עבודת הצל - חלק 2
בחלק 1 של המאמר "עבודת הצל" - חסמים בביצוע עבודת הצל, ביררנו מהו הצל והנחנו בסיס ראשוני של זיהוי מנגנוני הגנה המונעים מאיתנו להתחבר אל הצל שלנו.
אנו יודעים שהצל הוא בעל אופי מרוכב, וכולל את כל מה שלא כללנו בתודעת-הערות שלנו, אולם מדוע הצל קיים כלל, ומהיכן הגיע?
כדי להבין טוב יותר מהו הצל, יש לנו צורך בהקשר. הקשר זה נוגע למסענו מתודעת המקור הטהורה, אל תחום הפיזיות הדחוסה. אז החזיקו חזק את מקל המטאטא - הטיסה הזו תהיה רצופת טלטלות.
הבנת ממדים ודחיסויות
חישבו על תודעת מקור טהורה כאחדות מושלמת עם כל הקיים ביקום; במקום בו אין כל הפרדה, או הבדלה בין דבר לדבר. הכל אחד, ולכן אין כל "אני" או "עצמי" נפרד. יש רק שדה אנרגיה המחולל באופן עצמי, הידוע כתודעה, ממנו נובעת כל היצירה.שדה אנרגיה זה מקרין כלפי חוץ וחודר דרך כל השכבות של עצמו, מחייה את שדה התודעה וחוקר את ביטוייו השונים.
ברמת המציאות אין מקום ואין זמן, לכן - אין כבילה למיקום, ומרכז השדה נמצא בכל מקום.רק כאשר אנו נכנסים למבנה הזמן-מרחב מתקיימים מושגי היחסיות, כדי שניתן יהיה לנווט ביחס לדברים אחרים, כגון קרוב/רחוק, למעלה/למטה, גדול/קטן, אושר/עצב וכד'.
כאן נכנסים הממדים והדחיסויות לתמונה.
דחיסות היא רוחב-פס מסוים של תדר, הידוע גם כשלב תודעתי.
ככל שאנו מתרחקים ממצב של תודעת מקור טהורה, כך יהיה ביטויו של רוחב-פס התדר איטי ודחוס יותר.
ההבדל בין דחיסות ובין ממד ניתן לתיאור חזותי כמעלית בקומה העליונה של בניין שקוף. ירידה כלפי מטה קומה אחר קומה משולה לירידה בדחיסות. כל קומה בבניין נמצאת ברמה אחרת, או בדחיסות אחרת של תודעה, האמורה למלא אחר תהליך למידה והפנמה יחודיים משלה.
כל רמה גם בנויה על גבי הקודמת, כך שהן תופסות את אותו שטח בסיס; וכל החדרים בכל קומה בבניין משולים לממדים - דהיינו, מציאויות מקבילות, צירי זמן, גרסאות מציאות הפועלות תחת חוקים אחרים, ועולמות אלטרנטיביים.
מכל מקום, קריאה לרמת תודעה בשם "ממד" יכולה גם היא להתאים, שכן ממדים יכולים להתייחס לדברים רבים, ובכלל זה גם רוחב-פס ספציפי של תדר או של "שלב תודעה".
אם כל זה אינו מספיק, חשבו על דחיסויות כעל סרט שחור לבן ישן, ועל ממדים כעל כל דבר - פשוט כל דבר.
כיצד מגיע הצל
אז, איך כל זה קשור לצל?
הצל הוא תוצאת ההתפצלות שלנו מן ה"נפילה" אל תוך דרגת הדחיסות של ביתנו כאן בממד השלישי.
במאמרי “יציאה ממעגל הקרבן/מתעלל" פתחתי באמירה "טבעה המפוצל של מציאות זו משמעו, שאנו חווים ולומדים דרך ניגודיות וקוטביות. כל אור מפיל את החושך בצורה של צל".
זו היתה דרך קצרה לתמצת זאת, אולם היא עדיין נכונה.
כדי שנוכל לשרוד בחוויה מוצקה, נפרדת וספציפית של מציאות, כמו זו שאנו נמצאים בה כעת, מקצב הרטט מתודעה טהורה אל שלב התודעה של ממד שלישי חייב להאט עצמו בצורה קיצונית.מרגע שקיבלנו שם וגוף, כל דבר הפך ל"קובייה הונגרית" של פיקסלים.
מקצב רטט זה, שהוא נמוך בהרבה, הוא זה המאפשר פיצול והתפזרות אל תוך הממד הפיזיקלי, אולם יחד עם הפיצול מגיעה גם החלוקה, הדואליות, והקוטביות. יחד עם היכולת לחוות את הממד הפיזי, אנו מקבלים גם את חלוקת הנפש להכרה, תת-הכרה, וחוסר-הכרה.
הצל הוא חלק בלתי נפרד מן החוויה התלת-ממדית.
הוא חלק מן הטבע בשלב זה של תודעה, ומן השיעורים הרבים שעלינו ללמוד כאן.אין זה אומר שכל שאר השלבים של התודעה הם חסרי-צל או חסרי-דופי לחלוטין. אולם זה אומר שיחד עם כמות הערפל האופף את מקורנו כתודעת אנרגיה טהורה, גם התנאים בממד זה הם חמורים יותר ומועדים לסבל.
