מבוסס על סמינר "החוק-הטבעי" של מארק פאסיו. מאת מייקל גליסון
17. צדק מול אי-צדק
המושגים "צדק" ו"אי-צדק" הם ניגודים מוחלטים זה לזה. צדק ואי-צדק אינם מתקיימים רק כמושגים במוח-האנושי. כל מי שמאמין כך עוסק בשטניזם, בין אם הוא מודע לכך או לא. ההסבר הוא חד-משמעי לחלוטין - אם אתם מאמינים שאין הבדל מהותי בין צדק ואי-צדק, וכי המושג הזה אינו חלק בלתי-נפרד מן הטבע, אתם מקבלים על עצמכם אמונה שטנית. זאת משום שהעיקרון השני של השטניזם הוא מושג המוסר-היחסי (אחד הביטויים של חוסר-איזון מוח-שמאלי).
קיימים ארבעה עקרונות - הם נקראים גם "עמודי" השטניזם:
1. שימור-עצמי הוא השאיפה הגבוהה ביותר: אם יש צורך לדרוך על אחרים כדי להציל את עצמם, השטניסטים יעשו זאת בלי שום היסוס.
2. מוסר-יחסי: עבור השטניזם אין דבר כזה כמו הבדל אובייקטיבי בין התנהגות צודקת או בלתי-צודקת. הם מתייחסים ל"צדק" כאל "מה שטוב בשבילי", ואל "אי-צדק" כאל "מה שרע עבורי". והם סבורים שהם עצמם יוצרים את ההבדל בין השניים, בהתבסס על רצונותיהם והעדפותיהם האישיות.
3. דרוויניזם-חברתי: מעמד שליט המעניק לעצמו את הזכות לשלוט ולהורות להמונים, משום שהוא מאמין שהוא טוב יותר מאשר יתר האנושות.
4. אאוגניקה: אידיאולוגיה חברתית המצדדת בקידום שיעורים גבוהים יותר של הפרייה מינית עבור אנשים בעלי התכונות והמאפיינים הרצויים לחסידיה - במקרה זה השטניסטים - ובהפחתת שיעורי ההפרייה המינית, עד כדי סטריליזציה מוחלטת, עבור אנשים שאינם בעלי תכונות ומאפיינים אלו. המילה נגזרת משם התואר היווני Eugenes, שמשמעו "נולד היטב/שושלת משובחת/גזע עליון". והיא בתורה מורכבת מן התואר היווני "Eu" שמשמעו "טוב/היטב" והשם היווני "Genos" שמשמעו "לידה/גזע/שושלת".
מוסר אינו ימין מול שמאל, אלא צדק מול אי-צדק.
הבנה מעמיקה של המוסריות, ושל העקרונות הנוגעים להבדל בין התנהגות צודקת וכזו שאינה צודקת, היא המונחת בלב-ליבו של החוק-הטבעי.
כפי שברומא העתיקה משמעות המילה Liber היתה "ספר" (Library), ו"חופש" (Liberty) גם יחד, המילה Right משמעה "נכון", "זכות" ו"מוסרי" בו-זמנית, והמילה Wrong משמעה "לא נכון", "עוול" ו"לא מוסרי" בו זמנית.
וכך, במובן של "יש לך זכות לעשות" (have a right to do), מהי הזכות הזו? - כל פעולה שבעשותך אותה אתה פועל באופן נכון ומוסרי. כל אדם הוא בעל אותן זכויות כמו האחר; אין אדם בעל זכויות רבות יותר מהאחר או פחותות משלו, בכל-מקום ובכל-זמן.
הכרת הצדק (הזכויות)
צדק/זכויות מובנים בצורה קלה ביותר, כאשר בוחנים אותן על דרך השלילה (Apophatic inquiry).
תהליך זה מסייע לנו להבין מהם באמת זכות/צדק, על ידי הבנת הפעולות שאינן צודקות, שאין לנו זכות לעשותן, משום שהן גורמות נזק לישויות בעלות חושים.
המילה Apophasis נגזרת מן הפועל היווני Apophanai, שמשמעו "לבטל".
