, עד לסגירת-המעגל בקריסתו של כל המתרחש ביקום - שום דרך אחרת לא היתה אפשרית כלל. ושם נחשף פרי השקר שבמבנה החיים המשותפים של כל בני-אנוש על פני האדמה - בכל מקום בו זכו חוקי-הבריאה להתעלמות, אם מתוך בורות או בכוונה תחילה. השלכות אלו חייבות היו להגיע, משום שהאור, החודר כעת, ירדוף את כל העוולות, עד לפסגת-הגבהים, ושם, כשהן בשלות ועל סף ריקבון, בעודן נופלות לארץ, יפנו את מקומן על פני האדמה לבנייה מחודשת על-פי רצון האל, שתהיה כבר מעוגנת מתחילה בחוקי הבריאה, ושוב לא ניתן יהיה לעוותה או להזניחה בלי לשאת בתוצאות. זהו קציר הזריעות כולן, כל הזרעים שנזרעו לרוח על ידי רצונה של האנושות, מראשיתה. קציר המעשים הנכונים, כמו גם זה של העוולות, בכל כמות, בין אם נוצרו העוולות מתוך רשע או מתוך אי-ידיעת חוקי-האל בבריאה. הפריחה מתרחשת הודות לכוחו המחוזק של האור, וכעת הם חייבים להציג פירותיהם לעין-כל, ולהתקבל על-ידי יוצריהם ואלו הנוהים אחריהם, וגם על-ידי הממשיכים את דרכם, בעומדם כעת בפני משפטם האחרון, כשכר ועונש בזרימה החוזרת של סיבה ותוצאה. המעשים העוינים וההרסניים, והפלגנות המרובה אינם תוצאה של מבנה מדיני שגוי, אלא אך ורק המשך החלוקה המעמדית השקרית, שבנוקשותה ובדלנותה לעולם לא תוכל להביא להרמוניה בקרב האנושות על פני האדמה! הוסיפו לכך את התנועה הנדרשת לחוקי-הבריאה, ותוכלו לזהות שאת עול הנזק העיקרי נושא על גבו מעמד הביניים השאנן והשקט.
- מדובר היה אך ורק בהתפרצות החוק הראשוני הנדרש לתנועה! שאננות פוסעת יד-ביד עם היוהרה ובטלות-המעש של הרוח: שתיהן מונעות את תנועת הרוח, ממש כמו הראוותנות והכוח, המושכים לעברם בקלות את היוהרה - שילוב שקל למצאו במעמדות העליונים. כל אלו מונעים, מאיטים את תנועת הרוח, ומקדמים את פעולת השכל בלבד. ואולם, פעולת השכל אין משמעה שמתקיימת גם תנועת הרוח!
קיים הבדל מהותי בין השתיים. אך הקנאה והשנאה במעמדות הנמוכים חודרות לעומק רב הרבה יותר.
להטן שורף את הרגישות, ויחד עמה נכווית גם הרוח.
וכך הן מעצימות את תנועתה של הרוח, גם במקומות בהם נמנים האנשים, בגופם, על הבטלנים! והנה, משום שהתנועה הקודחת פועלת אף היא בניגוד לחוק-הבריאה, ממש כמו העצלים, כך פולש גם חוסר-האיזון ההרמוני, כמו קצף-ים הנח בין הסלעים, ומתאים עצמו בצורה מדויקת לתוצאה האוטומטית הפועלת על פי החוק הקדום.
לא תיתכן כל תוצאה אחרת! אני מדבר כאן במכוון על המעמדות העליונים, הבינוניים והתחתונים, שכן - זה היה הפיצול הבסיסי. וכאן הוא מקורה של השגיאה. לא זה מעל זה, או זה מתחת לזה אמורים המעמדות הנדרשים לפעול, אלא זה לצד זה, כל מעמד בעל ערך מושלם כשלעצמו, כסוג שאין לו תחליף, והוא מחויב להבשיל בתוך הבריאה עד לפריחה מלאה ועד שיניב פירות, למען השלמות הגדולה, הגדולה ביותר של סוגו על פני האדמה, שרק הוא מסוגל לה ורק בו טמונים הכוחות לתנובתה. הביטו בגזעים השונים שעל פני האדמה, אתם, בני-האדם! תוכלו ללמוד מהם רבות.