קיומו של הצל בתוכנו אינו טעות, לא פעלנו בדרך בלתי נכונה שתוצאתה היא חלקים בנפש שנותרו רחוקים מאור המודעות.
ריפוי מלא משמעו מיזוג מלא של הצל אל תוך המודעות, והארתו. פעולה זו תסיט אותנו לשלב אחר של תודעה. זהו השלב שבו כבר לא נהיה בדחיסות פיזית זו. זה כמו להעביר תחנה ברדיו, ולהגיע אל רוחב פס או תדר אחר.
נכון לומר, אם יש לנו גוף, שאנו במסע ריפוי - בין אם אנו יודעים זאת או לא.
מאידך, נפילה לתוך דרגת דחיסות מסוימת מאפשרת טווח רחב ביותר של חוויות והתנסויות, שלא ניתן להגיע אליהן בשלבי תודעה אחרים, ותפישת החומר או הדואליות בצבעים של שחור ולבן בלבד, או כדבר שלילי - אינה נכונה. הרצון החופשי שלנו יכול לקבוע אם נתייחס אל מקומנו בריבוי-היקומים (מולטיברס) כיתרון או כחיסרון.
כעת, כשאנו יודעים מדוע הצל קיים, עבודת הצל שלנו בחלק השני תהיה ממוקדת יותר מאשר בחלק הראשון. לאחר שחקרנו את החסמים לעבודת הצל והעלינו אותם לרמת ההכרה, אנו יכולים כעת לבחון את הדבר, שאינו עוד בתת-ההכרה, הגורם לנו למחזר את הדרמות והבעיות האישיות: ההתמכרות.
הצל וההתמכרות
כפי שהצל הוא תוצאה של נפילה אל דרגת דחיסות נמוכה יותר, ההתמכרות היא חלק בלתי נפרד ממיחזור של מה שנותר חבוי בצל, ולא עלה מתת-ההכרה אל רמת המודעות.
מחשבות הופכות לדבר ממכר, התנהגות הופכת לדבר ממכר, דרכים בהן אנו תופשים את עצמנו ואת קיומנו הופכות לדבר ממכר, קווי-עלילה, עימותים, דריכה במקום, שגרה, וכן רגשות - הופכים לדבר ממכר.
גילוי הדבר שאליו אנו נקשרים בלי לדעת זאת, וחשיפת הסיבה לכך שאנו נשארים קשורים אליו, עשויים להיות תהליך לא פשוט. אולם הצבת כוונה וחתירה לעבר הבנתם של השניים מהוות, כשלעצמן, איתות לתת-ההכרה שלנו, שעליו להתחיל לאחזר את המידע. זה הדבר היפה בעבודת הצל - כאשר אנו ניגשים אליה בפתיחות ובחמלה עצמית, התודעה שלנו יוצרת לולאת משוב, שבה היא יכולה לפעול יחד עמנו ולהתחיל בהנעת תהליך הריפוי.
התמכרות יכולה לבוא לידי ביטוי כדברים רבים, שבדרך כלל לא היינו מקטלגים אותם ככזו.
האם אנו מכורים בלא ידיעתנו למצבים שבהם עלינו להוכיח את ערכנו?
מה מחזיק אותנו בתוך מערכות יחסים רעילות?
אילו חוויות נותרו בנו, לגביהן אנו חשים שהן עדיין אינן פתורות?
אילו נושאים או תפישות אנו מרגישים שעדיין לא השלמנו את עיבודם?
האם אנו מכורים בלא ידיעתנו לחברתם של אנשים אחרים?
האם אנו מכורים למצב-רוח רע?
או שאולי אנו מכורים למצב-רוח טוב?
גיליתי בתוך עצמי, שקיים היבט רגשי חזק מאד, שאני נאלצת לטפל בו כל פעם מחדש כאשר אני מרפאה עצמי מהתמכרות כלשהי. זה כאילו ההתמכרות נמצאת שם במקום משהו אחר, וברגע שאנו הופכים את "המשהו" הזה לדבר מודע, אנו מתחילים למלא את ה"חורים" הללו באהבה גדולה יותר לעצמנו, ובנוכחות של ישותנו האמיתית.
אין ספק שקל יותר לדבר מאשר לעשות, אולם אפילו הבעת הרצון לעשות, היא סוג של ריפוי בפני עצמו - היא סימן לכך שאנו מוכנים ומזומנים להתחיל במשימה, ויש בנו את הכוחות לבצע אותה.
עבודת הצל היא כמו יציאה ממצב של "חוסר-הכרה קיומי".
כשאנו מתחילים לשבור את המחזורים, ולחשוף היבטים חבויים שממתינים להתמזג אל תוך ההכרה, אנו מעירים גרסאות חדשות של עצמנו, ופותחים דלתות לאפשרויות חדשות.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
שרה אלחלדי - האלכמיסט, 9 בדצמבר, 2019
תרגום ועריכה - יולי רמון, 01.01.2023
© 2019 Sarah Elkhaldy