פיסות אבק והשתקפויות
כאשר האישיות מנופצת על ידי טראומות ומפוזרת למדורי זיכרון שונים, עדיין קיים מה שאני מכנה "פיסות אבק".
אדם יכול לחבר עצמו מחדש לחלוטין, ועדיין לחוות קטיעה, או "פיסות אבק" באישיותו.
אלו אינם "עוד חלקים להשלמת הפאזל", המשנים את כל התמונה.
פיסות האבק יכולות לסייע בהבהרה וחידוד של התמונה, ועוזרות לנו לנקות ולארגן מחדש את הפינות העמוקות ביותר של מוחנו.
הקשיבו עמוק לתוך עצמכם כדי לזהות איתותים ואזהרות, כדי שתוכלו להכיר בצורה מודעת באי-הסדר הזה.
העלו את הפיסות הללו אל קדמת התודעה.
במקרה שלי, נופצה מראה כדי ליצור באופן מכוון פיסות אבק שלא ניתן יהיה לאחות את הזיכרון ולהעלות בצורה מלאה.
במציאות, המראה היתה מחוצה לי, אז איך ניתן היה לשבור אותה או את הזיכרון שלי?
קיימים תיעודים שאנשים ראו טראומות קיצוניות כאילו ממבט-על.
זוהי תופעה של מנגנון הבטיחות, למשל - כאשר אדם שנפגע בתאונת דרכים קטלנית, רואה את היקרים לו פזורים על פני השטח למטה, בעודו מרחף מעל לזירת האירוע, ומחובר אליה בחוט של אור.
כאשר עינו אותי, כך ראיתי את גופי, מלמעלה.
כאילו נשמתי מצאה מקלט במרחב בטוח ואוהב, שבו לא היה עלי לחוש את העינויים.
מוחי ממילא לא יכול היה לתפוש עוד את הכאב, ולכן המוח המודע פשוט ברח משם.
צורה זו של הזרה היא קיצונית, אולם מדגימה אופן נוסף שבו מגיב מוחנו לטראומה.
התעללות בילדות, לפני גיל 5, עשויה לגרום להזרה מסוג זה.
לאחר מכן קשה יותר להתחבר אל הדמות שבמראה כאל דמות עצמך.
אם נוסיף לכך את תופעת השינויים החיצוניים בצורת הפנים, המתרחשת בהבעות פנים של מידורים שונים, קל לראות כיצד אדם שאינו נוכח בצורה מודעת, עשוי שלא להתחבר אל דמותו שבמראה.
חוויה מוחית חריגה זו היוותה אולי בסיס לסיפורי-אימה מסוג ערפדים, אנשי זאב וכד', שלא ניתן לראותם במראה.
הבנתה של תופעה מוחית זו - דמויות מראה, מקלה על טאטוא פיסות האבק של תיכנות שנופץ.
ההבנה מספקת מקום הגיוני, שבו ניתן לתייק את אותו זיכרון לאחר שנכתב החוצה והמודעות הכירה בקיומו.
הוא מתמזג חזרה אל מכלול הזיכרון השלם.
בעוד פיסות אבק אלו מעופפות מסביב, שימו לב לכל פעולות שאתם אולי מבצעים ואינן עקביות לחיים ברוח האמת.
הקשיבו היטב לעצמכם, שאלו "האם זה באמת מה שברצוני לבטא?"
חיים שלמים של התעללות שלאחריהם יחסים של ניצול עלולים לגרור אחריהם תמונה מנופצת של עצמיותכם.
ילדים הם תוצאה של מה ששמעו במהלך צמיחתם, בין אם ההתעללות היתה מכוונת או לא.
אם נאמר להם שוב ושוב שהם רעים, הם יהפכו להיות רעים, משום שהותנו להאמין בכך.
שימו לב למלים אותן אתם בוחרים לומר לילדים, לאחרים, ולעצמכם; בייחוד אם אתם עצמכם עברתם התעללות.
חשבו כיצד אדם מגיב בחיוך והיכנסו לנעליו, כאשר אתם מחמיאים לו בכנות.
אחר-כך, חישבו כיצד מלים מרושעות יכולות לגרום לכתפיים להישמט ולחיוך לקפוא.
כאשר אתם מנמיכים את עצמכם, אולי באמצעות תפישה שלילית של עצמכם, המתגנבת דרך פיסות האבק, ומצטרפת להערות של אחרים, אתם עשויים להפוך לשליליים בצורה דומה.
התבוננו בעצמכם במראה, והכירו - בצורה מודעת - בכך שכבר סבלתם מספיק דימויים שליליים לגבי עצמכם, וכעת אתם בוחרים בתפישה חיובית.
עמדו זקופים וחייכו.
הקשיבו בצורה עמוקה לאלו שאכפת להם מטובתכם - אולי אתם באמת מסתירים את הסכין או אוכלים שוב יותר מדי סוכריות מציצה?
האם אתם משפשפים את עיניכם בצורה כפייתית, כאילו מנסים למחוק תמונה בכל פעם שאתם מריחים, שומעים או רואים דבר מסוים?
רישמו מיד הערה לגבי הנושא.
שימו לב להבזקי זיכרון אפילו אם אתם בטוחים שכבר כתבתם אותם.
אם הם קיימים, כנראה שעדיין יש צורך בתשומת לבכם לעניין כלשהו.
מהו ההבזק?
ייתכן שכל מה שנדרש הוא רישום מהיר של הערה, כדי לטאטא את פיסת האבק הזו ולהעלותה למודעות.
