ביטחון קודם לכל
המוח שלנו יכול להגיב בעצמו כהוכחות באמצעות מנגנון ההגנה של ניתוק נתיבי הנוירונים, כדי לבצע מידור של הטראומה. זו אינה פעולה שאנו בוחרים בצורה פסיכולוגית עבור עצמנו, משום שהיא יכולה להתרחש גם בינקות, עוד לפני שקיימת יכולת שיפוט מוסרי. זוהי תגובה מוחית פיזית אוטוגנית. באופן דומה, המוח שלנו דורש סביבה בטוחה כדי לפתוח מחדש את אותם נתיבי-נוירונים שנחסמו. עליכם להיות חופשיים מבסיס ההתרחשות של ההתעללות שנגרמה.
אם למשל, המשפחה היתה מקום ההתעללות, ואתם עדיין בקשר עמם, כפי שחוקי החברה מנחים אותנו לפעול, המוח לא יוכל לבצע את הריפוי. הוא ישמור היטב על מנגנון ההגנה הקיים, משום שהוא "יודע" מה שעליכם לזכור בצורה מודעת.
אם אתם נמצאים כבר בתהליך ריפוי ופוגשים בבסיס ההתעללות שזיהיתם במהלך הריפוי (גם אם קיימת שם חרטה), המפגש עלול לשבש, לטלטל ו/או לגרום שוב להדחקה של הזיכרון. הישארו מודעים וערים לזמן, החזיקו מחברת בהישג יד, והגבילו את המגע בצורה נבונה. מאוחר יותר, כאשר תהיו במקום בטוח, רגוע, ולאחר שתעבדו את המפגש בצורה מודעת ותכירו בקיומו, תוכלו להמשיך בכתיבה של זיכרונותיכם. שהות בקרבת אדם שספג התעללות יחד עמכם יכולה לסבך את מנגנון ההגנה של המוח באותה מידה, ואולי אף יותר, אם אתם מדברים על חוויות משותפות. הזיכרון עלול אפילו שלא לעלות אל פני השטח או להבהב בתנאים כאלו. אתם חייבים להימצא בסביבה בטוחה.
איך תדעו אם אתם בסביבה בטוחה? המוח יודיע לכם. כאשר מארק הציל לראשונה את בתי ואותי מקיומנו תחת השליטה המוחית, לא יכולתי לחשוב על מתן אמון בכך שאנו בטוחות. לא היתה לי כל מחשבה חופשית, חושיי היו מחודדים בדומה לחוש השמיעה המחודד של אדם עיוור. חשתי שמארק ראוי לאמון, משום שחיות המחמד שלו הנחו אותי. אנשים המתעללים בילדים מתעללים בדרך כלל גם בחיות, ומעולם לא פגשתי אדם שהחיות הביעו כלפיו אמון כזה כפי שהביעו כלפי מארק. כל חיית מחמד שהיתה למארק, בין אם היה זה שועל, ראקון, או כלבים, כולם בירכו אותו בתשוקה וחיבה ונשארו לצידו בצורה אוהבת. מארק לקח אותנו, את החיות וכל היתר, לביטחון ולשקט של אלסקה, שם התחלתי לפרק את התיכנות על ידי כתיבת הזיכרון שלי.
סודות ממשלתיים רבים ומוניטין אישי של אנשים היו על הכוונת, ואנו ספגנו ריקושטים לאורך כל הדרך לאלסקה. ועדיין, מוחי ידע שאני בטוחה לצד מארק, משום שהוא לא התעלל בנו והזיכרון החל להבהב ולפלוש כלפי מעלה. אם אתם בסביבה בטוחה ו/או תומכת, ייתכן שתחוו כבר הבזקי זיכרון. זוהי דרכו של המוח להסב את שימת הלב לזיכרון המודחק, המבקש שיטפלו בו בצורה מודעת. ייתכן והזיכרון דולף דרך חלומות או סיוטים, פשוט משום שהמוח רגוע. או שהמוח יתחיל לחוש ביטחון כאשר המתעלל הולך לעולמו, בין אם זיהיתם אותו בצורה מודעת או לא. זיכרון מודחק ידוע גם כמשהו שדולף דרך מידור ומתחיל להבזיק כלפי חוץ כאשר מתבצעים שינויים כימיים במוח, כגון כאלו המתרחשים בסביבות גיל 30. טלטלות פיזיות למוח יכולות לעתים להמריץ את פעילותו של נתיב הנוירונים ולגרום למוח להתחיל "לירות". זה עשוי לגרום לזיכרון להבזיק, או להביא להכרה מודעת בצורך לעזוב מצב של אלימות בבית. אפילו אם הזיכרון אינו מודחק, כפי שקורה במקרים מסוימים של אונס או אלימות במשפחה, כתיבת פרטיו של האירוע יכולה לסייע בטיפול לוגי שלו. ברמה המודעת, הלוגית, אנו יכולים לבצע בחירות, כדי להמשיך ולהתקדם עם חיינו בצורה חיובית.