כל גזע יכול, כשלעצמו, להשביח, להבשיל, לגדול ולהתחזק, אולם מרגע ששילבו בו גזע שני, רק מחסור, חולשה וטעייה הם שינבטו הלאה מתוך השילוב, מן הערבוב בין שניהם, והם יניבו בפירותיהם, למעט בודדים היוצאים-מן-הכלל, עלייה חסרת-מידה בכל הטעויות. רק לעתים רחוקות יצמח טוב מכל זה! זהו רמז מאת הבריאה, קבלו אותו ונווטו עצמכם לפיו בחומריות חיי היום-יום שלכם על פני האדמה. קיבלתם בגד גשמי כאן על פני האדמה, הגוף הארצי, ובתיאום עמו עליכם להתנהל; שכן בו נטועים, כאן על פני האדמה, שתילי המשכו של הגזע!
זכרו זאת תמיד. לא תוכלו להתעלם מחוקים אלו בלי לשאת בתוצאות.
כולכם הונחיתם יחד להתגשם כאן על פני האדמה. לכל אחד מכם הוענקה הזכות לפעול ולפתח כאן את עצמו. לא רק זכות היא, אלא גם חובה קדושה!
אולם לא זה תחת זה, אלא זה לצד זה. הביטו בצלילים. כל צליל הוא מושלם בפני עצמו, עומד בפני עצמו ולא ניתן להשמידו. וכעת, כאשר הם ניצבים במקומם הנכון, לצד צלילים מסוג אחר, אז נוצרת הרמוניה בעלת תיאום מושלם. עיוות של הצלילים וניסיון להציבם בסדר אחר, יגרום תמיד לצרימה, שהשפעתה עשויה להגיע אף לכדי כאב גופני וסבל פיזי.
לימדו מכך, והבינו! אולם אל תאחזו בכל דבר, מלכתחילה, בקצהו הבלתי נכון!
מה שניסיתם לעשות עד כה, היה מנוגד להרמוניה של חוקי-האל בבריאה, ולכן לא יכולתם לצפות לכל תוצאה אחרת מאשר הפירות שבשלו ושאותם אתם קוצרים היום! השליכו אותם אל האש, והתחילו לזרוע מחדש. רק מן היסוד תוכל לבוא ההתחדשות.
פעלו בדרך זו; משום שלא תוכלו להטות ולו חוק אחד מחוקי-הבריאה, בלי שתיאלצו לאחר-מכן לקצור נזקים.
לימדו את החוקים ואחר-כך הקימו הכל מחדש לפיהם, כך תוכלו ליהנות מחופש, שמחה ומזל!
אם תבינו, שבסופו של דבר, כל המבנה הקיים על פני האדמה, כולו נסמך על כסף, כוח ארצי וערכים ארציים בלבד, לא תיפלא מכם המצוקה והצורך בקריסתו, בהתאם לחוקי-הבריאה.
וכפי שקרה עם האחד, כך יקרה גם עם כל יתר המבנים שאינם נשענים על חוקים אלוהיים, שהרי הם כה קלים לזיהוי בחוקי-הבריאה הראשוניים.
כעת יש לדחוף הכל לעבר השחרור הסופי. לאפשר לאור לשטוף פנימה ולמחוק את כל האופל שעל פני-האדמה, כמו למשל את חימושן הבלתי פוסק של המחשבות על מלחמה, שתוצאותיהן היו תמיד מלחמות המונים. ההסתה לכך יצרה רק את מחשבותיהם של האנשים, את רצונם, את אמצעי הזהירות ואת הפחד. וכך יצר האדם בבריאה את הצורות, שצמחו, כשהן מחוזקות על-ידי האור השוטף, פרחו, והיו חייבות להבשיל לכדי הפרי והמעשה, כמו כל דבר אחר הקיים בבריאה בצורה גשמית, אחת היא מאיזה סוג.
הן חייבות לצמוח, והאור מעלה אותן ומחזק את קיומן - אם הן פועלות על פי חוקיו של כוח-האור הזה, או מחזק את צורתן בלבד, כדי שיתפוררו מעצמן למול עוצמת האור ויגזרו את דין-עצמן, אם אינן תואמות את חוקיו של כוח-האור ואינן יכולות, לפיכך, לקשור עצמן אליו.
וכך, כל שהוא שקר, בתוך עצמו הוא מת, וכעת הגיע תור ההשלכות - והוא נגלה לעין-כל, גם אם ביקש להישאר חבוי. לא ניתן עוד לעכב אותן בלחצו של האור, הוא חייב להיחשף, וחייב להגיע היום, בו ייאלץ השקר להציג פירותיו בפועל! אז ניתן יהיה להיווכח בדיוק בטיבו. והכל קורה מעצמו.
כאן לא תועיל כל התנגדות או התחכמות שכלית, שעד-כה צלחה דרכם לעתים קרובות באופל ובדמדומי הכאוס הגדול.
