top of page

מים ומלח - שאלות ותשובות

לאחר העלאת סרטון הראיון שלי עם רפאל בן דור, עלו אצל רבים שאלות שונות הקשורות ב"תכל'ס". כדי לחסוך בזמן (בעיקר שלי - במענה פרטי לכל אחד ואחד), ריכזתי כאן מספר תשובות לשאלות שחזרו על עצמן:

כמה לשים בכוס?

מי שהחליט לפעול על פי שיטת "כוס האנרגיה של הבוקר" – חייב קודם כל לקחת בחשבון את אורח-חייו ומצבו הבריאותי לפני שיקבע לעצמו את הכמויות ו"יתמסר" לשיטה. אדם צעיר, פעיל מבחינה גופנית, שאינו סובל מבעיות במחזור הדם, יכול כמובן לצרוך כוס מים עם כפית גדושה של מי-סולה, וליהנות מכל היתרונות של "זריקת האנרגיה" הזו. אדם מבוגר, לעומת זאת, המבלה את רוב זמנו בישיבה או פעילות גופנית מינימלית (כשהליכה לסופר היא פסגת המאמץ הנדרש ממנו ביום), ואולי אף לוקח תרופות להסדרת מחלה זו או אחרת, חייב לקחת את הנתונים האלו בחשבון.

❖ אחד הדגשים שפטר פריירה טורח לציין שוב ושוב – בכל הטיפולים שנעשו במעבדות המחקר של המכון – אחד התנאים לקבלת המטופל היה הפסקה של כל התרופות הרגילות במהלך תקופת הטיפול. מכיוון שאנו יודעים שרוב (אם לא כל) התרופות הניתנות לנו כיום אינן מיועדות דווקא לריפוי הגוף, אלא להסתרת הסימפטומים השונים של הבעיות הגופניות, הרי שלא מן הנמנע שהן עלולות להתנגש בניסיון הגוף לשפר את מצבו "על אף קיומן".

מצב כזה עלול ליצור גם תופעות לוואי שלא נתקלנו בהן בעבר. הבחירה בידכם – אם אלו תרופות "מצילות חיים" מבחינתכם, או אם אתם סובלים ממחלות של כלי הדם, ואין באפשרותכם או בכוונתכם לוותר על התרופות לתקופת ניסיון של מספר חודשים, אז אולי כדאי לחשוב פעמיים לפני שמכניסים "שוט" מרוכז כזה לסדר היום החדש.

אני אישית מסתפקת בכף אחת של מי-סולה שאותה אני מערבבת במי השתייה היומיים (2 עד 2.5 ליטר). המליחות כמעט אינה מורגשת, והגוף אינו "חוטף" מכת מלח פתאומית. נוסף על כך אני מוסיפה כרבע עד חצי כפית לכוס גדולה של מיץ לימון/תפוז בבוקר.
פירות ההדר הם בעלי תדר זהה לתדר הגוף, ולכן משמשים כאמצעי הולכה מעולה הן של המינרלים במלח, והן כתוספת טבעית לוויטמין C שהמערכת החיסונית דורשת אספקה קבועה שלו. השינוי בטעם כמעט ואינו מורגש.
כמה גושים להכניס לצנצנת?

המלח נמס במים עד לדרגת רוויה של 26%. לאחר שהמים הגיעו לדרגת מליחות זו, הם מפסיקים להמיס את המלח והוא נותר בתחתית, במצבו הגושי. המשך ההמסה מתרחש בהתאם לצריכה ולהוספת המים כשהמפלס בצנצנת יורד. כל זמן שיש מלח בתחתית, אין כל צורך להוסיף גושים נוספים. כאשר אין יותר מלח בתחתית הצנצנת יש להוסיף גוש או שניים, ולערבב מעט עד שרואים שאין יותר המסה. התהליך הוא טבעי ואין צורך לפקח עליו. מי-מלח אינם מתקלקלים ואין צורך "להחליף את המים" כל שבוע או כל פרק זמן אחר. מי-סולה יכולים להישאר על הדלפק לאורך שנים (גם בים לא מחליפים את המים), כל זמן שדרגת הרוויה היא מקסימלית.

