מסה מאת: פרדריק מאן
Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED
היכולת למסגר מחדש
בספרו "פתוח לשינויים" (Open to Change), וינסנט נולאן (Vincent Nolan) כתב:
"מסגור מחדש משמעו הסתכלות על תופעה מוכרת מזווית חדשה. "בכל מצב ניתן להתבונן מתוך מגוון רחב של מסגרות, וכל אחת מהן מסוגלת לשפוך אור חדש על הנושא... "היכולת והרצון להניח למסגרת השגרתית (באופן זמני) הם אחד מכישורי המפתח להמצאה וגילויים... "הסיווגים שלתוכם אנו מתייקים דברים ומצבים, אירועים ואנשים, הם בעצמם שרירותיים ומלאכותיים: נוחים ושימושים למטרות מסוימות - אולם הן רק דרך אחת, ולא היחידה, להשקיף בה על העולם. "ניתן לוותר (באופן זמני) על סיווגים אלו ולהביא אחרים במקומם, שאינם עולים כסף, ומניבים רווח נקי. יש ממד חשוב נוסף למסגור מחדש. ברגע שנקבל את ההנחה שניתן להסתכל על אותו הדבר בדרכים רבות ושונות, וכולן שימושיות באופן פוטנציאלי, אין יותר צורך לכפות את דעתנו לגבי הדברים על אנשים אחרים, אנו יכולים לקבל את נקודות הראייה החלופיות שלהם, שהן תקפות עבורם, ולהעשיר את עצמנו בתובנות חדשות לגבי המצב."
ב"סיפורה של גיגית" (A Tale of a Tub), ג'ונתן סוויפט (Jonathan Swift) כתב:
"...בוועידה ראשית, לפני מספר ימים, נחשפה תגלית חשובה זו על ידי צופה מסוים - סקרן ומחודד; ליורדי הים יש מנהג - כאשר הם נתקלים בלווייתן, הם זורקים אליו גיגית ריקה, כמעין שעשוע, להסיח אותו מכוונותיו להתקיף באלימות את הספינה."
המשל הזה הפך מיד למיתולוגיה:
הלווייתן פורש כ"לווייתן" (Leviathan) של תומאס הובס (Thomas Hobbes), שהשליך ושיחק בכל יתר המוסכמות הדתיות והממשלתיות, שרובן המכריע חלולות, יבשות, ריקות ומרעישות, כעץ נבוב שניתן לסובבו לכל עבר".
האדם שסייע לי לפתוח את עיני
"התרופה הטובה ביותר כשאתה עצוב", ענה מרלין, כשהו מתחיל לנשוף ולהתנשף, "היא ללמוד משהו. זה הדבר היחיד שלעולם לא נכשל.
אתה עשוי להזדקן ולהתחיל לרעוד בכל גופך, לשכב ער בלילות ולהקשיב לפעימות הלב הבלתי סדירות, להתגעגע אל אהובתך היחידה, לראות את העולם מסביבך נהרס על ידי רשעים הזויים, או לראות איך כבודך נרמס ומושלך לעפר על ידי מוחות מעוותים.
והתרופה לכולם היא אחת - ללמוד. ללמוד מדוע העולם מתנועע ומה מניע אותו. זה הדבר היחיד שהמוח לעולם לא מתעייף ממנו, לא מתרחק ממנו, לא מתענה על ידו, ואינו פוחד או מאבד בו אמון, ולעולם לא יחלום להתחרט עליו.
ללמוד - זהו הדבר עבורך. הבט סביב וראה כמה דברים יש ללמוד..."
- - מרלין, מלך העבר והעתיד
לפני מספר שנים ביקרתי בבנק בלוקסמבורג כדי להפקיד כמה שטרות ולרכוש מטבעות זהב. היה עלי להמתין בתור. התחלתי לדבר עם האדם שמאחורי. לאחר זמן מה הוא אמר לי שהוא ליברטריאן. לאחר שסיימנו את עניינינו, נפגשנו בבית קפה סמוך לקפה. אמרתי לו שגם אני ליברטריאן.
"ליברטריאן"! הוא סנט בי, "כל אלו שמכנים עצמם ליברטריאנים הם עדיין כה מתוכנתים וכל כך רחוקים מן האמת שאין להם אפילו צל של מושג מה משמעותו האמיתית של החופש".