האור חייב לשלוט בכל!
על-פי חוקיה הבסיסיים של הבריאה, הפועלים מעצמם, וכעת אף מחוזקים עוד יותר. האדם עם רצונו הופך כעת חסר-כוח במערך העצום שהופעל מחדש בכוחו של האל, ומאיץ כעת את השפעתו, לשם טיהור שעטת ההתקדמות וההתחדשות!
אין מדובר במנהיג כלשהו המייצר שכנוע המוני; זה אינו המובן בו יתרחש הדבר. התהליך שונה לחלוטין. מנהיג יכול להביא באמצעות מאמציו אך ורק לאחדות מחשבה.
הכוח המניע את ההתפרצות לכדי מעשה נובע מפעולתה העצמית וארוכת-הטווח של השפעת חוקי-הבריאה בלבד!
האנשים, מכל מקום, רואים למרבה הצער את מראית-העין של הדברים בלבד, מצידם השגוי, כאילו הכוח נובע מן האדם הבודד או, בכלל, מכל אדם שהוא.
ההיפך הוא הנכון! כל כוח שהוא, מגיע אך-ורק מלמעלה!
וזה אינו יכול כלל להיות אחרת, כשמאבקי הצדדים, מן הסוג הנחות ביותר, נוצרו והתעצמו עד לקריסתם שלהם עצמם. משום שהצדדים, מחוסר ידיעתם את חוקי-הבריאה, אף ניצבים על קרקע שקרית ולכן לעולם לא יוכלו להביא להרמוניה במקום עמדם.
פריחת העשבים השוטים במערכת הצדדים באה לידי ביטוי בעיתונים, המרעילים בחוסר-מצפונם המתלהט אף את אותו חלק באנושות המבקש לפסוע בדרכיו בלא פגע. העלים מבקשים להתעלות על עצמם באופן חסר מעצורים, משום שבכוחו המאיץ של האור, הם חייבים כעת לחשוף את עצמם בכל ריקנותם, בכל השקר שהניע את צמיחתם.
והם אכן חושפים!
הם מטביעים על עצמם את החותם המתאים להם, שלא יוכלו עוד לשנותו, או למחותו מעליהם, כאשר תגיע שעת ההארה של האנשים, באמצעות החוויה האישית, ההכרה העצמית.
אז לא תהיה כל דרך חזרה, מן המקום אליו הרחיקו עצמם, הרחק מכדי שיוכלו לשוב על עקבותיהם.
וכך, גם כאן, באשמתם הבלעדית, ממתינים להם הקריסה והכיליון העצמי.
ואולם, לו היו כל הצדדים מקדישים את כל חייהם לצמיחה על פי חוקיה הקדושים של הבריאה, היתה התוצאה גוויעתם של כל העיתונים, שלא נותר להם דבר להציע לקוראיהם, משום שרגליהם מעוגנות עמוק בקנאה ובשנאה, ובסיסם בעוינות, ובביצה שכזו רק פריחה מסוגם יכולה להתקיים. בקרקע טובה ניטלת יכולת השגשוג שלהם.
הכל חייב להתחדש!
אפילו מן הכנסיות לא ייחסך גורלו של מי שהחזיק עד כה בשקר. בהתאם לחוקי-הבריאה, גם שם הונע הכל, ואין עוד דבר שיוכל לעצור זאת. כל מה שאינו בתיאום מושלם עם חוקי-האל, אלו המעוגנים לא בספרים, אלא בבריאה עצמה, דינו להיחשף. וכך - על פי סוג הזרע בשלים כעת הפירות וממתינים לקצירם, בסגירת מעגל האירועים של כל הדברים ששזרו האנושות ורצון האדם אל תוך הבריאה, סגירה שהיא זהה במשמעה ליום-הדין שהובטח לא אחת כי יגיע בשחר העידן החדש, שהוא רצון האל.
מרים הם הפירות שטיפחו מעשי האנשים בבריאה, ושעל האנושות כולה נגזר כעת לאכול מהם, גם אם יהיו עבורם ככוס התרעלה שתקיץ עליהם את קיצם. זמן רב מדי התנגדו לכל הבנה, משום שלא עלתה בקנה אחד עם התחושה שטופחה על-ידם.
אך תחילה הכל חייב להתחדש, לפני שניתן יהיה לעלות, ממש כפי שהובטח כבר מזה זמן רב, וכפי שהבהיר כבר אז אף בן-האלוהים עצמו. משום שהכל היה שקר.
