מכון טביסטוק ליחסי-אנוש: עיצוב הידרדרותה המוסרית, הרוחנית, התרבותית, הפוליטית והכלכלית של ארה"ב.
מאת ג'והן קולמן
פרק 18 - ווילסון גורר את ארה"ב למלה"ע I הודות לתעמולה
טכניקות התעמולה המסיבית בעת המודרנית, שהפכו לחלק מוכר בייחוד בקרב הממשלות האמריקאית והבריטית, החלו עם מלה"ע I (בין השנים 1914-1918).
מתחילתה של המלחמה, התועמלנים, הן הגרמנים והן הבריטים, עבדו קשה כדי לזכות באהדתה של ארה"ב ובתמיכתה.
התועמלנים הגרמניים הפנו את מאמציהם לעבר אמריקאים רבים ממוצא גרמני, ולאלו ממוצא אירי, שהיו עוינים, באורח מסורתי, לבריטניה, שחיה ונשמה באמריקה.
התעמולה היתה גולמית למדי במונחים של היום, אולם מה שהחסירה בעידון, השלימה בהיקפה העצום של התפוקה מבית וולינגטון.
מהר מאד, על-כל-פנים, גרמניה נותקה למעשה מגישתה הישירה לארה"ב.
לאחר-מכן נותרה התעמולה הבריטית כמעט בלא כל תחרות בארה"ב ונוהלה בצורה כשרונית יותר מאשר זו של הגרמנים, שלא זכו ליהנות מבני-דמותם של בית וולינגטון, ברניס או ליפמן.
מרגע שהתערב במלחמה, וודרו ווילסון ארגן את ה"וועדה למידע פומבי", סוכנות תעמולה רשמית, כדי להניע את דעת-הקהל האמריקאי.
ועדה זו הוכחה כהצלחה כבירה, בייחוד במכירת אג"ח ליברטי. ואין פלא.
תוכניתה נכתבה עבור הבית-הלבן על ידי טביסטוק ונוהלה ברובה המכריע מלונדון.
ניצול ארבע עשרה הנקודות של הנשיא וודרו וילסון על ידי בעלות הברית, שנראה כמבטיח שלום צודק הן למנצחים והן למפסידים, תרם רבות לגיבוש אופוזיציה בתוך הכוחות המרכזיים שצידדו בהמשך המלחמה.
פירטנו כאן כבר את השקרים והעיוותים בהם עשתה ועידת ברייס שימוש, ושנותרו כדוגמאות המטרידות ביותר לשקרים הבוטים שהועברו בהצלחה כאמת.
חלקם של האמריקאים בבית וולינגטון, מרכז התעמולה הראשון בעולם באותה תקופה, יוסבר אף הוא בהמשך.
היבטי התעמולה של מלה"ע II היו זהים לאלו של מלה"ע I, למעט העובדה שבמלה"ע II, שאף בה פצחה בריטניה במימון הבנקאים הבינלאומיים, היתה גדולה הרבה יותר בהיקפה.
הרדיו מילא תפקיד נכבד, עם "שידורי החדשות" היוצרים תמיד מארג כבד של תערובת בין עובדות ובדייה.
פעילויות התעמולה מעבר לים היו אינטנסיביות אף יותר.
מכון טביסטוק הצליח ליישם את כל השיעורים רבי-הערך שלמד במהלך שנות מלה"ע 1914-1919, ועשה שימוש בניסיונו במגוון דרכים חדשות, בארצות הישנות ובארצות חדשות.
הן גרמניה והן בריטניה ניסו שוב להטות את דעת-הקהל באמריקה.
התועמלנים הגרמניים שיחקו על הרגש האנטי-בריטי, והציגו את המלחמה כמאבק נגד הקומוניזם, כשהם מציירים את גרמניה כגיבור בלתי מנוצח בגל חדש של אנטי-קומוניזם.
הסוכנים הגרמניים אף העניקו תמיכתם לתנועות בארה"ב שתמכו ב"בידודיזם", תגית תיאורית שהוצמדה לכל האמריקאים שהתנגדו למלחמה עם גרמניה.
מאמצי התעמולה הגרמנית לא היוו כל יריב שווה-ערך מול מומחיותו של בית וולינגטון וטביסטוק, או מול משאביהם של הבריטים (שהסתייעו בסתר בסכומים עצומים ממינהל רוזוולט) והוכחו שוב כבלתי-יעילים.