זוהי שיטה של חשיבה לוגית על דרך ההפחתה, המופעלת כאשר קיים מספר מצומצם של אפשרויות, ובאמצעותה אנו רוכשים ידע לגבי דבר על ידי שלילת היפוכו הידוע, או על ידי הסטה הצידה של חוסר-עקביות לוגי. במלים אחרות - לתאר משהו על ידי הסברה של "מה הוא לא".
18. הפרות החוק הטבעי
פעולות גורמות נזק:
• רצח/תקיפה - הבאה לקץ-חיים בלא זכות לעשות כן. אם ישות נהרגת באמצעות פעולה של מישהו המגן על עצמו, זהו אינו רצח. בשום נסיבות אפשריות, ה"זכות לרצוח" או "הזכות לתקוף" אינן קיימות. מכל מקום, הזכות להגנה-עצמית תוך שימוש בכוח פיזי קיימת בכל עת.
• אונס - נוגע לחופש הרצון של אדם אחר, וקשירתו, מבחינה מינית, למי שאינו מעוניין בו.
• גניבה - לקיחת דבר שמישהו אחר יצר או רכש באמצעים חוקיים, דבר שהוא רכושו של אדם כל עוד הוא עושה בו שימוש ואחראי עליו. אין לנו זכות לקחת משהו שאינו שלנו.
• הסגת-גבול - לכל אדם זכות לפנות מרחב (בהיקף סביר) עבור עצמו. חדירה לתחום זה בלא רשות או הסכמה מהווים חדירה-לפרטיות ולמרחב-האישי, תוך שלילת-הביטחון כתוצאה מתהליך זה.
• כפייה - אילוץ אדם באמצעות איומים או אלימות להכפיף את רצונו לזה של אחר, בין אם הוא רוצה בכך או לא. אילוץ אדם לפעול בניגוד לרצונו אינו זכות.
אף שזוהי לכאורה רשימה קצרה ופשוטה, עדיין ניתן לצמצמה עוד יותר, ולכלול את כל ההפרות הללו בהפרה אחת ויחידה של אי-צדק: גניבה.
כל פעולה פוגעת שאדם מסוגל לבצע היא סוג של גניבה;
בכל מקרה של עשיית אי-צדק נגנב סוג מסוים של רכוש.
- חיים הם סוג של רכוש.
- זכויות הן סוג של רכוש.
- חופש הוא סוג של רכוש.
- גופו של אדם הוא רכושו.
כדי שתתקיים הפרה של החוק-הטבעי, יש צורך בקיומם של פגיעה או נזק לישות-חיה או לרכושה של אותה ישות, או בקיומו של מעשה בלתי-צודק.
כל פעולה שאינה גורמת לנזק כזה לישות בעלת-חושים אחרת, מוגדרת כזכות.
אין קרבן, אין פשע.
זוהי ליבתו הבסיסית של החוק-הטבעי; זוהי האבחנה שבין התנהגות צודקת והתנהגות בלתי-צודקת.
אין דבר כזה "האצלת-סמכות לביצוע אי-צדק". במלים אחרות - אם פעולה מסוימת אינה זכותו של אף אדם, לא ניתן להאצילה, או להעניקה, או להעניק רישיון לביצועה לאף אדם אחר, או קבוצת אנשים, ומרגע זה ואילך לכנותה בשם "זכות".
פעולה זו תישאר, תמיד ובכל מצב, בגדר אי-צדק על פי החוק הטבעי.
זכויות אינן יכולות להיות מוענקות לבן-אנוש אחד על ידי בן-אנוש אחר, משום שזכויות אינן מגיעות מבני-האנוש; כל אדם נולד עם אותן הזכויות בדיוק. החוק-הטבעי (שהוא ההבדל בין התנהגות צודקת ובלתי-צודקת) מחזיק תמיד באמת, בלא קשר למערכות-האמונה של בני-האדם (תרבות). המשמעות היא, שאין זה משנה כמה אנשים מסכימים שניתן להפוך פעולה בלתי-צודקת לצודקת, או פעולה צודקת לבלתי-צודקת. דבר כזה אינו יכול לקרות במציאות.
אנשים יכולים רק להאמין שהם רשאים לטעון לקיומו של היפוך כזה ושטענה זו תגרום להיפוך להתקיים בפועל. לרוע-המזל, בנקודה זו בזמן, רוב האנשים מאמינים בטעות שהדבר אפשרי - מבחינה מוסרית - עבור מספר קבוצות של אנשים, ליצור ולהעניק "זכויות" שאינן קיימות, או לשלול זכויות שכן קיימות.