אולם במחשבותיו העצלות, מוסיף כל אדם להמשיך ולהתעלם מן העובדה הזו, אפילו אלו שהעלו על שפתותיהם את הבשורה פעמים כה רבות. הם יודעים אותה, אולם אינם מעניקים לה את הרצינות הדרושה לריפויים העצמי!
למרבה הצער, הכל נתפש ומעוות על פי צורכי האגו, או השאיפה לנוחות של כל אחד בנפרד. ומה שאינו נעים לו, או שאינו קל דיו להבנה, יידחה על-ידו או יזכה להתעלמות מצידו, כי כך נוח יותר באותו הרגע.
רק במקום בו חיה הידיעה, רק שם תהפוך המילה למעשה ותתמוך באמת ביציבתו של האדם. קרוב היום בו הכל יתברר, האמת והשקר, היום בו יתברר ויתבהר הכל.
וכל שהוא שקר יימוט, מתוך החוויה הממשית, ולעולם לא יוכל לשוב אל עומדו. רק מתוך החוויה ילמד האדם להבחין ביניהם! כל עוד חסרה לו ידיעת החוויה, הוא מהלך בעיוורון, באמונה בלתי ממומשת, שאינה מביאה כל תועלת לרוחו, אלא רק מרדימה ומשתקת את חושיו.
צאו החוצה, אתם - האנשים, וחוו, משום שאין דרך טובה יותר להכיר את האמת האלוהית מאשר מלהניע את רוחכם בחופשיות, אותה האמת שאתם עצמכם נעלתם את הדלתות המוליכות אליה לנצח נצחים.
גם האמירה השגורה בפיכם בהנאה כה רבה תשקע במהרה, על תפישתה השקרית, אל המצולות, אם עדיין תבקשו לנחם את רגשותיכם במילים כגון:
"כולם שווים בפני האל!"
האמירה הזו, כשלעצמה, אכן נכונה, אולם הפרשנות שניתנה לה היא שקר!
גם כאן, חוקי-האל בבריאה אינם מאפשרים כלל פרשנות כה נוחה.
נכון אמנם שבפני האל, כל האנשים שווים הם, אחת היא מה הותירו מאחוריהם. אולם העמידה בפני האל, דהיינו - עד ההגעה אל מדרגות כס-מלכותו, זו אפשרית רק למעטים מביניהם. יושב-הארץ, מכל מקום, אינו שוקל כלל מצב מכריע זה כשהוא עסוק בהרגליו השטחיים, אלא הוא עסוק בשכנוע עצמי, שברוח מחויב לשכון שוויון בפני האל.
אל ההנחיה המפורשת הכלולה במשפט: "בפני האל", אינם שמים כלל את ליבם.
האדם עוקף אותה בשלווה, ונתפס אך ורק למונח "שוויון" הכלול באמירה.
והוא עושה זאת תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה שבאמירה זו של "שוויון בפני האל" טמונה גם הנחיה לביטול כל הכבוד הארצי בפני חוקי-האל, שאינם מבדילים, בעת מעברה של רוח-האדם מן החלל הגשמי שעל-פני האדמה אל העולם האת'רי, אחת היא לו אם היה האדם קבצן או מלך על פני האדמה, אם כומר או אפיפיור, בפני האל הוא ניצב כרוח-האדם ותו-לא. משום שבגין כל אחת ממחשבותיו, מילותיו, בגין כל אחד ממעשיו, יהיה עליו לעמוד בעצמו. וזוהי המשמעות הגבוהה יותר של מלים אלו.
בפני האל משמעו לעמוד על מדרגות כס-האלוהים, בממלכת הרוח, בגן-העדן, השוכן תחת מדרגות הכס. זהו מלוא משמעותו של המשפט, אולם אותו מותיר האדם בלא כל התייחסות. הקשה מכל, משום שאל מקומה בפני האל תוכל רוח-האדם בבריאה להגיע רק לאחר שפדתה ושחררה בבריאה זו את כל האשמות והטעויות שהכבידו עליה.
הכל, עד הקש האחרון!
לפני כן לא תוכל רוח-האדם "לעמוד בפני האל"!
ועל אף זאת, לראות את האל לא תוכל לעולם; זאת אינה יכולה לעשות. עדיין עצום וגדול הוא הפער בין המקום בו שוכן האל ובין המקום הקרוי "מרגלות כיסאו". ועל פער זה לא תוכל רוח-האדם לגשר לעולם. על האדם להסתפק, על כן, במה שיש לו.
זה לבדו כבר רב במידה בלתי ניתנת לשיעור, ובחלקו הגדול כלל לא ייעשה שימוש.
