חלק 6 -ריפוי טבעי - מים ומלח
(תמלול ההרצאות של הסרטונים מים/מלח)
איך זה עובד?
ברוב המקרים בדרך הפשוטה ביותר שאנו אפילו לא מעלים בדעתנו, דהיינו מן החומרים שמהם עשוי גופנו: מים... ומלח.
והאם לא מהווים מים ומלח את דרכי הריפוי שלנו מזה אלפי שנים?
כל תרבות מעיינות המרפא מבוססת על מים ומלח.
כל אחד שסיים שנת-עבודה, עד היום, מה עושים איתו? שולחים אותו לבית הבראה, ולאן? למעיינות מרפא.
ומה הוא מקבל שם? מים מרפאים, מים מינרלים, מי-מעיין, מי-מלח טבעי לשתייה וכד'.
זה לא משהו חדש וגם לא מרחיק לכת.
כל שנה מגיעים כ-60,000 מבקרים לבאד-האל ולנקודת השתייה של מי-המלח הטבעי.
אפילו הרפואה הממסדית הוכיחה זאת ואף עושה בזה שימוש ביודעין.
ועל-אף-זאת, למרבה-הצער, מבחינת הרפואה הממסדית, עדיין מטפלים בתסמינים בלבד.
וכאן יש צורך לבצע שינוי כיוון בחשיבה.
לכן יהיה זה שגוי, ואולי אף פטאלי, להוציא את הכעס רק על תחום מקצועי אחד, או על קהילה אחת.
רבים טוענים - כן, זה באשמת הרפואה הממסדית, הם עושים דברים לא נכונים, או שהכימיה, או התעשיה, או הפוליטיקאים שלנו...
כן, אנחנו אכן חיים על פי עיקרון הפטרייה, זה נכון, הכל מוסתר חבוי באפלה...
ואם מישהו מרים את הראש כדי לראות קצת שמש, מקפדים את ראשו - ככה יותר קל לשלוט על העם, אבל לא יעזור לנו לכעוס על אחרים. משום שתמיד יש שני צדדים למטבע - והצד השני הוא שאנחנו מרשים לזה לקרות, וכאן אנו מגיעים אל דרגת המודעות שלכם.
כל עוד קיימים מטופלים המצפים לקבל מרשם לאספירין כשיש להם כאב-ראש, יהיו קיימים גם רופאים שירשמו את המרשם הזה.
וזו כבר אינה אשמתו של הרופא, אלא אשמתכם בלבד, זוהי פעולתה של "תמונת-מראה"!
החיים שלכם, כפי שאתם חיים אותם, אינם אלא סרט שצולם כבר מזמן.
ואתם יודעים מי צילם אותו?
אתם עצמכם, אתם המפיק, והבמאי של הסרט הזה.
וכשהסרט הזה פתאם לא מוצא-חן בעיניכם, מסיבה כלשהי, עליכם לשאול מי צילם אותו - ואם אתם אלו שצילמתם אותו, אינכם יכולים לכעוס על אחרים.
אז אולי הגיע פשוט הזמן לערוך מחדש את הסרט, לשכתב אותו, או לצלם סרט חדש?!
הדרך לכך מתחילה אצלכם בלבד, ולשם כך נדרשת לכם מודעות, מודעות רחבה יותר.
מודעות כזו מקבלים, בראש ובראשונה, דרך המים הללו.
ודיברנו גם על גיאומטריה - ובסופו של דבר, הגיאומטריה, הפאונים המשוכללים, כמו הארבעון המופיע במים, היא זו הדואגת לכך שהאנרגיה תהיה כלל זמינה.
אם נהרוס את הגיאומטריה, גם האנרגיה לא תהיה, בדיוק כמו בפירמידה שהצגתי קודם לכן.
ואת צורות האנרגיה הללו ניתן אפילו להפוך לנראות באופן חלקי.
כי למען האמת, הרגילו אותנו להסתמך תמיד על מראה עיניים בלבד - אנחנו צריכים תמיד הוכחה חזותית כלשהי.
בחוץ עדיין לא מספיק חשוך, וכאן האורות דולקים, אבל מאוחר יותר נוכל להיזכר בניסוי הזה.
דמיינו לעצמכם את הקריסטלים האלו, שנמצאים ליד הפירמידה.
זהו גביש הררי, דהיינו קוורץ, בעל מבנה גיאומטרי מושלם.
