חלק 4 - מידע - מודעות - תודעה
(תמלול ההרצאות של הסרטונים מים/מלח)
לאמצעי-החיים שלנו יש צורות רבות. הוא לא רק מזון על הצלחת או בכוס.
יש עוד הרבה סוגי מזון - כל מילה שנאמרה מהווה "מזון" - ברמת החומר המעודן -
לפני כל מילה שאומרים חייבת לבוא מחשבה. המחשבה מייצרת אורך גל, ואנו יודעים, בפיזיקה, וגם במובן הכימי, שכאשר שני אורכי-גל זהים ממקורות שונים חופפים זה את זה, נוצרים שדות-אנרגיה חדשים, וכך באפשרותנו לא רק לחיות, דהיינו - לקבל אנרגיה, אלא גם לבנות צורות-אנרגיה חדשות.
בכימיה אנחנו קוראים לזה "חתונת המולקולות".
וגם אצלנו, בני-האדם, יש "חתונה" (חתונה בגרמנית - Hoch-Zeit - הזמן-הגבוה).
מה קורה בזמן-הגבוה של האנושות?
חישבו אחורה על זמן ההתאהבות הראשונה - מה קורה שם?
לפעמים אנו מכירים את האדם עשרות שנים, ועדיין אנחנו אומרים - אני מכיר אותו כל כך הרבה זמן, ובכל-זאת - אני לא באמת מכיר אותו...
בדרך כלשהו הוא לא מוכר לי, למרות שאני מכיר אותו כבר הרבה זמן.
שוב ושוב קורה לנו, שאנו פוגשים אנשים, רק הכרנו, רק החלפנו מספר מילים, תוך רגע יש בסיס של אמון, לא ניתן כלל להסביר זאת, המוח מתערבל, פתאם, הופל'ה - "תיזהר, אתה הרי לא מכיר אותו, אל תסמוך עליו"...
ובכל-זאת, בפנים, בתחושת הבטן, התחושה היא אהבה.
כי אהבה היא אנרגיה...
בבת-אחת, כמו פעימה אלקטרו-מגנטית, נמשכים זה אל זה כמו שני מגנטים, והצעירים מוכיחים זאת שוב ושוב כל ערב-שבת - הם בכלל לא צריכים לדבר, מסתכלים בדיסקוטק לתוך העיניים של מישהו בצד השני של הבר, וישר עולה תחושת האמון הזו, מה קורה שם פתאום? צמרמורות, החשמל בגוף מתחיל לפעול, ואי אפשר להסביר זאת...
ומה אומרים אותם אנשים, כשהתחושות האלו עולות?
"יש בינינו כימיה, אנחנו משדרים על אותו גל..."
אז... גם הביטויים המילוליים משקפים את זה - הם באמת יחד אתכם על אותו אורך גל.
וכשהם אתכם על אותו אורך גל, נוצר הדבר החשוב ביותר, שלא רק מקיים את החיים, אלא גם יוצר חיים חדשים - השפעה של תהודה (רזוננס) - כעת באפשרותנו להכניס סדר בדברים, נוצרת גיאומטריה, ומתחיל להיווצר מידע, או מה שאנו מכנים בשם "תודעה" - חישבו על תקופת ההתאהבות, מה התרחש שם?
עננים ורודים וגדולים, אפשר להזיז הרים, שבועות תמימים בלי ארוחות סדירות, לילות שלמים בלי שינה, ובכל זאת אנו מלאי מרץ וחיות - החיים שם, לחיים יש משמעות.
ואותם אלו שהיו מאוהבים, וקרה להם ההיפך, האהבה לא הושבה מן הצד השני - ההיפך מתהודה,
אז מתקבלת צרימה (דיסוננס) - ואז נשמטת לנו הקרקע מתחת לרגליים, ולא חשוב כמה תקפידו על התזונה, עדיין תהיו חסרי כוח, חסרי אנרגיה, חסרי חיות.
מצב-רוח רע, במקרים קיצוניים זה עלול להגיע לכדי התאבדות, כי לא קיבלנו מה שרצינו, ולכן אין עוד טעם לחיינו... תחשבו על הזרם הזה, החשמל - מה קורה שם, ב"זמן-הגבוה" של האנושות -
זה מה שאנחנו קוראים לו "ערכיות" (אתיקה) ושהוצא מתוכנית הלימודים התיכוניים כבר בשנות ה-30.