אם קיים ספק כלשהו לגבי השאלה, אם פעולה כלשהי תואמת מבחינה הרמונית את החוק-הטבעי או לא, דמיינו לעצמכם את העולם ובו שני אנשים בלבד. אם ההתנהגות היא צודקת או בלתי-צודקת בתנאים אלו, היא תהיה צודקת או בלתי-צודקת גם בכל תנאים אחרים, ללא קשר להיקף-האוכלוסייה, וללא קשר לדעתם או תפישתם של אנשים אחרים, בין אם הם מעטים או רבים.
וכך, אם פעולה היא צודקת עבור אדם אחד המבצע אותה כלפי אדם אחר, היא תישאר תמיד צודקת. ואם פעולה היא בלתי-צודקת עבור אדם אחד המבצע אותה כלפי אדם אחר, היא תישאר תמיד בלתי-צודקת.
לדוגמה, הבה נבחן את נושא המיסוי - כפי שהוא באמת, בלא לנסות ולייפות אותו: מיסוי הוא הטענה שקבוצת-אנשים הקוראת לעצמה "ממשלה" קיבלה או שהוענקה לה "הזכות" להחרים (בכוח) אחוז מסוים שנקבע בצורה שרירותית ממוצר עבודתו של אדם אחר (צורה מסוימת של רכוש), בין אם האדם הסכים לחלוק במוצר מרצון או לא (שימוש בכפייה).
המיסוי נאכף באמצעות איום בגניבה (עיקול רכוש שהוא בבעלותו או חזקתו החוקית של אדם), איום בכליאה (שלילת חופש תנועה פיזי), או אפילו איום באלימות (התנהגות שתוצאתה פגיעה פיזית) אם אלו שמהם נלקח המוצר המעוקל ינסו להתנגד לעיקול. נוהג זה "יוצדק" תמיד על ידי אלו הטוענים שהוא הכרחי ונדרש לשם שמירה על "טובת הכלל".
המילה "מוצדק" (Justified) נגזרת מן השם הלטיני Jus/Juris, שמשמעו "צדק/חוק", והפועל הלטיני Facere, שמשמעו "ליצור/לעשות". לכן, "להצדיק" (to Justify) יהיה, מבחינה אטימולוגית, "ליצור צדק / לעשות חוק".
אם נגדיר את מושג העבדות כ"עיקול שלא מרצון על 100% מתוצר עבודתו של אדם אחר", ניתן בבירור לראות, שאין זה משנה מהו אחוז העיקול, ואין זה משנה מה גובה המספר - כל עוד אינו 0%, התוצאה תישאר תמיד שיעבוד.
אנשים רבים מנסים להצדיק זאת בטענה שהכסף משמש לשירותים שונים.
מכל מקום, הם אינם רשאים לסרב לקבלתם של "שירותים" אלו.
תארו לעצמכם שיש לכם בבית מחשב; יום אחד דופק טכנאי-מחשבים על דלתכם ואומר לכם: "מהיום אני טכנאי-המחשבים שלכם, ואינכם רשאים לסרב לשירותיי". זה מהווה שלילה מיידית של חופש-הבחירה (רצון-חופשי). ואחר-כך הוא אומר לכם: "בין אם תרצו או לא, שירותי-הטכנאות שלי יעלו לכם 300$ לשנה, ואני אגיע כל חודשיים כדי לגבות את התשלום". "לא אכפת לי אם אתם מרוצים משירותיי או לא, ואם תסרבו לשלם לי, אקח ממכם את המחשב".
האם זה מרגיש כאילו המחשב באמת שלכם, כשמדובר בחיים תחת כפייה מסוג זה? או שאולי זה מרגיש כמו עבריין אלים האומר לכם: "אני הולך לגנוב ממכם את הרכוש שלכם אם לא תתנו לי מה שאני דורש". זה נשמע יותר כמו סחיטה באיומים או כפייה, וזוהי בדיוק ההגדרה שבה כלולים כל סוגי המיסוי: כפייה.
