היות ואנו ב-9.11 (פורסם לראשונה ב-11 בספטמבר 2021), אני חושב שזהו יום טוב לכמה חדשות מרעישות בנוגע לבניינים. בנקודה מסוימת יהיה עלינו להרוס את כל המבנים המודרניים בהם אנו חיים, ולהתחיל מחדש.
יהיה כייף.
למה? משום שהם מדבריות-טעינה, מקצרים את הסוללות הטבעיות שלנו וגורמים לנו להיות חולים, מכוערים ומדוכאים. אבל...לזה נגיע בהמשך.
בעוד כל היתר ממשיך כרגיל, המשכתי את מחקרי על שדות טעינה, שיתברר, בטווח הארוך כי הוא חשוב אף יותר מכל דבר אחר המתרחש כעת. רק אתמול הבחנתי בכך שהמאמר הגדול שלי על מחזורי-השמש ושדות הטעינה יצא בפברואר 2020, באותו חודש בו החל "האיתחול הגדול" עם הודעת ה"מגפה" המדומה. אולי זו מקריות...אולי גם לא. אני לא באמת מאמין במקריות מסוג זה.
על כל פנים, בעיות הבריאות הפרטיות שלי הן שגרמו לי לבחון בדקדקנות את המינימום-הסולארי, בתור התחלה. מהו מינימום סולארי? ובכן, לשמש יש מחזור בן 11 שנים, ואנו נמצאים במינימום העמוק שלו מאז 2017 לערך. זו לא אסטרולוגיה או וו-וו של ניו-אייג' כלשהו. זהו מדע ממסדי. או, יותר נכון - המדע הממסדי יודע על קיומו של המחזור, אולם אינו יודע מה גורם לו. המינימום הנוכחי הוא הגרוע מזה מאות שנים, אף שמעט מאד אנשים מודעים לכך. הממסד החליט שלא לפרסם זאת ברבים, משום שהם די מאושרים מכך שיש לכם שק כבד של בעיות בריאות מייגעות ובלתי מאובחנות, אחרת - איך ימכרו לכם עוד תרופות?
כאשר אנו נמצאים במינימום כזה, המשמעות היא שרמות הטעינה נמוכות בכל המערכת הסולארית, כל הדרך עד כוכב פלוטו. בטעינה נמוכה, השדות החשמליים מצטמצמים אף הם, משום שהם מבוססים על שדות טעינה. וכך, השדה החשמלי של גופכם הופך להיות אנמי. הייתם כמו סוללה בטעינה נמוכה ביותר לאורך למעלה מ-3 שנים. כעת אנו יוצאים ומטפסים החוצה מן המינימום הזה, ובעוד מספר שנים נגיע למקסימום נוסף. אתם אולי חושבים שאלו חדשות טובות, והן אכן כך, אולם הבעיות שלנו לא ייפתרו, גם לא אז, משום שאנו יוצרים לעצמנו מינימום מלאכותי בתוך הבניינים שלנו. המשיכו לקרוא.
הרגשתי, באופן אינטואיטיבי שהטעינה המופחתת הזו היא שגרמה לבעיותיי הרפואיות, או החמירה אותן, אז החלטתי לבדוק זאת לעומק. בעיות הבריאות שלי החלו רק במהלך 5 השנים האחרונות, וכפי שהתברר - אני חושב שאחת הסיבות העיקריות לכך ש"הזדקנתי בצורה מכובדת", היא - ממש במקרה - שרוב המקומות בהם התגוררתי לפני 2012 לא היו גרועים כל כך מבחינת הגורמים שאותם נבחן בהמשך.
לא היה להם בידוד תת-קרקעי, רצפת עץ, שטיחים כלשהם, ואף לא בידוד בעליית הגג. התגוררתי בבתי עץ או אבן ישנים באוסטין רוב ימיי, וישנתי על מזרן פוטון טבעי. הבית השכור הראשון שלי, בטאוס - שם התגוררתי 4 שנים - היה אף הוא כזה. קר, אבל טבעי.
