מסה מאת: פרדריק מאן
Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED
עורכי דין - מנפיקי ה"חוק".
"עורך הדין למד כיצד להחמיא לאדוניו במילה ולפנקו במעשה; אולם נשמתו היא קטנה וחוטאת...
מלכתחילה הוא פועל מתוך הונאה ונקמנות, והפך מגומד ומעוות.
וכך עבר מנעורים לבגרות, בלא שתיוותר בו כל יציבות..."
- - אפלטון, 321 לפנה"ס!
ג'ונתן סוויפט, ב"מסעות גוליבר", כתב על עורכי הדין:
"עוד ניתן לראות, כי חברה זו יש לה מבטא וניב מיוחדים משלה, ואף בן תמותה אחר אינו יכול להבינם, ובשפה זו נכתבים כל "החוקים" שלהם, שהם מקפידים להוסיף עליהם עוד ועוד כל העת; עד כדי כך שערפלו לחלוטין את עצם ההבדל בין אמת ובין שקר, בין טוב ובין רע...
ועל כך הגיב אדוני ואמר, שחבל ביותר שיצורים, אשר ניחנו ביכולות שכליות כה מדהימות, כמו אותם עורכי דין שתיארתי לפניו, לא זכו בעידוד להפוך למורי ידע וחוכמה עבור אחרים.
ועניתי לאדוני והבטחתי לו שבכל דבר ועניין שאינו נוגע למקצועם, הם הבורים ועמי הארצות הגדולים ביותר, אנשי השיח הגרועים ביותר, אויביהם המושבעים של הידע והלימוד, וכי הם מוכנים ומזומנים לחבל בהיגיון הכללי של האנושות בכל תחום, ובייחוד בזה הנוגע למקצועם".
שאלה:
מי הם המשתמשים היעילים ביותר בשיח המשעבד?
הטרורקרטים או עורכי הדין?
איזה אחוז מתוך הטרורקרטים הבכירים הם גם עורכי דין?
ולפיכך, מי הם האויבים הגדולים ביותר של החופש?
ג'רמי בנטהם, ב"תיאוריית בנטהם על הבידיון" (Bentham's Theory of Fictions) כתב:
"ראו אחת התחבולות של עורכי הדין.
הם מסרבים לספק לך צדק אלא אם תצטרף אליהם לתוך הבידיון שלהם; ואז יטענו - תראו כמה הכרחי הבידיון עבור הצדק!
אכן הכרחי; אולם הכרחי מדי; אולם כיצד הגיעו הדברים לידי כך, ומי גרם למצב?
באותה מידה יכול אבי המשפחה להורות כי ילדיו לעולם לא יקבלו את ארוחת הבוקר אלא אם חזרו, כל אחד ואחד, על מספר מסוים של שקרים, קללות, ושבועות שקר; ואז יטען, "ראו, ילדי היקרים, עד כמה יש צורך בשקרים, קללות ושבועות שקר לשם הזנת גופו של האדם!".
רבים מאיתנו מתייחסים לעורכי דין כאל אנשים "מיוחדים", עם משהו "נוסף" - הידע בנבכי ה"חוק" - אדוני המלים הטרורקרטיות, של מה צריך להיעשות ומה לא.
(למרבה המזל, אנשים רבים גם חושבים רעות על עורכי דין, ולמעשה המוניטין הכללי של עורכי הדין הוא מפוקפק למדי!)
לואיס קארול כתב ב"ציד הכרנש" (The hunting of the Snark) (תרגום לעברית של אבנר שץ):
"...הוא חלם על בית-דין אפלולי. הכרנש בפאה וגלימה ושנצים, הגן על חזיר שערק מן הדיר – על אפו משקפיו נוצצים
העדים הוכיחו, בלי שום פקפוק שהדיר עוד קודם ננטש: השופט כל העת ביאר את החוק בקול-רקע כבוש ומטושטש.
את אשמת החזיר הכרנש לא פירש: כשלוש שעות, בלי שביתה, הוא נאם – אבל איש לא ידע לנחש במה בדיוק הוא חטא.