קודם-לכן היתה קיימת האתיקה - האתיקה האקדמית, שכבר לא לומדים אותה היום -
משמעות המילה "אתיקה" היא "יראת-כבוד בפני החיים" - לראות את החיות העומדת מאחורי הכל ולהבינה, כל אותם דברים היוצרים חיים חדשים - איך אנו יוצרים חיים חדשים?
לשם-כך יש צורך בוויתור - החלק הקטן ביותר שבו האנרגיה שלכם באה לידי מימוש (Potential),
ולכן אנחנו גם קוראים לזה "און" (Potent) - בחיי המין שלנו,
וחישבו שוב על המניע הפנימי להמשכיות, הכוח הפנימי המניע אותנו לדאוג להתפתחות הדור-הבא,
מה קורה שם?
תא אחד של זרע - מבחינה זכרית. אני חייב להתמסר לחלוטין ולוותר, ובדיוק כך גם התא של הביצית - מבחינה נקבית. כדי להתחבר זה עם זה, לחזור חזרה - לוותר על הקוטביות -
תחשבו על ה-A הזה - בחזרה אל האחדות.
ואז פתאום, מה נוצר, ב"זמן-הגבוה" הזה של האנושות?
חיים חדשים - הילד שלכם.
בדיוק כך מתפתחת המודעות, ובדיוק כך פועל הטבע, וכך עובדת גם כל מולקולת מים.
כל מולקולת מים, H2O - נפרדת מחברתה, ובכל זאת היא בעלת אותה גיאומטריה זהה ומושלמת, משום שמולקולת מים H2O, אינה אלא ארבעון (tetraeder) מושלם, עם זווית של 104.7°.
ואם נניח ארבעה ארבעונים כאלו זה על זה, נקבל את הפירמידה הזו.
ואולי המצרים חשבו על זה כבר אז, כשבנו פירמידות כאלו המייצגות, בסופו של דבר, את מבנה הארבעון של מולקולת המים?
ועד עצם היום הזה, כל הידע המתמטי, הפיזיקלי, האסטרונומי והאסטרולוגי שלנו מבוסס על המבנה הגיאומטרי הזה? כל זה חבוי שם כמו סוד עמוק, ובימינו אנו, עלינו לחזור ולגלות את הידע הזה.
זה אינו ידע חדש - פשוט איפשרנו לו להיכנס לתרדמת, אז אם נרחיב שוב את התודעה, יתבררו לנו פתאום כל ההקשרים הללו - הקשרים בין "אמצעי-החיים" (מזון) המספקים חיים.
ולכן אסור לנו להסתכל על הכל רק מזווית ראייה כימית בלבד.
אם אציג לפניכם כעת ספר, הנה, כאן יש לי ספר על ההיסטוריה של גרמניה.
וניתן אותו למדענים שלנו כדי לבצע ניתוח, כי החומר חשוב כל-כך.
אילו תוצאות יתקבלו? - לאחר 14 ימים לכל המאוחר, נדע את כל ההרכב האנליטי-כימי של הספר -
נדע את האנליזה, את המשקל, את סוג הדבק, את הקשרים הכימיים שיצרו את הדבק הזה, הצבע השחור של דפוס והכימיקלים מהם הוא עשוי, ואולי אפילו היינו מוצאים ביולוג, שיוכל לפענח מאיזה עץ מיוצר הנייר, אבל דבר אחד עדיין לא נדע - לא נדע דבר על ההיסטוריה של גרמניה,
והרי זו הסיבה שבגללה רכשנו בכלל את הספר. אם זה לא כתוב בפנים, מה שווה כל החומר?
כל אחד מכם צופה בוודאי בטלוויזיה, למה אתם "רואים-רחוק" (טלוויזיה - Fern-sehen - לראות רחוק)? למה יש לכם טלוויזיה בבית?
כל אחד מחליט לעשות זאת, כדי לקבל מידע, אם מנימוקי הכשרה מקצועית, בידור, אבל הסיבה העיקרית, בסופו של דבר, הרצון להגיע למידע.