יהיו אשר יהיו הסיבות לשינויים האלקטרו-כימיים במוח ולהבזקי הזיכרון שמתרחשים כתוצאה מכך, רישמו אותם מיד. קל לרמות את עצמכם למצב של הנחה שתזכרו לכתוב מאוחר יותר, משום שאחרי הכל - זה הזיכרון שלכם, לא? ובכן, לא!
אל תחכו. רישמו מיד. החזיקו תמיד מחברת ועט בהישג יד. שרבטו תיאור או כמה מילים של תזכורת לגבי ההבזק, שיאפשרו לכם לחזור מאוחר יותר אל הזיכרון ולכתוב אותו בצורה מלאה.
טריגרים (מעוררים)
טריגרים הם מפתח למנעולים הרובצים על הזיכרון הממודר. הם פותחים דלת לנתיבי הנוירונים במוח שנותקו במהלך הדחקת הטראומה. הטריגרים הם אישיים, בדיוק כמו החוויה הטראומטית האישית - אין רשימת "קודים", מפתחות וטריגרים שניתן להיעזר בה כדי לפתוח את המוח. הרמוניה צלילית היא צורה אחת הגורמת לנתיבי הנוירונים לרטוט במוח ולעורר את הזיכרון. כאשר אנשים שומעים שיר אהוב, למשל, הוא יכול להזכיר להם את הרגע בו התאהבו, סיימו בית-ספר, או כל חוויה אישית אחרת שהיא. יש טווח רחב ואינסופי של שירים העשויים לעורר היזכרות. באותה מידה, יש גם אינספור מעוררים אחרים העשויים לפתוח זיכרון מודחק. בניסיון החיים שלי, ההתעללות המינית החלה כבר בלידה, עוד לפני שיכולתי כלל לזהות שמה שעושה לי אבי הוא דבר שאין לעשותו. המוח מידר את הטראומה באופן מיידי, וטראומה זו התעוררה בכל פעם שאבי התעלל בי שוב מבחינה מינית. אז האירוע המיני עצמו היה המעורר. המוח אינו מקצה טריגר הגיוני באופן אוטומטי לטראומה, ולכן אם תפנו לעבר עצמכם שאלה כגון "האם עברתי התעללות?" היא לא בהכרח תניב תשובה או תעורר זיכרון כלשהו. מוחכם אולי תייק אותו תחת "הנאה" (דוחה ככל שתישמע לכם כעת המחשבה), או אולי כתגמול, כגון כסף או ממתק. אין זה בלתי שכיח שהטריגר יושתק במכוון על ידי המתעלל, אם הוא בעל ידע בסיסי ב-NLP. למשל, מציצה (סוכריה על מקל) יכולה לשמש, תרתי משמע, כפרס/טריגר.
שנים לאחר מכן, כאשר אתם במקום בטוח והמוח מאותת לכם, באמצעות הבזקי זיכרון, לטפל בצורה מודעת בזיכרונות מודחקים, הבזק כזה יכול לכלול "סוכריית מציצה".
או שאתם עשויים להשתוקק לסוכריית מציצה ולקבל פתאם הבזק של ההתעללות תוך כדי אכילה. תפישת דימוי חזותי של הבזק זיכרון יוכל להספיק כדי לרשום לעצמכם מה שאתם רואים. זה יהיה הטריגר הטוב ביותר שלכם כדי לכתוב אחר כך את הזיכרון במלואו. המוח שלנו רושם צילומים של אירועים מסביב לטראומה כחלק ממנגנון ההגנה שלו. דוגמה טובה לכך תהיה לדעת בדיוק
היכן הייתם ומה עשיתם כאשר התרחש אירוע 11.9.