הבטתי בו בהפתעה. אני חשבתי שליברטריאנים הם חוד החנית בהתפתחות האנושית. לאחר מכן התנהל וויכוח, שהתלהט לעתים, על היבטים ועקרונות שונים של הליברטריאניזם. שוב ושוב, הקיצוני הרדיקלי הזה ביקר והטיל ספק אפילו בבחירת המלים שלי. למשל: כששאלתי "מה לגבי חוקי הארץ?", החבר החדש שלי ענה: "חהחהחחה" בצחוק כמעט היסטרי. לרגע חששתי שייפול מהכיסא.
מספר אנשים בבית הקפה הביטו בו בתמיהה.
"ומה לגבי נביחתם של זוג בבונים המזדווגים בגן החיות?" הוא שאל. הייתי נבוך: "מה כל כך מצחיק?" "ידידי", הוא אמר, "כמו כל הליברטריאנים לכאורה, אין לך מושג ירוק מה קיים ומה לא. אתה מאמין באיזה "חוק" קסום, כמו שהרוחני מאמין ב"רוחות" על טבעיות... למעט... למעט העובדה שהאמונה שלך היא אולי אבסורדית אף יותר מזו של הרוחני.
אתה מבין, שמעתי על אנשים הטוענים שראו "רוחות"; יש אפילו צילומים כביכול של "רוחות". אבל מעולם לא שמעתי על מישהו שטוען שראה "חוק", לא כל שכן "צילם אותו".
"על כל פנים", אמרתי, "איך בדיוק זה קשור לחופש?"
"חברי הליברטריאן בשאיפה", הוא ענה, "כשתשחרר את המוח ממושגים שקריים ותפישות מוטעות המנתבים את מחשבתך במסילות מוחיות שנחרצו על ידי אלו המבקשים לשעבד אותך, אז תגלה את מהותו האמיתית של החופש, ואז תוכל לחיות חיים חופשיים. רוב הליברטריאנים לכאורה הם כמו חזירים המדשדשים ללא תקווה בתוך ביב שופכין של מושגים הדוגלים בשלטון ריכוזי. כמו שיקשה על דג לדמיין חיים ביבשה, כך גם קשה מאד, אם אפשרי בכלל, עבור ליברטריאן שאפתני הכבול במושגים הללו, לדמיין לעצמו חיים מחוץ לביב השופכין שיצר בעצמו..."
אני מתנצל על שפתו הבוטה, אולי אף המעליבה, של ידידי. (אני מאמין שהוא פשוט השתמש במלים קשות אלו כדי לחדד את הנקודה עבורי, ואין ספק שהצליח בכך. אם אתם ליברטריאנים, אל לכם להיעלב, עדיף שתנסו לבדוק מה אתם יכולים ללמוד מידידי.)
לפרק זמן קצר שתקנו שנינו.
אחר כך הוא המשיך, "למעשה, כל העולם הוא אנרכיה. האדם הפרטי הוא עליון, בין אם ידוע לו על כך או לא. לכולנו, למעשה, בחירה בלתי מוגבלת בכל עת - - אנו יכולים להחיל על עצמנו מונחים ואמונות המגבילים את יכולת הבחירה שלנו, ואנו יכולים גם להכניס עצמנו לתוך מצבים המגבילים בחירה זו... אבל גם זה סוג של בחירה...באופן אובייקטיבי, אין דבר כזה הנקרא "מדינות", "ממשלות", "מלכים", "מלכות" וכד'; מעולם לא היו ולעולם לא יהיו - - שאלתי אנשים רבים וביקשתי שיראו לי "ממשלה" ושיגידו לי איך היא נראית. אף אחד לא הצליח לעשות זאת.
כמובן, קיימים רמאים שיקראו לעצמם "ממשלה", "מלך", או "נשיא"...כמו שיש פתאים שיאמינו להם - - שיצייתו להם בעיוורון - - או שיתנגדו להם בעיוורון."
