חלק 2 - ההרכב הביו-פיזיקלי של מזוננו
(תמלול ההרצאות של הסרטונים מים/מלח)
ההרכב הביו-פיזיקלי - רוב האנשים אינם יודעים כלל מה המשמעות של זה, ועל אף זאת,
אנחנו עושים שימוש יומיומי במלים האלו. לכן - ברצוני להזמין אתכם לחשוב קצת על השפה שלנו.
הגרמנית היא כידוע שפה ברורה ומדויקת ביותר, עם משמעויות רבות - (Deut-sche / Deut-lich / Be-deut-ung).
חישבו כעת על מילה חשובה ביותר, וכשתבינו אותה כהלכה, למעשה חצי מן ההרצאה שלי תהיה מיותרת.
המילה מצרכי-מזון (Lebensmittel) - מילה שאתם ודאי משתמשים בה פעמים רבות ביום, שומעים אותה או לפחות נתקלים בה.
מה המשמעות של המילה? איפה ההיגיון החבוי בה? Lebens-mittel - אמצעי-לחיים - לספק חיים, לתווך את החיים.
דהיינו - להיות זה שמביא את החיים - היא אינה מייצגת את החיים עצמם, אלא רק את מה שמאפשר את קיומם, הספק/מתווך שלהם.
אולם אם באופן כללי, עקב הטיפול בהם, נהרסת השלמות שלהם, והם אינם יכולים לתווך חיים, הרי שאז, חד משמעית, לא מדובר עוד ב"אמצעי-חיים" אלא עלינו לקרוא להם "אמצעי-מוות". ועל כך חייב כל אחד לחשוב כאשר הוא מבקר בחנות ל"אמצעי-חיים" - כמה "אמצעי-חיים" היא מוכרת באמת.
אבל זה נגרם כתוצאה מהחשיבה החומרית שלנו, משום שאנו חושבים כל הזמן על החומר - על ההקשר הכימי-אנליטי, ולא מקדישים מחשבה לאפשרות שאולי - למרות שיש לנו אותה כימיה, הפיזיקה של הדברים הללו השתנתה...
עכשיו תארו לעצמכם, דוגמה פשוטה - נבדוק כעת את כל האורנגיזמים המוכרים למדע בגופכם, ונברר את הרכבו הפיזי - מאילו עצמות, מאילו איברים, עד לרמת התא - עשוי גופנו, ונפיק מחקר מדעי נפלא של כל התוצאות שקיבלנו לגבי הרכבם מבחינה כימית-אנליטית.
ואז, תארו לעצמכם שתוך 5 דקות אתם מתים, ואז נבדוק שוב את כל האורגניזמים הללו, באותה שיטה, ובאופן מעניין למדי, יתברר לכם, שאתם עדיין מורכבים מאותם מרכיבים.
אלו עדיין אותן עצמות, אותם איברים, אותם תאים, ואולי גם אותה טמפרטורה, כי נפטרתם רק לפני 5 דקות.
ועל-אף-זאת, אנו יודעים - כפי שנאמר לנו במסורת או בספרי-הדת - שאנו הופכים כעת לעפר ואפר.
כל החומרים האלו מתחילים, בבת-אחת, למרות שהם עדיין שם, להתפרק ולהשתנות.
ועל זה עלינו לחשוב - איזה כוח, או יכולת, איזו אנרגיה חבויה מאחורי זה, שיכולה לגרום, או להביא לכך שכל המרכיבים הללו, לאורך כל חיינו, הוחזקו כל העת יחד כגוף אחד.
וכאן אנו מגיעים לביו-פיזיקה!
מדובר בעצם באנרגיה. ואנרגיה אינה אלא "מידע".
וידוע לנו, בהיבט הפיזיקלי, כי לא ניתן להשמיד אנרגיה - זה בלתי אפשרי.
אנו יכולים לשנות אותה לכל הצורות ובכל האופנים, אבל להשמיד אותה אין לנו אפשרות.
אולם, אם ברצוננו להציב את המושג "אנרגיה" בסמוך למושג "חיים", המשמעות היא
שאין באפשרותנו להשמיד את החיים!
זה אומר שהחיים התקיימו תמיד, ויוסיפו להתקיים תמיד.