אם היה כאן מעט חשוך יותר, אולי אלו בשורות הראשונות יכולים לזהות זאת -
אם תקבעו את מבטכם כעת על גביש-הקוורץ הזה - רבים בוודאי ישאלו מהיכן מגיע האור? אין בפנים מנורה...
תשימו לב מהר מאד, אם תתמקדו בקריסטל, שהוא הופך הולוגרפי מאד, כאילו יש הבהובים בפנים, ומתקיימת תנועה פנימית.
ואם תכבו את האור לחלוטין, תוכלו להבחין איך נוצרת מסביב לקריסטל הזה הילה אמיתית.
הילה שנעה כל-הזמן בלא הפסקה.
ומה זז? תכולת הביו-פוטונים - היא זו הנמצאת בתנועה.
קוואנטים של אור שהם אלו שגרמו בעצם להיותו קריסטל - הפיאזו-אלקטריות שלו.
אז - אנחנו יכולים בעצם להפוך את זרם-החשמל למשהו שניתן לראות - כמו שעושים עם לייזר.
אם אחזיק כעת את היד לפני קרן-הלייזר המוקרנת אל הקריסטל, לא תוכלו יותר לראות זאת.
בעזרת אור מאוגד מתאפשר לנו להפוך אנרגיה למשהו חזותי.
וההילה הזו קיימת לא רק בקריסטל - היא קיימת בכל-אחד מאיתנו, משום שגופנו אינו אלא גביש-מים נוזלי.
משקל גופכם הוא בממוצע 70 ק"ג, וכשהוא מורכב מכ-70% מים, מה תכולת-המים שלכם בעצם?
כ-50 ק"ג מים פשוטים בגוף, שאתם סוחבים אתכם לכל מקום, כל יום, כל היום, והמים הללו זורמים בגוף בלא הפסקה, לכל הכיוונים.
ועכשיו אני רוצה לדבר על 90,000 ק"מ של נוזלים שזורמים בגוף שלנו.
2.5 פעמים אורכו של קו המשווה, וזה בגופו של כל אחד ואחד מאיתנו!
כל כך הרבה מסלולי תנועה של נוזלים יש לכל אחד ואחד מאיתנו בגוף - 90,000 ק"מ - ובאותם 90,000 ק"מ חבוי כוח של חיים - דהיינו, המים.
פרופ' קרל קיבל על כך פרס נובל.
הוא הצליח להביא ראייה לכך שהתא האנושי הוא למעשה בעל חיי-נצח.
בתנאי...
...שנספק לו את מה שהוא צריך.
ולמרות-הכל כולנו יודעים שאנו מזדקנים, שתהליך ההזדקנות חל על כולנו, ושבמועד כלשהו נצטרך כולנו לראות את העשבים מלמטה.
למה זה קורה? מדוע התאים הללו מתים ולא מתחדשים כפי שהיה אמור לקרות, אם הם אכן נצחיים?
האם זה תלוי בתא? או שאולי זה תלוי בעצם במים העוטפים את התא?
משום שמהר מאד ניתן לזהות, שמי-התא הם אלו המעניקים לו חיים.
אותו פרופ' קרל הצליח להביא הוכחה לכך, שהלב שלנו כלל אינו "משאבה עם מנוע משלו".
כל אחד מאיתנו למד בוודאי בבית הספר שהלב הוא האיבר החשוב ביותר בגוף, שהדם הרטוב הזה צריך כל הזמן להישאב אליו ודרכו שוב ושוב, כל החיים, 24 שעות ביממה, אפילו כשאנו ישנים, וכשהמשאבה הזו מפסיקה לעבוד - קוראים לזה התקף-לב ואנחנו מתים.
אבל, אם נתבונן היטב, הרי ללב אין שום תנועה נפרדת משלו, ולכן יהיה זה גם שגוי להתייחס אליו כאל משאבה.
התבוננות נכונה תזהה שהוא בעצם טורבינה.
והטורבינה הזו מונעת על ידי כוח-חי, דהיינו - נוזלי-הגוף שלנו.
בכל אחד מתאי-הגוף ועד למחזור הדם, חבויה למעשה תנועה משלו - המים האלו, ולפיכך גם הדם, נעים כל הזמן מעלה ומטה ודואגים לכך, או נכון יותר, יוצרים תנאים שיאפשרו הפעלה של הטורבינה.
והטורבינה שהופעלה מעבירה כעת מקצב מסוים - פעימות הלב.
כך היא מחוללת זרם-חשמלי חזק ביותר. וגם הזרם-החשמלי במוח שלנו תלוי בו.