"עליך לחיות את חייך בהתאם למציאות: דהיינו מה יש, מה קיים, מה מתרחש. אז אני חי את חיי מחוץ להקשר של חופש, עבד ליברטריאני, עבד אנרכי-ליברטריאני. אני נושא זאת מסביבי כמו הילה. יש לי יכולות: היכולת הקרויה חיים, היכולת להחזיק ברכוש, היכולת לייצר, היכולת לסחור, היכולת לתקשר. ויכולות אלו אינן תלויות בהסכמים של אחרים. אני עליון. איני שולט על איש, ואיש אינו שולט בי. אני אחראי לכל היבט בחיי. ההערכה העצמית שלי, כוחי והחופש שלי יכולים להיבלם רק על ידי המגבלות שהצבתי להם אני עצמי. יהיו כמובן אלו שחושבים אחרת, שינסו להפר את יכולותיי - שניתן לקרוא להם גם "זכויותיי".
כשאני מבצע בחירה, אני לוקח זאת בחשבון".
המילה הקטלנית "חוק"
(דוח זה מתייחס ל"חוק" במובן "חוקי-אדם". בדוח TL20 נבחנים עקרונות המטה-מידע (Meta-Information), "החוק" במובן "החוק המדעי").
מאותה סיבה, נראה שרוב האנשים מתקשים לפקפק בתקפות המושג, או המילה "חוק". רוברט רינגר (Robert Ringer), בספרו "משקמים את החלום האמריקאי" (Restoring the American Dream), בפרק 8, אומר:
"שמירה על הכל במקום", מצביעה על כך שהמערכת הפוליטית נשמרת במקומה על ידי מלים טרורקרטיות (הדוגלות בשלטון ריכוזי) שאני כולל אותן במסגרת "שיח משעבד".
רינגר מתייחס באופן ספציפי למלים כגון "ארץ" ו"ממשלה", אולם לעולם לא מטיל ספק או מאתגר את המילה "חוק".
בספרו "הרגלים ששווים מיליון דולר" (Million Dollar Habits) טוען אותו רינגר:
"בחזרה לנושא המציאות: עלינו להמשיך ולהזכיר לעצמנו שאיננו פועלים בתנאי מעבדה אידיאליים המאוכלסים באנשים הגיוניים שמוחם רווי במחשבות הגיוניות. מי שמתעלם ממציאות זו עושה זאת על אחריותו האישית. חוקים מעשה-ידי-אדם הם מציאות, בין אם הגיוניים או מוסריים ובין אם לאו, ובלא כל קשר למידת האהדה שאתה או אני חשים כלפיהם.
לכן, בגבולות ההיגיון, ועד כמה שניתן, עלינו לנסות ולציית לאותם חוקים מעשה-ידי-אדם ולו משום העובדה שזה הדבר הנכון לעשותו מבחינה מעשית. קשה ביותר להגיע לדרגת הצלחה כלשהי מתוך תא של כלא".
כמעט צדקת, מר רינגר!
המציאות היא שרוב האנשים הוזים ותופשים כמה רעשים וקשקושים טרורקרטיים כ"חוקים מעשה-ידי-אדם". ועל אף זאת, עצתך היא הגיונית, משום שקיימים טרורקרטים עם רובים, שגם הם הוזים את אותן הזיות, ומתנהגים כאילו אותם "חוקים מעשה-ידי-אדם" הם אכן מציאות".
אולי קיימת סיבה פסיכולוגית לקיומה של סגידה כזו למושג "חוק".
ראשית, מבחינה היסטורית ומסורתית, מסוכן מאד להתנגד ל"חוק" ספציפי כלשהו מסוג זה. המתחזה שהתחפש ל"מלך" אמר - "מילתי היא חוק". כל מי שלא יציית לאותו "חוק" לכאורה, מסתכן בעריפת ראשו.
וכעת אנו מתקדמים עוד יותר - - ומעמיקים - - ורואים שעצם המחשבה לקרוא תיגר על המונח "חוק" היא לא תתואר על ידי רובם.
ואחזור שוב למה שאמר ג'ורג' אורוול:
"עצירת פשע משמעה היכולת לעצור לרגע, כאילו מתוך אינסטינקט, על סף מחשבה מסוכנת... עצירת פשע, בקצרה, היא טיפשות הגנתית."
מנקודת המבט של הטרורקרט, הפשע האולטימטיבי חייב להיות התנגדות לעצם המונח "חוק". המילה "חוק" עשויה להיות המילה המהפנטת ביותר בשפה האנגלית.
"שפה יוצרת פחדים המתיישבים בראשנו ומהפנטים אותנו."