ואז חייב כל אחד בעצם להרהר ב"משמעות" החיים שלו - למה בעצם אני כאן?
כל אחד מכם עובד, מן הסתם, ומעניין תמיד לגלות, שכלל לא הגענו לעולם הזה כדי לעבוד. אנחנו המצאנו לעצמנו, שעלינו ללכת לעבודה כל שבוע מראשון עד חמישי.
בעיקרון, אנחנו כולנו נמצאים כאן כדי "להתממש". כדי להתממש - כדי להרחיב את התודעה שלנו.
וכאן אנו מגיעים למעשה ל"מדעי-הטבע" האמיתיים.
תחום במדעי-הטבע שכולנו מכירים וכולנו למדנו - ושעליו ככל-הנראה הכי פחות חשבנו -
הוא - המתמטיקה.
למה הוא נקרא מ.ת.מ.ט.י.ק.ה?
ניסיתם לנתח פעם את המילה הזו, מתמטיקה, מבחינה פילוסופית?
מה- חומר (Ma), תה - אלוהי (Theo), מאאט - הרוח (Maat) - ויש לנו משולש מושלם.
כשהמתמטיקה נוצרה לא ניתן היה להפרידה מן הידע-האלוהי.
שלושת היחידות הללו מחזירות אותנו אל המקום שממנו הגענו...
ובמקום שבו החלה המ-ת-מט-יקה הזו ליצור קטבים, ולהתגשם (לכדי חומר גשמי),
שם גם המקום בו החלו כל הדברים כפי שאנו מכירים אותם,
וכך אנו משלבים את המתמטיקה הזו אפילו אל תוך אותיות האלף-בית שלנו -
אנו קוראים לאות הראשונה א' - A - שימו לב לצורה - המשולש המושלם.
היא מושרשת בחומר - בקטבים.
ובואו נראה מה מטרת החיים שלנו עכשיו, לחזור משני הקטבים הללו, חזרה אל האחדות - במרכז.
וזוהי השאיפה הפנימית העמוקה של כל אחד, גם אם לא חשבנו עליה כלל.
בשפה המדעית היינו אומרים - האדם הוא בסופו של דבר גוף מחולל (יוצר) - אורגניזם מחולל, שהצליח למעשה להפעיל את עצמו מתוך שני אלמנטים בסיסיים.
בצד האחד כושר-ההישרדות, ואת זה מכיר כל אחד - אם לא היה לכם מה לאכול, או מצרכי המזון היו נגמרים, הייתם משקיעים את כל מאמציכם בהשגתם.
אפשר לקחת מאיתנו הכל, אבל המזון, אותו ננסה להשיג בכל-מחיר כדי להישאר בחיים - יצר ההישרדות.
והאלמנט השני הוא יצר ההתרבות - המייצג את המיניות, שבסופו של דבר היא ביטוי של השאיפה הפנימית להעביר את מה שחבוי בנו, אל הדור הבא.
בכך נוכל לא רק לשמר את החיים, אלא אף ליצור חיים חדשים - להתרבות.
ולשם-כך אנו עורכים היכרות עם האהבה, והאהבה היא הכוח-העיקרי המניע את כולנו.
ובכל זאת, רוב המדענים אינם אוהבים להשתמש במילה הזו, משום שהיא מצלצלת רגשנית כל-כך, כי הרי - מה הקשר בין אהבה למדע?
לו היה המדע משקיע קצת יותר מחשבה באהבה הזו, בניתוחה גם מבחינה מדעית - למדוד, לחקור אותה לעומק, היה מן הסתם מגלה עד-מהרה, שהאהבה אינה אלא אנרגיה, וכל כולה זרם חשמלי.
והזרם הזה, החשמליות הזו הרי זורמת בכל אחד ואחד מאיתנו - זרם חשמלי אמיתי, ניתן למדידה.
בכל אחד מאיתנו יש כמות כזו של חשמל בגופו, זרם הניתן למדידה, המסוגל להדליק נורה של 100 וואט. ועל הזרם הזה אני מדבר.
בשנת 1984 קיבל פיזיקאי הגרעין השוויצרי, ד"ר קרלוס ריבאל, את פרס הנובל על גילוי הקבוע-הטבעי הניתן לחישוב מתמטי, באמצעותו ניתן לחשב באופן מתמטי את היחסים בין אנרגיה ובין חומר.