כל מושבע כבר גיבש דעה משלו (זמן רב טרם הוקרא כתב-אשמה) וכולם דיברו יחד, ואיש מהם לא שמע את השאר במהומה.
"דע – " אמר השופט – "הו, אל תפטפט – " קרא הכרנש: "זו פסיקה שבטלה! ..."
יש להתייחס ל"מערכת החוק" בכללותה - - "קובעי החוקים", הלוביסטים, עורכי הדין, המשטרה, המפקחים והחוקרים, המוציאים לפועל והתובעים, השופטים, בתי הכלא, הסוהרים, קציני המבחן וכן הלאה... כולם כאחד תעשיית "חוק" גדולה ועצומה.
ומי הוא המרוויח העיקרי?
עורכי הדין.
מיהו המרוויח העיקרי מן הגידול בתעשיית "החוק"?
עורכי הדין.
מיהם האנשים בעלי השכר הגבוה ביותר בתעשיית "החוק"?
עורכי הדין.
מי הם האויבים הגדולים ביותר של החופש?
מהו המונח/מילה האחת שמהווה את הבסיס לכל תעשיית ה"חוקיות"?
"חוק!" - זיוף!
מלים כנשק בידי האויב
בספרו "המושחת מרים כוס לחיים" (Screwtape Proposes a Toast), ק.ס. לואיס (C. S. Lewis) מתאר איך שד ראוותני ביותר מסביר ל"מפתה" מתלמד כיצד לאסוף נשמות:
"דמוקרטיה היא המילה באמצעותה עליך להוליך אותם באף.
העבודה הטובה שהמומחים שלנו לבלשנות כבר עשו בהשחתת השפה האנושית, פוטרת אותי מן הצורך להזהירך, שאין להתיר להם לעולם להעניק למילה זו משמעות ברורה ומוגדרת. הם פשוט לא יעשו זאת.
לא יעלה בדעתם שדמוקרטיה היא פשוט שמה של שיטה פוליטית, אפילו שיטה של הצבעה, וכי רק קשר מרוחק מאד ורופף ביותר קושר בינה ובין מה שאתה מנסה למכור להם...
עליך להשתמש במילה אך ורק כלחש כשפים; אם תרצה - אך ורק הודות לכוחה המוכר והממכר...
תחת השפעת הלחש הזה, אלו הנחותים יותר מכל בחינה שהיא ובכל וצרה שהיא, יוכלו לעבוד באמונה שלמה ובהצלחה רבה יותר מאשר אי פעם, בהורדת האחרים לרמתם הנמוכה.
וזה עדיין לא הכל.
תחת אותה השפעה, אלו המתקרבים, או עשויים להתקרב, לאנושיות מלאה, נרתעים ממנה למעשה עקב החשש שינהגו בצורה "לא דמוקרטית"...
אני רוצה לקבע את שימת ליבך לעניין התנועה הכוללת והרחבה לעבר ערעור, ובסופו של דבר מחיקה, של כל מצוינות אנושית - - מוסרית, תרבותית, חברתית או שכלית.
והאין זה יפה לראות כיצד "דמוקרטיה" (במובן לחש הכשפים) עושה כעת את העבודה עבורנו...אותה עבודה שנעשתה פעם על ידי הדיקטטורה, באותן שיטות בדיוק?...
משום ש"דמוקרטיה", או "הרוח הדמוקרטית" (במובנה השטני) מובילה את הדרך לאומה ללא אנשים דגולים, אומה שמורכבת בעיקרה מעמי-ארצות, מלאה בביטחון עצמי מופרז המבוסס על טיפוח הבורות, ומהירה לרטון או לגחך באווילות לכל סימן קל של ביקורת.
וזה הוא מה שמאחל הגיהינום לכל עם דמוקרטי".
שימו לב שבמובן מסוים, המילה "דמוקרטיה" היא זו שעושה את העבודה, אם אפשר לומר. הטרורקרט רק צריך לחזור עליה מספיק פעמים, והשאר יקרה מאליו. זה כאילו שלמילה יש סוג מסוים של כוח מאגי, והתוצאות המבוקשות מתקבלות מעצם זה שהטרורקרט אמר אותה שוב ושוב.
