עבד רו-שין
45 - כניעות
"אל-יהי כרצוני כי-אם כרצונך!" אנשים המאמינים באל אומרים מילים אלו בהכנעה!
מכל-מקום, תוגה מסוימת רוטטת דרך-קבע בקולם או נטועה במחשבות, בתחושות. מלים אלו משמשות, באופן בלעדי כמעט, במקום בו שוכן הסבל, בו התרחש הבלתי-נמנע. שם, במקום בו מכיר האדם בכך שאינו יכול עוד לעשות דבר נגדו.
ואז אומר הוא, כאשר הוא מאמין, בכניעות חסרת-אונים:
"אל-יהי כרצוני כי-אם כרצונך!"
ואולם אין מדובר בענווה, המביאה אותו לכדי אמירה זו, אלא המילים עצמן אמורות להשרות תחושה של הרגעה-עצמית, במקום בו הוא חסר-אונים. זהו מקורה של הכניעות, שהאדם מביאה לידי-ביטוי במקרה כזה. לו היתה מוצעת לו אפשרות כלשהי לשנות דבר בכל זה, לא היה מבקש לעשות את רצון-האל, אלא היה משנה מיד שוב את הכניעות והופכה לכזו:
"יהי כרצוני!"
זהו טיב האדם!
– – –
"אדוני, עשה בי כרצונך!" ושירים דומים נשמעים לעתים קרובות בטקסי הלוויה.
ואולם בתוכו-פנימה חבוי אצל כל אדם הנושא את כאבו, הרצון הבלתי-פוסק:
"לו יכולתי לשנות זאת, הייתי עושה זאת מייד!"
הכניעות האנושית לעולם אינה אמיתית. בבסיסה העמוק ביותר של רוח-האדם מעוגן תמיד הדבר הנגדי. המרד בגורל הפוגש אותה, ומרד זה, הוא הדבר אשר גורם לסבלה, "מדכא אותה" ומסיטה מדרך הישר. החולי בהתרחשות זו טמון בשימוש השגוי במשמעות המלים:
"אל-יהי כרצוני, כי-אם כרצונך!".
הן אינן נוגעות למקום בו נעשה בהן שימוש על-ידי אדם וכנסייה.
רצון האל טמון בחוקי-הבריאה הזו!
ומרגע שיאמר כעת האדם:
"אל-יהי כרצוני, כי-אם כרצונך!", כמוהו כהבטחה:
"אשמור חוקיך בבריאה ואפעל על-פיהם!".
לשמור משמעו לשים-לב, ואולם שימת-הלב דורשת גם ניהול החיים על-פי חוקים אלו!
רק כך יוכל האדם לשמור את רצון-האל!
ואולם, אם ברצונו לשים אליהם ליבו, אם יחיה על-פיהם, יהיה עליו, בראש ובראשונה, גם להכירם!
וזו בדיוק הנקודה אותה מפֵרָה, באופן המכעיס ביותר, האנושות-על-פני-האדמה!
האדם לא שמר עד-כה, מעולם, את חוקי-האל בבריאה!
דהיינו, את רצונו הקדוש של האל!
ועדיין טוען הוא שוב ושוב: "אל-יהי כרצוני כי-אם כרצונך!"
הלא תראו באיזה חוסר-מחשבה מתייחס יושב-הארץ לאל!
באיזה חוסר-היגיון הוא מנסה ליישם את מילותיו הנשגבות של המשוח. כאשר הוא מתייפח, לעתים-קרובות כאשר הוא מתעוות בייסורים, כאשר הוא חש מובס, אולם לעולם לא בתהילה מלאת אושר!
"אל-יהי כרצוני כי-אם כרצונך!", משמעו למעשה:
"אפעל על-פי רצונך", או:
"רצוני הוא רצונך!". וניתן אף לומר:
"רצוני הוא לציית לרצונך!"