למי שלא זכה לבלות באתר המדע שלי, מה שגיליתי לפני למעלה מעשור, היה שהמנגנון השמיימי ומערכת השמש אינם מונעים מכוח הכבידה בלבד.
הוכחתי שמשוואות השדה הגדול - כמו אלו של ניוטון, לפלאס, לגראנג' ואיינשטיין - היו למעשה משוואות שדה-דואלי שכללו תמיד טעינה. הטעינה, לא הכבידה, היא זו המניעה את היקום, כולל מסלולי הכוכבים, הגאות והשפל, וכל דבר אחר. טעינה היא גם זו המניעה את מחזור 11 השנים של השמש, ובשנת 2014 הראיתי בדיוק כיצד זה עובד. בפברואר 2020 סיפקתי, לבסוף, את כל הגרפים והטבלאות המוכיחים זאת. הצלחתי להתאים טבלאות מן העבר ולחזות את המחזור הבא.
תחזיות אלו מתממשות כעת בזמן אמת, עד כדי כך שהמדע הממסדי נמצא בפניקה. הם הרחיקו עד כדי טעויות בספירה של כתמי שמש, כדי להחביא את העובדה שצדקתי.
האם לא היה עליהם לשמוח שסוף סוף מישהו הצליח להבין זאת? כמדענים, האם אינם אמורים להתרגש מהופעתו של ידע חדש? ובכן, הם אמורים, אבל הם לא. הם לא אוהבים את העובדה שמישהו מבחוץ ראה משהו שהם פספסו. אז הם מתחפרים בעמדותיהם ומסרבים לזוז, מעמידים פנים שאינני קיים או אפילו תוקפים אותי בסתר. זה לא אמור להפתיע את מי שיודע כיצד הדברים פועלים באמת בעולם הזה.
ניתן למצוא מידע על כך, אם אתם רוצים, אבל האופן בו משפיע הדבר על השאלה הנוכחית, הוא שמסתבר, שהארץ - כמו כל הגופים השמיימיים האחרים - פועלת כמו מנוע טעינה, ממחזרת טעינה שהיא מקבלת מן השמש ומן הליבה הגלקטית. הטעינה היא רק זרם מסיבי של פוטונים אמיתיים, כך שלא מדובר במשהו אזוטרי או קשה לדימוי מבחינה חזותית. פוטונים הם חלקיקים קטנים של אור, וחוש הראייה שלנו מסוגל לקלוט רק חלק זעיר מהם. גם חום הוא פוטונים, וכך גם גלי רדיו, דהיינו - רוב הספקטרום של הפוטונים הוא למעשה בלתי נראה עבורנו. חלק ממנו אנו מסוגלים לשמוע, אולם את הרוב איננו מסוגלים לא לשמוע, ולא לראות.
סיבוב הארץ על צירה יוצר מערבולות עצומות בשני הקטבים, המגיעות הרחק אל תוך החלל, ותופסות את רוח הטעינה המגיעה מן השמש. הן מושכות את זרמי הפוטונים הללו פנימה ומכוונות אותם פנימה, אל ליבת הפלנטה, שם הם מסתובבים ונעים חזרה כלפי חוץ. הם מתנקזים בצורה המסיבית ביותר באזור קו-המשווה, עקב מומנטום הזווית החזקה יותר באזור (כוח צנטריפוגלי), אולם למעשה משוחררים בכל מקום. לכן, אין זה משנה היכן אתם עומדים על פני האדמה, הפוטונים הללו עולים כלפי מעלה מתחת לאדמה, עוברים דרככם, וממשיכים הלאה אל השמיים.
טסלה היה אחד מן הראשונים שהבינו כיצד זה עובד, והשתמש במידע זה ליצירת המכונות והצעצועים שלו. הוא עשה שימוש בשדה הטעינה של הארץ.