-- רוברט אנטון וילסון, מבוא ל"עץ השקרים" (מאת כריסטופר ס. הייאט, דוקטור לפילוסופיה)
אני מהמר שבמובן מסוים, התודעה האנושית נשענת על מערכת מושגים בסיסית. אם נאתגר איזה מן המושגים הללו, זה ייראה כאילו כל התודעה של אותו אדם נמצאת תחת מתקפה או מאוימת. ואז מתרחש דיסוננס קוגניטיבי - והמוח נכבה - - ועובר למצב של "עצירת פשע".
לפני זמן מה ערכתי ניסוי עם חברה דוברת צרפתית שלמדה מה שמכונה "חוק". ביקשתי ממנה לחזור על המשפט "מושג ה"חוק" (לכאורה) הוא הזייה" בצרפתית (La notion de la loi (soi-disant) est une hal-loi-cination). היא התקשתה ביותר אפילו בהגיית המילים...
חזרתי על ניסוי זה מספר פעמים, עם אותן התוצאות.
באופן מעניין, ג'ונתן סוויפט (Jonathan Swift) לא נתקל בכל קושי לפקפק במושג "חוק".
הוא כתב ב"מסעות גוליבר" (Gulliver's Travels):
"היתה נקודה נוספת שגרמה לו למבוכה...
אני אמרתי שחלק מן הצוות שלנו עזב את ארצם משום שהיא הושחתה על ידי ה"חוק"...אולם הוא לא הבין כיצד זה יכול לקרות, שאותו "חוק", האמור לשמר את קיומו של "כל" אדם, יכול לגרום להרס של אדם כלשהו.
לכן, ביקש שאסביר לו עוד למה כוונתי ב"חוק", והמחילים אותו...משום שהוא חשב שהטבע וההיגיון הם מדריכים מספיקים עבור יצור חי בעל היגיון, כפי שאנו מתיימרים להיות, כדי להורות לנו מה עלינו לעשות, וממה להימנע...
אמרתי שהיתה חברה של בני אדם בקרבנו, שמגיל צעיר גודלו וחונכו להוכיח באמצעות כפל משמעות של מילים, שהלבן הוא שחור, והשחור הוא לבן, בהתאם לדרגת השכר ששולם להם. עבור החברה הזו, כל יתר האנשים הם עבדים."
סיבות נוספות לכך שאנשים עשויים להתקשות בהטלת ספק במושגים או מלים עשויות להיות:
רוב האנשים מעולם לא פקפקו אפילו באחת מן המלים שהם משתמשים בהן בדרך כלל.
בהתאם לעיקרון האינרציה, קל יותר להמשיך ולחשוב באופן בו חשבנו תמיד עד עתה. הטלת ספק בכמה מן המושגים הבסיסיים כרוכה בשינוי כיוון דרמטי - וחשיבה מאומצת ואנרגטית.
הטלת ספק בחלק כל שהוא מן המציאות הפיזית היא קלה יחסית, למשל - אני טוען שלשולחן יש ארבע רגליים. התבוננות פשוטה יכולה ליישב את הבעיה. אין צורך בתהליכי חשיבה מורכבים. מכל מקום, הטלת ספק בתקפות מושג או מילה, מחייבת שימוש במילה, ובאותה עת גם ערעור על תקפותה. אז אנו משתמשים בתחביר כגון "ה-"חוק" (לכאורה)" - - תחביר איזכור עצמי - - המצריך תהליך חשיבה מורכבת שרבים יתקשו בו. יתר על כן, המילה "חוק" היא הפשטה ברמה גבוהה. במקרה של "השולחן" יש יחסים פשוטים של אחד לאחד בין הסמל (המילה) והעצם שאותו היא מייצגת - האיזכור. היות ו"חוק" נמצא בתחום המציאות המילולית, נושא תקפותה של המילה אינו יכול להיפתר בהתבוננות פשוטה. בעוד אנו יכולים אמנם לראות את הדיו שבה כתובים לכאורה "ספרי החוק", הרי שלא ניתן למצוא יחס פשוט בין הסמל "חוק" ובין האיזכור(ים) שלו.
