תפישות וסמנטיקה
מלים אינן יכולות לתאר בצורה מלאה את מה שהוא נשגב מן התפישה.
מלים עלולות אף לעמוד בדרכם של הביטוי או ההבנה, בייחוד כאשר מתמודדים עם תופעה או חושים מחודדים שלא הוגדרו קודם לכן.
בתי קלי הוטבעה בביצה של קורי ביורוקרטיה צפופים במערכות המשפט ובריאות הנפש, בלא שהיתה מצוידת ובלא שקיבלה הכשרה להתמודד עם נושאים של "ביטחון לאומי" לכאורה.
כאשר ביקשה סיוע עבור מה שלא יכלה לבטא במילים, האירה בי במהירות את התובנה לגבי סמנטיקה תפישתית ובורות הנובעת מהנדסה חברתית.
חשתי כאילו עלינו בצרחה מתוך גיהנום שאיש לא ידע כלל על קיומו.
"אין דבר כזה שליטה מוחית" - כך נאמר לנו.
ניסינו את המילה "שטיפת מוח".
"את מתכוונת להיפנוזה?"
"היפנוזה קיצונית, בשילוב עינויים כדי לתכנת אותנו לביצוע פעולות ממשלתיות אפלות".
"אי אפשר להפנט מישהו כך שיבצע משהו שאינו עושה בדרך כלל."
"המדריך שלכם לאבחון בריאות הנפש צונזר במכוון והושמטו ממנו השלכות "שליטה מוחית" ואופן הריפוי ממנה, ואתה בסך הכל מצטט לי מן הכתובים.
על כף המאזניים מונחים חייה של בתי -- אני מתכוונת לשליטה מוחית -- שליטה מוחית מן הסוג של MK ULTRA".
"אין דבר כזה שליטה מוחית".
זוהי רק דוגמה אחת לאופן שבו מלים יכולות לעמוד בדרככם.
חשוב להרחיב את החשיבה מעבר לתפישות וסמנטיקה, כאשר קוראים את המידע הנוגע לריפוי המובא כאן.
רצוי להבין משמעויות שהן מעבר למילים, כדי שניתן יהיה להפנים את הידע וליישמו בהתאם לנסיבות ולצורך.
ה-DID (הפרעת זהות דיסוציאטיבית) מוגדרת, מבחינה מקצועית, כהגנה שפויה של המוח מפני טראומה שהיא נוראית מכדי להבינה.
היות ו-DID היא מונח חדש בתחום בריאות הנפש, אלו הסובלים ממנה מאובחנים לעתים קרובות בצורה שגויה, מתוייגים שלא כהלכה ובסופו של דבר מטופלים בצורה לא נכונה.
מה שחוויתם הוא כה אישי
ומעבר לכל אוצר המילים המצונזר של האקדמיה בתחום בריאות הנפש, שהבנת עצמכם היא הקודמת לכל בחשיבותה.
כל אחד מאיתנו נמצא על מסלול למידה אישי משל עצמו, ותגיות נוטות למיין אותנו לקופסאות בנקודות זמן מסוימות במסע זה.
"קורבן" יכול היה לתאר אתכם במועד בו התרחשה ההתעללות בפועל, בעוד "ניצול" או "שורד" יהיו מתאימות יותר כיום!
המונח הקודם ל-DID היה MPD (הפרעת אישיות מרובת פנים).
זהו מונח מטעה, משום שלא מדובר ב"ריבוי אישיות" -- זוהי אישיות אחת המחולקת למדורי-זיכרון רבים.
לכל מדור יש תפישות המוגבלות לחווייה הטראומטית שהוא מכיל.
כאשר מתבצעת הערה, מכוונת או בלתי-מודעת, של מדורים, אותה תפישה עולה ומקרינה עצמה ועשויה להיראות שונה לחלוטין מתפישות אחרות של אותו אדם, כל עוד לא הושלם תהליך הריפוי.
תופעה זו של הקרנת תפישות ממודרות, כוללת לעתים קרובות גם שינויים בהבעות הפנים.
חישבו על האופן בו משפיעים כעס, שמחה, והפתעה על הבעות הפנים, ועד לדרגה שבה עשוייה אפילו הראייה עצמה להשתנות באופן קיצוני.
צורת הפנים משתנה בטווחים נרחבים בהתאם לסוג השרירים הנמתחים והשרירים המתרפים, ולדרגת המתיחה וההתרפות.
טראומה פותחת לסירוגין את העיניים ומרחיבה אותן, ולובן העין חודר דרך האישונים המאבדים את צבעם. תנועת שרירי-המיקרו מאבדת את התיאום (חוסר קואורדינציה).
החיוכים במצב זה נראים מלאכותיים ובלתי-כנים, ואינם משתקפים בעין הטראומטית.