תדרי WiFi רוכבים על שדה הטעינה הסביבתי באטמוספרה הנמוכה, לדוגמה אחת מני רבות. טעינה עולה זו מסבירה גם את האופן בו טסים המטוסים, את ציפת המים, את שיוט העננים, עליית החום ותופעות רבות אחרות שהמדע הממסדי ידע עליהם רק בצורה מעורפלת. אולם אפילו טסלה לא באמת יודע הרבה מידע על הטעינה. כמהנדס, הוא ידע כיצד לרתום אותה, וכגאון חש באינטואיציה את תכונותיה העיקריות, אולם הוא מעולם לא מצא עניין רב בתיאוריה. אני הייתי הראשון שהראה כיצד מתיישבת הטעינה במשוואות השדה המאוחד.
אולם מה שגיליתי לאחרונה, הוא כיצד זה משפיע על חייו ובריאותו של האדם. ניתן לראות שהשמש היא מעין מנוע טעינה, הממחזר טעינה ישירות דרך הגוף שלו וניזון ממנה. וכפי שמסתבר, אף האטומים הם מנועי טעינה מסוג כזה, כמו השמש. פוטוני טעינה ממחזרים ישירות דרך גרעין האטום ואני הייתי הראשון שהציג דיאגרמה של זרמי הטעינה עבור האלמנטים השונים.
כל הגופים, בכל הגדלים, הם מנועי טעינה, הניזונים משדה סביבתי. כל דבר, החל באלקטרון ועד הגלקסיה, הוא פוטונים הממחזרים וניזונים את עצמם ומעצמם. כך גם אתם. אתם לא חיים רק משריפת מזון. אתם חיים ממיחזור פוטונים, כמו צמח, אולם ללא הכלורופיל.
המדע הממוסד יודע על כך, ראה ביו-פוטונים ודברים דומים. אולם הם אינם מספיק מודעים לחשיבות המידע, כפי שתגלו בהמשך.
אם המדע הממסדי היה יודע כיצד נעה הטעינה וממחזרת את עצמה, הבניינים שלנו לא היו נראים כפי שהם נראים. עקב בחירה גרועה של חומרים, כמעט כל הבתים ובנייני המשרדים הם מלכודות מוות בהילוך איטי. הם מבודדים, או חוסמים את רוב הטעינה, ומרעיבים את הגוף ממקור האנרגיה העיקרי שלו. אפילו הנעליים שלנו אינן נכונות - אבל גם לכך נגיע בהמשך.
בית, כשהוא בנוי בצורה נכונה, יאפשר לטעינה לעלות ישר דרכו. אולם כל בידוד ברצפה או בתקרה יחסום או יסיט את כיוון הטעינה, וימנע ממנה להגיע אליכם ולהזין את המערכת החשמלית של גופכם. בתיאוריית החשמל, המבודד הוא כל דבר שאינו מוליך. מוליך מאפשר לטעינה ולחשמל לעבור דרכו, בעוד המבודד מונע זאת. מבודד יוצר נתיבי טעינה ארוכים דרכו, שבסופם היא משתחררת הצידה או חוזרת חזרה למטה, ולכן אינה יכולה להמשיך בדרכה. דהיינו - טעינה עולה אינה יכולה להמשיך לעלות. היא תשחרר עצמה לצדדים. לכן, אם אתם בתוך הבניין - היא לא תגיע אליכם. אתם תורעבו מחוסר טעינה.
אולי תגידו כעת "אז מה? אני מורעב טעינה. למי אכפת?" ובכן, זה צריך להיות אכפת...מאד... אין דבר יותר חשוב מזה, משום שזה מה שהורג אתכם בהילוך איטי. זה מה שיגרום לכם להזדקן מהר יותר...בתור התחלה. רעב לטעינה הוא קרוב לוודאי הגורם המסתתר מאחורי כמעט כל מחלה הידועה לאדם, החל מסרטן וכלה במחלות לב, ועד התקרחות מוקדמת. כמובן שקיימים גם גורמים אחרים, ואיני מנסה לטעון שלא. תזונה היא גורם מהותי, וכך גם לחץ, וכן הלאה. אולם טעינה מופחתת מחמירה כל אחד מהם בכפולות של 10. למשל - טעינה נמוכה מקצרת אותות חשמליים, המקצרים את תפקודי בלוטות התריס ויותרת המוח, המקצרים את תפקודי הלב, הכבד, העור, והכליות, כשלטווח הארוך, מדובר בגזר-דין מוות.
