ראשית יש לפרק את התיכנות
רק משום שרשמתם את זיכרונכם בפרטי-פרטים עדיין אין משמעות הדבר שכולו אמת. זיכרון של עובדות יכול להשתלב בצורה מכוונת בתוך תיכנות של שליטה מוחית, או בצורה בלתי מכוונת עם תוכניות טלוויזיה, סרטים, משחקי מחשב, ספרים, סיפורים של אנשים אחרים וכד'. חשוב לפרק תחילה את התיכנות ולהפריד בין מציאות ודימיון.
ניתן לעשות זאת על ידי כך שתשאלו את עצמכם וכן על ידי יישום "חוק 21 הימים" - האמת, מטבעה, לעולם אינה נעלמת, בעוד השקר והדימיון מתפוגגים ונעלמים עם הזמן. היות וכתיבת הזיכרון המודחק ממוטטת את קירות המידור, הזיכרון "מתנרמל" - הוא עכשיו חלק מזרם התודעה הרגיל.
מרגע שנתיבי הנוירונים פתוחים והזיכרון נכתב בפרטים צילומיים, כפי שאוחסן מלכתחילה, המידור מתפוגג. זה דומה לתהליך ה"דפרגמנטציה" שאנו מבצעים במחשב - העברת מידע ממקומות אקראיים חזרה למקום אליו הוא שייך. לאחר שהזיכרון הוא חלק נורמלי, ונמצא במקום הנכון, ניתן לאחזרו בכל עת.כעת שוב אין באפשרותו לחדור להווה, ולחתור תחתכם בצורה בלתי-מודעת, או לגרום לסיוטי לילה. חדירות אלו דומות למערכות אזעקה המתריעות בפניכם שיש לטפל בעבר באופן מודע.
לאחר שכתבתם את זיכרונכם, אין עוד צורך במערכת האזעקה. הזיכרון הופך למידע נורמלי ולא ישוב להיות ממודר. קחו את הזיכרון שכתבתם במלואו, רישמו את התאריך בראש הדף, ואחסנו אותו במקום בטוח, רחוק מן העין, למשך 21 ימים. במהלך תקופה זו אל תדברו עליו. בתום 21 הימים, שובו וקראו את מה שכתבתם. לאחר 21 ימים, השקרים והדימיון נמוגים, בעוד האמת נותרת חזקה כתמיד. אם חלקים כלשהם אינם מוכרים לכם או נראים מעורפלים, הם ככל הנראה הסתבכות שהתרחשה כתוצאה מפגיעותכם המוגברת להשפעות חיצוניות. עליכם לחוות בהירות בין הזיכרון האמיתי ובין אותן הסתבכויות, ולזהות אותם בקלות, כדי שניתן יהיה לפורר אותן ולהרחיקן מן הזיכרון האמיתי. תהליך זה עשוי אף לעורר זיכרונות נוספים, כתוצאה משאלות העולות במהלכו.
שאלו את עצמכם "מי אמר לי את זה?" או אולי תזהו את תכנית הטלוויזיה שמוחכם תייק כחווייה עקב פגיעותכם המוגברת באותה עת. למשל, האם באמת עפתם במרכזו של טורנדו בדרך לארץ עוץ, או שאולי הראש שלכם הסתובב כתוצאה מטראומה בזמן שצפיתם בו?
הדרך הטובה ביותר לפורר זיכרון היא לשאול את עצמכם שאלות במהלך כתיבתו.
חוק 21 הימים ישמש בצורה הטובה ביותר כדי לאשר שהאופן בו כתבתם את זיכרונכם הוא אכן נכון ומדויק. כאשר יש לכם הבזק זיכרון החודר פנימה, האטו את הכתיבה, כדי לתפוס את "קצה החוט". זה ייקח מספר שניות בלבד. אם אתם עסוקים כאשר העבר חודר אל ההווה שלכם באמצעות הבזק זיכרון, הכירו בקיומו ורישמו הערה לתזכורת. החזיקו תמיד מחברת ועט בהישג יד. כאשר אתם רושמים מילה או שתיים לגבי הבזק זה, המוח יודע שבוצעה הכרה מודעת בקיומו, ומכבה את מערכת האזעקה של ההבזק. לאחר מכן תוכלו להמשיך בעניינכם ולהמתין למועד מתאים ונוח יותר שבו תכתבו את הזיכרון במלואו.
