מסה מאת: פרדריק מאן
Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED
שיח משעבד אינו מוגבל לתחום הפוליטי. הוא כולל כל שפה העשויה להעמיד את הפרט בעמדת נחיתות ביחס לאחרים ולעולם באופן כללי.
שיח משעבד מתרחש, ככל הנראה בכל תחומי החיים: פילוסופי; פסיכולוגי/רגשי; כלכלי; דתי; פוליטי/משפטי; מדעי; בריאותי; וכן הלאה...
דוגמה לשיח משעבד בתחום הפילוסופי הוא האמירה "אמת מוחלטת".
ד"ר מיכאל יואיט גליסון (Michael Hewitt-Gleeson), מבית הספר למחשבה קורא לזה "וירוס האמת של אפלטון". אני ממליץ לכם על הקורס שלו, "משחקי מוח", שניתן למצוא בקישור זה.
"אין עוד כמוני", "נשים תמיד בוגדות בי", ו"אתה מכעיס אותי", הם דוגמאות לשיח משעבד ברמה הפסיכולוגית והרגשית.
בספרו של אל סיברט (Al Siebert) "מגיעים לשיא: כיצד השתחרר מוחי מהזיות הפסיכיאטריה" הוא מציג תיאור נוקב של האופן בו פועל השיח המשעבד בתחום הפסיכיאטריה, ומהן ההשלכות שלו.
לסיברט הוענקה חברות בתכנית האימון לפוסט-דוקטורט בפסיכיאטריה של קרן מנניגר. הוא העז להטיל ספק ב"דוגמה הפסיכיאטרית הבלתי ניתנת להפרכה" ושרטט מספר רעיונות פורצי דרך עבור "המורים הפסיכיאטרים" שלו. הם לא שמחו. הם אישפזו אותו בבית חולים פסיכיאטרי כמטופל עם בעיות נפשיות. הספר כולל את סיפור חוויותיו האמיתיות של סיברט כמטופל עם בעיות נפשיות שאושפז. הוא אף מספר כיצד הצליח סיברט לחדור בראייתו דרך מערכת האמונה האשלייתית השולטת במוחות הפסיכיאטרים.
ציטוט מפתח:
"ואז החלוקים הלבנים שלהם, הדיפלומות, התארים - הם אותות המשמרים אותם בטרנס דמוי היפנוזה.
תפישותיהם לגבי אחרים, השפה המיוחדת בה הם עושים שימוש, התוויות שהם מעניקים למטופלים - הם כולם תגובות מתוכנתות, כמו אצל חברי כת". לאחר שעזב סיברט את המחלקה הפסיכיאטרית ואת קרן מנינגר, הוא חווה חוויית שיא מדהימה - מסוג חוויות השיא שתוארו על ידי הפסיכולוג אברהם מסלו (Abraham Maslow). כאשר נהג סיברט דרומה החוצה מטופקה, היתה לו הרגשה פתאומית שבפעם הראשונה בחייו הוא חופשי לחלוטין.
הוא כותב: "זה היה אדיר!
זו היתה הרגשה חדשה.
עד אז המוח שלי היה שבוי בהזיות ולא ידעתי זאת.
התחלתי לצעוק: "אני חופשי!
אני חופשי!
המוח שלי היה חופשי לחלוטין!
אני יכול לחוש זאת!"
צעקתי חזק ככל שיכולתי: "המוח שלי חופשי!"
שחרור המוח ממערכות אמונה הזויות ואשלייתיות יכול להיות אחת החוויות המשחררות ביותר שניתן לחוות. הוא יכול גם להיות אחד הדבר החזקים ביותר שניתן לחוש.
דוח זה יכול לשמש כנקודת פתיחה לניקוי שיטתי של המוח מכל האשליות העיקריות שמהן סובל חלק הארי של המין האנושי - ובייחוד בתחום הפוליטי.