נוכל לבחון זאת בצורה מעמיקה יותר במאמר עתידי, אולם כאן ברצוני לגעת בשאלה - מה עושים. למרבה המזל, גם את זה חקרתי. כמובן, יש להסיר את כל הבידודים מן הרצפות והתקרות. ואז תאמרו - "למה תקרות? אנו נמצאים מתחת לתקרה. זה לא מתחת למקום בו הטעינה נחסמת?" אני מבין את נקודת המבט שלכם, אולם לא כך עובד ניתוב הטעינה. כפי שטסלה גילה, יש קישור טעינה בין הארץ ובין השמיים, והיא דורשת נתיב כלפי מעלה, אל השמיים, כדי שתוכל לנוע בחופשיות. היות והמרווח בין הרצפה שלכם ובין התקרה הוא רק כ-2.5 עד 3.5 מטרים, מבחינת הטעינה זה משול ל-0. התקרה היא כמו הרצפה, מנקודת המבט של הטעינה העולה. דמיינו את הטעינה עולה, רואה את התקרה, ומתחילה לחפש נתיב חלופי עוד קודם למפגש איתה, וכמובן שאתם לא נמצאים בנתיב הזה. נוסף על כך יש גם טעינה היורדת מן השמיים אל עבר הארץ. או אם תרצו - כביש דו-כיווני. הנתיב חייב להישאר פתוח בשני הכיוונים.
אז יש צורך להסיר את המבודדים הן מן הרצפה והן מהתקרה. זה לא תקף לגבי מבודדי קירות, ואף לא לגבי מתכות הפועלות כמבודד (יש כמה כאלו). עיקר דאגתכם צריכה להיות מופנה לרצפות ותקרות. בבית ממנו יצאתי לאחרונה, היו לי רצפות מעץ אמיתי, אז אתם אולי חושבים שזה בסדר. לא. היה לי חימום רצפתי, ולכן - בידוד תת-רצפתי, שחסם את הטעינה. גם הצנרת של חימום זה עשויה מפלסטיק או חומרים דומים. צנרת מתכת עשויה היתה להיות בסדר. בבית הנוכחי שלי יש לי רצפות ויניל - חוסמות, שטיחים מקיר-לקיר - חוסמים (דרך הריפוד התחתון, הדבק וכד'). לא יודע מה קורה למעלה בעליית הגג.
רעפים על הגג הפועלים כמבודדים יחסמו אף הם את הטעינה. רעפי עץ הם בסדר. לא בטוח לגבי רעפי מתכת. לא הייתם רוצים רצפת מתכת, אבל יריעות מתכת על הגג עשויות להיות פתרון לא רע. זה נושא למחקר מעמיק יותר.
בקיצור, אנו צריכים לחזור לחומרים טבעיים כגון אבן, לבנים, עץ, קנבס, בוץ, ודומיהם. בטון יכול להיות תקין. חומרים כגון ויניל, פלסטיק, PVC, גומי, ואחרים כאלו חייבים להיעלם.
נראה שהיפנים ידעו, ויודעים גם היום - במידה מסוימת, משום שהם תמיד ביססו את הבנייה שלהם על חומרים טבעיים. אני לא חושב שהם הבינו שמדובר בטעינה, אבל זה לא ממש חשוב. כמו טסלה, הם היו מודעים לתוצאה, אז יכלו לפתור את הבעיה.