השימוש במילה יכול להיות בעל השלכות אוטומטיות.
חזרו אחרי:
השימוש במילה יכול להיות בעל השלכות אוטומטיות.
מילותיו של הטרורקרט הן כלי נשק. יתר על כן, באופן כללי יכולים הטרורקרטים להשתמש במלים שלהם נגדכם, אולם אתם לא יכולים להשתמש במלים שלהם נגדם.
"אנחנו הממשל; אנחנו מייצגים את רצון העם; לנו יש מנדט מטעם העם - - אתה קיצוני רדיקלי; אתה אנוכי, חולם ליברטריאני חסר חמלה; אתה איום על ערכי האנושות."
זה שנותן את השם הוא זה המחזיק בכוח.
חזרו אחרי:
זה שנותן את השם הוא זה המחזיק בכוח.
"אל תקשיבו לטרורקרטים; הם רק רוצים לסמם אתכם בסיסמאות חסרות היגיון, לקחת את החופש שלכם על ידי הפרת זכויותיכם בכל מקום בו מתאפשר הדבר, ולרוקן את כיסיכם באמצעות המסים המופרזים והמשעבדים".
"לא לחינם הם נקראים "ממשלה"; הם עורכי דין המשתייכים לסינדיקט פשע טרורקרטי המפר את זכויותיכם, גנבים הגונבים את רכושכם באמצעות הונאות חילוט ועיקול, רוצחים המרעילים ושורפים נשים וילדים חסרי ישע בוואקו (מקסיקו) - - והם רוצים לאסוף את כל הנשקים הפרטיים מידיכם, כמו שעשה היטלר, כדי שהם יוכלו להרעיל ולהרוג כל אדם חף מפשע!"
"השאלה היא", אמר המפטי דמפטי,
"מי יהיה האדון - - זה הכל".
-- לואיס קארול, אליס בארץ המראות
מילת המוות "ממשל"
ב"שיקום החלום האמריקאי" רוברט רינגר מכיר בהשפעתו של סיי ליאון (Sy Leon), מחברו של "אף אחד מן האמורים לעיל" (None of the Above).
סיי ליאון תקף את המלים והמשפטים הגאוותניים והיומרניים בהם עושים הפוליטיקאים שימוש (אלו שאני מכנה בשם "שיח משעבד"):
"מנדט מן העם", "שלטון הרוב", "דמוקרטיה", "בגידה" (בגידה בפוליטיקאי), "רצח" (רצח פוליטי), "מס" (גניבה על ידי פוליטיקאי), "גיוס" (שיעבוד המבוצע על ידי פוליטיקאים), "מלחמה" (רצח מאורגן על ידי פוליטיקאים בקנה מידה מסיבי), "קונספירציה" (דיבור עם אחרים על הגנה עצמית מפני פוליטיקאים), "עדות שקר" (שקר לפולטיקאי), "טובת הציבור", "רווחת הציבור", "חובת הציבור", "אינטרס מדיני", "שירות הציבור", "משרת ציבור", "הפקעה" (גניבת רכוש על ידי פוליטיקאים), "מכרז חוקי", "זייפן" (לא פולטיקאי המדפיס שטרות כסף), "חברה", "מדיניות פנים", "מדיניות חוץ", "תחרות חנק", וכד'. סיי ליאון כותב על "התחבולנות המילולית של הפוליטיזציה" כ"אחת ההונאות הגרועות ביותר שבוצעה על המין האנושי..."
איין ראנד, בספרה "מעלת האנוכיות" (The Virtue of Selfishness), כתבה:
"לא מדובר על עניין סמנטי גרידא, ואף לא בבחירה שרירותית. המשמעות המוענקת בשימוש השגור למילה "אנוכיות" אינה רק שגויה: היא מייצגת "עסקת חבילה" אינטלקטואלית הרסנית (של אלמנטים סותרים והקשרים רגשיים), האחראית, יותר מכל גורם אחר, לעצירת ההתפתחות המוסרית של המין האנושי".