מי שזוכר – מלח משמש גם כחומר משמר בתעשיית המזון מזה מאות ואלפי שנים – זו אחת התכונות שאנו רוצים לנצל כשאנו שותים את המים הללו – לשמר את בריאות הגוף ואת איכותו.

איזה מים הכי טובים?

המים הכי טובים הם מי-מעיין, נביעה טבעית, נחל זורם שלא זוהם במוצא המים. מעטים מאיתנו התברכו בנגישות למים כאלו. זו הסיבה שאנו רוצים להביא את המים הזמינים לנו למצב שיהיה הקרוב ביותר לאיכות מים טבעיים.

1. הדבר הראשון שנעשה יהיה לנקות את כל הרעלים שהוכנסו באופן מלאכותי, ואת הפסולת שהצטברה באופן טבעי בצנרת ההולכה. זה נעשה באמצעות המסננים/מזקקים/מכשירי אוסמוזה הפוכה/מטהרים למיניהם. כל אחד יצטרך לבצע לעצמו את תהליך החשיבה, ההחלטה והבחירה.

אני אישית הרתחתי מים במשך שנים ארוכות, וסיננתי אותם לאחר מכן באמצעות מטליות רב-פעמיות.
היום אני משתמשת במכשיר הזיקוק שבתמונה. כשמביטים בתחתית המכשיר לאחר סיום הפעולה, ניתן להבין כמה עבודת פינוי פסולת חסכנו לגוף. הכנסת כף מי-הסולה אל תוך המים המזוקקים, מחזירה להם את המלחים שזוקקו החוצה בתהליך הזיקוק.

2. הדבר השני שנעשה יהיה להחזיר למים את תדר החיות שלהם, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם ולהגיע למקומות הנכונים בגוף. כאן מגיע תפקידו של הקריסטל – גביש הקוורץ. בקריסטל אצורים תדרי האדמה (המקבילים לתדרי המוח שלנו). הוא משחרר תדרים אלו לתוך המים בצורה של רטט עדין, ומסדר מחדש את מולקולות המים אל מצבם הראשוני והנכון – מים חיים הנובעים מבטן האדמה.

❖ פטר פריירה ממליץ לתת לקריסטל שהות של 24 שעות לפחות לשם השגת תועלת מרבית.

אני אישית מחזיקה שני מכלים של 2 ליטר, ובכל אחד מהם יש קריסטלים, כך שכל אחד מהם "יושב עם קריסטלים" 36-24 שעות לפחות לפני שאני צורכת את המים.
איזה מלח הכי כדאי לקנות?

בתמונה מוצגים שלושת הסוגים הזמינים בשוק: מלח טחון דק (לשימוש במלחייה), מלח גרוס (לשימוש בבישול) וגושי מלח גולמי טבעיים.

ניתן לראות בבירור הבדלים בצבע המוצר: המלח הטחון דק הוא אדום יותר מן המלח הגרוס, בעוד הגושים הם בעלי צבעים משתנים (בהתאם לתכולת האדמה בגוש – האדמה בסביבת ערוץ המלח של מכרות ההימלאיה היא אדומה).

לגבי המלח הגרוס איני יודעת, אולם במלח הטחון אין לי ספק שיש תוספת של חומר נוסף – מקווה שהוא רק אדמה, או אבן – דהיינו, גוש לא נקי משולי הערוץ, הכולל גם אבן או אדמה.