ומה לגבי נעליים? ובכן, יש לנו אותה בעיה גם עם נעליים, לא? כמעט בכל הנעליים יש גומי, קרפ, או סוג אחר של פלסטיק בסוליות. כל אלו מונעים מן הטעינה להגיע אל רגליכם. אני חושב כעת, שרוב הבעיות המופנות לאורתופדים היו נפתרות על ידי מעבר לסוליות עור, עץ או קנבס (או שילוב כלשהו ביניהם). יש לי תחושה שכאבי רגליים נגרמים בדרך כלל כתוצאה מהרעבת טעינה עקב נעילה רצופה של סוליות גומי. אפילו הרפידות הפנימיות, או המדרסים המרופדים מחריפים את הבעיה ולאו דווקא פותרים אותה, שכן הם עשויים ספוג פלסטי.
ומה עוד? מה לגבי המיטות שלנו? מזרנים וכריות יוצרים בעיה זהה, לא כן? משום שכמעט כולם עשויים מספוג, ניילון, פוליאסטר, וחומרים סינתטיים אחרים. המיטות המודרניות הן אסון, ואסון זה החריף ב-2007, כשהוכנס לחוק השימוש במזרונים עם חומרים מעכבי שריפה. הם אינם חוסמים טעינה, אולם הם רעילים ביותר.
נוסף על כך, הספוג ושאר החומרים הסינתטיים פולטים גזים במשך כל הלילה, אז - אין פלא שאנו אומה של אנשים חולים.
נו, ואיך מתחילים לפתור את הבעיה? בואו נתחיל עם הפתרונות הקטנים והזולים ביותר, ומשם נתקדם. הדבר הראשון שתרצו לעשות הוא לזרוק את כריות הספוג שלכם.
החליפו אותן בכותנה אורגנית, צמר, או פוך אמיתי. כריות אלו, שהיו פעם הנורמה, חדלו להיות כאלו, כך שמחירן הוא מגוחך כיום. סבא שלי היה מזדעזע. אם אתם הולכים על כותנה או פוך, שימו לב - עדיין מרססים אותם בחומרים מעכבי שריפה, במרבית המקרים. ניתן לרכוש כותנה שלא רוססה, אולם לשם כך יש צורך במכתב מן הרופא. כן, באמת, אני לא ממציא את זה. צריך מכתב מהרופא כדי לרכוש כרית מזוינת או מזרן דפוק שאינם מורעלים. ולכן אני רוכש כריות צמר. צמר הוא מטבעו עמיד בפני אש, אולי זו גם הסיבה שלא רואים כבשים עולות באש. צפו לעלויות בסדר גודל של כ-300 ש"ח לכרית.
ועכשיו, לנעליים. החלק העליון צריך להיות מקנבס או עור אמיתי. ניתן עדיין למצוא כפכפים עם סוליית עץ, אולם לעתים קרובות הם מצופים בשכבת גומי דקה כדי למנוע החלקה ולהשתיק את הרעש. יהיה עליכם להסירה. אם תרצו, תוכלו להחליף שכבה זו בשכבת עור גס, קנבס או יוטה, בייחוד באזור העקבים. הם לא יחזיקו מעמד זמן רב, אולם זה עדיף על בהונות רדומות מחוסר טעינה. גברים רבים נמנעים מלבישת כפכפי עץ, לכן המוקסינים יכולים להיות עבורם פתרון לא רע.
חפשו את אלו המתוייגים כ"סוליית קאנו". בדרך כלל (אם כי לא תמיד) המשמעות היא שהסולייה היא בעלת שתי שכבות עור.
אם אתם רוכשים בצורה מקוונת, הבטיחו שהרכישה מציגה תמונה של הסוליה.
יש גם מוקסינים פתוחים הבנויים בסגנון זה. המוקסינים המסורתיים היו מצוידים בסוליית עור (לא קאנו) ויש עדיין בשוק מוצרים כאלו. אולם כמעט כולם מחופים בשכבת גומי בעקבים. חיפוי גומי דק בעקב בלבד לא יהרוג אתכם, אולם אני ממליץ להקפיד על כמה שפחות גומי בסוליה. טעינה רבה המגיעה לגוף זורמת דרך העקבים, מעצם מיקומם מתחת לעצם השוק.