השימוש במילה אחת יכול לגרור השלכות מרחיקות לכת ונרחבות.
נניח שאקרא לך "אגואיסט" בפני קהל טיפוסי.
זה ככל הנראה יעורר רגשות בקהל, כגון גועל ושנאה.
זה יעורר גם הקשרים כגון:
"אכפת לו רק מעצמו", "הוא רודף בצע", "הוא מנצל אחרים בצורה בלתי הוגנת", וכד'. המילה "אנוכיות" מהווה עסקת חבילה הרסנית.
ואני טוען שרוב מילות השיח המשעבד (כגון "ממשלה", "מדינה", "חוקה", "חוק", "מלך", "נשיא", וכד') הן עסקאות-חבילה הורסות-אינטלקט והורסות מחשבה לא פחות - הנוטות לעורר משמעויות אוטומטיות ובעלות אופי היפנוטי, תמונות, הקשרים, רגשות, גישות מקובעות, ומעצורים היפנוטיים ומטמטמים - הפועלים לטובת הטרורקרטים והרסניים לקרבנותיהם.
סיי ליאון, ב"אף אחד מן האמורים לעיל", כתב:
"פוליטיקה היא הרדמה אינטלקטואלית.
היא מדלדלת את המוח, מרדימה אותו, ואף הורגת אותו לנצח.
זו אינה השפעת לוואי - זוהי תוצאה מחושבת השומרת על הפוליטיקאים בעסק..."
התוצאה נוצרת באמצעות שימוש מכוון ומתוכנן במילים מסוימות.
"לשמור הכל במקום" (Keeping It All In Place) היא כותרתו של רוברט רינגר לפרק 8 בספרו "משקמים את החלום האמריקאי". רוב הפרק מוקדש לארסנל (אוסף כלי נשק) - מה שאני מכנה שיח משעבד פוליטי - של מלים שהטרורקרט משתמש בהן כדי לשמור על כוחו ולהחזיק את קרבנותיו במצב של כניעה.
רוברט רינגר בוחן מונחים כגון:
"ממשלה", "חברה", "ארץ", "מיסוי", "גיוס", "פרצה", "מציאה", "אינפלציה", "פטריוטי", "חובה", "משפט צדק", "הוגן", "הגון", "חובה", "מוסריות ציבורית", "טובת הציבור", "אינטרס ציבורי", "טובת החברה", "חוב לחברה", וכד'. כל אחד מן המונחים הללו, עד כמה שהוא מקובל כתקף, מוסיף לכוחם של הטרורקרטים ומפחית מכוחם של הקרבנות ומן החופש שלהם.
כעת, בואו נמקד את שימת לבנו במילה אחת: "ממשלה".
סיי ליאון, ב"אף אחד מן האמורים לעיל", כתב גם:
...אנשים אקטיביים מבחינה אינטלקטואלית אינם חושבים בצורה שגרתית; הם בוחנים דרכים חדשות, אפשרויות חדשות; ביניהן רבות שלא נוסו מעולם קודם לכן.
אולם סוג זה של חקירה הוא מכת מוות עבור הפוליטיקאים...שקילת אלטרנטיבות; הרצון לאתגר ולחקור - אלו הם בדיוק מהות החופש".
הסופר קורט וונגוט טבע את המילה "גראנפאלון" כדי לתאר מושגים אבסטרקטיים כגון "אומה", "מדינה", "ארץ", "ממשלה", "חברה", "IBM", וכד'. הוא כתב: "כדי לגלות את מהות הגראנפאלון, פשוט נקבו חור גדול בבלון צעצוע."
בספרו "מכונת הכסף הסודית המופלאה" (The Incredible Secret Money Machine) מסביר דון לנקסטר (Don Lancaster):
"גראנפאלון הוא כל בדיה ביורוקרטית נפוחה שמקורה בדימיון האנושי. למשל, אין באמת דבר כזה "פד" או "תאגיד בלופינצר הכללי". יש קבוצת אנשים שם בחוץ, המתייחסים זה לזה, וכמה מבנים, וכמה ניירות. למעשה, יש המון, המון ניירות.