וכל סוג של מידע יוביל לכך שהתודעה שלנו תתרחב.
וכעת, זה תלוי בטלוויזיה? בקופסה הזו שעומדת על הכוננית?
או, שאולי זה תלוי באורכי-הגל המוזנים אל מכשיר הטלוויזיה?
משום שאם אעלה אל האנטנה או למקלט הלווייני ואסובב אותו 2 ס"מ, והופ, יש לנו שלג על המרקע, והמכשיר עצמו הופך חסר-כל-ערך.
גם אם עלה לכם 15,000 מר"ג, הוא לא יעזור לכם - לא תקבלו ממנו שום מידע. ואז גם ככל הנראה לא תוכלו "לראות רחוק".
כי בסופו של דבר, אלו אורכי-הגל המגיעים אלינו מן הלוויין, דרך היקום, אל האטמוספרה
ונוחתים בעומק הסלון שלכם, ושם מומרים באמצעות מכשיר-הטלוויזיה לחומר שתוכלו לעבדו,
ואלו אינם אלא אורכי גל בלתי נראים.
כל פורמט-שמע הוא בעצם אורכי-גל - למה אתם מתחילים לרקוד או לנוע גם כשאינכם רוצים...
כשמגיעה לאוזניכם מוזיקה מסוימת? מה גורם למקצב הזה להתהוות?
השפעה של תהודה.
לכן, אל תחשבו לעולם על החומר עצמו,
אלא על מה שמחובר אל אותו החומר - אנרגיה טהורה, וכשהאנרגיה הזו - אורכי-הגל, התדר האלקטרו-מגנטי - אינו זמין יותר, לא יעזור לכם החומר עצמו.
החומר הוא רק מוליך - נושא מידע.
וכך, גם כל מזון (אמצעי חיים) אינו אלא נושא-מידע, ואני רוצה להמחיש לכם עד כמה חשוב עבורכם אופן מחשבה זה, של איכות ולא כמות, באמצעות דוגמה קטנה - שגרתית ביותר...
דמיינו לעצמכם שאתם סובלים מאיזו פוביה קטנה, לא משהו משנה עולמות, רק מצב של פחד קטן - לא אוהבים לגשת אל הדלת כשחושך בחוץ.
אנחנו מכירים את זה אצל ילדים- שפוחדים מהאיש השחור, מפחדים לרדת למרתף או לצאת החוצה בחושך לזרוק את הזבל, הם פשוט מפחדים.
אבל אתם מבוגרים, באמצע החיים, וכל ערב אותו סיפור - כשמחשיך - אתם נכנסים למצב של פחד בלתי מוסבר, וקשה לדבר על זה עם אחרים כי אולי הם יצחקו עליכם, אבל הפחד שם, הוא פשוט שם. רק משום שחושך בחוץ.
זה מפריע לכם כל כך - שאתם מנסים להשתחרר מזה.
ואתם יודעים שלבד לא תצליחו. אז אתם מחפשים מישהו שיעזור.
אתם חושבים ללכת לתרפיסט, במקרה זה - פסיכולוג.
זה נהפך כה חשוב שאתם מתחילים לעשות טלפונים - לוקחים את "דפי זהב, מדפדפים, מדברים בטלפון עם כמה מהפסיכולוגים האלו, ובסוף, באחד מהם אתם ממש נותנים אמון, ושוב - אתם לא יכולים להסביר את זה, הרי רק תיארתם בקצרה את הבעיה, אבל האופן שבו הוא מגיב לדבריכם,
מעורר בכם אמון במידה כזו, שאתם אומרים לעצמכם, עם זה אני אקבע פגישה, אני חושב שהוא יוכל לעזור לי. יש לי הרגשה טובה לגביו.
אז אתם קובעים פגישה עם הפסיכולוג הזה.
מה קורה כשהפסיכולוג מגיע אליכם?
הפסיכולוג עושה משהו - הוא מוסר לכם מידע, בעזרת הידע המקצועי, מצב הידיעה שלו, ובעזרת התודעה שלו,
הוא מסוגל, הודות לידע שלו, לספק לכם תרפיה - מידע שאין לכם עדיין.