האמונות הטפלות מתחילות במקום בו מסתיים הידע, ועובדות לגבי טראומה הודחקו תמיד מתחום בריאות הנפש, ותויגו כ"סודי ביותר" לאחר שהובאו המדענים הנאצים והפשיסטים של היטלר לארה"ב במסגרת פרויקט "מהדק משרדי" (Paperclip).
לפיכך, האמונות הטפלון הנוגעות להשפעת הטראומה החלו לפרוח, וה-DID/MPD קיבלו צביון של "כפוי שדים".
הבורות הרבה הקיימת במערכות בריאות הנפש והחוק בכל הקשור לטראומה היתה כה קיצונית, עד שה"עזרה" הראשונה שהוצעה לבתי היתה "גירוש שדים".
אולם מה שהיתה באמת זקוקה לו היה כיבוש מחדש של חלקי המוח שלה, לא השתלטות והתקבעות נוספת של הזיכרונות!
מארק ואני התחלנו לדבר על המציאות של שליטה מוחית למען בריאותה של קלי, למען בריאותם של וותיקי המלחמות, ועבור כל אותם אנשים שסבלו מטראומה.
התחלנו לחנך בעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אנשי אכיפת חוק, עורכי דין, חברי קונגרס, וכל אחד שהיה מוכן להטות אוזן ולהקשיב.
העלאת הנושא בכנסיות דמתה לניסיון לסייע למישהו שעדיין נמצא בתוך בסיס ההתעללות שלו.
שטיפת המוח הדתית מעוורת, מחרישה וחוסמת את תהליכי החשיבה של המוח, ואינה מאפשרת לבצע הערכה מחודשת של אמונות הנוגעות ל"כפיות" ו"גירוש" אצל אלו הסובלים מתוצאות הטראומה.
באופן דומה, בעלי המקצוע בתחום בריאות הנפש נאבקו עם המילים "מוח" (בהוראה כוללת של יכולת החשיבה-mind), "מוח" (בהוראת האיבר הפיזי-brain), "נשמה" ו"נפש", בהתאם לאופן בו חונכו לחשוב.
מארק ואני נאבקנו על הרחבת חשיבתם מעבר למילים, וניסינו למקד את הבנתם ב"כיצד לחשוב" ולא "מה לחשוב".
יש לשים לב שלא לאשש תפישות לפני סיום תהליך הריפוי ולפני שלמדתם מחדש כיצד לחשוב בצורה חופשית.
זיכרו - יש אלמנטים רבים יותר האמורים להילקח בחשבון, מעבר לחווייה המוגבלת של מידור הזיכרון.
איזו הקלה היא לדעת שהשליליות התוססת בתאים התת-הכרתיים הללו אינם הדבר היחיד בעולם.
מרגע שכתבתם אותם והוצאתם אותם מן המחבוא התת-הכרתי, הם יתפוגגו לבדם באורה של האמת.
כתיבת הזיכרון משחררת אתכם מהחסני הזיכרון (USB) השלילי המצויים בתת-ההכרה.
אם הוא אינו נכתב, מחילת הארנב של השליליות התפישתית עלולה לדלוף אל תוך חיי היום-יום שלכם.
היא עלולה לגרום הצטלבויות מסוכנות שבהן אתם עשויים, למשל, להתייחס לעצמכם בצורה שלילית, לחוש ברע כתוצאה מכך ולהאשים מישהו אחר (חבר/בן-זוג) בגרימת תחושות אלו.
קל יותר להיות עצלנים מבחינה מוחית ולהאשים מישהו שאתם בוטחים בו, מאשר להתייצב מול זיכרון מודחק ולהתמודד עמו.
כיתבו אותו החוצה!
בתרחישי קיצון, הצטלבויות עלולות להתרחש בלהט האהבה, כשפתאום אתם חשים שמישהו "אנס" אתכם כתוצאה מחדירה תפישתית בלתי-מודעת.
ויכוחים ש"התחממו" יכולים בקלות להסתיים באבדן היכולת לתקשר.
קשה לראות מעבר לרגע כאשר פועלים מתוך תפישה שהוגבלה באמצעות מידור, וקל הרבה יותר להאשים את האדם הקרוב ביותר אליכם.
אם מצאתם את עצמכם במצב כזה, יקשה עליכם לפקוח עיניים מציאותיות, לראות מעבר למצב בו אתם נמצאים ולהעריך מחדש את עמדתכם.
לא מדובר בלהיות "צודק" או "לא צודק", מדובר בתיקון של אי-צדק - כתבו הכל החוצה!
חישבו קדימה.
רישמו את ההבזקים ברגע התרחשותם, לפני שהם מעוורים את המציאות מעיניכם.
כדאי לשמור מחברת ועט גם לצד המיטה בלילה.
החזיקו תמיד מחברת ועט בהישג יד.
לפרק הבא
לפרק הקודם
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
PTSD: Time to Heal - Cathy O'Brien
תרגום ועריכה - יולי רמון, 28.02.2023