ומה שעוד מעניין הוא, שגם הזרם-החשמלי במוח, ניתן להשוואה עם האטמוספרה של הכוכב שלנו.
לאטמוספרה שלנו יש ערכי תהודה - תהודת שומאן, ערכי התנגדות של 8 הרץ - 7.38 הרץ.
וזה מעניין, משום שבעיקרון המוח שלנו מהדהד באותו תדר, ומי שלא מאמין לי...
ועדיף שלא תאמינו, אלא תבדקו, תאמתו - גשו מחר בבוקר לרופא שלכם, ותגידו לו - דיבר אתמול אחד על חשמל, וסיפר לנו משהו שלא ממש מובן לי, אבל אני רוצה לדעת כי שמתי לב,
אז בבקשה תבדוק לי את החשמל במוח עם מכשיר EEG.
ואז תגלו בפליאה, שהזרם במוח, זרם החשמל העיקרי, מציג גם הוא ערכים דומים - 8 עד 10 הרץ, תמיד בתיאום עם מקצב-הטבע.
במקצב הפעימות הזה באטמוספרה של הפלנטה.
וכאשר המקצב הזה מגיע אל שיווי-המשקל, ואנחנו מתעלמים מן ההרמוניה, אנו מתעלמים גם מהחוקים העיקריים החבויים, בסופו של דבר, במים -
דהיינו - היחס בין הכבידה והריחוף אינו מאוזן יותר.
המים נעים בצורה מפותלת, ולא בקו ישר, הביטו בניקוז האמבטיה - איך יוצאים המים?
המערבולת הנוצרת ביציאה, ותנועת המים, הספירלה הנוצרת שם, ניתנת להשוואה מדויקת עם הדנ"א של גופנו, המידע הגנטי התורשתי שלנו.
ובדיוק כמו שהם זורמים כלפי מטה, כך הם עולים גם כלפי מעלה - בסליל כפול.
וזה מה שמאפשר לנו לעמוד בכלל עם רגליים על הקרקע - כוח-הכבידה - 50 ק"ג כלפי מטה, ומאידך, אתם רוצים כל הזמן להתרומם כלפי מעלה, להשיג משהו, לקום בבוקר על הרגליים -
זהו כוח-הריחוף - ההשפעה הכוללת שמושכת אותנו כלפי מעלה כל פעם מחדש, להרחיב את התודעה - כדי לספק מידע לגבישי המים החבויים בכם.
וכשהיחסים הללו מאבדים את שיווי-המשקל, למשל, כשכוח-הכבידה מקבל משקל-יתר, משום שאין בנו חיות, כוח הריחוף מושתק, מה קורה אתכם אז?
פשוטו כמשמעו, אתם נמשכים כלפי-מטה, אל הרצפה.
ובשלב מסוים אפילו תיפלו ותשכבו, תיכנסו למיטה, ותגידו שאתם "חולים".
אתם לא יכולים לקום ולהתיישר. זה לא עובד יותר.
ומה קורה כעת? התפקוד החכם של גופנו דואג לכך שניאלץ להסדיר את תנועת המולקולות.
את זה אנחנו מכירים מן השפעת - שאלתם פעם את עצמכם למה חום הגוף הוא 37°?
למה אנחנו תמיד עם חום גוף של 37° או משהו בסביבות זה?
למה לא 24, או 98? למה, מהי טמפרטורה?
טמפרטורה אינה אלא אנרגיית-התנועה של המולקולות.
ולמה האנרגיה היא תמיד זהה ומספקת לנו טמפרטורת גוף של 37°, ואז, כששיווי המשקל של גופנו כבר אינו מאוזן כפי שצריך היה להיות, בן-רגע עולה הטמפרטורה, דהיינו - המולקולות נעות במהירות גבוהה יותר, כדי להחזיר את הסדר לקדמותו, ולסדר מחדש את המבנה.
כי במקום בו יש מבנה, יש מסגרת, ובמקום בו יש מסגרת יש גיאומטריה,
וגיאומטריה היא מידע.
ואז ברגע שהגיאומטריה מסתדרת, חדלה גם ההתרבות של וירוסים וחיידקים, ואנו מתחילים שוב ליצור את עצמנו מחדש, אנחנו יוצאים מהשפעת, מקבלים בחזרה את כוחנו, והוא מושך אותנו בחזרה כלפי מעלה.
ושוב אנחנו רוצים לקום ולעמוד.
כל יום מחדש, שוב ושוב.
לפרק הקודם
לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
להרצאה המלאה בסרטון עם כתוביות.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 13.11.2023