האנשים יושבים בתוך המבנים, ומעבירים ניירות הלוך ושוב מאחד לשני וגובים ממך כסף בשביל לעשות זאת. כל האנשים הללו, המבנים, והניירות - הם מוחשיים.
אולם בשום מקום לא ניתן להצביע על מושג נרחב יותר כגון "ממשלה" או "תאגיד" ולומר - "הנה, זה מה שזה, חברים!" ה"הם" הגדול והעצום הזה נמצא כל כולו במוח שלכם בלבד."
גראנפאלון הוא קיבוץ כל המרכיבים השונים אל תוך אוסף אבסטרקטי, ואז ניתן לדבר על האוסף הזה כעל ישות בודדת אחת, המסוגלת לבצע פעולות.
תופעה זו מובילה אנשים לומר דברים כמו "הממשלה מנהלת את המדינה".
אני מקווה שהבנתם כעת כמה אבסורדי הוא המשפט הזה, המהווה "שיח משעבד".
חשבו על האפשרות, שהיות ואנשים מתייחסים בדרך כלל למילה/מושג כאל תקף ונתון, הם חושבים, מתקשרים ומתנהגים בדרכים שתוצאתן היא למעלה ממאה מיליון אנשים שנטבחו - וזהו מספר הכולל רק את אלו של המאה העשרים.
משום ששטיפת המוח הפוליטית גורמת ל"אזרחים" להאמין שהם חייבים "להילחם עבור ארצם".
כאשר הטכנוקרטים אומרים "לכו להרוג את האויב הרשע", "האזרחים הנאמנים" לוקחים את הנשק ויוצאים לטבוח זה בזה.
האם דבר כזה היה קורה בהיקף נרחב כל כך בהיעדר שיח משעבד?
חשבו על האפשרות שבאותה דרך בה נשענת כל התעשייה "המשפטית", בעיקרון, על המושג/מילה "חוק", כך גם כל המערכת הפוליטית המשעבדת, נשענת בעיקרון על המילה/מושג "ממשלה".
כדי להתחיל לראות מדוע זה קורה, דמיינו עולם שבו קיימים כמה "טרורקרטים עתידיים" ואוכלוסייה של יחידים מוארים, שאינם מבינים את המילה "ממשלה" או חושבים שהיא בדיחה גרועה.
(לשם ניסוי מחשבתי זה, תוכלו להניח שלא קיימת מילה מקבילה אצל הטרורקרטים העתידיים.)
אז הטרורקרט העתידי אומר, "אני מייצג את "הממשלה שלכם" ואני רוצה שתשלמו לי "מסים" כדי שאוכל להגן על רכושכם ובטיחותכם. אני גם רוצה שתצטרפו אל "הצבא שלנו" כדי שנלך ונירה "באויב שלכם" ב"ארץ" השכנה."
עד כמה היה מצליח בכך הטרורקרט העתידי?
עליכם להבין, שברגע שהמילה/מושג הבסיסי "ממשלה" מקובל, כל יתר מילות/מושגי השיח המשעבד יצעדו אחריו בטור עורפי. אם קיבלתם את מושג ה"ממשלה", אתם מקבלים גם את זה שהטרורקרטים הקוראים לעצמם "ממשלה" הם בעלי סמכות "לקבוע חוקים", להכריח ילדים ללכת ל"בית ספר" כדי לקבל שטיפת מוח פוליטית, להכריח אנשים לשלם "מסים", להכריח אנשים להתגייס "לצבא" כדי להרוג אנשים אחרים וכן הלאה... - מה שאיין ראנד מכנה "עסקת חבילה הרסנית".
על ידי קבלת המילה/מושג הבסיסי "ממשלה", אתם מציבים את הטרורקרטים, המכנים עצמם "ממשלה" כנעלים (בעלי כוח רב יותר) ואת עצמכם כנחותים (בעלי כוח מועט יותר). אם תפעלו מתוך זווית ראיה זו, הדבר שתהיה לכם נטייה לעשות כדי לקדם את החופש שלכם, הוא להתחנן בפני הטרורקרטים "לשנות את החוק" כדי שתוכלו ליהנות מקצת יותר חופש. אתם מציבים אותם בעמדת הכוח ואת עצמכם בעמדת החולשה. אתם גם פועלים באופן שבו, לטווח הארוך, אוכף ומשמר את יחסי האדון-עבד שבין הטרורקרטים ובין קרבנותיהם הנרכשים.