משפט מפתח בציטוט האמור של סיברט הוא "עד אז המוח שלי היה שבוי בהזיות ולא ידעתי זאת." הגעה למודעות שמוחכם נשלט על ידי אשליות היא צעד ענק בדרך לשחרור עצמכם מן השיח המשעבד.
שיח משעבד בתחום הכלכלי כולל שפה המשמרת את האנשים שבויים במשבר כלכלי או עוני.
בגיל 16 שוחחתי עם אבי על הקריירה האפשרית שלי בעתיד. בנקודה מסוימת אמרתי, "טוב, אני תמיד יכול להיכנס לעסקים". הוא ענה, "לעולם לא תצליח בעסקים!" - - שיח משעבד כלכלי. לו קיבלתי את "הקללה הכלכלית" שלו כתקפה, זה היה גוזר עלי כישלון בעסקים.
כל שפה דתית המציבה את הפרט שקיבל אותה בעמדת נחיתות נחשבת מבחינתי שיח משעבד דתי.
המילה "חום" כפי ש"הובנה" פעם על ידי מדענים רבים, משמשת דוגמה לשיח משעבד בתחום המדעי.
בספרו "בדיוק במקום בו אתה יושב כעת" כתב רוברט אנטון וילסון (Robert Anton Wilson):
"השפה בה אנו משתמשים משפיעה על המחשבות אותן אנו חושבים, הרבה יותר מאשר מידת השפעתן של המחשבות אותן אנו חושבים על השפה בה אנו משתמשים.
אנו ארוזים במטאפורות החקוקות באבן; שרשראות מילוליות מנתבות אותנו בתוך מבוך המציאות היומיומית.
"פיזיקאים, למשל, השקיעו קרוב לשלוש מאות בחיפוש אחר חומר, חום, שיתאים לשם העצם "חום". היה צורך במהפכה בתחומי הכימיה והתרמודינמיקה לפני שהבנו שאל לנו להתייחס לחום כאל שם עצם (דבר) אלא כפועל (תהליך) - יחסים בין תנועות של מולקולות".
אז המדענים בזבזו קרוב לשלוש מאות שנים כי מחשבתם היתה, בעיקרון, שבויה בפרשנות שלהם למילה "חום".
עוד על "חום" - מאוחר יותר.
דוגמה לשיח משעבד בתחום הבריאות: "הטבע הוא מושלם; אל לך לנסות ולשפרו באמצעות נטילת תוספים מלאכותיים."
[שימו לב שיכולנו להרחיב את היקף השיח המשעבד כך שיכלול גם סמלים כגון דיפלומות, דגלים לאומיים, מדים, טקסים צבאיים, הצדעה, מחוות כבוד וטקסי דת...]
דוח זה יעסוק בעיקר בשיח המשעבד הפוליטי - - שחלחל אל רוב התרבויות.
שני שבטים
חשבו על שני שבטים שונים המבודדים אי שם בג'ונגלים של דרום אמריקה.
נקרא להם שבט א' ושבט ב'.
לכל אחד מהם שפה ייחודית, בעלת מבנה משלה.
שפתו של שבט א' (שפה א') נוטה להיות מילולית ביותר.
אדם הדג דגים, למשל, ייקרא "האדם שדג דגים".
אותו אדם, אם יילך לישון, ייקרא "האדם הישן", בעת שהוא מדבר - "האדם המדבר", בריצה - "האדם הרץ", כשהוא אוכל - "האדם האוכל", אם הוא כותב - "האדם הכותב, או בונה כיסא - "האדם הבונה כיסא", וכשהוא נותן פקודות, הוא ייקרא "האדם הנותן פקודות", וכן הלאה.
בשפה א', ההבדלים באים לידי ביטוי באמצעות מלים שונות.
"מילות-דבר", "מילות-עשייה", "מילות-דרך פעולה", "מילות-סיפור", "מילים-מצחיקות", "מילות-פקודה", "מילות-פחד", "מילות-בחירה", "מילות-זיהוי", "מילות-סיבה", "מילות-זמן", "מילות-מקום" וכד'.