מה זה אומר? כמה אנרגיה נדרשת כדי שמשהו יתגשם מבחינה פיזית, מוחשית לתפישתנו.
כי בסופו של דבר, הספסל, או הכיסא עליהם אתם יושבים, הכוס ממנה אתם שותים,
החומר הזה, גם הוא הרי אך ורק אנרגיה בתנועה.
ותנועת האנרגיה הואטה במידה כזו שהתגשמה לכדי חומר, עד שניתן לתופשו פיזית, או לפחות לראותו.
אבל בהתבוננות מעמיקה יותר, אם נחקור את מהות החומר הזה, עד לרמת-האטום, נגלה -
ששום דבר שם לא נוגע אחד בשני, הכל רק תנועה אינסופית.
כל החלקיקים בתנועה תמידית, האנרגיה מתנועעת, במובן זה, ודאגה לכך שתהיה אפשרות להגשימה לכדי חומר.
ולמצב זה יש קבוע-טבעי, העומד ביחס של 1:(9.746X10 בחזקת 8) - לא צריך לזכור...
הבטחתי שזה לא יהיה מדעי מדי. הידע חייב לעבור לצד הימני בצורה נכונה.
אבל מה משמעות המספר הזה... 1:9.746X10 בחזקת 8?
זה יחס של משהו כמו 1: למיליארד, זאת אומרת - מיליארד יחידות אנרגיה - הניתנות למדידה - משתתפות כדי להגשים לכדי חומר יחידת-מסה אחת בודדת, כך שתוכלו לחוש בו באופן פיזי.
ושוב, מה המשמעות של זה?
שאנחנו כבני אדם, אידיוטים, אם אפשר לומר, מתעסקים כל הזמן רק בחלק אחד מתוך מיליארד החלקים מהם מורכבת האמת - והוא - רק מה שאנחנו יכולים לתפוס בחושים, מתוך החומר עליו אנו מדברים.
ועדיין מבחינה הוליסטית, כמעט שלא נגענו בשום דבר חוץ מהתהליך הכימי -
כמה ויטמינים אני מקבל, כמה מינרלים, כמה יסודות-קורט?
ובכל זאת, התקשורת כיום מסבירה לנו בלי הרף כמה היסודות-התזונתיים שלנו רעועים - כשהם מדברים על פירות או ירקות, שאולי אינם מספקים את כל מה שאנחנו צריכים.
מכוונים אותנו אל הכמות, במקום לאיכות, דהיינו, מסתירים מאיתנו שעלינו להתחיל לשים לב לאיכות-המזון, ואז אנחנו מתחילים להיכנס ללחץ - מי לא מרגיש אותו לפעמים בערב, בארוחה האחרונה, כשהכל עולה למעלה...
"האם הספקתי לאכול היום כל מה שהגוף שלי צריך? אולי עוד כמה ויטמינים...מינרלים, יסודות קורט..."
ומרוב רגשי אשם, היד נשלחת למגירה של תוספי המזון... תודה לאל שהם שם... כדי להרגיע את המצפון עם איזו גלולת מולטי-ויטמין...ואף אחד לא שואל את עצמו, אם כל זה ניתן כלל לעיכול. מעניין שאתם מוכנים לבלוע 25 קילו של טבליות סידן, כשחסר סידן בתאים, במקום לאכול פשוט גזר אחד...
לא מדובר בכמות! מדובר באיכות!
משום שעלינו לשים לב, ולחשוב בביקורתיות, משום שכאשר אנו מתעלמים מההיבט ההוליסטי, הורסים אותו והופכים אותו ל"בלתי טבעי" - האם איננו מתעלמים והורסים גם את חיותו של המזון?
ושוב דוגמה קטנה - ניקח לדוגמה פרה שהמליטה הרגע.
מה תיתן הפרה הזו לעגל שלה בשבועות והחודשים הראשונים לחייו כמזון, כאמצעי-חיים? חלב-אם!
כפי שגם אנחנו, בני-האדם, עושים (או לפחות אמורים לעשות).
אז בואו נבחן את חלב-האם הזה מבחינה כימית-אנליטית.