אולם זה המציית, הוא אף עושה דבר מה. המציית אינו בטל-ממעש, המילה עצמה כבר מצביעה על-כך. המציית מבצע דבר. ואולם כפי שאומר זאת האדם של היום:
"אל-יהי כרצוני כי-אם כרצונך!", הוא עצמו אינו מעוניין לעשות דבר, אלא מעניק לתחושותיו משמעות של:
"אני אשקוט, ואניח לך לעשות זאת!".
והוא חש עצמו גדול, מאמין שגבר על יצרו, וכעת הוא "ספוג" ברצונו של האל. הוא אף סבור שכעת הוא נעלה מן האחרים, ומאמין שהשיג התקדמות מרשימה ביותר.
כל אותם אנשים, מכל מקום, הם חדלי-אישים חסרי-תועלת, בטלנים, טפילים, הוזים וקנאים, אולם אינם חוליות היכולות להועיל בבריאה!
הם נמנים על אלו שייאלצו להידחות ביום הדין; שכן אינם מבקשים לעבוד ולטפח את כרמי-הבורא!
הענווה, שהם מתהדרים בה אינה אלא בטלות-הרוח. אין הם אלא משרתים עצלים!
חיים בתנועה, הוא הדבר אותו דורש הבורא!
–
כניעות!
מילה זו אינה אמורה כלל להתקיים עבור המאמינים-באל!
הציבו על כן במקומה את "בחפץ-לב"!
האל אינו מבקש כניעות מביכה מן האנשים, אלא פעולה-מאושרת!
התבוננו על-כן נכונה ב"כניעות-לאל" הזו.
צבועים הם הללו, הנושאים בתוכם שקר גדול!
מה תועיל הפניית-מבט מלא כניעות כלפי-מעלה, כאשר בה-בעת נסוב אותו מבט אל סביבותיו כשהוא חורש מזימות, ערמומי, תאוותני, יהיר וגאוותן!
כך תהיה אשמתו כפולה ומכופלת.
הכנועים נושאים בתוכם את השקר; שכן הכניעות לעולם אינה תואמת את "הרוח"!
ולפיכך אף לא את רוח-האדם!
כל שהוא "רוח", כלל אינו יכול להפיח חיים ביכולת הכניעות האמיתית!
במקום בו נעשה ניסיון לכך, הריהו חייב להישאר מלאכותי, בגדר רמייה-עצמית או אפילו צביעות ביודעין. אולם לעולם לא ניתן יהיה לחוש אותה באמת, שכן רוח-האדם, בהיותה רוח, אינה מסוגלת לכך. הלחץ המופעל על רוח-האדם אינו מניח ליכולת הכניעות להגיע אל התודעה, הוא חזק מכדי לאפשר זאת.
ולכן לא יוכל האדם לממש כניעות זו באמת. כניעות הינה יכולת הקיימת במהות בלבד. היא יכולה לבוא לידי ביטוי אמיתי רק אצל החיה. החיה כנועה לאדוניה!
הרוח, מכל-מקום, אינה מזהה תואר זה!
לכן יישאר הוא תמיד בלתי-טבעי עבור האדם.
העבדים חונכו במאמץ ואילוצים רבים להיות כנועים, שכן היחס אליהם היה כאל חיות, בעת רכישתם ומכירתם, כאל רכוש פרטי. אולם לעולם לא תוכל הכניעות להפוך אמיתית לחלוטין אצל אותם עבדים. בין אם מדובר בקהות-חושים, נאמנות או אהבה, שנחבאו תחת אותה הכנעה והביאו אותה לידי-ביטוי, כניעות כנה ואמיתית לא היתה בה.
העבדות אינה טבעית עבור בני-האנוש. כניעותה של המהות מוצאת את ביטויה הרוחני בהתגברות הנאמנות מתוך מודעות ומרצון!
הדבר המכונה כניעות אצל המהות, יכונה נאמנות אצל הרוחניות!
כניעות אינה תואמת את האדם; משום שמקורו הוא ברוח.