מילים שהן ברמה גבוהה של הפשטה הן נדירות ביותר בשפה א'. לאנשי שבט א' - כל מילה שאינה מתייחסת למשהו פיזי ונתפש, היא חשודה ביותר.
המבחן שלהם למציאות הוא פיזיקלי.
שפתו של שבט ב' (שפה ב') שונה ביותר. אדם המפיק את מחייתו בעיקר מדייג, ייקרא "דייג".
(שיטה זו של קריאה בשם תיראה אבסורדית לחלוטין לאנשי שבט א' - - איך יכול אדם להיקרא "דייג" גם כאשר אינו דג, אלא ישן?)
שפה ב' מכילה הרבה הפשטות ברמה גבוהה - - כגון "אושר".
אנשים משבט ב' יכולים לדבר שעות על "אושר".
(למישהו משבט א' זה יישמע לחלוטין בלתי מובן - הם מדברים על "אישה שהיא מאושרת", רק כאשר היא מאושרת, ועל "אישה שהיא עצובה" כאשר היא עצובה.
ההבנה שניתן להפריד "אושר" מאדם פיזי שהוא מאושר, ולדבר על "אושר" כאילו הוא קיים בפני עצמו, אינה נתפסת במחשבתו של מישהו משבט א').
לאנשים משבט ב', כל מילה בשימוש נתפסת אוטומטית כחלק מהקיום, אחרת - אנשים לא היו משתמשים בה.
(עבור מישהו משבט א', המילה "קיום" כשלעצמה היא אבסורד חסר משמעות, משום שהמנטליות שלהם תופסת רק קיום של עצמים ספציפיים).
בשבט ב', המבחן למציאות הוא הסכמה.
אם אנשים אחרים מסכימים עם מילה מסוימת ועם האופן שבו נעשה בה שימוש, אז המילה מתקבלת באופן אוטומטי כתקפה ושימושית.
יום אחד מגיע איש זר אל מקום שבתם של האנשים משבט א'.
הם שואלים אותו: "מי אתה?"
הוא עונה: "אני מלך."
הם: "שם שלך מלך?"
הוא עונה: "לא. שמי הוא ג'והן."
הם: "למה קורה לאתה מלך אם שם שלך ג'והן?"
הוא עונה: "אני איש מיוחד, סוכן של אלוהים."
הם: "אתה נראה שונה אבל לא מיוחד; מי אלוהים?"
הוא עונה: "אלוהים בורא העולם."
הם: "איפה אלוהים? איך בורא עולם?"
הוא עונה: "אלוהים הכל; אלוהים כל-יכול."
הם: "איך אנחנו רואים אלוהים?"
הוא עונה: "אי אפשר רואים אלוהים."
הם: "אתה מדבר משוגע."
הוא עונה: "לא; אני מיוחד; אני מראה לכם."
הזר מציג מספר פעלולים, כמו העלמה של עצמים והחזרתם.
הם: "אתה איש חכם שעושה פעלולים."
הוא עונה: "אני מיוחד; אני מלך."
הם: "אתה מדבר מצחיק; אתה ג'והן חכם שעושה פעלולים."
הוא עונה: "אני מלך; מילה שלי חוק."
הם: "איזה חוק?" - - מילה מיוחדת?"
הוא עונה: "כן; מילה שלי חוק - - אתם חייבים לציית."
הם: "אהה! אתה מתכוון מילה-פקודה!"
הוא עונה: "כן; אני מלך; אני עושה חוק."
הם: "לא; אתה מדבר מילה-פקודה?"
הוא עונה: "כן; אני מיוחד."
הם: "מה מיוחד?" - - כל מי שמדבר מילה-פקודה?"
הוא עונה: "אתם לא מבינים."
הם: "לא."
בסופו של דבר, ג'ון הזר מוותר על ניסיונו לשכנע את האנשים בשבט א' שהוא בעל "מעמד מיוחד" ושמילותיו שונות מן המילים של מישהו אחר - - אז הוא עוזב, והולך לחפש קרבנות יותר פתאים שקל להרשימם, במקום אחר... ימים ולילות רבים הוא תועה בג'ונגל עד שמגלה את אנשי שבט ב'.