עשו זאת כאשר אתם במקום בטוח, שקט, וכאשר אתם רגועים ושלווים. נישמו עמוק והניחו לעיניכם להירגע בצורה מבוקרת, הרגיעו את אזור האף, הלחיים, הפה, הסנטר, ולאחר מכן את המוח. תוכלו להרגיע את המוח המודע, כדי לאפשר את זרימת הזיכרון. אל תתבלבלו בין מצב מדיטטיבי ובין ניתוק. הניתוק מכבה את הזיכרון. מצב הטראנס המדדיטטיבי שאליו אני מתכוונת הוא אותו מרחב רגוע שבו התודעה אינה נרמסת על ידי הסחות דעת חיצוניות. זוהי השהות בתוך עצמכם. ואתם, בתוככם, יכולים לזכור. למצוא את המקום שבו אוחסן הזיכרון, להתבונן בהערות שרשמת לגבי הבזק הזיכרון, כאשר תפסתם את קצה החוט.התייחסו אל קצה חוט זה כאל ציצית האריג ממנו עשוי הזיכרון שלכם, וכעת אתם מושכים את האריג כולו ופורמים אותו בהדרגה.עקבו אחריו עמוק יותר ויותר, אל תת-המודע של המוח, והתחילו לכתוב. כאשר אתם כותבים את הזיכרון שלכם, הוא ייראה קרוב מאד. אולם עליכם לדעת - כבר חייתם אותו פעם אחת, ואין לכם צורך לחוות אותו מחדש כאשר אתם צופים בו על מסך המוח שלכם. מסך המוח הוא המקום בו הופיע הבזק הזיכרון הראשון. אין צורך לפחד - כבר שרדתם אותו. הוא כבר מאחוריכם.ההיזכרות תשחרר אתכם מהשפעותיו התת-מודעות של הזיכרון, ותאפשר לכם לדרוש חזרה את המקום במוח שנאטם כתוצאה מתהליך המידור. הירגעו. קחו נשימה עמוקה, וכיתבו. עיקבו אחר חוט הזיכרון שהבזיק, המוביל אתכם להיזכרות. מה אתם רואים? התחילו לשאול את עצמכם שאלות.
מי זה?
מה אומר לי הקול?
בן/ת כמה אני?
מהי זווית הראיה שלי: האם אני קטן/ה ועיניי בגובה הברך? האם אני גבוה/ה?
מה אני לובש/ת?
אילו נעליים אני נועל/ת? איזו עונה זו?
האם קר לי או חם לי?
האם אני בפנים או בחוץ?כיצד הגעתי לכאן?
לאן הלכתי לאחר מכן?
של מי הקול הזה?כתבו מה שאמר לכם הקול.
מהם רעשי הרקע שאתם שומעים?
מי עוד נמצא שם? האם יש עוד מישהו?
מהו הריח הזה? מהו הטעם הזה?
לטלוויזיה אין ריח וטעם. חזרו אחורה כדי להרחיב את מבטכם מעבר למיקוד הנקודתי, כדי לראות אם מסך המוח שלכם מתפקד כמו טלוויזיה.או כמו משחק מחשב. או כמו סיפור ספר. או כמו צג מחשב. תרגיל זה של זיהוי ריחות וטעמים יסייע לכם לפורר את הזיכרון כאשר תיזכרו בו ברמת פרטי-הפרטים ובצורה צילומית.
מניסיוני שלי, תוכנתתי למעשה להריח ריח כלשהו - למשל ורדים, כדי לבלבל את זיכרוני. חוש הריח הוא בין המעוררים החזקים ביותר של זיכרון, ועובדה זו ידועה היטב למתכנתי השליטה המוחית. המתכנתים שלי שכחו שאני עלולה להיזכר, באופן צילומי, בכך ששמעתי אותם מתכנתים אותי להריח ורדים. שמעתי את הקול ופירקתי תחילה את התיכנות ואת המערבולת על-ידי כתיבתו של הזיכרון הצילומי בצורה מלאה.
שימו לב שלא לעשות את הטעות שעושים התרפיסטים לעתים קרובות, כשהם שואלים שאלות מנחות. שאלה מנחה כזו יכולה להיות: "האם מה שאני מריח הוא ורד?"
באמצעות שאלה כזו אנו כבר מספקים תשובה אפשרית לשאלה שנשאלה, כאשר למעשה הריח יכול להיות תרכובת של ריחות, כפי שהיא קיימת בעולם האמיתי!
באופן דומה, תרפיית ריחות דומה לשאלת שאלות מנחות, ולכן רצוי להימנע ממנה.
שאלה מנחה כגון "האם זה אבא?" צריכה למעשה להישאל כך: "מי זה?".
הדבר יסייע לזיכרונכם להישאר עובדתי לחלוטין כפי שצולם בפועל, ולא להיות מוסט לכיוונים שונים או למסקנות שהוצעו מראש.
שאלת שאלות כאשר אתם כותבים את הזיכרון היא מפתח, ופירוק התיכנות תחילה הוא תמיד הכרחי להמשך ההבראה.
לפרק הבא
לפרק הקודם
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
PTSD: Time to Heal - Cathy O'Brien
תרגום ועריכה - יולי רמון, 14.02.2023