העניקו שימת-לב רבה יותר לשפה עצמה, היא כבר מבטאת במילותיה את הדבר הנכון, נושאת בתוכה את המשמעות האמיתית. מציגה בפניכם את התמונה הנכונה.
"היכנע!" אומר, למשל, גם המנצח למנוצח.
במלים אלו טמונה המשמעות:
"מסור עצמך לידי, לשבט ולחסד, בלא-כל-תנאי, כדי שאוכל לעשות בך כרצוני, גם בבחירת החיים או המוות!"
אולם המנצח פועל בצורה בלתי-נכונה; שכן גם בעת ניצחון, על האדם לפעול תמיד בקפדנות בהתאם לחוק-האלוהי. כל התרשלות בכך הופכת אותו לאשם בפני הבורא.
השפעות-הגומלין יפגשו בו, ללא-כל-ספק!
כך אצל האדם הבודד, וכך אצל עמים שלמים!
וכעת הגיע המועד, בו חייב הכל להשתחרר, כל אשר התרחש עד-כה בעולם!
כל שהיה בלתי-נכון, כל שמתרחש כיום על-פני-האדמה, לא תתחמק ולו מילה אחת מעונשה!
כפרה זו לא תידחה עוד למועד מאוחר יותר, אלא היא כבר כאן, היא ההווה!
שחרורן המהיר של כל פעולות-הגומלין אינו מנוגד לחוקי-הבריאה, אלא הוא-הוא המעוגן בהם בצורה הנכונה ביותר.
מהלכם של הגלגלים מואץ כעת, בעקבות קרינת האור המוגברת, המאלצת את ההשפעות הסופיות להתרחש, על-ידי האצת תהליך ההבשלה של הפירות, כדי שהשגוי שבתוכם יקרוס מעצמו ויגווע, בעוד הטוב ישתחרר סוף-סוף מלחצו של השקר ויוכל להתחזק!
בזמן הקרוב תתחזק קרינה זו עד שבמקרים רבים תתרחש השפעת-הגומלין מיד, באופן מיידי!
זהו הכוח שיבעית בקרוב את יושבי-הארץ, ושמפניו עליהם לחשוש בעתיד!
ואולם לחשוש מן הדין אמורים רק אלו שפעלו שלא-כדין. בין אם חשבו שפעולתם נכונה או שביקשו לגרום לאחרים לחשוב כך, הם לא יינצלו ממכתה של השפעת-הגומלין, הפועלת בחוקי-הבריאה!
גם אם המציאו האנשים לעצמם חוקים אחרים על-פני-האדמה, שבחסותם פעלו בצורה שגויה ובלתי-צודקת, ובאשלייה שהם פועלים כשורה, לא ישחררם הדבר ולו מגרגר אחד של אשמה.
חוקי-האל, שהם רצונו של האל, אינם עוסקים בתפישותיהם של אותם יושבי-ארץ, אותן עיגנו בחוקי-האדמה שלהם, גם אם סבור העולם כולו כי יש בהם מן הצדק.
מה שאינו תואם את חוקי-הבריאה, גם בו תפגע כעת מכת-החרב!
זו הפועלת למען השחרור!
כעת יוכלו לשמוח כל אלו מבני-האדם אשר סבלו בלא שיהיו אשמים על-פי חוקי-הבריאה; שכן מעתה תוכר צדקתם, בעוד יריביהם או שופטיהם יובאו בפני הצדק-האלוהי.
היו שמחים; הצדק-האלוהי כבר קרוב!
הוא פועל כבר בכל הארצות על-פני-האדמה!
הביטו במהומות!
אלו הן תוצאותיו של רצון-האל הקרב ובא!
זוהי ראשיתו של הניקוי!
ובשל-כך, קורס כעת אל תוך עצמו ומת, כל אשר שקרי היה אצל האנשים, בכלכלה, במדינה, בפוליטיקה, בכנסיות, בכתות, בעמים, במשפחות ואפילו בבני-האדם הבודדים עצמם!
הכל, הכל נמשך כעת אל מול האור, כדי שיחשוף עצמו ויישפט על-ידו!