ונגלה, שחלב-הפרה הזה מכיל כמות גבוהה מאד של סידן - ניתן להוכחה כימית-אנליטית.
וכל מדען יציג כעת בפנינו עד כמה החלב חשוב, כי הוא מכיל סידן הדרוש לעצמות,
והמסקנה היא שאנחנו צריכים את הסידן עבור העצמות שלנו, עבור השיניים שלנו...
וכשאנו מתבגרים ואיננו צריכים יותר לשתות כל-כך הרבה חלב, לפחות ניתן אותו לילדים, כי כולם מכירים את הסיסמה "החלב עושה את ההבדל"... דהיינו, כדי שהם יוכלו להתפתח כמו שצריך. ואז אנחנו מגלים שבחלב הזה יש הרבה חלבון, ומספרים לנו שהחלבון נדרש לבניית חלבון הגוף.
הוא מתפרק לחומצות-אמינו ודואג שרקמות-השריר שלנו יוכלו להיבנות...
כל זה נכון, ובטח שלא הייתי מטיל בזה ספק לעולם - זוהי דרך ההתבוננות הכימית של המדע בחלב-פרה.
אבל בואו נעשה ניסוי קטן. נעמיד את עצמנו במרכז-הטבע.
בואו נהיה לרגע הפרה-האם, שמשאילה לנו לרגע את החלב שלה... תכף נחזיר אותו...
לא נערבב את החלב של הפרה הזו עם חלב של פרות אחרות, כדי שהניסוי יהיה אובייקטיבי לחלוטין, ונביא את חלב-הפרה-האם הזה אל המקום שאליו יש להביא אותו -
כדי שנוכל למכור אותו כמוצר-מזון לחנויות המזון - אל המחלבה.
ובמחלבה הזו נעשה בדיוק את מה שנדרש כדי להאריך את חיי-המדף של החלב הזה -
אני חייב לציין שאין לנו כוונה להתעלל בחלב, לא לעקר או להמגן אותו - לא, רק תהליך קטן ומכני שנקרא פיסטור - אתם מכירים אותו כולם - החלב שקונים הוא "מפוסטר".
ושעתיים מאוחר יותר ניקח את החלב המפוסטר הזה בחזרה אל הפרה-האם שתיתן אותו לעגל, ומאותו רגע, נספק לעגל רק חלב מפוסטר.
אבל רגע לפני שנעשה זאת, נבדוק עוד משהו בהיבט הביו-כימי, כדי לוודא שלא הלך כלום לאיבוד במהלך הפיסטור.
ותראו את הפלא המתרחש - לא הלך כלום לאיבוד!
יש בפנים אותה כמות סידן, ובדיוק אותה כמות חלבון בחלב המפוסטר, ולכן נכתוב זאת גם על האריזה -כמה דברים נפלאים יש בפנים.
וכעת, ניתן לעגל את חלב-האם שלו, המפוסטר, ונגלה להפתעתנו, וזה מה שצריך לעורר בנו את הספק, בתוך 21 יום, העגל הזה ימות!
איך זה יכול להיות? הרי כל התכולה נותרה כשהיתה, ובכל זאת העגל מת.
מבחינה כימית-אנליטית לא השתנה דבר, אבל העגל ימות!
כי לקחנו מהחלב את מה שנדרש לעגל - לא סידן וחלבון, אלא חיים!
באמצעות תהליך הפיסטור פירקנו את מבנה המולקולות - אבני-הבניין של החלב.
הרסנו את המבנה שלו.
החלב הוא עדיין אותו החלב, אולם כעת חסר בו חסר חלק מהותי - מה שבזכותו אנו קוראים לחלב "אמצעי-חיים" (Lebens-mittel בגרמנית) והוא הפסיק לשמש כ"אמצעי-חיים" עבור העגל.
ואז צריך כל אחד ואחד לשאול את עצמו: כמה "אמצעי-חיים" הוא צורך באמת?
שימו לב לאיכות, משום שבסוף ההרצאה הזו, תוכלו מהר מאד להבחין עד כמה תהפכו בלתי תלויים, וכמה מעט מזון אתם באמת צריכים - אם במקום לשים לב לכמות, תשימו לב לאיכות!
לפרק הקודם
לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
להרצאה המלאה בסרטון עם כתוביות.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 30.10.2023