הם: "מי אתה?"
הוא עונה: "אני מלך."
הם: "שם שלך מלך?"
הוא עונה: "לא. שמי ג'והן."
הם: "למה קורא לאתה מלך אם שם שלך ג'והן?"
הוא עונה: "אני איש מיוחד, סוכן של אלוהים."
הם: "אתה נראה אחרת; איזה אל?"
הוא עונה: "אלוהים בורא העולם."
הם: "איפה אלוהים? איך בורא עולם?"
הוא: "אלוהים הכל; אלוהים כל-יכול."
הם: "תראה מיוחד?"
הזר מציג מספר פעלולים, כמו העלמה של עצמים והחזרתם.
הם: "אתה מלך, נציג של אלוהים."
הוא עונה: "כן; מילה שלי חוק."
הם: "איזה חוק?"
הוא עונה: "חוק מילה מיוחדת של אלוהים דרכי; אתם חייבים לציית."
אנשי שבט ב' משתחווים ומנשקים את רגלי ג'והן - - הם אינם רגילים לבחון מידע מופשט מול המציאות, ולכן מקבלים את ג'והן הזר כ"מלך" שלהם ואת מילותיו כ"חוק". ולכן, כל שעליו לעשות כדי להכפיף, לפקח ולשלוט עליהם הוא - לפתוח את פיו...
"שפה יוצרת פחדים המתיישבים בראשנו ומהפנטים אותנו."
-- רוברט אנטון וילסון, מבוא ל"עץ השקרים" (מאת כריסטופר ס. הייאט, דוקטור לפילוסופיה)
האנשים משבט א' דחו את מילות השיח המשעבד של ג'והן "שיהיה הטרורקרט" - - והפכו עצמם לבלתי ניתנים להכפפה, פיקוח ושליטה. עבורם הטרורקרט הוא לא יותר מאשר שקרן חכם ומבצע פעלולים.
אנשי שבט ב' מקבלים את מילותיו של ג'והן "המלך" כמלים המתארות אותו.
הם מאמינים שה"מלך" ג'והן הוא בעל כוחות מיוחדים בגלל הפעלולים שביצע ובגלל הקשר שלו ל"אלוהים". על ידי קבלת מילותיו של ג'והן הטרורקרט, הם מציבים אותו אוטומטית בעמדה עליונה יותר ואת עצמם מתחתיו. רק על ידי קבלה, אמונה ושימוש במילה הטרורקרטית "מלך", הם מקנים לטרורקרט את כוחו - - ומכפיפים עצמם לדברו.
חשוב להדגיש כי כבר מעצם קבלתכם את המונחים/מלים של העריץ בכוח, אתם מעמידים את עצמכם בעמדת נחיתות עצומה.
ובעשותכם כך אתם מוותרים על כוחכם ומאפשרים לעריץ בכוח להפוך לעריץ בפועל.
במקום לצחוק למושגים המטופשים שלו, תגיעו ככל הנראה למצב בו אתם מתחננים בפניו "לשנות את החוק" כדי שתוכלו להשתחרר.
ונחשו מי צוחק אחרון...!
ניאו-רמאות ורמאות-עומק (Neo-cheating and Deep-Cheating)
המושג "ניאו-רמאות" נובע מן הנושא "ניאו-טק" שפותח על ידי ד"ר פרנק וואלס (Dr. Frank Wallace).
הֲבָנָתִי את מנגנון הרמייה, היקף הרמייה שאנו כולנו נופלים קורבן לה, וכיצד ניתן להתמודד עם רמייה מתפשטת זו, קיבלה תמריץ עצום כאשר למדתי את הניאו-טק ויישמתי את עקרונותיו.
היה לי קל יותר לזהות ולהתמודד עם השיח המשעבד, ולהבהיר אותו למוחי.