אם תדברו אל חבריכם באופן בו אני מדבר כדי לאתגר את מילות השיח המשעבד הפוליטיות הבסיסיות, הם ככל הנראה יחשבו שיצאתם מדעתכם. מה שאתם אומרים יהיה הזוי וחסר משמעות עבורם - - בדיוק כמו הפיסקה הקודמת! ולחץ חברתי נוטה לפעול כ"עצירת פשע" (crimestop) עוצמתית ביותר, המונעת ממכם לבטא מחשבות מסוכנות כגון "מה שנקרא בצורה שקרית "חוק"."
אין לנו תחביר נוח וקל לשימוש עבור הטלת ספק במלים או מושגים. אני חושד שאנשים רבים יתקשו לעבד הצהרות הנוגעות למציאות מילולית. עד כדי כך שכאשר אני מצהיר הצהרה כגון "הרעיון שמישהו הוא "מלך" הינו סוג של עבודת אלילים או הזיה" (הצהרה לגבי מציאות מילולית), הם "יתרגמו" (יעוותו) אותה, באופן כפייתי, למשהו כמו "הוא אומר שמלכים אינם קיימים" (הצהרה לגבי מציאות פיזית).
אולי מלים מסוימות - - כגון "חוק", "מדינה" ו"ממשלה" - - הן בעלות השפעה מהפנטת כה חזקה על האנשים, שאם ינסו לפקפק בהן או להטיל בהן ספק, התודעה שלהם "תכבה במספר דרגות" והם לא יוכלו לחשוב בצורה נכונה.
אוקיי, אז בואו נדמיין עולם שבו המושג "חוק" (במובן של "חוק" מתוצרת בני האדם) נעדר לחלוטין.
נניח שמגיל צעיר, ילדים בעולם כזה מחונכים על פי עקרונות כגון:
לפעולות יש השלכות.
לאנשים יש מוחות בהם הם יכולים להשתמש כדי לחשב ולחזות - - לפחות במידה מסוימת - - את תוצאות פעולותיהם.
ציות עלול להיות מסוכן משום שהוא נוטה לתפוס את מקומן של המחשבות (חישוב וחיזוי).
ככל שתחשבו יותר עבור עצמכם במקום לציית לאחרים, כך תלמדו יותר ותהפכו יעילים יותר.
ידע מקדם.
החוכמה של היום תהפוך לאמונה התפלה של מחר.
לכן, יש להטיל ספק ולחקור הכל.
כמה כוח יהיה לטרורקרטים בעולם כזה?
"עשה כרצונך זהו החוק כולו", אמר אליסטר קראולי (Aleister Crowley) (כנסיית השטן).
עבורי המשמעות היא שאנשים יעשו מה שהם רוצים לעשות, ולא חשוב מה יכתיב עבורם כל "חוק" לכאורה.
הרעיון שאם טרורקרטים "יקבעו את החוקים" זה יפתור בעיה כלשהי, הוא טפשי למדי.
אנשים עדיין יעשו מה שהם רוצים.
הם עשויים לשנות את התנהגותם בגלל ה"חוק" לכאורה, אולם לעתים קרובות תהיה נטייתם לעשות זאת בדרכים שונות מזו שהטרורקרט מצפה להן.
הרעיון שניתן "לשלוט" על בני אדם באמצעות "חוקים" הוא פגום מיסודו.
זאת משום שבני האדם הם ישויות הפועלות מבחירה, בעלות מוח המסוגל לחשיבה, קבלת החלטות, וייזום פעולות עצמאיות.
כמובן, בני אדם יכולים לוותר על יכולתם לחשוב, להחליט ולפעול מבחירה - - אם יקבלו את רעשי וצלצולי הטרורקרט כאילו היו "חוק" שהם חייבים לציית לו, למחות נגדו - - או לבטלו.
אם תתייחסו לרעשים ומלמולים אחרים כאל "החוק", אתם מציבים אדם זה כאדון מעליכם, ואת עצמכם כעבד מתחתיו.
אתם משעבדים את עצמכם.
למעשה אתם מבצעים סוג של התאבדות אינטלקטואלית ופסיכולוגית.
זוהי הסיבה שה רעיון, או המושג "חוק" הוא כל כך קטלני.
כפי שאמר וולטיר (Voltair), "אנשים שמאמינים באבסורד, יבצעו מעשי זוועה".
וג'רמי בנטהם (Jeremy Bentham) כתב, "מתוך מילה טפשית אחת, עלולות לצמוח אלפי חרבות". (Bentham's Theory of Fictions by C.K. Ogden.)