כך או כך – מדובר במעין תרמית קטנה של סוחרים – אבן/אדמה היא חסרת ערך אולם בעלת משקל. כך אנו משלמים על ק"ג מלח, כשבעצם רכשנו רק 800 ג' מלח ו-200 ג' אדמה, למשל. דבר זה ניתן לבירור מהיר מתוך התבוננות בתחתית הצנצנת לאחר מספר ימים – האדמה תשקע מטה ותישאר שם. גם המלח הגרוס, נראה לי לבן מדי, בהחלט יכול להיות שיש כאן תוספת של גושי נתרן-כלורי ("מלח שולחן") שפועל במקרה הטוב כתרמית המתוארת לעיל, ובמקרה הגרוע יותר כאמצעי עקיפה להחדרת הרעל הזה חזרה אל הצלחת. אם מדובר בחומרים רעילים אחרים, לא הייתי רוצה לדעת מה הם. לכן – בשני המקרים אעדיף לא לרכוש את המוצרים הללו כלל. כאשר אני קונה מוצר ארוז וחתום, ולא חשוב מה כתוב על האריזה – אין לי שום דרך לדעת מה הוא באמת מכיל (למעט אם אני ביו-פיזיקאית וברשותי מעבדה בה אני יכולה לברר את העניין). אז בחרתי להתעלם מקיומם של שני אלו, ואני משתמשת אך ורק בגושים הטבעיים.

ניתן לשבור אותם למצב של מלח גרוס גס ואחר כך לטחון. ניתן גם להמיס במים ולהניח למים להתאדות, ואז פשוט קל יותר לפורר את המשקע שנותר. לי אישית אין צורך בכך – כמה טיפות מעל לסלט מספיקות בהחלט ואינן גורמות ל"רטיבות" בלתי רצויה. ובתבשילים ממילא יש תוספת מים ותוספת של עוד כף או שתיים אינה מעלה ואינה מורידה.

למה דווקא מלח הימלאיה ולא מלח ים?

מלחי הים הקיימים כיום בשוק הישראלי הם ארוזים ומתועשים – רק מעטים מאיתנו יכולים לאסוף בעצמם את המלח מן הים שליד

ביתם ולייבשו לצריכה עצמית. לכן, על פי הרציונל בתשובה הקודמת, גם כאן אעדיף שלא לצרוך אותם. נוסף על כך – כל מקווי המים קיימים כיום מזוהמים בצורה זו או אחרת. אז בשביל מה לעבור מרעל אחד לאחר?


למה מלח הימלאיה ולא מלח הרים אחר?

נכון להיום, מלח ההימלאיה הוא הנפוץ ביותר בשוק הישראלי (ובמקרה חירום תמיד אפשר לרכוש "פמוט מלח דקורטיבי", לשטוף אותו מעט ולהכניס לצנצנת לאחר שבירתו לגושים קטנים יותר). ברגע שהמוצר ארוז ומטופל ידנית או תעשייתית – אעדיף לא לצרוך אותו. שוב – אם השגתם גבישי מלח הרים טבעיים ממקור אחר – לכו על זה. אם לא – היצמדו למוכר ולידוע. החיים קשים גם ככה, אין צורך להוסיף עוד טרדות למוח.

האם יש צורך להחליף את המים בתמיסת הסולה?

תמיסת הסולה מתנהגת כמו ים – בריכוז מלחים של 26%. היא למעשה קרובה יותר לים המלח מאשר לאוקיינוסים. האם אנחנו מחליפים את המים בים? כמובן שלא. ולכן גם אין צורך להחליף את המים בתמיסה.

אנו מוסיפים לה מים חדשים כשהמפלס יורד (כל הנחלים הולכים לים). זה מספיק בהחלט. היא יכולה להישאר כך על המדף גם שנים ארוכות. מלח הוא גם חומר משמר וגם מחטא ולכן אין חשש לא מזיהומים ולא מקלקול.

אילו צנצנות צריך?

כל צנצנת זכוכית יכולה לשמש כמכל מתאים, הן לתמיסת הסולה והן לאחסון המים החיים לצריכה יומית. תמיסת הסולה יכולה בהחלט לשכון בצנצנת ממוחזרת (הדבש שנגמר, הנס-קפה של ג'ייקובס...). צנצנת גדולה למים קצת יותר קשה למחזר, אולם השוק רווי בצנצנות אחסון בכל גודל ולכל מטרה – אין צורך לשבור את הראש ואף לא להוציא סכומי עתק לשם כך.

למה זכוכית ולא פלסטיק?