המתקפה על פרל-הארבור, שתוכננה בזהירות, היתה ידועה היטב לרוזוולט, סטימסון ונוקס חודשים רבים לפני התקיפה בפועל.
דצמבר 1941 נשלח משמים אל רוזוולט, שניסה נואשות לדחוף את ארה"ב אל תוך המלחמה לצידה של בריטניה, ובייחוד לאחר המתקפה היפנית על פרל-הארבור; העם האמריקאי שוכנע על-ידי התעמולה והשקרים הישירים שהציגו את גרמניה כתוקפת.
האזהרות הקודרות של לינדברג, הטייס הנודע, ושל מספר סנטורים נוספים מתנגדי-מלחמה, שאין לתת אמון ברוזוולט, ושלארה"ב אין כל אינטרס, כמו במלה"ע I, לכרוך עצמה במלחמה מול גרמניה, אבדו בין קולותיה הרמים של התעמולה.
כמו כן, "המצב היזום" בפרל-הארבור שינה את דעת-הקהל, כפי שרוזוולט ידע היטב שיקרה.
מאמצי התעמולה המשותפים שזרמו מטביסטוק כוונו לעבר הפרדה בין עמי מדינות-הציר ובין ממשלותיהן, שהוצגו כאחראיות הבלעדיות למלחמה.
שידורי-הרדיו ועלוני-המידע שהושלכו מתוך מטוסים, נשאו את התעמולה אל עבר האויב.
סוכנויות התעמולה הרשמיות של ארה"ב שפעלו במהלך מלה"ע II היו המשרד למידע מלחמה (OWI), שהופקד על הפצת ה"מידע" מטביסטוק בבית ובחוץ, והמשרד לשירות אסטרטגי (OSS), קודמו של ה-CIA ויציר כפיו של טביסטוק, שהופקד על ניהול הלוחמה הפסיכולוגית נגד האויב.
במפקדה העליונה של זירת הפעילות האירופית, OWI ו-OSS היו מתואמות עם פעילות הצבא דרך מחלקת הלוחמה הפסיכולוגית בהנהלת מדעני החברה של מכון טביסטוק.
בתקופת המלחמה הקרה - ניגוד עניינים מאופיין בין ארה"ב והאיחוד הסובייטי לאחר מלה"ע II - התעמולה הוסיפה להיות מכשיר מהותי במדיניות הארצית.
הן הפלגים הדמוקרטיים והן אלו הקומוניסטים של המדינות ניסו, באמצעות קמפיינים מתוזמרים, לזכות באהדת הציבור של אוכלוסיות בלתי-מחויבות לדבר, וכך להשיג את מטרותיהם בלא שיידרשו למאבק מזוין כדי להשיג את מטרתם.
כל היבט של החיים והמדיניות הארצית נוצל למטרות התעמולה.
המלחמה הקרה התאפיינה על-ידי שימוש בעריקים, משפטים והודאות, כולם למטרות תעמולה.
במלחמת תעמולה זו נראו תחילה המדינות הקומוניסטיות כבעלות יתרון מיוחד.
היות וממשלותיהם שלטו בכל התקשורת, הם יכלו, במידה רבה, לנתק את אוכלוסייתם מן התעמולה המערבית.
בו-זמנית, ממשלות אלו, שהיו ריכוזיות ביותר, יכלו לתכנן קמפיינים מוקפדים של תעמולה, ולשנע משאבים לביצוע תכניותיהם.
הם גם יכלו לסמוך על סיוע מן המפלגות הקומוניסטיות ואוהדים נוספים במדינות אחרות.
מדינות דמוקרטיות, מאידך, לא יכלו למנוע מאזרחיהן להיות חשופים לתעמולה הקומוניסטית ואף לא לשנע את כל משאביהם לצורך התמודדות עמה.
יתרון בולט זה של הממשלות הקומוניסטיות, נשחק במהלך שנות ה-80, עם התפתחותן של טכנולוגיות התקשורת.
חוסר-היכולת לשלוט בהתפשטות המידע היה גורם מכריע בפירוקם של משטרים קומוניסטיים רבים במזרח אירופה לקראת סופו של עשור זה.
משרד המידע של ארה"ב (USIA) שהוקם ב-1953 לשם ניהול פעילויות תעמולה ותרבות מעבר-לים, הפעיל את "קול אמריקה" - רשת תחנות רדיו ששידרה חדשות ומידע לגבי ארה"ב ביותר מ-40 שפות, אל כל חלקי העולם.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
הספר המקורי מאת ג'והן קולמן.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 14.09.2023