אנשים שחוו את הטראומה של רצח קנדי עדיין זוכרים עד היום בצורה צילומית היכן היו ומה עשו כאשר קיבלו את הידיעה על הרצח. באופן דומה, המוח שלכם רשם בצורה צילומית גם אירועים הסובבים כל טראומה שחוויתם. אף שהמוח ממדר את זיכרון הטראומה כך שלא יהיה נוכח בצורה מודעת, הזיכרון עצמו מופיע כתמונה לפרטי פרטיו. זו הסיבה שאתם יכולים לכתוב אותו בפרוטרוט ולגשר בין המקום בו הייתם לפני, ואחרי האירוע. זיכרון מודחק יכול להתעורר בצורה מכוונת או בהיסח הדעת. התת-מודע עשוי לחפש טריגרים אפילו בצורה חסרת היגיון ברור (לוגי). אנשים שסבלו טראומה חבויה עשויים לחפש את האמת שלהם באמצעות צפייה בסרטי זוועה. אולם, במקום לעורר את הזיכרון בצורה פתוחה, כפי שהתכוון התת-מודע לעשות, בצורה בלתי הגיונית, סרטי הזוועה רק מעצימים את השפעת הטראומה ומחזקים את המידור סביבה. כאשר אתם בתהליך ריפוי, שימו לב למוזיקה, טלוויזיה, אינטרנט, משחקי וידאו, ספרים וכד', שאליהם אתם חושפים את עצמכם. הבינו שאתם נמצאים במצב חשוף יותר למניפולציה, ובחרו בחוכמה את החומרים הללו. ואל תשכחו להעיף מבט בשעון! אם/כאשר תמריץ חיצוני מעורר הבזקי זיכרון, רשמו אותם מיד כהערה, ואחר כך הרחיבו והשלימו את הזיכרון במלואו. כאשר מגיעה העת לרשום את הזיכרון המלא, הבטיחו שאתם נמצאים במרחב שקט ובטוח. כבו טלפונים ניידים כדי למנוע חדירה ו/או, במקרים מסוימים, קריאות היוצרות הרמוניות קוליות. אל תשתמשו בתרפיית ריחות, ניחוחות וכד'. כבו את המוזיקה, הטלוויזיה וכו' כאשר אתם משקפים את העבר, כותבים זיכרון ו/או ישנים. המוח שלכם עסוק דיו גם בלי להוסיף לו משימות מסוג זה. אם שיר מסוים עורר הבזקי זיכרון, האזנה לאותו שיר באופן חוזר ונשנה אינה משחררת את הזיכרון. במקום זה, רישמו באיזה שיר מדובר, ונסו להירגע בשקט עמוק יותר אל תוך הזיכרון, כדי לכתוב אותו במלואו. כל טראומה, בין אם נגרמה במכוון או לא, יוצרת מצב של חשיפה למניפולציות. סולם השליטה בתודעה מתחיל בדרגת המניפולטיביות הנובעת מפחד. הנדסה חברתית היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר כאשר האנשים נמצאים בפחד. כתות דתיות ניזונות מאלו המצויים בפחד, והן ידועות ב"תכנות מחדש" של אלו הזקוקים למעשה ל"פירוק התכנות".
האמת משחררת אותנו מן הפחד ומעצימה את החשיבה החופשית. אין צורך לפחד מן הזיכרון - כתבו אותו תוך ידיעה שזיהויו והתמודדות עמו ועם האמת האישית שלכם תשחרר אתכם מהכבלים בהם כבל אתכם עד כה. טראומה מסוג עינויים, מעלה את דרגת החשיפות למניפולציה עד כדי כך שניתן לשתול מחשבות במוח, כדי לגרום ביצוע פעולות בעתיד כאשר מופעל הטריגר. עינויים אינם יכולים לשמש כדרך להוצאת מידע, כפי שרבים כל-כך הוטעו לחשוב, "הודות" לתעמולת התקשורת הנשלטת, וכהצדקה להתעללות באסירים, כמו למשל בגואנטנמו-ביי. העינויים הם טראומה קיצונית המותירה את תת-המודע פתוח וחשוף לחלוטין לשליטה רובוטית, עד לדרגה הגבוהה ביותר בסולם השליטה בתודעה. בשיא זה של שליטה בתודעה, התיכנות של המוח החשוף למניפולציות הוא מכוון ומובנה לחלוטין. טריגרים עשויים לשקף נושאים דימיוניים הנמצאים בשימוש שכיח, כמו "הקוסם מארץ עוץ", "דיסני", "עליזה בארץ הפלאות", וכד'.