גם המצעים הם יקרים בצורה חסרת פרופורציות. אין שום הצדקה, למעשה למחיר של כ-1500 דולר עבור מזרן קנבס או פוטון הממולאים בצמר/כותנה/נוצות אווז. מחיר של 200$ הוא הגיוני הרבה יותר. אולם מוצרי "בריאות" הם "מוצר יוקרה". מן הסתם יהיה זול יותר להכינם בעצמכם. כך או אחרת - אני ממליץ לכם לפעול בנושא באופן מיידי. זה יציל את חייכם. אם החלטתם להתחיל בייצור עצמי - הודיעו לי, ואני אפרסם באתר שלי בלא כל עלות עבורכם. זכרו, אם הם מכילים צמר, אין צורך במעכב שריפה, למרות שחלק מהם בכל זאת רוססו. הקפידו לקרוא תמיד את כל האותיות הקטנות, כולל חוות הדעת. ראיתי כבר כאלו המפורסמים כ"צמר/כותנה", כשבבחינה מדוקדקת יותר התברר שהמילוי הוא לאטקס או ספוג. אני לא חושב שאתם מעוניינים בלאטקס, אפילו אם הוא טבעי ולא סינתטי. כשאני עשיתי קניות, כמעט הזמנתי מספר פריטים, ורק לאחר שבדקתי שוב, התברר שהם מכילים מעכב שריפה על בסיס חומצה בורית, או שכבות סינתטיות נוספות במילוי. על כאלו עדיף לוותר. כדאי להעדיף מילוי טבעי בלבד (קפיצי מתכת מיקרו הם בסדר), וייתכן שתרצו שכבה של צמר, כדי שלא יהיה צורך להשתמש במעכבי שריפה. כותנה אורגנית נמצאת אף היא במקום גבוה בסולם העדיפויות, בהתחשב בכך שהכותנה הסינית עוברת הלבנה בגליפוסט או חומרי חיטוי אחרים. חפשו כותנה מתוצרת הארץ או ארה"ב, ושימו לב - רבות מן הכותנות הסיניות פשוט אינן מתוייגות בצורה נכונה - הם כותבים שהיא אורגנית כאשר בפועל היא אינה כזו. זה יכול כמובן להיות נכון גם לגבי ארצות אחרות, אולם נכון להיום, זה עדיין לא כך ברוב המקרים.
ולסיכום הנושא הזה - זכרו שאינכם רוצים מוצרים סינתטיים בחדר המיטות שלכם, בין אם בכלי המיטה, במזרן, או במיטה עצמה. אל תאחסנו פריטים החוסמים את הטעינה מתחת למיטתכם. אל תמקמו את המיטה על שטיח, וגם לא על ריפוד מונע החלקה. השכבה מונעת ההחלקה חוסמת את הטעינה. כל השטיחים צריכים להיות מסיבים טבעיים, משני צידיהם, ולא מרוססים בחומרים מעכבי שריפה. זכרו - השנה בה התקבל החוק היא 2007. שטיחים ישנים יותר הם ככל הנראה ללא ריסוס מעכב שריפה. אם השטיח או השטיחון מריח מחומרים כימיים, זרקו אותו. רכשו שטיחים ישנים ב-eBay או במכירות יד-שנייה.
