מכון טביסטוק ליחסי-אנוש: עיצוב הידרדרותה המוסרית, הרוחנית, התרבותית, הפוליטית והכלכלית של ארה"ב.
מאת ג'והן קולמן
פרק 21 - אנדרטת הלוחם ובתי-הקברות של מלה"ע I
עלותה של מלחמת בוש בעיקר היתה בסביבות 420 מיליארד דולר באמצע 2005, ומשפחת בוש רוצה עוד כסף לעסקה חסרת-המזל שלה.
ובהכירו את העם האמריקאי ונציגיו חסרי-היכולת, חסרי-האונים וחסרי-התועלת בתחום החקיקה, בוש יקבל את מה שהוא רוצה.
מספריהן של עלויות מלה"ע I בדולרים אינם אומרים דבר לגבי הכאב והסבל שהושת על אמריקה בידי ווילסון העבריין.
אני משלב כאן מאמר מן הזמן האחרון, המספק מגע אישי חריף לאבדן-החיים הנוראי באותה מלחמה מסויטת.
"לפני שבועות מספר ביקרתי עם משפחתי במוזיאון ההנצחה ללוחם, בלב העיר סנט-לואיס.
זהו בניין עצום ומרשים ביותר, שהוקדש ב-1936 על-ידי הנשיא רוזוולט כאנדרטה ל-1075 אנשי סנט-לואיס שמתו במלה"ע I.
האנדרטה יפה עד כאב, הכל פסיפס ושיש, עם מרצפות טרצו ופסלי אבן-בדפורד.
היא נשלטת על ידי מצבה מאבן גרניט שחורה רחבה במרכזה, עליה חרוטים שמותיהם של מאות אנשים מתים, בקפדנות רבה - שורה אחר שורה."
"ביום שבו ביקרנו במקום המדהים אך רדוף-הרוחות הזה, הוא נראה ריק לחלוטין.
ואף שהיה ריק ממבקרים, הוא היה מלא ברוחות וקולות ושמות של הנערים החיוורים, פרועי-השיער, במדיהם המגוהצים למשעי, שצעדו מסנט-לואיס לפני 86 שנים לעבר מלחמה מהוללת רחוקה כל-כך, בארץ זרה, נערים שמעולם לא שבו לביתם.
החריפות שבכך התחדדה עוד לאור העובדה שאנו חיים מדי יום ביומו עם השלכותיו של עימות עכשווי, המלחמה הברברית והמדממת בעירק. אנו קוראים מדי יום על נערים שלעולם לא ישובו הביתה."
"מה שהבחנתי בו יותר מכל בפוסעי מסביב לאנדרטה וברחבי המוזיאון, כשאני אוחז בזרועותיי את בתי שזה עתה נולדה, היה העובדה שהיא נראתה כמו אנדרטאות כה רבות בהן ביקרתי בארץ מולדתי, סקוטלנד.
היא אף נראתה כמו אלו שביקרתי בהן בצרפת, באנגליה, ובקנדה וניו-זילנד, והיא נראתה גם ממש כמו האנדרטאות כמעט בכל ארץ אחרת שנפגעה מן הטבח של מלה"ע I".
"כמעט בכל ארץ שנפגעה ממרחץ הדמים של מלה"ע I, שכונתה "המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות", אנשים נחפזו להצטרף לצבא וצעדו אל-עבר המלחמה בהתרגשות רבה.
הם האמינו שהיא תהיה קצרה, חדה ומוצלחת, ושהם נלחמים למעט מטרות טובות ומכבדות עבור המנצחים.
הם האמינו שהם בונים עולם טוב יותר."
"הם טעו!
בכל יום ויום מתו בממוצע 5,500 איש, במשך ארבע וחצי השנים של מלה"ע I. זה בערך 4 איש מדי דקה, כל דקה, במשך ארבע וחצי שנים, עד שנהרגו 10 מיליון איש.
מלה"ע I עשתה הרבה יותר מרק להרוס חיים; היא הרסה את האמון בקידמה, בשגשוג ובהיגיון של בני-האנוש המתורבתים שאיפיינו את המאה ה-19. המלחמה הרסה חלק ניכר מן הדור הבא, שיכול היה להניב את המנהיגות הבאה של אירופה ..."
"ובבוקר זה, כשאני יושב ומחזיק את בתי התינוקת, אני קורא דיווחים יומיים על התגברות האלימות בעירק, כשגברים בריטיים, עירקים ואמריקאים מוסיפים למות, חיילי סנט-לואיס - אנדרטה למלחמה שמעולםלא היו אמורים ללחום אותה - רודפים אותי, ורוחם רודפת את האנדרטה. זה היה האסון הנורא מכל האסונות, המלחמה שמעולם לא אמורה היתה להתרחש - רודפת אותי".