תהליך ההבהרה כולל זיהוי, הטלת ספק, וחשיפה של המילים שה-"ניאו-רמאים" ו"רמאי-עומק" משתמשים בהן כדי להונות את קורבנותיהם חסרי הישע.
התקצירים להלן לקוחים מ"גילוי הניאו-טק, כרך 1":
"הרמאי המסורתי, למשל, הוא הגנב החמקן הגולמי.
הוא גם ביורוקרט חסר חשיבות או פוליטיקאי לעת מצוא.
הוא זקוק רק למעט כישורים והרבה חוצפה, כדי למצות את חייו.
אולם הוא חי בסכנה בלתי פוסקת שייתפס בפעולה וייאלץ לשאת בהשלכות.
"הרמאי הקלאסי, למשל, הוא הגנב האלגנטי מאחז העיניים.
הוא גם הטכנוקרט המכובד המסייע, למשל, לפתח כלי נשק עבור ממשלת דיכוי.
יישום כישוריו (שנדרשו שנים ללטשם או לפתחם) מאפשר לו חיים "טובים".
חוסר הכנות שלו נותר בדרך כלל חבוי ובלתי מזוהה עבור אלו הסובבים אותו כאשר הוא מרמה אינספור אנשים וחומס מידיהם את נכסיהם וחייהם.
הניאו-רמאי, למשל, הוא המנכ"ל המתוחכם המטפס בסולם התפקידים המתוגמלים היטב של התאגיד, באמצעות תככים ולא באמצעות מאמצים יצרניים.
הוא גם המנהיג הדתי המלקט לעצמו חיי-תהילה על ידי קידום הקרבה-עצמית בקרב ההמונים.
והניאו-רמאי האולטימטיבי הוא הפוליטיקאי, החובק את התפקיד הגבוה ביותר.
הוא אוחז בכוח באורח חיים מפואר, בכוח עצום, ומצוי באגו-טריפ ענקי כשהוא ממיר נכסים יצריים של פועלים תמימים לכדי אשפה בלתי יצרנית "לטובת הכלל" באמצעות מניפולציות חבויות של כוח ממשלתי (כגון מסים ותקנות).
הטכניקות שלו אינן דורשות כל כישורים או מאמץ: הוא פשוט מספיק ערמומי כדי להרחיק את רוב הציבור מן ההבנה שהוא פשוט מרמה אותם ללא הרף - מרוקן אותם ללא הרף מאנרגיית החיים שלהם ומנכסיהם.
והמסוכן מכל, הוא מתייחס לניאו-רמאות שלו כאל דבר הכרחי "לטובת הכלל".
ניאו-רמאים הם ללא ספק האיום הקטלני ביותר על היושר ועל האדם היצרני, בכל מקום...
המתבונן הזהיר יזהה, שהאחוז הגבוה ביותר, מעבר לכל השוואה, של אנשים המעורבים בבניית הערכה עצמית מזויפת כדי להצדיק את קיומם, הם אלו השואפים לקריירה פוליטית ודתית.
קריירות מסוג זה, הן מטבען אנטי-יצרניות ותלויות בהונאת הציבור לשם סחיטת כספים, כבוד וכוח...
אולם הערך העליון של מושגי הניאו-רמאות, הוא בכך שעזרי החשיבה החדשים הללו יהיו חוד החנית לדחייתם וחיסולם הסופי של הביורוקרטים האוחזים בכוח ובשלטון, המנהיגים הפוליטיים, אנשי העסקים הבלתי ישרים, הרשויות החיצוניות וכל יתר הניאו-רמאים.
מושגי הניאו-רמאות, כפי שנחשפים על ידי "גילוי הניאו-טק" הם מעזרי החשיבה העוצמתיים ביותר עבור שגשוג עתידי".
מכל מקום, קיימת רמה של רמאות שהיא עמוקה אף יותר מאלו שזוהו על ידי הניאו-טק.
אני קורא לה "רמאות-עומק".