אם נהיה כנים לחלוטין עם עצמנו, המיסוי אינו אלא מילה מכובסת לגניבה, אלימות ושיעבוד. אלו הם שלושת הנוהגים שעליהם מבוסס המיסוי, לאמיתו-של-דבר. היות ולאף אדם על-פני-האדמה אין זכות לטעון לבעלות על מוצר עבודתו של אדם אחר, התנהגות כזו אינה יכולה להיות מוענקת לקבוצה של אנשים ולהיקרא "זכות". לפיכך, כל צורות המיסוי יהיו תמיד בלתי-צודקות על פי החוק-הטבעי.
דוגמה נוספת וחשובה לגבי עניין שמן הראוי לבדוק את מהותו האמיתית היא "איסור". בין אם מדובר בסמים או באוכל-זבל, קיימת התנגדות נמרצת להכנסת חומרים-מזיקים לגופנו, ואני מקווה שמן הסיבות הברורות לעין.
טיהור-הגוף הוא חלק חשוב מטיהור המוח.
חשוב ביותר לזהות שלכל אחד חייבת להיות רשות להכניס לגופו כל דבר שיבחר בו, משום שהוא בעלים על גופו.
אם אדם, מכל סיבה שהיא, בחר להכניס לגופו חומר כלשהו - זוהי זכותו המלאה, תמיד. משום שגופו הוא רכושו.
אנשים נוטים לייחס משמעות שגויה למושג זה כאשר הם מעומתים עם השאלה "האם גופך שייך לך או לא". לעתים-קרובות הם עוצרים ושואלים את עצמם שאלות כגון: "האם תמיד אהיה בעלים על גופי?" "יום אחד אמות, האם זה אומר שכרגע הוא לא בבעלותי?"
זוהי מיסטיפיקציה מושלמת של המושג. כל אדם בעל-חושים מודע לכך שיום אחד ימות, ושתודעתו תעזוב אז את גופו. האם משמעות הדבר שגופו לא בבעלותו ברגע זה? תודעתכם שוכנת (חיה / קיימת) בגופכם, שהוא אחת מן הסיבות הספציפיות לכך שגוף זה הוא בבעלותכם. הסיבה השניה היא שאתם אלו העושים כרגע שימוש בגוף זה. - באופן ספציפי, היות והתודעה שוכנת בגופכם, ואתם עושים בו שימוש כמכשיר לביטוי תודעתכם, גופכם שייך לכם.
נמשיך לנושא ה"איסור", זוהי הטענה שקבוצת-אנשים הקוראת לעצמה "ממשלה" קיבלה "זכות" למנוע מאחרים להכניס לגופם כל חומר שהוא, ואם אותם אחרים יסרבו למלא אחר הוראה זו, הם ייקנסו או ייאסרו. זה אמור להיות מובן מאליו, שהיות וגופו של אדם הוא רכושו המצוי בבעלותו, אותו אדם מחזיק תמיד בזכות-הטבעית להחליט מה יוכנס או לא יוכנס אל תוך רכושו הפרטי. במקרה זה - גופו.
תארו לעצמכם אדם נוסף, האומר לכם שאינכם רשאים להניח את המעיל בתוך הרכב שלכם, או שאינכם יכולים להכניס ספה מסוימת לביתכם. מדוע רוב האנשים לא יסכימו לדבר כזה, אולם כן מסכימים לרעיון כשמדובר בגופם הפרטי? - משום שאנשים כנראה אינם מסוגלים להפריד בין פעולת-הספיגה של חומר, ובין פעולה שמישהו עשוי לבצע אחריה, אף שמדובר בשתי פעולות נפרדות לחלוטין. אדם יכול לשתות משקאות מסוימים, ולהשתכר אם רצונו בכך. אולם אם אדם זה ייצא אחר-כך לרחובות ויתחיל להרביץ למישהו ללא כל סיבה, ברור לכל שאין לו שום זכות לעשות זאת. מכל-מקום, עדיין יש לו זכות לשתות, או להסניף קוקאין, או אפילו להזריק הרואין ישר לווריד. אלו הם ללא-ספק רעיונות לא מוצלחים במיוחד, אולם כל אדם רשאי לעשות זאת אם רצונו בכך, כל-עוד התנהגותו לאחר מכן אינה מהווה פעולה בלתי-מוסרית או בלתי-צודקת. ואם כן, הרי שהאחריות המלאה לפעולה זו תיפול על כתפיו. זוהי משמעותה של אחריות-אישית.