"המוחות הניאו-שמרניים" במינהל ארה"ב יעשו בחוכמה אם יבקרו במקומות כמו זה, ויחשבו בצורה מעמיקה ולאורך-זמן על השיעורים שניתן ללמוד מהם, לפני שהם מפליגים למלחמה במזה"ת, שכבר הרגה מספר בלתי ידוע של אנשים ולבטח תהרוג עוד רבים, במישרין או בעקיפין."
(נכתב ע"י פרופ' ד"ר ג'יימס לאכלן מק'ליאוד, מרצה מן המניין להיסטוריה, אוניברסיטת אבאנסביל, אינדיאנה).
חוויותיי זהות לאלו של פרופ' מק'ליאוד.
ביקרתי בשדות הקרב של ורדון ופאשנדייל, שם התרחש רובו של הטבח עליו הוא מספר בכישרון כה רב.
ניסיתי לדמיין 10 מיליון חיילים מתים כה צעירים, האימה, הזוועה והכאב שהם חוו, והצער שאין לו נחמה אצל כל אלו שנשארו מאחור.
בעומדי באור אחר-צהרים מתפוגג באחד מבתי-הקברות הצבאיים בצרפת, בעודי מעלה בעיני-רוחי את אלפי הצלבים הלבנים הקבועים בסדר מופתי בכל בתי הקברות הצבאיים, עלה בי כעס, ולאחר מכן כאב, כה גדול עד שיכולתי לשמוע את זעקות וצעקות הייסורים של המתים קוראים לעשיית-צדק, כל אותם שנקטפו באכזריות בדמי-ימיהם, ויכולתי לראות את פניהם משתקפים בעננים שמעלי.
זו היתה חוויה מיסטית שלעולם לא אשכח, משהו בדומה לחוויה של הקצין הבריטי שביקר בשדות-הקרב הללו ב-1919:
"אתמול ביקרתי בשדות-הקרב של השנים האחרונות.
המקום היה כמעט בלתי-ניתן לזיהוי.
במקום שטחי-פרא זרועים במכתשי פגזים, הפך האזור לגן של פרחי-בר ומדשאות גבוהות קומה.
הראוי מכל לציון היה הופעתם של אלפי פרפרים לבנים שריחפו מסביב.
כמו רוחות החיילים המתים שבאו לרדוף את המקום בו נפלו כה רבים.
היה מוזר לראות זאת.
והשקט!
הכל היה שקט כל-כך, שיכולת כמעט לשמוע את משק-כנפי הפרפרים הללו.
(מתוך מסמכי מוזיאון-המלחמה הבריטי בלונדון).
רגשות הזעם הנורא שבי מילאו אותי בנחישות למצוא כל שביכולתי לגבי המלחמה הנוראה הזו שהחלה במסע תעמולה מסיבי, מפגעי העולם המודרני.
זו היתה סיבה מכרעת נוספת לכתיבת ספר זה, וחשיפת הרשע של טביסטוק.
סר רוג'ר קייסמן חשב שיש לתלות את לורד ברייס בגין בגידה, ואני חושב שווילסון צריך היה לסבול גורל דומה, כדי לעצור את רוזוולט וצ'רצ'יל מהטבעת העולם לתוך סבב נוסף של בית-מטבחיים.
התעמולה שלטה והעולם המערבי המתורבת אבד.
העולם שהיכרנו, העולם שהוקם על ידי התרבות המערבית, נעלם.
תחזיותיו העגומות של שפנגלר התבררו כנכונות.
במקום העולם המתורבת המערבי שלנו, נראה בקרוב את המבנה המבעית של הממשלה החד-עולמית מבית היוצר הקומוניסטי-סוציאלי, מגיח מתוך חשכת-הלילה הארוך והאפל המצפה לנו.
שלא יהיה ספק בלבכם - מלה"ע I נגרמה על ידי בריטניה ובעלת-בריתה ארה"ב, בסיועו של בית וולינגטון.
המלחמה לא יכולה היתה להתרחש בלא כוחות הרשע של בית וולינגטון.
שמו של הלורד גריי, הארכיטקט הראשי שלה, ייזכר לדיראון-עולם כפוליטיקאי בוגד ושקרן.
אין הסכמה לגבי הסיבה לכך שבריטניה פתחה במלה"ע I.
אולם ב-1916 הביס הצבא הגרמני את הצבאות של צרפת ואנגליה באופן מכריע.
וילסון היה תחת לחץ מסיבי ביותר לשלח את החילות האמריקאים לעבר אירופה, ולכן השיק בית וולינגטון את תעמולת המלחמה סוחפת-הכל שלו כנגד העם האמריקאי, אף שזו נותרה למעשה חסרת-השפעה, עד צאתו לאור של דוח ברייס.
כדי להבין מה מתרחש בעירק, עלינו להבין תחילה באופן מלא את היקף התעמולה האיומה שהופעלה נגד הבריטים והאמריקאים ב-1913 וב-1940.