אז, כמה פשעים מבוצעים, וכמה אנשים נהרגים כתוצאה מהסכמה כללית למושג "חוק"?
(באומרי "פשע" אני מתכוון "פעולה מכוונת הפוגעת באחר או ברכושו".)
קודם לכן טענתי שרעיון ה"חוק" הוא הזייה מטמטמת ומחלישה.
היא מטמטמת משום שצורתה היא:
"אל תחשוב; רק תעשה כי זהו החוק!"
עבור רבים, "חוק" מהווה תחליף לחשיבה עצמאית.
"אני לא צריך לחשוב מה אני עושה, החוק אומר לי מה עלי לעשות!"
הרעיון "חוק" הוא מחליש משום שצורתו היא:
"אני לא יכול לעשות את זה כי זה מנוגד לחוק!".
"אתה חייב לעשות את זה כי זהו החוק!"
אוהבי חופש רבים מאמינים שאינם יכולים להיות חופשיים בגלל "כל החוקים שמגבילים את החופש שלהם".
רבים משקיעים זמן ומאמצים רבים ב"מלחמה לשינוי החוק", כאשר מאמציהם יכלו לשמש אותם טוב יותר לו נקטו באסטרטגיות שונות.
אנטוני סולומון (Antony Solomon) כתב את השיר הבא:
האויב שבפנים
למה אתם מפחדים מה"פרלמנט" שלו,
מן ה"ממשלה" העריצה שלו,
כאשר דברים אפלים יותר מזדחלים
אל תוך ראשכם; זוחלים, מתחפרים, נחבאים.
מלים גרועות בהרבה מ"חוק מדינת משטרה",
מושחתות בהרבה מכל "חקיקה",
מס גבוה פי כמה מ"מס מדורג" גובה את נשמתכם;
רוחות שיצרתם בעצמכם משעבדות את נפשכם.
שכן "שליט האנושות" הוא רק גרגר של חול
הוא קם, מכתיב, רודה, אולם חייב ליפול.
אף שאינו נראה, קשה להוציאו, רואים?
"הרוח במכונה" אומרת - "אתם לא חופשיים".
הפסיכו-פלזמה הפוצעת את תוככם,
מדוע היא רודפת את עומק מוחכם?
זה שנתתם לו מחסה משאיר אתכם נכים,
כמו גמד הוא מזהם ביתכם בנכלולים.
צא, צא דיבוק, והסתלק ממני!
אני החלטתי, היום, אני בלבד עודני
עומד חופשי בגוף ונפש
ללא כבלים, שדים ורפש.
ב"הקהל" (The Crowd), גוסטב לה-בון (Gustave le-Bon) כתב:
"ציביליזציה אינה אפשרית ללא מסורות, וקידמה אינה אפשרית ללא הריסת אותן מסורות...אף דוגמה לא יכולה להמחיש זאת טוב יותר מאשר כוחה של המסורת על מוחם של ההמונים.
האלילים המפוקפקים ביותר אינם מתגוררים במקדשים, והרודנים העריצים ביותר אינם שוהים בארמונות; את שניהם ניתן לנתץ ברגע.
אולם האדונים הבלתי נראים השולטים בעומק נשמתנו, הם בטוחים מכל ניסיון של מרד, ואת היבול הם קוצרים במלחמת התשה של מאות שנים...
הרגע המדויק בו אמונה נעלה יורדת לטמיון ניתן לזיהוי בקלות; זהו הרגע בו מתחילים להטיל ספק בערכה.
כל אמונה כללית שהיא קצת שונה מבדיה, יכולה לשרוד רק בתנאי שאינה עומדת למבחן...
העריצים האמיתיים שהאנושות ידעה מועדה היו תמיד זיכרונות המתים או האשליות שנחצבו מתוכם."
מושג ה"חוק" המחליש הוא אדון בלתי נראה בתוך פנימיותנו העמוקה ביותר, עריץ בדמות אשליה או הזייה שאנו עיצבנו בעצמנו.
"שפה יוצרת פחדים המתיישבים בראשנו ומהפנטים אותנו."
-- רוברט אנטון וילסון, מבוא ל"עץ השקרים" (מאת כריסטופר ס. הייאט, דוקטור לפילוסופיה).
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
המאמר המקורי מאת פרדריק מאן (1997).
תרגום ועריכה - יולי רמון, 10.09.2021