(הערה: כתחליף או כאלתור זמני, מתקיימים מצבים בהם לא רק נכון, אלא גם חיוני, שפעילי חופש יעצרו את הטרורקרטים מ"העברת חוקים חדשים" או אכיפתם - באמצעות דעת קהל או זעקה "לשינוי או משיכת חוק". אף שטקטיקות מסוג זה נוטות לחזק את אשליית "הממשלה המחוקקת חוקים" שבבסיסן, התועלת שלהן לטווח קצר עשויה להיות גדולה מן הנזקים לטווח הארוך.)
כעת, שקלו את האפשרות שהמונח "האח הגדול" שטבע ג'ורג' אורוול, הוא מילה נרדפת ל"ממשלה".
ב"1984" כתב ג'ורג' אורוול (George Orwell):
"מה שהשפיע עליו יותר מכל עם תחושת סיוט, היה שמעולם לא הבין בצורה ברורה מדוע בוצעה כל ההתחזות העצומה הזו...הוא...הביט בתמונת "האח הגדול"... העיניים המהפנטות הביטו אל תוך עיניו שלו.
זה היה כאילו כוח עצום לוחץ עליך כלפי מטה - משהו שחודר אל תוך הגולגולת, חופר במוחך, מבהיל אותך החוצה מתוך אמונותיך, כמעט משכנע אותך להכחיש את קיומם של חושיך...לא רק תקפות הניסיון שרכשת, אלא עצם קיומה של מציאות חיצונית, הוכחשו על ידי הפילוסופיה שלהם. כפירת הכפירות היתה השימוש בשכל הישר...
המפלגה אמרה לך לדחות את הראיות שסיפקו לך עיניך ואזנייך. זו היתה הפקודה הסופית והמהותית ביותר שלהם... כעת יש להגן על המובן מאליו, הטיפשי והאמיתי... שאבנים הן קשות, שהמים הם רטובים..."
"או'ברייאן הותיר זאת ללא מענה. 'השאלה הבאה', הוא אמר.
'האם האח הגדול קיים?'
'כמובן שהוא קיים. המפלגה קיימת.
האח הגדול הוא התגלמות גופנית של המפלגה.'
'האם הוא קיים באותו אופן בו אני קיים?'
'אתה לא קיים', אמר או'ברייאן...
'האם האח הגדול ימות אי פעם?'
'כמובן שלא. איך יוכל למות? השאלה הבאה'."
["האח הגדול" הוא כל-נצחי ואתם כלום-חסר משמעות!]
במציאות, יש בני אדם פרטיים, חלק מהם עם רובים, שנחשבים באופן כללי (האם הן על ידי הטרורקרטים-האדונים שטופי המוח, והן על ידי קורבנותיהם-העבדים שטופי המוח?) כאלו המרכיבים את "הממשלה" / "האח הגדול".
במציאות יש גם בניינים, הרבה פיסות נייר, מחשבים, ציוד אחר, רכבים וכד'.
האם באפשרותכם לבצע אבחנה בין מה שאתם רואים בפועל, ובין מה שהוא הנחה, תוספת (כפי שתוארה על ידי ויליאם ג'יימס), השלכה, הזיה ("לראות" מה שלא באמת נמצא שם)?
איין ראנד (Ayn Rand), בספרה "מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית" (Introduction To Objectivist Epistemology), כתבה:
"למידה מהווה הבנת משמעויות, דהיינו - הבנת ההתייחסות (רפרנט) של המילים, סוגי הדברים הקיימים שאליהם מתייחסות המילים במציאות."
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
המאמר המקורי מאת פרדריק מאן (1997).
תרגום ועריכה - יולי רמון, 02.10.2021