כעת, בעודכם מגרדים מרצפת חדר השינה את השטיח או משטח הויניל, אולי תשמחו לנצל את ההזדמנות לכמה לילות שינה בחוץ. אם אתם מתחת לכוכבים - זה נפלא, אולם זכרו שרוב האהלים, היורטים, ודומיהם אינם מותאמים לכם, משום שהם עשויים מחומרים סינתטיים, פלסטיק או פוליאסטר. כדאי לחפש אוהל קנבס ללא שכבת רצפה סינתטית. גם יורט מסורתי יהיה עשוי, ככל הנראה מחומרים טבעיים. כדאי להימנע אפילו מריסוס לאיטום - גם הוא חוסם טעינה. אוהל קנבס מסורתי עם גג משופע, המוקם מתחת לעץ, יחסום את רוב הגשם, אולם אם בכל זאת חודרים מים והרצפה הופכת לנהר, נו, טוב, אז תירטבו... האמור לעיל תקף לגבי רוב האוהלים הקיימים בשוק. לא תוכלו להשתמש במזרנים מתנפחים, שקי שינה, או משטחי שינה דקים - מאותן סיבות. מה שעשיתי אני היה לקחת את מזרן הפוטון/כותנה שלי החוצה, להניח אותו על משטח במבוק, ואם הייתי רואה שגשם מתקרב, השתמשתי באוהל קנבס ללא רצפה. ניתן להניח את המיטה גם על משטחי עץ (מן הסוג המשמש להעמסת מטענים). אם מצאתם פינה עם עשב גבוה, היזהרו מטל הבוקר. הלחות היא אויבתם של מזרני הפוטון הטבעי, שכן היא מעודדת צמיחתם של עובש ופטריות. אם חם ושמשי בחוץ, תוכלו להפוך אותו בבוקר ולהניח לו להתייבש. אם לא - המקום הטוב ביותר למקם את מזרן הפוטון הוא על רצפה חשופה, על פני משטח במבוק או משטחי עץ. שני משטחי עץ תואמים היטב את מידותיו של מזרן רגיל או פוטון.
גם עם במבוק כדאי להיזהר - רוב משטחי הבמבוק מיוצרים עם צד אחד המצויד בשכבה מונעת החלקה. זה לא רצוי לנו, אז אני רוכש במקום זאת צלוני במבוק ומשתמש בהם כמשטח מתחת לפוטון.
זה מונע הידבקות לכלוך ומיישר את פני השטח. זה אפילו טוב יותר ממשטח טטאמי, שאינו מיועד לשימוש בחוץ. כמובן שניתן להשתמש גם בדיקט פשוט, שמיכה או אריג קנבס.
אני בטוח שיש אנשים שיחשבו שאני חדשות רעות. הם יאשימו אותי בהיותי מגלה הצרות התורן. אולם למעשה - ההיפך הוא הנכון. בעיה זו לעולם לא תיפתר, אלא אם נזהה אותה ונכיר בה, ואז - כשהטרנד יתהפך תהיה זו הצלתה של האנושות מסבל, מחלות ומיתות מיותרים. אנשים רבים מתחננים לעזרה בבעיותיהם, מתפללים למלאכים שיגלו להם את הסיבה לכל מכאוביהם, שהרופאים אינם מסוגלים לתת עליהם מענה, ואני סבור - שזוהי הסיבה לרבים מהם. איני טוען שכל המחלות תירפאנה כתוצאה מכך, אולם אני באמת סבור שזהו גורם מהותי ברובן. הקורונה מעולם לא היתה מחלה אמיתית, וגם לא מגפה, אולם בעיית הטעינה היא אמיתית, והיתה כזו מזה זמן רב. וכשהשימוש בפלסטיק וקצף וכימיקלים נסק לשמיים, נסקו גם המחלות והמכאובים, וזה הולך ומחמיר מעשור לעשור. וזה ימשיך להיות חמור אם לא נזהה זאת ונפעל בהתאם.
אם אינכם מאמינים לי, בחנו זאת בעצמכם. בלו כמה שבועות בשינה בחוץ או במבנה טבעי, ואז חזרו אלי וספרו לי איך אתם מרגישים. הניחוש שלי - רמות הטעינה שלכם יעלו באופן מהותי באותה תקופה. כל אוהבי המחנאות ישמחו לגבות את דבריי, אף שהם חווים שיפור בטעינה גם מעצם היותם בטבע. משום שהטבע הוא סביבה טעונה היטב. אז, מסתבר, שהם לא רק "נטענו" במובן הרוחני, אלא גם בפועל, באופן פיזי, בפוטוני טעינה אמיתיים. ואפילו עם הנעליים הלא נכונות, והאוהלים ושקי השינה הסינתטיים, המחנאים יזכו לטעינה רבה יותר מאשר בביתם, החסום מפני טעינה זו. אם יתחילו לטייל ברגל במוקסינים או ברגליים יחפות, ויפעלו גם על פי יתר ההמלצות שלי, מצבם ישתפר אף יותר. בעיות הרגליים ייפתרו ויימוגו, ולאחריהן יבוא שיפור לכל אורך הגוף, החל מן השיער, העור, השיניים והעיניים, ועד ללב ולריאות.
