חלק 1 - ביו-פיזיקה ומים
(תמלול ההרצאות של הסרטונים מים/מלח)
ראשית אציג את עצמי - שמי הוא פטר פריירה, וכביו-פיזיקאי, לצערי אני עובד במכון מחקר אמריקאי, המכון למחקר ביו-פיזיקלי.
אני נמצא כאן כנציג הגרמני, ובמסגרת מחקר הקדשנו עצמנו לנושא "מים ומלח", מן ההיבט הביו-פיזיקלי.
רבים ודאי שואלים, מה עושה ביו-פיזיקאי? במובן המדעי, האקדמי, הכבשה השחורה של המדע... משום שאנו נוגעים בנקודה מהותית ביותר, שהיא "חיות" - אנו חוקרים את האורגניזמים החיים, בצמחים, בחיות, או באדם. כיצד הם מתנהגים, ובביו-פיזיקה לא מדובר דווקא בחומר.
אנחנו לא עוסקים בחומר - זוהי גישה מטריאלית העוסקת במה שאנחנו רואים, ומסוגלים לתפוש בחושים, ואילו אנחנו מתעסקים יותר במה שנמצא בבסיס החומר והביא אותו למצב שבו יוכל להתגשם כחומר.
ולכן, אנו מדברים על אנרגיה טהורה.
האנרגיה, בסופו של דבר, היא תמיד בלתי חומרית, ולכן יש לנו, כבני אדם, תמיד בעיה איתה - כי כולם יגידו, "אה, טוב, אני יכול להאמין לך", ובמהלך השעה הקרובה יהיו בטוח כמה כאלו שיגידו - "זה כל-כך לא יאומן, שאני לא יכול להאמין לך..."
לכן, אבקש, אנא שמרו על ראש פתוח, ולמרות שאסביר בצורה מדעית, גם לי אתם לא צריכים להאמין, הרי המדע סותר את עצמו כל יום מחדש - האמת של היום היא הטעות של מחר.
ואני רוצה להעיר בכם שוב את הדחף הטבעי לבחון בצורה ביקורתית ופתוחה את כל מה שקשור לטבע.
אני מזמין אתכם לצעוד אחורה צעד אחד, דהיינו, לעבר הטבע, ויחד עמו, ככל הנראה
עוד צעדים רבים החוצה. פשוט לרכוש הבנה-מדעית של הטבע, בענין הפעוט הזה הקרוי "מים ומלח".
ומדוע מים ומלח?
משום שגופנו, חלק הארי של גופנו - בנוי בעיקרו ממים ומלח.
ובסופו של דבר, למעשה, אך ורק ממים ומלח.
את חלקה הראשון של ההרצאה אקדיש לנושא המים, שהם חומר החיים מס' 1, אחריו נעשה הפסקת "מים" קצרה, ואחר כך נשוב אל הנושא הנפיץ שהוא נושא ה"מלח", ולא רק אל המלח המוכר לנו - נתרן כלורי, (NaCl), אלא נתייחס אליו שוב כאל אמצעי-חיים (Lebens-mittel = מזון - בגרמנית).
אבל לפני שאכנס לנושא "מים ומלח", וזה חשוב מאד, ברצוני להציג הקדמה קטנה בנושא הביו-פיזיקה, ואני מתנצל מראש אם זה יאריך קצת את ההרצאה.
הקדמה בנושא הביו-פיזיקה, למה?
חשוב ביותר - כי כל אלו שמתייחסים כעת רק לנושא "מים ומלח" כמוצר-צריכה - בהתאם למה שהורגלו, לא יבינו את ההקשר של ההרצאה.
אף שנדבר היום על "מים ומלח", תבחינו מהר מאד - שמדובר בהרבה יותר מכך, דהיינו - במידע - ובמודעות!
זה מה שנחבא מאחורי מים ומלח. כל אחד מאיתנו יסכים שהוא מסוגל לחשיבה, אבל רק מעטים יטרחו לשאול - מהיכן מגיעות המחשבות, או מדוע אנחנו חושבים כלל את כל מה שאנו חושבים?
וגם זה קשור למים ומלח.
לא מדובר רק בשתיית סוג מסוים של מים, או צריכת סוג מסוים של מלח, כדי להיות בריאים יותר, אני מעוניין שתהיו מודעים יותר כי כשאתם מודעים יותר - אתם גם הופכים בריאים יותר באופן אוטומטי.