ואולם, רוחות-האנוש כאן על פני האדמה, ובבריאה כולה, אינן שוות בפני האל! תפישה כזו היא טעות הרסנית! ראשית על האדם, בבשלותו וטוהרו, להגיע למקום רחוק מספיק, שבו יוכל להתייצב או לעמוד בפני האל, אז יהיה רשאי לומר שיש להתייחס אליו כאל שווה לאחרים, העומדים יחד עמו, בו-זמנית, בפני האל.
אין זה חשוב מה עומד מאחוריו, משום שאינו יכול לעמוד בפני האל לפני שהכל יימחק, לפני שהכל ישולם, כל שקר שהתקיים עדיין בתוכו, אחת היא אם מדובר היה בדעות או מעשים. הכל כופר ושוחרר מרגע שהגיע לעמוד על מדרגות הכס; לפני-כן לא יוכל להגיע עדיהן. לא בעורמה ולא באלימות; חוקי-הבריאה אינם מאפשרים זאת.
אולם מרגע שעמד שם, הרי כל שגיאותיו הגדולות ביותר היו כלא היו, כאילו מעולם לא היה בו כל פגם! וכך אמור להיות הדבר, בו-זמנית, גם כאן על פני האדמה, לפי רצון האל, אולם האנשים אינם שתים ליבם לכך בחוקים שהם עצמם יצרו, הם אינם נסמכים על רצון האל, אלא באים מולו בדרישות, שהן גבוהות אף מן הדרישות שהם דורשים מבני-מינם! וזאת כבר אמר פעם המשוח במפורש, ב'משל העבד הנאמן'.–
המילים שהיו מאז ריקות מכל תוכן, נחשפות כעת במלוא משמעותן בכוחו של האור!ועמן מגיעה מעצמה גם דחייתם והבראתם של כל החוליים שהתקיימו עד-כה. גם השקר ייקרא להתעורר לחיים ולהציג את פירותיו בפני האנושות כולה! כדי שיזהו אותו כולם! חרון-אפו של האל הכל-יכול יגרום לרשע להתפורר מעצמו.
אולם רק על-ידי התעלמות מן החוקים האלוהיים יכלו עשבים שוטים ופירות רעים אלו להבשיל. ואותם אתם חייבים כיום לקבל, בכל מקום, כדי שתוכלו ליהנות, ולהשתחרר מהם או להירקב יחד עמם!
כאשר הרשע הזה ימגר את עצמו, אז יוכלו האנשים לזהות, עד כמה באמת הורעל קיומם. רק אז יוכלו לנשום לרווחה באוויר הטהור, שרוחות עצומות ניקו עבורם.
אולם עדיין דרך ארוכה לפנינו. בכל פינה שורה עדיין הפחד! אמנם, האנושות עדיין מסרבת להכיר בכך, אולם בכל-זאת מנווטת את דרכה החוצה ממנו; שכן השנאה כבר נראית לעין! אך מוצאה האמיתי של השנאה הוא הפחד! מה שנתקיף בהתקף של שנאה, יהיה תמיד הדבר ממנו אנו פוחדים. זהו מנהגם של יושבי-הארץ.
רק מתוך הפחד צומחת השנאה האמיתית.
לעולם לא מתוך הכעס, לא מתוך שאט-הנפש, שהם מולידי הזעם הקדוש.
גם מן הבוז לא תצמח השנאה, ואף לא מן התיעוב.
ומכיוון שהפחד כבר נטוע בשנאה, הרי שהסוף אינו רחוק עוד; משום שפחד זה עולה כעת ביושבי-הארץ מפני לחצו של האור, שאינם יכולים להימלט ממנו בעזרת ערמומיות השכל הישנה והרגילה שלהם, ערמומיות הנכשלת לראשונה מזה אלפי שנים, שהיא חסרת-כוח מול רצונו החי והכל-יכול של האל!–
האירוע שאני מסביר לכם יכלול את האנושות כולה.
לכן, אל לכם לחשוב במונחי-אנוש, כאילו כל זה יוסדר בתוך ימים, שבועות או ירחים.
זהו מאבק הניטש מזה שנים רבות, אולם סופו שזור בניצחונו המוחלט של האור, על-פי חוקי-הבריאה!
אנשים, היעורו בידיעה, שהאבדון אינו מחויב בהכרח!
עוד מעט, ואנושות תעלה, מתוך ידיעה הרוטטת בתיאום עם חוקי-הבריאה, כדי שההרס שנגרם כתוצאה מחיי-השקר יוותר מאחור, וחופש ושמחה יוכלו לשרור על פני-האדמה. למען רווחתכם, למען כבוד האל!
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 06.04.2023