ואז אתם תגידו עכשיו - נו, מה - הוא מסביר לכם מה זה פחד, יעמת אתכם עם הפחד, לפתור את הבלגן עם הפחד. בטח ייקח אתכם עכשיו אחורה, עד הילדות, כדי שתבינו מי אתם בכלל, ומדוע אתם סובלים מהפחד הזה...
וכאשר הוא עושה זאת, לא חשוב איזה פסיכולוג, כאשר הוא מצליח בכך, ומעביר לכם את התוכן המתאים, מתווך עבורכם את המידע הנכון, אז ככל הנראה, לאחר התרפיה המוצלחת, אולי אפילו תצחקו ותגידו: פעם עוד פחדתי לגשת לדלת בחושך, אבל עכשיו אני מבין מהיכן זה נובע.
עכשיו כשאני יודע מאיפה הפחד הזה שפעם שיבש לי את החיים, לאחר שמצאתי את הגורם לו, בתוכי פנימה, הפחד נעלם, והחל מרגע זה אתם משוחררים מהפוביה הזו, ממצב הפחד.
אבל עכשיו קורה משהו פטאלי - בדרך אליכם, בפגישה הראשונה, לרוע המזל, בדיוק בפגישה הראשונה, נקלע הפסיכולוג לתאונת דרכים.
בדיוק לפני הדלת שלכם, ולרוע המזל זוהי תאונה קטלנית.
שום סיפור משנה-עולמות, רק נדפק לו הראש בשמשה, נפתח לו הראש, וכמובן שמגיע מיד חוקר מדעי ובודק, על המקום, את הפסיכולוג המת הזה, וראו זה פלא, זה ממש לא כל-כך גרוע כמו שחששנו, כל העצמות ישנן, כל האברים הפנימיים במקום, הכל תקין, וניתן לראות - כשמסתכלים בלוח הפגישות שלו, שאתם הבאים בתור שהזמינו את הפסיכולוג לפגישה,
ומכיוון שמדובר במדענים חביבים למדי, הם מעמיסים את הגופה, מכניסים אותה אליכם לסלון, זורקים אותה על השטיח ואומרים: הנה מה שהזמנתם.
ואתם משיבים: כן, נכון, אבל הוא הרי מת...
והמדענים בשלהם - מת, חי, מה זה משנה? הזמנתם אותו. הנה הוא.
אנחנו יכולים להוכיח מבחינה מדעית שיש לו אותן עצמות, אותם איברים, אותם תאים, והביולוגים מתחילים להרגיע אתכם, אל תדאגו, זה קרה בסך הכל לפני 10 דקות, הוא עדיין בטמפרטורת גוף של 37°, ומראים לכם את תעודת הזהות של הפסיכולוג, כדי לשכנע אתכם שזה בדיוק מה שהזמנתם,
ולמרות זאת ניתן לראות בבירור, מן הדוגמה הזו, שהוא כבר לא יכול לעזור לכם.
ואז נשאלת השאלה - האם הייתם צריכים פסיכולוג, או שלמעשה רק את המידע שהיה לפסיכולוג הזה, וכעת, כשהוא מת, אין לכם יותר נגישות למידע הזה.
ובדיוק כך אנחנו מתנהגים עם התזונה לחלופין - מוצרי המזון (אמצעי החיים) שלנו, משום שהמידע שנדרש לכם, שהיה קיים בנושא המידע, שעכשיו הוא מת, כבר לא פועל יותר. ההיפך הוא הנכון - כעת הפסיכולוג המת הזה גורם לכם נזקים.
המדענים הלכו כולם הביתה, אבל הגופה נשארה אצלכם בסלון על השטיח, וכעת היא מתחילה להסריח ולהירקב, והייתם מעדיפים להיפטר ממנה, אולי פשוט לזרוק אותה החוצה לגינה, אבל אתם לא יכולים - חושך בחוץ, ובדיוק הפסיכולוג המת הזה, הוא המקבילה למה ששוכב לכם בתוך המעיים, כשבמקום "אמצעי-חיים" אכלתם "אמצעי-מוות".
זה אפילו גוזל מכם אנרגיה כעת, והבעיה העיקרית עדיין לא נפתרה.
לפרק הקודם לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
להרצאה המלאה בסרטון עם כתוביות.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 4.11.2023