ואם יש למישהו בעיה עם זה שהמידע החדש אולי יותר מדי "לא יאומן", אז ברצוני להזכיר,
שבסופו של דבר, רוב הדברים בהם אנו מאמינים, או אלו שאנו סבורים שאנחנו יודעים,
מבוססים אף הם על אמונה בלבד. יש תמיד קו הפרדה - בזה אני מאמין/את זה אני יודע.
ובשבילי תקף רק מה שאני יודע!
ומה שאתם יודעים מבוסס אף הוא על אמונה. ואם מישהו או מישהי יקום ויגיד - לא נכון, אני יודע בדיוק מי האבא שלי (או מי הוא היה), אז אזכיר לכם...אתם לא יודעים, אתם רק מאמינים לאמא שלכם.
ואתם למעשה חייבים להאמין לאמא שלכם, כי היא היתה עבורכם הסמכות הזו לאורך כל חייכם, עד שבשלב מסוים האמונה הזו הפכה לידיעה.
ואותו תהליך מתרחש, למען האמת, גם בבית הספר מאוחר יותר - תחילה עליכם להאמין למה שהמורה אומר, משום שאין לכם מקור מידע אחר.
מכל מקום, ידע אמיתי מגיע מתוך ניסיון אישי.
ולזה ברצוני לעודד אתכם - לרכוש ניסיון אישי, שאז תוכלו לדבר באמת על ידע. ואלו שעדיין יגידו שהכל "לא יאומן", אחזיר אותם לדוגמה של האבא - מה יקרה אם אמא, אולי ביום ההולדת ה-18, תקרא לכם ותאמר - עכשיו שאתה בוגר, אני צריכה לגלות לך משהו... אה... יש לך למעשה אבא אחר לגמרי...
גם זה יישמע לכם, מן הסתם, לחלוטין לא יאומן.
ולכן, בבקשה - ראש פתוח, תנו לזה לזרום.
הולך להיות לנו ערב "זורם" - אני ידוע כאחד שאצלו זה נמשך תמיד קצת יותר - השמש תכף שוקעת, וכשאסיים היא בטח כבר תזרח בצד השני, ומי שיצליח להחזיק מעמד איתי את כל הזמן הזה, אשלם עבורו בשמחה גם את ארוחת הבוקר של אחרי...
אם יהיו לכם שאלות במהלך ההרצאה, שמרו אותן לסוף, אני אענה על כל אחת ואחת.
ועכשיו נגיע לעניין.
העניין - ביו-פיזיקה.
הביו-פיזיקה היא תת-תחום במדעי-הטבע. יש הרבה מדענים שמכנים את עצמם מדענים בתחום "מדעי-הטבע", ולמעשה אינם כלל כאלו, הם אולי מדענים, אך לא ב"מדעי-הטבע".
כי כשאנחנו אומרים את המילה "טבע" אנו מצפים שיהיה לה גם קשר לטבע.
המדענים האורתודוקסים, באופן כללי, מתייחסים בעיקרון ל"פיזיקה".
אבל הפיזיקה המוכרת לנו, אם נתבונן היטב, אינה כלל מדע-טבע, משום שהיא נוגעת בראש ובראשונה למכניקה - המכניקה מתייחסת לגלגל, הגלגל מתייחס למעגל, והמעגל נדרש לנו לחזרה אינסופית, כדי שנוכל להגיע גם לתוצאות.
אם נבצע את אותו ניסוי מאה פעמים בזה אחר זה, ותמיד נגיע לאותן תוצאות, נוכל לומר שזוהי תוצאה אובייקטיבית הניתנת להוכחה מדעית.
זה יכול להצליח ממש טוב עם דברים מתים, אבל לא עם דברים חיים.
בטבע איננו מכירים כלל את המעגל, אלא רק את הספירלה, דהיינו - אנו חוזרים לאותה נקודה, אבל כבר במישור אחר לגמרי.
כמו שאנו מכירים מעונות השנה - כל שנה יש לנו אביב, קיץ, סתיו, חורף, אבל כולם יודעים שהמחזור הבא הוא שונה מזה שהיה בשנה שעברה.
מה שהיה אתמול, כמה שלא נתאמץ לחזור עליו בצורה מדויקת, לא נצליח בכך.
לכן עלינו להכיר בכך שהטבע הוא תמיד סובייקטיבי, והיות וגם אנו שייכים לטבע, הרי שכל אחד מאיתנו הוא סובייקטיבי, ולפיכך יש גם להתייחס אליו בצורה סובייקטיבית, גם בהיבט הרפואי!