זה היה אחד הפרקים האפלים והעכורים ביותר בהיסטוריה, כשווילסון פולט מפיו שקרים כגון "מלחמה צודקת" ו"מלחמה שתביא קץ לכל המלחמות", מלחמה "שתהפוך את העולם לבטוח יותר עבור הדמוקרטיה".
מהותה של המלחמה היתה להפוך את המסחר בטוח יותר עבור הבריטים במיוחד, ועבור צרפת, שהתעשייה הגרמנית איימה על חוסנם הכלכלי.
אולם כל אלו היו מלים שנועדו לטשטש את הכוונה האמיתית והן חסרות-כל-חשיבות בהקשר זה - בדיוק מה שהייתם מצפים שייצא מפיו של פוליטיקאי.
מסוג פתפותי-ההבל שניתן למצוא בעמודי הרכילות של העיתונים.
דיבוריו של וילסון על "להפוך את העולם בטוח עבור הדמוקרטיה" לא היו אלא בועות אוויר צבעוניות. הוא הציע לצאת למלחמה לצידה של אנגליה, שבדיוק באותו זמן היתה עסוקה בלהבטיח שתחומי האימפריה שלה נותרים חפים מכל דמוקרטיה של העם.
האנגלים בדיוק חיסלו בברוטליות את הבורים בדרום-אפריקה, במלחמה אכזרית שנמשכה 3 שנים. לו רצה וילסון להפוך את העולם "בטוח עבור הדמוקרטיה", היה עליו לצאת למלחמה לצידה של גרמניה כנגד אנגליה, התוקפת ומציתת המלחמה.
במקום להפוך את "העולם בטוח עבור הדמוקרטיה", היא הפכה לאסון הגדול ביותר שנחת על ראשן של האומות המתורבתות, כשנשבו בסיסמאות השקרנים המושחתים וחסרי-המוסר, ונגררו למלחמה שכונתה, בהתאמה מלאה - "המלחמה הגדולה".
"גדולה", על-כל-פנים, היא היתה רק במישכה והיקפה.
לעולם לא נבין כיצד הפכה ארה"ב ל"כוח הגדול היחיד", אלא אם נסכים להודות - בתוכנו פנימה - בפשעיו של וילסון ובפשעי המוסד הבריטי מלפני 100 שנים.
ארצות הברית סיבכה עצמה שוב ושוב בענייניהן של אומות ריבוניות אחרות, על אף אזהרתו הנואשת של ג'ורג' וושינגטון. האירוע הראשון היה התערבותנו במלה"ע I ובליגת האומות הכושלת.
וילסון ניצל באופן מלא את שירותי התעמולן הראשי של בית וולינגטון, תוך שהוא משתמש באמרות-השפר שלו כבחרב, והודיע לסנאט הסרבני, שאם לא יאשרר את ליגת האומות "זה ישבור את ליבו של העולם".
על כישלונו יש להודות לסנטור קאבוט לודג', ומספר סנטורים אמריקאים נוספים, אשר לאחר שיקול-דעת מפוקח ובחינת החוקה האמריקאית, סירבו לאשרר את אמנת ליגת האומות, משום שגילו שהיא מנסה לחסל את ריבונותה של ארה"ב.
תוך שימוש וניצול לרעה של חיבתו לתעמולה, וילסון ניסה לנחול הצלחה כשהצהיר על קמפיין בחירתו מחדש כעל "משאל עם גדול וחגיגי לקבלת האמנה", אולם מכיוון שלורד ברייס לא היה שם כדי לגבות את הכרזותיו, הוא הפסיד בבחירות וטואטא הצידה.
לרוע-המזל, לא לקח למכבש התעמולה זמן-רב לביים את חזרתה של ליגת-האומות, בגרסתה המחודשת והמתודלקת - "האומות המאוחדות" (או"ם).
טרומן (לא הכובען הפשוט ממיזורי, אלא הבונה החופשי בדרגה 33) בגד בעם האמריקאי בכך שאיפשר למגדל-העולם-האחד הזה להחדיר רגל אל תוך ארה"ב, ולשם כך עשה שימוש בתעמולה שהותיר אחריו וילסון, כדי לשכנע אנשי מפתח בסנאט להצביע עבור שקריו.
מה שעשה טרומן היה אילוץ האומה האמריקאית להתקשר בהסכם עם השטן - "שטן הכוח" השולט בצדק ובאמת, הצדק של חבית אבק-השריפה.
יישמנו את "הצדק" הזה במלה"ע II על-ידי הפצצה מסיבית של מרכזים אזרחיים בלא-הבחנה או חשיבות לאבדן-חיים, ועל-ידי שימוש בפפצות אטומיות על יפן, אף שהמלחמה כבר הסתיימה, בנימוק התעמולתי של "הלם ומורא" שאותו הידהד גם רמספלד, מאוחר יותר, במלחמה הבלתי חוקתית נגד עירק.
לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
הספר המקורי מאת ג'והן קולמן.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 05.10.2023