שתי הפעולות הנפרדות של אדם שיש לו זכות להכניס כל דבר שירצה אל תוך גופו, ועדיין לשאת באחריות-אישית לכל מה שיעשה עם גוף זה לאחר מכן, חייבות להיות מוגדרות בצורה ברורה ומופרדות לחלוטין זו מזו.
אם נבין זאת, נוכל בקלות לראות שהטענה ל"זכות" להכתיב לאדם מה יכניס או לא יכניס לגופו היא בגדר טענה ל"בעלות" על גופו של אדם אחר. תארו לעצמכם שמישהו יגיד לכם שאינכם רשאים לאכול גזר או לשתות מיץ-תפוזים, למשל. טענה לבעלות על גופו של אדם אחר היא שיעבוד.
לכן, האיסור הוא סך-הכל מילה מכובסת ל"שיעבוד", המגובה באלימות, בלא-קשר לצידוקים כגון "טובת-הציבור דורשת", שהובאו לשם-כך על-ידי מי שטוען ל"זכות" להתנהג בצורה זו. היות ולאף אדם על-פני-האדמה אין זכות לטעון לבעלות על גופו של אדם אחר, התנהגות כזו אינה יכולה להיות מוענקת לקבוצה של אנשים ולהיקרא "זכות".
לפיכך, כל צורות האיסור יהיו תמיד בלתי-צודקות על פי החוק הטבעי.
והאחרון, נבחן את מושג "הרישיונות והאישורים". שימו-לב, דמיינו את אותו התרחיש גם במצב אותו תיארנו קודם לכן, של שני אנשים בלבד בכל העולם. במובן זה, רוב האנשים יוכלו לראות בבירור שאף אדם בודד, או קבוצת אנשים, רשאית לטעון טענות אלו, בצורה חוקית, כלפי אדם אחר, כאשר הדבר נוגע למיסוי, איסורים, רישיונות ואישורים. הגענו לנקודה בה רוב האנשים פשוט מאמינים שקבוצות מסוימות יצרו זכויות עבור עצמן, שאנשים אחרים אינם נהנים מהן.
רישיונות ואישורים הם טענות, לפיהן קבוצת אנשים המכנים עצמם "ממשלה" קיבלה את "הזכות" למנוע מאנשים אחרים לפעול בצורה-מסוימת, גם אם התנהגות זו אינה גורמת נזק לאחרים או לרכושם. למעט אם אנשים אלו עותרים (הגדרת "עתירה": "בקשה מנוסחת בצורה רשמית, הממוענת לאדם או קבוצת אנשים בעלי סמכות או כוח, באמצעותה מתבקשת טובה, זכות, מחילה, או טובת הנאה אחרת"), או משלמים לממשלה בתמורה לאישור שיתיר להם ליישם בפועל התנהגות מסוימת זו. המסקנה המתבקשת מכך היא שזכויות הן אך ורק זכות-יתר אותה יכולה ממשלה להעניק או לשלול בכל-עת, בהתבסס על העדפותיהם או שיקול-דעתם של האנשים המרכיבים את אותה ממשלה.
אולם כעת הבה ניזכר בהגדרתה של "זכות": "כל פעולה שאינה גורמת נזק לישות בעלת חושים אחרת, מוגדרת כזכות". ניתן לראות בבירור, שאין דבר כזה "זכות" לעצור מישהו ממימוש זכות, משום שזכויות אינן גורמות נזק. הטענה לבעלות על זכויותיו של אדם אחר נקראת שיעבוד, בלא קשר לצידוקים המובאים לשם-כך על ידי מי שטוען שהתנהגות זו נדרשת בשם "טובת-הכלל".
היות ולאף אדם על-פני-האדמה אין זכות לטעון לבעלות על זכויותיו של אדם אחר, התנהגות כזו אינה יכולה להיות מוענקת לקבוצה של אנשים ולהיקרא "זכות".
לפיכך, כל צורה של רישיונות ואישורים תהיה תמיד בלתי-צודקת על פי החוק-הטבעי.
לפרק הקודם
לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
את המסמך המקורי בשפה האנגלית, ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 4.11.2023