נושאים דתיים מגיעים אף הם לעומק מספיק שבאמצעותו ניתן לתכנת את אלו המבצעים פיגועי התאבדות ומלחמות.גם נושאים מתחומי תורת הנסתר וחוצנים הם פופולריים, שכן האנושות הותנתה להאמין שחוצנים ושדים מצויים מחוץ לתחום המציאות שלנו ואינם משפיעים עליה. לוקח רק 3 דורות של התניית אמונה להפוך אותה לחלק בלתי נפרד ועצמוני מן החברה.
אנשים רגילים להקיף עצמם בפריטים או נושאים מסוימים תוך ניסיון בלתי-מודע לעורר את הזיכרון. אנשים היודעים מי הם, זקוקים לפחות עצמים מסביבם כדי להזכיר להם זאת! הביטו סביבכם לעומק, בדקו את עיצוב הבית, וחישבו מדוע נזקקתם להקיף עצמכם בחפצים המצויים בו. אם חפץ כלשהו מהם מעורר הבזק זיכרון - רישמו אותו.
איזה נושא מעסיק אתכם באובססיביות ולמה - - קישוטים לחג? סכינים וחרבות? דיסני? חוצנים? פרפרים? דתות? (זכרו - הדת היא רק צעד אחד הצידה מכת, מערכת הצדה את האדם האמיד שעבר התעללות מינית, את זה הפוחד מן האל, את אלו הפוחדים מן המוות וכד'). אנשים גם מנסים בדרך כלל להסתיר בצורה תת-מודעת טריגרים המעוררים זיכרונות טראומטיים. דוגמה יכולה להיות סכין מטבח ספציפית, הנראית דומה לאחת שבה נעשה שימוש באירוע הטראומה, והיא נדחפת שוב ושוב למקומות בלתי קשורים. אם מצאתם את עצמכם מחפשים פריט כזה, שוב ושוב, שאלו את עצמכם למה.רישמו מיד הערה לגבי הנושא. דרך אחת לזהות בצורה מודעת את הטריגרים האישיים שלכם היא ליצור קולאז', באופן שבו לימד אותי מארק. כשעלעלתי בכתבי עת או עיתונים, גזרתי כל תמונה או מילים שגרמו לי לתגובה עמוקה, ושמרתי את גזירי הנייר בקופסה. עם הזמן, הקופסה הלכה והתמלאה בגזירי נייר, ואז הנחתי אותם לפניי, והתחלתי להרכיב אותם בצורה מאולצת. כל קולאז' היה בנושא אחר... או שלא? לאחר שהושלם, רשמתי מה המשמעות של אותו קולאז' עבורי והתוצאה היתה התעוררות של זיכרון מודחק. שימרו תמיד מחברת בהישג יד, בייחוד כאשר אתם עובדים על פרויקט של קולאז'.
כל דבר יכול להיות טריגר, ומודעות לדברים המושכים אתכם, לתגובות שלכם, לעיצוב הבית, לדחפים, מוזיקה וכד', היא צעד עצום לעבר זיהוי טריגרים ומודעות להם ולהבזקי הזיכרון שהם גורמים.
תוכלו גם לעורר עצמכם בצורה מאולצת על ידי כתיבת ציר כרונולוגי של חייכם. שימו לב שאתם כוללים תאריכים קלנדריים כגון ימי הולדת וחופשות. התעללות היא שכיחה באירועים הכוללים הגעת קרובי משפחה, חגים דתיים, טקסים שונים, או התרחשויות פוליטיות.האם זיהיתם משהו שחסר בציר הזמן? פער שאינו כולל מידע ופרטים? אם כן, מהו הדבר שאינכם רוצים לזכור באותה נקודה?
תלו לעצמכם לוח שנה במקום שבו תוכלו לצפות בו - זהו כלי נוסף לעבודה על התודעה. רישמו ימים שהם קשים עבורכם במיוחד, ובררו עם עצמכם, האם ייתכן שמדובר בתאריכים בלוח השנה בהם התקיים אירוע התעללות? - המוח שלנו מגיב לתאריכים כאל טריגרים.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
PTSD: Time to Heal - Cathy O'Brien
תרגום ועריכה - יולי רמון, 05.02.2023