איננו יכולים לבודד תסמין של מחלה ולומר, שמשום שכמה חולים מציגים את אותו תסמין, אני יכול לטפל בהם באותו האופן.
לגישה הזו יש לעתים השלכות קטלניות, אם אנו מתייחסים רק לתסמינים!
הרפואה הממסדית, לרוע-המזל, התרגלה, במהלך העשורים האחרונים, לחשוב רק על תסמינים, ובמאמר מוסגר אומר - גם כאן יש צורך בשינוי-חשיבה מהותי של הגישה הרפואית הממסדית.
יש צורך לשוב ולהתבונן בדברים באופן פרטני.
אנחנו יודעים שכיום מוכרות כ-40,000 מחלות שונות.
ויש לנו עבורן 58,000 תרופות שונות, וכ-1200 בתי ספר עם גישות וכיוונים שונים לרפואה, שמתיימרים לטפל בכל אותן 40,000 מחלות.
ועדיין, המילה "מחלות" ברבים, היא למעשה שגויה, משום שאין לנו הרי "בריאויות".
או שאנחנו בריאים, או שאנחנו חולים. וכשהאורגניזם חולה הוא מראה זאת באמצעות תסמינים.
לכן, בביו-פיזיקה אנו מגדירים את המילה "מחלה" בכך שאנו אומרים:
"מחלה אינה אלא מחסור באנרגיה. חסר לכם משהו."
משהו חסר לכם, ובדיוק כך גם אומר הרופא, ביודעין או שלא ביודעין, כבר בשאלות הראשונות שהוא שואל:
"נו...מה חסר לכם?"
ואכן, משהו חסר לכם.
וכעת עלינו למצוא מה חסר לנו ואת הסיבה לכך שהוא חסר, זאת כדי שנוכל לענות בדיוק על השאלה "מה חסר לכם".
ואז נגיע בעצם לגורם המקורי - והתסמינים ייעלמו מאליהם.
לעומת זאת, אם נטפל רק בתסמינים, קרוב לוודאי עם תרופות, אנו מדכאים את התסמינים, אנו חוסמים, בסופו של דבר, משהו.
במקום לזהות ולהילחם במחלות כל הזמן, אנו צריכים להבין שהמחלה יכולה להיות חבר טוב מאד - היא אומרת לנו שיש צורך בשינוי, שאנו נדרשים ללכת בכיוון אחר, ואם במקום זאת נחסום ונדכא אותה, משום שזו הדרך הנוחה לנו יותר, אז בסופו של דבר, אנחנו מתנהגים ככה:
תארו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב, ובאמצע-הדרך נדלקת הנורה האדומה - נגמר הדלק.
תודה לאל שמתכנני הרכב חשבו על כך. לכם מכל מקום, האור האדום מפריע בעיניים, אז תדביקו חתיכת מסטיק על לוח-המחוונים, ותמשיכו לנסוע בנחת.
אבל לכל המאוחר אחרי 200 מטר או 20 ק"מ, הלך השסתום ואז כל הרכב מושבת.
וזה מה שאנחנו עושים גם ביחס לתסמינים שהגוף שולח.
וזו הנקודה שבה אנו נמצאים כיום, בסופו של דבר, אם לומר את האמת.
בעשורים האחרונים, או ליתר דיוק - מאז מלחמת העולם השנייה, אנו מתייחסים למחלות רק בצורה כימית - בצורה מתועשת וכימית - מאז שיש כימיה מתועשת.
ואם נחשוב בכנות על המודעות התזונתית שלנו, אלו שחושבים בצורה הוליסטית, ומתאמצים לחשוב על מה שהם אוכלים, למה הם שמים-לב בסופו של דבר?
אילו ויטמינים יש באוכל, אילו מינרלים, אילו יסודות-קורט, כמה אנזימים, אבות-מזון חלבוניים, וכן הלאה? אבל בסופו של דבר - בכל אלו מדובר רק על ההיבט הכימי.
והתרגלנו לזה כל-כך - אנו מקפידים מאד לקרוא את הרכב-המוצר או את התכולה שלו כפי שרשומים על האריזה ובטוחים שזה אומר הכל.
אולם, האם אי -פעם תהיתם מהו ההרכב הביו-פיזיקלי של מוצר-המזון שרכשתם?
או אפילו רק לברר את הקשר הפיזיקלי?
את זה אף אחד לא עושה.
לפרק הבא
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
להרצאה המלאה בסרטון עם כתוביות.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 30.10.2023