מאמר מאת ארנו פיינאר, 7 במאי 2023
נייטרליות היא השער לעלייה מעבר למציאות-המטריקס, על כל הסחות-הדעת שהיא מציבה לפנינו מדי יום והפיתויים לבחירת צד.
אנו מעומתים על בסיס קבוע עם התרחשויות ואירועים בחיינו, המתוזמרים בתוך ההולוגרמה הראשית - זו המפתה אותנו לבצע בחירות - טוב או רע, חיובי או שלילי.
ההולוגרמה הדיגיטלית מונעת על ידי נשמות (תודעה), ותגובותיהן - המוטות לצדדים של קוטביות - הן כל הנדרש כדי לשלוט בכיוון בו תצעד השלווה הגלובלית.
מרגע שמבוצע שיפוט כלשהו (פעולה אוטומטית של המוח), הבחירה - בין אם חיובית או שלילית - מוסכמת, והאנרגיה מתווכת כעת מן המוח בשתי צורות: התנגדות (כאשר הבחירה היתה שלילית) וסיוע (כאשר הבחירה חיובית).
למשל, בין אם אתם זועמים על המאמצים שמשקיע "המערב" בקידום מלחמה עם כוחות-צללים, או שאתם מאמינים שממשלתכם מגינה עליכם (ואתם אף ממחים לידיה את זכויותיכם), בשני המקרים התוצאה זהה מבחינת חיזוק-המטריקס על ידי תשומת-הלב שהתודעה שלנו מעניקה לו.
הכוונה היחידה היא לזכות בשימת-לבנו ואז... הרכבת מתחילה לנוע קדימה.
ואולם הבעיה אינה מידת תשומת-הלב, אלא עצם העובדה שהיא הופנתה כלל. כאשר אתם צופים בהתרחשות וגישתכם חיובית או שלילית, מתקיים "סיום" שהתת-מודע שלכם מצפה לראותו מתרחש ודוחף עצמו מתוך המגבלות והמכשולים שהציבה בפניו המציאות.
שימו לב - המכשול נמצא שם מלכתחילה כדי להסוות מפנינו את המציאות על-ידי תגובתנו. התפקיד שאנו ממלאים בעתיד הקולקטיבי זוכה להערכה מועטה מדי במציאות זו שבה אנו משתתפים ושעמה אנו משתפים פעולה.
הייתי אומר אף יותר מכך, שאנו כבר יוצרים את העתיד, וכעת אנו מנוהלים ככבשים לשם הגשמתה של מציאות זרה שפג-תוקפה.
הארכיטקט אינו שולט ביצירתו יותר, ותקוותו האחרונה היא להונות אותנו ולהביאנו לכך שאנו נשלוט בה עבורו, עד שהסוף הרצוי עבורו יגיע. ימי-הסוף נמצאים בתנועה ברגעים אלו ממש, ולכן אנו רואים יותר זוועות, קטל וטבח, מן הרגיל ברחבי-העולם.
כל התוהו הזה אינו צירוף-מקרים. (המילה לצירוף-מקרים באנגלית היא Co-Incidence, ומשמעה הוא "אירוע משותף"!!!). זוהי פעולתה הנואשת האחרונה של האליטה הלוציפריאנית המשרתת את רצונו; מדובר באקט של "להיות או לחדול" מבחינת יוצר המטריקס.
הדברים עשויים להחמיר ברחבי העולם בשבועות הקרובים, אולם יהיה זה מרגיע לדעת, שהסערה היא בעיצומה בדיוק לפני סיומה.
בפיזיקה-קוואנטית כבר הוכח, כיצד משפיעה כוונתו של הצופה על התוצאה הסופית של ניסוי, שעשוי לנוע לסיומו בשני כיוונים, בהתאמה. (ע"ע "החתול של שרדינגר"). במציאות העשויה מאנרגיה, הגיעה העת שנדע להתמודד טוב יותר עם הכיוון אליו אנו מפנים את ציפיותינו, ועם האופן בו אנו עושים זאת.
ביטול כל הניגודים המוחלטים בתודעתכם, והגעה למצב האולטימטיבי של אי-תנועה נייטרלי (מרכז-נשמתי), מול כל מצב של הסחת-דעת שהמציאות מציבה בפנינו, הם התשובה לביטולו של המטריקס עצמו. ממצב זה ואילך, לא מתקיים יותר תיגבור-אנרגטי של המצבים הבלתי-רצויים.
ניגודים הגוזלים את האנרגיה שלנו כוללים צדק ואי-צדק, נכון ובלתי-נכון, טוב ורע, חיובי ושלילי, טאבלט אדום או טאבלט כחול, דיכוטומיות, קטבים, פרדוקסים והן הסכמה או אי-הסכמה, עובר/נכשל, יותר/פחות, זמני או נצחי, חיים ומוות, עליות ומורדות, עשיר ועני, בריאות מול חולי וכד'...
התקשורת בשיתוף-פעולה עם HAARP
התקשורת אינה רק מכשיר המשמש להפצת דיס-אינפורמציה ותמיכה באג'נדה של הממשל, אלא היא מגיעה עמוק הרבה יותר מכך. המדיה משמשת לניהול המציאות ההולוגרפית הדיגיטלית שבה אנו מוצאים את עצמנו.
הודות לטווח-השידור הנרחב שלה, המגיע למיליארדי אנשים, השליטה-המוחית הגלובלית וניהול ההולוגרמה הופכות קלות בהרבה ממה שאתם סבורים.