לרמאות-עומק שני מרכיבים בסיסיים:
שכנוע אנשים לקבל מילים או מושגים מסוימים - כגון "מלך", "חוק", "ממשלה", "מדינה", "אומה", "חברה", "ארץ", וכד' (שכולן בגדר מילות שיח משעבד) - כתקפים. זה מה שניסה ג'והן הפעלולן החכם לעשות לשני השבטים מן הפרק הקודם, ביחס למושגים "מלך" ו"חוק".
שכנוע אנשים לקבל אנשים מסוימים כ"מיוחדים" או בעלי "כוחות מיוחדים". ג'והן הפעלולן החכם ניסה לעשות זאת בטענה שהוא היה "שליח האל", ובעזרת ביצוע פעלולים כגון הופעה והיעלמות של חפצים.
טרורקרטים הם "מיוחדים" משום שהם "הממשלה" ורק להם יש "כוחות מיוחדים" לעשות דברים מסוימים כגון "לקבוע חוקים".
כפי שנראה מאוחר יותר, רמאי-העומק היעילים ביותר הם עורכי הדין ודומיהם במקצועות "החוק".
דברי אטיין דה-לה-בואסי (Étienne de la Boétie)
לפני ארבע מאות וחמישים שנה, ב"דיון על השתעבדות מרצון" , כתב אטיין דה-לה-בואסי:
"לזה השולט בך יש שתי עיניים בלבד, שתי ידיים בלבד, גוף אחד, וזה לא יותר ממה שיש לכל בני האדם בכל מקום על פני האדמה; אין לו שום דבר מעבר לכוח שהענקת לו כדי להשמיד אותך.
מהיכן קיבל מספיק עיניים כדי לעקוב אחריך, אם לא הענקת לו אותן בעצמך?
כיצד יש ברשותו מספיק ידיים להכותך, אם לא שאל אותן ממך?
הרגליים הרומסות את עריך, מהיכן הגיעו אליו, אם אינן אלו שהיו שלך עצמך?
איך קיבל כוח להכריעך אם לא באמצעותך?
ואיך היה מעז לתקוף אותך אם לא היית משתף עמו פעולה?
מה יכול היה לעשות לולא אתה עצמך עצמת עין מלראות את הגנב שעשק אותך, אם לא היית שותף לרוצח שהרג אותך, אם לא היית בוגד בעצמך?
...מכל ההשפלות, שאפילו חיית הטרף בשדה לא תסבול, באפשרותכם להיחלץ אם תנסו, ולא על ידי נקיטת פעולה, אלא בכוח הרצון להיות חופשי. החליטו שלא לשרת יותר, ואתם חופשיים באחת.
אין כוונתי שתרימו ידכם על העריץ כדי להפילו, אלא פשוט שתפסיקו לתמוך בו; ואז הוא ישועבד לכם, כמו פסל עצום ממדים שבסיסו נמשך מתחתיו, והוא קורס מעומס משקלו ונשבר לרסיסים."
קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן תומך הקורבן בטרורקרטים העריצים:
על ידי הצבעה בבחירות פוליטיות;
על ידי תשלום מסים לטרורקרטים העריצים;
ל ידי שימוש במילות השיח המשעבד של הטרורקרטים העריצים.
שקר המילה האחת
כדי להבין את כוחן ההרסני של מילות השיח המשעבד, הכרחי להבין שמילה, כשלעצמה, יכולה להיות שקר. אין צורך בביטוי או במשפט כדי לבטא שקר. מילה אחת מספיקה בהחלט.
כמה מילות שקר בודדות, כגון "זריחה", "שקיעה", הן אינן מזיקות.
הן שקר משום שהשמש לא באמת "זורחת" או "שוקעת".
היות והכוכב סובב ואנו סובבים יחד עמו על פני האדמה, נראה לנו כאילו השמש "זורחת" או "שוקעת" - אם נתייחס אל עצמנו כאל עצם יציב שהשמש נעה ביחס אליו.