זהו חלק נוסף במהפכה - חלק מהותי ביותר. ההתנגדות תגיע מן המקומות הרגילים: חברות התרופות ישנאו את הטרנד, גם בתי החולים. יצרני הכימיקלים ותעשיות הפלסטיק יתקוממו נגדו. אולם יש כאן פוטנציאל לרווחים עצומים, אז פניקים אחרים יקפצו על הספינה. רק חישבו על העלויות של בינוי מחדש, או הנעלה חלופית...! הם יאהבו זאת.
מייק לינדל מ-Gateway Pundit ייכנס לעסקי כריות הצמר, אני כמעט בטוח.
ואשר להיפים המזדקנים - אולי סוף סוף יהיה להם משהו אמיתי להיאחז בו.
הם יוכלו לוותר על מדורות השבט והתכנסויות התפילה לקשת שבשמיים, ולפצוח במהפכת הטעינה במקומן. הם יוכלו להעסיק עצמם בייצור מזרני פוטון טבעיים, כריות, מוקסינים, כפכפי עץ, שטיחי חבל, אוהלים ויורטים מקנבס, ולחתוך את המחירים המגוחכים של מוצרי הרכישה המקוונת על ידי מכירה ישירה או סחר-חליפין. הם יוכלו לפנות לתעשיית המהפכה בבנייה, להתאים מחדש בתים בכל רחבי הארץ ולהפכם ממלכודות מוות למרחבי מחייה. אני מניח שזה יגיע לדרגה הממסדית בתוך 5 שנים, ואם תיאוריית הטעינה שלי תמשיך למשוך תשומת לב בקרב המדענים והמהנדסים האמיתיים, זה יקרה אף מהר יותר.
אומר לכם אפילו מה יכול להיות אחד מתשדירי הפרסומת שלהם, לעיצוב חדר השינה בסגנון רטרו: "מחנאות בחדר השינה". או..."הכניסו את הבריאות של הטבע אל תוך המיטה". הבנתם את הרעיון? האפשרויות הן אינסופיות.
תוספת מ-12 באוקטובר 2021: כעת יוצאים החוצה מחקרים על פוליאסטר המוכיחים את "יעילותו" כאמצעי מניעה, מכשיר אידיאלי לעיקור, הן אצל גברים והן אצל נשים. גברים שלבשו תחתוני פוליאסטר במשך 140 ימים רצופים הפכו עקרים לחלוטין, נשים איבדו את היכולת להרות. המדענים מעמידים פנים שאינם מבינים איך זה קורה...אבל אני כבר אמרתי לכם: פוליאסטר חוסם את שדה הטעינה. הוא מתפקד כמבודד חשמלי, וגופכם זקוק לטעינה זו כדי להמשיך לקיים את תיפקודיו החיוניים, ובכלל זה ייצור זרע וביציות. אתם חושבים שהממשלה לא יודעת את זה? אז למה הם משווקים את הפוליאסטר להמונים הבורים בצורה כה אגרסיבית...במקרה? אתם חושבים שהקושי לרכוש סדינים או מיטות או תחתונים או שטיחים שאינם עשויים מפוליאסטר או חומרים מלאכותיים אחרים הוא מקרי? כמובן שלא. אנו מהווים מטרה באלפי דרכים שונות, וזוהי רק עוד אחת מהן.
לאור התוכניות הללו, אני חושב שזה בעצם פלא, שאנו עדיין מסוגלים להתרבות כלל.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
מאת מיילס מאתיס (Miles Mathis)
תרגום ועריכה - יולי רמון, 23.06.2022