הקשבה עמוקה
התמקדות בפנימיותכם כדי להירפא מטראומה היא הכרחית וחיובית, אולם עשויה להוביל לעתים לגישה נרקסיסטית אם אינה מאוזנת באופן יזום.
אנשים הסובלים מ-DID מציינים לעתים קרובות את הצורך לומר את מה שהם חושבים בצורה של דקלום חוזר ונשנה, שלעתים קרובות נעשה תוך התערבות בדברי אחרים, משום שהם צריכים לומר זאת לפני שישכחו.
הם רגילים לשכוח, ומדובר בעצם בניסיון תת-מודע לעקוף את השכחה, כאשר הם בתוך תהליך הריפוי.
הקשיבו!
הרגילו עצמכם באופן מודע להקשיב לאחרים בתשומת לב.
הקשבה עמוקה היא כאשר אתם נשארים שקטים ושומעים מה שנאמר לכם.
שימו לב לדברי אחרים והעזו לגלות אכפתיות כלפיהם.
היציאה מתוך עצמכם למען נתינה לאחרים היא איזון היכול לסייע בהתמקדות עצמית, גם אם מדובר בהקדשת זמן בלבד.
זמן ההקשבה.
הדבקתי לעצמי תזכורת, אותה אוכל לראות בצורה מודעת ותת-מודעת כאחד, ועליה כתוב "להקשיב".
כאשר בחרתי להקשיב, למדתי לבטוח בעצמי שלא אשכח מה שרציתי לומר!
נוסף על כך, זכיתי להקשיב וללמוד על קיומם של כמה "שיגעונות" שפעלתי לפיהם והיה עלי לשים אליהם לב.
למשל: "איפה החבאת את הסכין הפעם"?
במקום להכחיש או להיכנס למגננה, התחלתי לחשוב על כך.
"זאת אומרת שכבר החבאתי אותו פעם?"
ואז הייתי ממהרת למחברת.
כאשר אנשים חווים טראומה ברמה שבה הזיכרון מתחיל למדר עצמו, מדובר באירוע שהרגשות אינם יכולים להכיל ולהבין.
דהיינו, אין כל רגש המשויך לטראומה בעת התרחשותה.
זה היה מעבר ליכולת הרגשית.
אני יודעת מניסיוני שקיימת נקודה, מעבר לכאב, שבה המוח אינו מסוגל לעבד יותר "תחושה". כך קורה גם עם "רגש".
כאשר אני כותבת את זיכרוני, זה עשוי להיראות כאילו הוא אמור להיות "רגשי", משום שזה מה שהחברה מלמדת אותנו כ"נורמלי".
אולם, מה שחוויתם הוא לחלוטין "לא נורמלי"!
ובכל זאת, אפילו התרפיסטים טועים כאן, ושואלים - "איך זה גורם לך להרגיש?"
זוהי שאלה היוצרת השפעה הרסנית, ולא בונה.
לא היו אז כל רגשות, ואין שום צורך ליישם רגשות כעת, כשאתם כותבים.
בכל מקרה - תהליך הכתיבה עושה שימוש בחלק הלוגי של המוח.
עם התגובה הרגשית ניתן להתמודד בשלב מאוחר יותר, לאחר שהזיכרון נכתב במלואו.
זה השלב שבו עדיף לבחור בצורה מודעת, להפוך כל שלילי לחיובי, שיעצים אתכם במקום לשתק את יכולת התגובה שלכם.
התנגשות רגשית זו גורמת לחוסר יכולת לחוש חמלה כלפי אחרים, ולעתים אף תחושות פיזיות באופן כללי.
הקשבה עמוקה תסייע לכם לצאת מתוך עצמכם, לשמוע ולהגיב למשהו שמישהו אחר אומר.
אין משמעות הדבר שעליכם לנקוט בתגובה מנותקת מסוג:
"הכלב שלך מת? ובכן, בוא אני אספר לך מה קרה לכלב שלי..."
לא תמיד הכל סובב סביב עצמכם, וזהו תרגיל בריא להעז ולחוש אכפתיות גם כלפי סבלם של אחרים.
היו מודעים בתהליך ההקשבה, לכך שאינכם משתתפים בחווייה של אדם אחר, עקב פגיעותכם המוגברת להשפעה חיצונית.
אדם הסובל מניתוק, טבעי שישקף ויתאים עצמו לאלו עמם הוא נמצא.
זוהי הסיבה לכך שתרפיה קבוצתית היא הרסנית עבור אלו הסובלים מ-DID.
על האדם לדעת תחילה את האמת החבויה בתוכו לפני שיוכל לאמץ את זו של אחרים, אחרת התוצאה עלולה להיות זיכרונות שקריים.
שוב, זיכרון שקרי ניתן לזהות במהירות על ידי פרטים צילומיים כגון ריח.
נתיקות יכולה להיגרם גם כתוצאה מהיעדר תחושה פיזית, עד שהריפוי מגיע לנקודה של מודעות.
היות והייתי בטוחה מפני עינויים, קולטני הכאב והעונג של מוחי למדו מחדש להגיב בצורה נכונה.
כאשר מארק איפשר לי את הזמן והפכתי מודעת לראשונה מזה עשרות שנים, הרגשתי כאילו נחתתי ב"ממד" של עולם אמיתי בעל תחושות פיזיות.
המוח החל "לירות" בכיווני תודעה שאיפשרו לי לחוש את הקרקע מתחת לרגליי ואת קצות אצבעותיי.
הקרקע היתה פתאום כה קרובה ולאריג הבגדים היה פתאם מרקם.
כמה בת-מזל הייתי לנוע ישירות אל תהליך הריפוי מתוך הקיום הרובוטי שלי, בלי שלב ביניים של "ניסיון להרגיש".
קעקועים ופירסינג הם לעתים קרובות תמרורי אזהרה הזועקים "התעללות", ומרמזים על כך שאלו הסובלים מנתיקות מנסים באופן בלתי מודע להחזיר לעצמם את התחושה הגופנית.
אפילו המסרים המקועקעים עשויים לשקף טראומות שנגרמו לאדם או חיים דימיוניים שהוא יצר לעצמו.
לפני נקיטת צעדים דרסטיים בניסיון להחזיר תחושה לגופנו, נסו קודם להקשיב לעצמכם!
מה מניע אתכם לצאת בהצהרות חיצוניות אלו?
האם מדובר במסר לאחרים או עבור עצמכם?
לאיזו מטרה?
הבחירה החופשית יכולה להמתין. יש לה מספיק זמן.
חישבו קדימה.
הרחיבו את התפישות.
כיתבו הכל החוצה!
לעתים קרובות אנשים אומרים או מציגים הצהרות הסוטות לחלוטין ממה שבאמת צריך להיאמר.
אפילו באמצע ויכוח מתלהט, הסטות כאלו נזרקות מאחד לשני במקום לנסות ולהגיע לעומקו של עניין.
הקשיבו היטב לאחרים.
הקשיבו היטב לעצמכם.
זהו צעד עצום לעבר מחשבה חופשית וחיים נאמנים לנשמתכם.
לפרק הבא
לפרק הקודם
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
PTSD: Time to Heal - Cathy O'Brien
תרגום ועריכה - יולי רמון, 04.03.2023