ממשלות וצבאות נזקקו תמיד ל"אישור והצדקה" לפני שניגשו למעשה-הרצח של אנשים חפים מפשע כדי להשיג את מטרותיהם החבויות.
בשיתוף פעולה עם טכנולוגיית HAARP, המין-האנושי מופצץ בתדרים המשנים את מצב-הרוח, כדי לתדלק אף יותר את הזעם שאנו חשים בתגובה לאירועים האחרונים בסביבתנו.
נראה שהאירועים המוזרים הולכים ומצטברים, אולם עלינו לזכור שאף אחד מהם אינו יכול לגעת באדם נייטרלי המצוי במרכז-נשמתי.
נייטרליות, היעדר-התנגדות, מרכז-נשמתי
הנייטרליות ניתנת לתיאור מספק באמצעות ארבע מלים - "פשוט לא אכפת לי" - ללא רגשות, ללא חשיבה, ללא הבעת-דעה על אירועים, ולחלוטין ללא שום תגובה, מכל סוג שהוא.
קל להגיד, קשה לעשות, משום שרובנו מתוכנתים להגיב לאירועים ומצבים מסוימים בדרכים מסוימות. זה טבוע בתוך הזיכרון-התאי שנבנה בתוכנו במהלך התפתחותנו וצמיחתנו.
כיצד תרגישו במסעדה, אם מישה ייגש אליכם ויתחיל לאכול מן הצלחת שלכם? רוב הסיכויים הם שתגיבו, באופן מיידי, בצורה שלילית, אף קודם שתתחילו כלל לחשוב על האירוע. כולנו תוכנתנו להגיב בהתפרצות-רגשות עוד לפני שאנו טורחים להתבונן במצב לעומקו.
תגובה זו נקראת "תגובה-מתוכנתת", ואנו נדרשים להתעלות מעליה, עד לנקודה שבה אנו יכולים להגיב, רק לאחר שהרשינו לעצמנו לעשות זאת.
השגת המצב של "היעדר-תגובה" ו"אי-התנגדות" היא כה משחררת, במונחים של ההרמוניה שאנו חווים בגופנו ובנפשנו, עד שסביר שלא נרצה עוד להרשות לעצמנו להגיב שוב לעולם.
בהווה שאנו חווים כיום, קבלה היא דרישה-מוקדמת, ובקבלה זו טמון הכוח לחולל ניסים, ולפתור כל בעיה!
האם "אפתיה" ו"נייטרליות" זהות במשמען?
מבחינה מסוימת זה אכן כך, משום שאיננו נושאים את מצוקות-העולם או את כאבו של כל פרט בתוכו על כתפינו. אולם מאידך, גם לא נניח לאף אחד אחר לסבול אם יש באפשרותנו לעשות דבר כלשהו בנדון.
אצרף כאן קטע מאיר-עיניים במידה מדהימה לכוחו של היעדר-התנגדות, מתוך הספר "ארץ חדשה", של אקהרט טולה.
מאסטר-הזן האקין חי בעיר ביפן. הוא נחשב כאדם גדול ואנשים רבים הגיעו לקבל את תורתו הרוחנית.
ואז קרה, שבתו בת-העשרה של השכן נכנסה להיריון. כאשר נשאלה על ידי הוריה הזועמים ונרגזים לזהותו של האב, ענתה להם הנערה, לבסוף, שהיה זה האקין, מאסטר-הזן.
בכעס רב מיהרו ההורים אל האקין וטענו בפניו בצעקות והאשמות, שבתם הודתה כי הוא האב.
כל שענה המאסטר היה: "האמנם כך?"
החדשות על השערורייה התפזרו ברחבי העיר ומעבר לה. המאסטר איבד את המוניטין שהיו לו. זה לא הטריד אותו. איש לא עלה אליו לרגל יותר. הוא נותר אדיש.
כאשר נולד הילד, ההורים הביאו את התינוק אל האקין.
"אתה האב, טפל בו!"
המאסטר טיפל בילד באהבה רבה.
שנה לאחר-מכן, הנערה-האם הודתה בפני הוריה בחרטה, כי אביו האמיתי של הילד היה איש צעיר שעבד בחנות האיטליז. במצוקה גדולה פנו ההורים לעבר האקין, כדי להתנצל בפניו ולבקש את סליחתו.
"אנו באמת מצטערים. באנו לקחת בחזרה את הילד. בתנו הודתה כי אתה אינך האב."
"האמנם כך?" היתה כל תגובתו של האקין, כאשר הושיט לעברם את התינוק.
תגובתו של המאסטר הן להאשמות השווא, והן לאמת, חדשות רעות או טובות, היתה זהה:
"האמנם כך?"
הוא מותיר את צורתו של הרגע, טוב או רע, ללא שינוי, ואינו הופך למשתתף בדרמה האנושית.
עבורו קיים רק הרגע, ורגע זה הוא כפי שהינו.
האירועים אינם מקבלים אופי אישי. הוא אינו קורבן של איש. הוא מאוחד עם הידיעה שכל מה שקורה אינו משפיע עליו יותר.
רק אם יתנגד למה שקורה, יהיה נתון לחסדיו של מה שקורה, והעולם יקבע אז אם יהיה מאושר או יסבול.
התינוק טופל במסירות ואהבה. הרע הפך לטוב הודות לכוחו של היעדר-ההתנגדות. בכך שהגיב תמיד למה שהרגע הנוכחי דורש, הוא מסר את התינוק כאשר הגיעה העת לעשות כן.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
למאמר המקורי מאת ארנו פיינאר
תרגום ועריכה - יולי רמון, 17.11.2023