מלים אלו ככל הנראה נטבעו עוד לפני שאנשים הבינו שהארץ מסתובבת. ואף על פי כן, שימוש בהן - גם כשאנו מבינים שאינן נכונות במאה אחוזים - אינו מהווה בעיה. הן בלתי מזיקות.
המלים "מלך" ו"מלכה" - או "שליט" ו"נשיא" (במובן הפוליטי כ"נשיא" של "מדינה") - אף הן שקר - שקר של מלה-בודדת.
על ידי קבלת המילה "שליט" וחשיבה ו/או דיבור על אדם אחר כעל "שליט", אנו שמים עצמנו באופן אוטומטי בעמדה נחותה ביחס אליו - למעט, כמובן, אם אנו קוראים לעצמנו "שליט השליטים" ואחרים מתייחסים לכך ברצינות!
"שמי הוא אליס, אז אנא ממך הוד מעלתך" אמרה אליס בנימוס רב; אולם הוסיפה לעצמה, "למה, הרי בסופו של דבר הם רק חפיסת קלפים,
אני לא צריכה לפחד מהם"!
...המלכה האדימה מרוב כעס, ולאחר שהביטה בה לרגע כמו חיה טורפת, החלה לצעוק, "עירפו את ראשה!
עירפו את..."
"שטויות!" אמרה אליס, בקול רם והחלטי, והמלכה השתתקה."
--לואיס קארול, אליס בארץ הפלאות
בקבלה ושימוש במונח "שליט", אנו נוטים לוותר על חלק מכוחנו לטובת הפעלולן החכם שעטה את מסכת "השליט". אנו מעמידים את הפעלולן כנעלה מאיתנו; ואנו מעמידים עצמנו כנחותים מן הפעלולן.
המילה "שליט" היא שקר.
משום שכפי שאמר דה-לה-בואסי, "לזה השולט בך יש שתי עיניים בלבד, שתי ידיים בלבד, גוף אחד, וזה לא יותר ממה שיש לכל בני האדם ..."
אין שום דבר "מיוחד בו המצדיק התייחסות אליו כאל שליט".
כינויו בשם "שליט" היא סוג של עבודת אלילים.
יש אנשים המסוגלים להגיע לאמצע הדרך ולחשוף את השקר בצעקה ש"המלך עירום!".
אולם כדי ללכת עד הסוף, עלינו לשאול תחילה "למה אנחנו הוזים עד כדי כך שאנו מתייחסים לאדם עירום כאל "שליט" (לכאורה)?"
ובהזיה כוונתי "לראות דבר שאינו קיים".
במקום בו קיים אדם רגיל, עובד האלילים "רואה" משהו נוסף או "מיוחד" ההופך את אותו אדם רגיל ל"שליט".
מעצם השימוש במילה "שליט" כמילה תקפה, אתם כופים, מפיצים ומנציחים את השקר - ובכך תומכים בעריצות. אתם מוותרים לטובתו על חלק מכוחכם; אתם מכפיפים עצמכם.
כדי לבטל את התמיכה עליכם להפסיק להזות ולראות בו "שליט", ולהתבונן במציאות הפיזית, שהיא - אדם רגיל עירום.
עליכם להפסיק לכנות אותו "שליט"; להפסיק לחשוב עליו כעל "שליט".
"היא הביטה במלכה, שנראתה כאילו עטפה עצמה לפתע בצמר.
אליס שפשפה את עיניה, והביטה שוב.
היא לא הצליחה להבין כלל מה התרחש.
האם היתה בחנות?
והאם זו היתה - - האם זו היתה באמת כבשה שישבה בצידו האחר של הדלפק?"
-- לואיס קארול, אליס בארץ המראות
(במלים אחרות, האדם שראיתם בהזיותיכם כ"מלכה", היה למעשה כבשה! - - נושא עיקרי ב"ספרי אליס").
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
המאמר המקורי מאת פרדריק מאן (1997).
תרגום ועריכה - יולי רמון, 21.08.2021