תמיכה אוהבת
אם אתם מסייעים למישהו אחר להירפא מטראומה - בייחוד אם מדובר באדם אהוב - תפקידכם הגדול ביותר יהיה תמיכה.
בראש ובראשונה, דעו שאינכם יכולים לסייע לאדם שאינו מעוניין לסייע לעצמו.
אינכם יכולים לבצע פירוק של תיכנות אצל אדם אחר - הוא חייב לבצע זאת בעצמו.
תנו לו את הספרון הזה ואת המידע שבתוכו - PTSD: Time to Heal (פרקי המאמר המתורגמים).
תמכו בו בתהליך, החזירו אותו בעדינות חזרה למקום של תחושה נוחה ושלווה באמצעות האנרגיות שלכם עצמכם.
התבוננו בשקט, הזכירו לאדם המתרפא שלא ינסה לבטא עצמו במילים, אפילו אם הוא "יודע שכבר אמר לכם קודם".
כאשר הזיכרון קרוב, התחושה יכולה להיות של משהו שמעולם לא נשכח או הודחק.
במצבים כאלו, מארק היה מחייך ואומר לי, "לא, לא אמרת לי את זה קודם, ואינך אמורה להגיד לי גם עכשיו", ומושיט לי עט ונייר.
מרגע שהתחלתי בכתיבה, הפרטים הצילומיים התבהרו ואני הייתי אסירת תודה על התזכורת.
האזינו תוך הקשבה עמוקה, משום שהבנה היא המפתח ליכולת התמיכה.
התת-מודע הוא מאד מילולי וחד משמעי. לכן, עליכם לשים לב לבחירת המילים שלכם, וכן להקשיב היטב למה שנאמר.
הניחו הצידה את אמונותיכם, והבטיחו שהמניעים שלכם מופנים לעבר סיוע, ואינם מופעלים על ידי מנגנון הגנה עצמית.
כאשר אדם שעבר טראומה נמצא בתוך תהליך של ריפוי, בכתיבת זיכרונותיו, הוא עשוי להיות מושפע בקלות על ידי אחרים, ותפישותיו יהיו אולי בלתי מאוזנות באופן זמני.
במקום להצביע על הבדלים מעצבנים בין חלקי האישיות השונים שלו, למשל, קל יהיה יותר אם תבינו את מקור ההקרנה של אותו חלק, ותאזינו למה שנאמר על ידי אותו חלק.
היו מקור ביטחון בהווה, ושימרו על חוש ההומור שלכם.
הצחוק יכול להוות גורם מאזן נפלא במקרים של מתח.
סייעו לאדם לגייס תמיכה גם מאחרים, כגון בני משפחה או חברים קרובים.
סייעו להם להבין את הצורך בשקט ושלווה בלתי מופרעים.
חילקו עמם את המידע בספרון זה,
והדגישו, שאל להם להביע ביקורת, להשפיל, או לשאול לשאלות - בייחוד לא שאלות מובילות.
התייחסו לכל אדם שאינו תומך כאל איום פוטנציאלי, והקפידו להרחיקם עד שהזיכרון המודחק ייכתב במלואו וכל המתעללים יזוהו.
אם אח או חבר של האדם לו אתם מסייעים היה אף הוא קורבן, עודדו אותם לכתוב את הזיכרון שלהם עצמם, ולעולם אל תבטאו במילים ואל תעלו זאת לדיון לפני שההחלמה הושלמה.
ההחלמה חייבת להגיע מבפנים, ולא מתוך קלט ומידע חיצוניים.
אל תתנו להוליך אתכם במחילות הארנב של שליליות או דימויים נחותים של עצמכם מן העבר.
אם הואשמתם באחריות לגישתם התפישתית הנוכחית, תוכלו להזכיר להם שאלו המילים שלהם, לא שלכם.
ואז שאלו: "מי אמר לכם את זה, ולמה?
כיתבו הכל החוצה!"
התרחקו.
ויכוחים בשלב זה הם שיקוף של קביעות רגשיות, ולאו דווקא האזנה עמוקה למה שנאמר באמת.
הם עלולים לטשטש את הגבולות בין העבר וההווה, אז הזכירו להם להקשיב לעצמם!
הישארו חזקים במרחב שלכם הנאמן-לנפשכם, כדי להרים את האדם לו אתם מסייעים בחזרה אל נוכחות רגועה בהווה.
סייעו לו לשמור על תזונה נכונה.
סננו את שיחות הטלפון אם אתם נמצאים בעמדה המאפשרת זאת.
אל תפריעו כאשר הזיכרון נכתב, ועשו כל מאמץ למנוע הפרעות גם מגורמים חיצוניים אחרים.
כאשר הזיכרון נכתב, תוארך, והונח הצידה לשם יישום חוק 21 הימים, אל תשאלו שאלות המעודדות ביטוי מילולי שלו.
בראש ובראשונה, תוכלו לקרוא מה שנכתב רק אם/כאשר הוזמנתם לעשות זאת לאחר שחלפו 21 הימים.
אם אתם ביחסים של אהבה, הנאות הגוף יכולות לאזן את הנפש לאחר כתיבת זיכרון.
כאשר הייתי נסחפת לתוך שינה, מארק היה מערסל את ראשי מאחור, ומעניק לי תחושה של ביטחון ואהבה.
לפרק הבא
לפרק הקודם
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
PTSD: Time to Heal - Cathy O'Brien
תרגום ועריכה - יולי רמון, 04.03.2023