זכוכית היא קריסטל (גביש) טבעי, המשמר את תדר המים והקוורץ ומבחינת דחיסות החומר אינו חדיר לזיהומים מבחוץ. פלסטיק הוא מוצר מלאכותי, תוצר לוואי של נפט, שהוא כשלעצמו חומר מזהם, הפולט מזהמים ורעלנים לאורך זמן אל תוך המים.

האם יש צורך לסגור את המכסה?

רצוי – אם איננו רוצים זיהום מן האוויר, אבק, חרקים מתאבדים וכד'.

באיזה גודל צריכים להיות הקריסטלים?

אבן הקוורץ היא אבן כבדה. משקלה הסגולי גבוה ממשקל הזכוכית. לכן, אם ניקח גושי קוורץ גדולים, די מהר תישבר לנו הזכוכית – כל תזוזה קטנה של האבן בהטיית המכל יכולה לגרום למכה מבפנים והופ, הצנצנת שבורה.

לכן נעדיף 3-4 אבנים קטנות, כל אחת מהן במשקל של לא יותר מ-100 עד 120 ג', על פני אבן אחת גדולה שתפצח לנו כל צנצנת תוך שבוע.


האם לבחור קוורץ מסותת (חלוקי נחל) או בעל צורה טבעית?

אין כל משמעות לכך, כל זמן שמדובר באבן טבעית ולא מלאכותית (קל לזהות לפי המשקל והמחיר). גם מושבות קטנות הן אופציה טובה ויפה.


איך מטעינים את הקוורץ?

יומיים שלושה בקערת מים או בלי מים, לאחר שטיפה יסודית, בחוץ – באור שמש מלא, יספיקו כדי להחזיר לקוורץ את התדר המקורי שאבד לו בתלאות מטעני היבוא, והשכיבה במחסני החנות, נגיעות חוזרות ונשנות של ידיים שונות ועוד.


הערה חשובה

כשאנו מדברים על שתיית 2 ליטר (לא צריך לדייק על המילימטר, אולם גם לא לזייף בחצי ליטר) הכוונה היא למים נקיים, ללא תוספות או שינויים. דהיינו - הכוס קפה של הבוקר או הסירופ הממתיק אינם יכולים להיספר כחלק מה-2 ליטר. לגוף אין מה לעשות עם מים שזוהמו מחדש.


בהצלחה ולבריאות.

ועוד הערה שנהוג להוסיף: הכותבת אינה רופאה או אשת מקצוע מתחום הרפואה. באמור לעיל אינו משום המלצה לפעול בדרך מסוימת או הנחייה לטיפול רפואי.

 

נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

עדויות של אנשים שהתחילו להשתמש:

טל: "אני חייבת לציין שאני בהלם כי אצלי קפה משפיע ממש על המצב-רוח וישר אחרי ששותה קפה יש איזה פרק זמן שמיד מרגישה עלייה. ועכשיו חווה משהו מאוד דומה עם המי מלח!! ואפילו העור-פנים מרגיש לי שונה אחרי רק יומיים של שתייה. מדהים ברמות. אין לי תיאבון אבל בקטע הכי טוב שיש, כאילו שהגוף פשוט לא צריך כלום, והגוף כל כך אנרגטי - מחשבה צלולה השראה, אני בהלם."


רונן: "אני כבר יומיים בטראנס על מים ומלח, והפצתי נלהב."


ענבל: "הסרטים של מים ומלח שינו לי את החיים. באמת בלי צחוק. למידע שעובר שם אין תחליף ואת השינוי בגוף רואים ברגע שמתחילים לפעול על פי המידע הזה. כמה קל פשוט וזול ככה יעיל ומשנה חיים."


עידו: "אני לוקח בין כפית לכף תמיסת סולה כל בוקר עם פרוסת לימון סחוטה ומים מזוקקים בכוס. ההרגשה של הכל ביחד היא ניקיון."

מושיקו: "בחיי, אין לי כמעט רעב. הייתי אוכל 5-6 ארוחות ביום."

Comentários


bottom of page