גם כל אשר יכול היה לנוח בחביונו עד-כה, חייב יהיה לחשוף את מהותו האמיתית, להפעיל עצמו וכך, לבסוף, להיוואש מעצמו ומאחרים, להתפורר אל תוך עצמו, ולהתפזר כגרגרי-האבק.
לחצו של האור מבעבע כבר היום בכל הארצות, ובכל המקומות. המצוקות כולן גוברות, עד הגיעו של הספק, ולסוף ייוותר הייאוש בלבד, בידיעה, שכל אלו שהציעו סיוע, לא הציעו אלא מלים חלולות ושאיפות אנוכיות, אולם לא יכלו לעזור במאום!
לוחמי הרוח שוטפים מכל-עבר ומכים בחדות בכל מקום בו יסרב הראש לכפוף עצמו. רק אז תיכון הקרקע המתאימה שממנה תקום התחינה לסיועו של האל!
לאחר הרצח והשריפה, הרעב, המגפה והמוות, לאחר ההכרה באזלת-ידנו. הבנייה הגדולה מתחילה את פעולתה. אז יהיו המדוכאים חופשיים, חופשיים מלחצו של האופל!
ואולם הם יהיו חופשיים אף בתוכם, בפנימיותם!
חופשי בפנימיותו, מכל-מקום, יוכל כל אדם להיות רק לבדו. משום שלשם כך הוא נדרש לדעת, מה משמעותו ומה מהותו של החופש. חופשי יהיה רק האדם החי בתוך חוקיו של האל!
כך ולא אחרת יוכל לעמוד בלא כפייה ובלא מעצור בבריאה הזו. אז יסייע לו כל הנפגש בדרכו במקום להיות לו למכשול. הוא "ישרת" אותו משום שייעשה בו השימוש הנכון.
חוקי-האל בבריאה, לאמיתו-של-דבר, אינם אלא כל אשר נדרש לו, לאדם, כדי שיוכל לחיות חיים בריאים ושמחים בבריאה.
הם הינם המזון לרווחתו!
רק זה אשר מכיר את רצון-האל וחי על-פיו הוא חופשי באמת!
כל אדם אחר יהיה קשור בקוריהם של חוקי-הבריאה הזו, אותם כרך סביבו בעצמו. הבריאה נוצרה ברצון-האל, בחוקיו.
בפעולה משותפת שוקעים קוריהם של אותם חוקים עוד ועוד מטה, ומאלצים את הנעתה של ההתפתחות, מתפצלים מעצמם לפי הנדרש, הלאה והלאה, ויוצרים, תוך תנועה שוטפת ובלתי-פוסקת, בריאה חדשה.
כך מאפשרים החוקים בו-זמנית תמיכה, קיום והתרחבות עבור הבריאה כולה.
רצונו זה של האל, הוא המאפשר תנועה בכל הדברים.
כל דבר בבריאה מכוון על-פיו.
רק רוח-האדם לבדה אינה כרוכה בקורים אלו!
הוא סיבכם, ובתוך כך גם את עצמו, שכן ביקש, מרצונו הוא, להלך בדרכים חדשות, והתעלם מן הדרכים המצויות וקיימות.
כעת מביא עמו האור המתגבר את השינוי.
קוריהם של כל חוקי-האל בבריאה נטענים כעת בכוח מחוזק, ונמתחים בעוצמה רבה. מתיחה עצומה זו מאיצה את חזרתם אל מקומם הראשוני.
הקשרים והסבך יותרו בפתאומיות ובלא מעצור, ויקרעו במהלכם כל דבר בבריאה שלא יוכל להתאים עצמו עדיין למקומו הנכון!
יהיה אשר יהיה, צמחים או חיות, הרים, נהרות, ארצות, מדינות או אנשים, הכל יקרוס, אם לא יוכיח ברגע האחרון את אמיתותו ואת רצון-האל המצוי בתוכו!
הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בזום של קבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: https://t.me/hameser
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 15.03.2023
Comments