מכון טביסטוק ליחסי-אנוש: עיצוב הידרדרותה המוסרית, הרוחנית, התרבותית, הפוליטית והכלכלית של ארה"ב.
מאת ג'והן קולמן
פרק 1 - ייסוד המכון העולמי הראשון לשטיפת מוח
מתחילתו הצנועה אולם הכרחית בבית-וולינגטון, מכון טביסטוק ליחסי-אנוש התרחב במהירות והפך ל"מכון "שטיפת-המוח" הסודי ביותר והמוביל בעולם. מן הראוי להסביר כיצד הושגה התקדמות זו.
המדע המודרני של מניפולציה המונית בדעת-הקהל נולד בבית-וולינגטון, לונדון, פרי-תשוקה שחולץ מן הרחם בידיהם האמונות של לורד נורת'קליף ולורד רות'מר. הממלכה הבריטית, לורד רוטשילד, והרוקפלרים היו אחראים למימון העסקה. המסמכים אותם התאפשר לנו לבחון הראו, שמטרת היושבים בבית-וולינגטון היתה ליצור שינוי בדעת העם הבריטי, שהתנגד נמרצות למלחמה עם גרמניה, משימה קשה שהושגה על ידי "יצירת דעה" באמצעות סקרים.
הצוות כלל את ארנולד טוינבי, מנהלם העתידי של המחקרים במכון המלכותי ליחסים-בינלאומיים (RIIA), הלורדים נורת'קליף ורות'מר (שאף היו קרובי משפחה), והאמריקאים וולטר ליפמן ואדוארד ברניס.
ברניס נולד בווינה ב-22 בנובמבר 1881.
כאחיינו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, רבים ראו בו את "אבי יחסי-הציבור", אף שווילי מונצנברג מתאים יותר לשאתו. ברניס היה חלוץ השימוש בפסיכולוגיה וענפים נוספים במדעי-החברה לשם עיצוב ויצירת דעת-קהל, כך שהציבור יחשוב שהדעות שהוא מביע הן שלו.
"אם אנו מבינים את המנגנון והמניעים של החשיבה הקבוצתית, ניתן כעת לשלוט ולכוון את ההמונים בהתאם לרצוננו, בלא שידעו על כך." כך הניח ברניס.
הוא קרא לטכניקה הזו בשם "הנדסת הסכמה".
אחת מן הטכניקות הידועות ביותר להשגת מטרה זו היתה שימוש עקיף במה שכינה "רשויות צד ג'" לשם עיצוב הדעות המבוקשות:
"אם אתם יכולים להשפיע על המנהיגים, בין אם בשיתוף פעולה מודע או בלתי-מודע, אתם משפיעים באופן אוטומטי על הקבוצה אותה הם מנהיגים".
טכניקה זו נקראה בפיו "יצירת דעה".
אולי נוכל כעת להתחיל להבין כיצד קרה שווילסון, רוזוולט, קלינטון, בוש האב והבן, יכלו - בקלות כה רבה - להוביל את האמריקאים למלחמות הרסניות, בהן לא היו אמורים להיות מעורבים כלל. האיחוד בין המשתתפים הבריטים והאמריקאים ריכז את מאמציהם בטכניקות שלא נוסו עד אז, להסטה לעבר תמיכה במלחמה הממשמשת וקרבה באופק.
כפי שנזכר קודם לכן, העם הבריטי לא רצה במלחמה, ואמר זאת, אולם טוינבי, ליפמן וברניס ציפו לשנות זאת על ידי יישום טכניקות שנועדו לתמרן את דעת הקהל על ידי שימוש בסקרים.
כאן אנו מספקים סקירה של השיטות שתוכננו והופעלו כדי לגרום לבריטניה ולארה"ב לצאת למלחמת העולם הראשונה, וכן את הטכניקות שיושמו בין שתי מלחמות העולם ולאחריהן. כפי שנראה, התעמלוה משחקת תפקיד מהותי. אחת המטרות בטביסטוק היתה להשיג הפחתה במעמדה של האישה.
טביסטוק זיהתה שישוע הביא מקום חדש של כבוד לנשיות בסדר התרבותי, שקודם להגעתו לא היה נוכח.
לאחר שירותו של הצלוב, הנשיות זכתה לכבוד ומקום גבוה בחברה, שהיה נעדר בתרבויות הטרום-נוצריות. ניתן כמובן לטעון, שמעמד גבוה כזה התקיים באימפריות היוונית והרומית, וזה היה אולי נכון במידה מסוימת, אולם לא באותו היקף ממנו נהנתה הנשיות בחברה הנוצרית שלאחר ישוע.
טביסטוק ביקשה לשנות זאת והתהליך החל מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
הכנסיה האורתודוכסית המזרחית אליה הובאו נסיכי רוס (ויקינג) ממוסקבה בחזרם מקונסטנטינופול, רכשו כבוד והערכה לנשיות, וניסיונם עם הכוזרים אותם הביסו לאחר-מכן וגירשו מרוסיה הותיר אותם נחושים בדעתם להגן על הנשיות ברוסיה.
מייסד שושלת רומנוב, מיכאל רומנוב, היה נצר למשפחת אצולה שהגנה על רוסיה כארץ נוצריה. מ-1613 ביקשו הרומנובים לרומם את רוסיה ולהקנות לה רוח של נוצריות, אשר משמעה היה אף הגנה וכיבוד הנשיות הרוסית. נסיכי מוסקבה, בראשותו של הנסיך דימיטרי דונסקוי, זכו בשנאתם המתמדת של הרוטשילדים לרוסיה, משום תבוסתם וגירושם על ידי דונסקוי של ההמונים הכוזרים שישבו באזורים הנמוכים של הוולגה. אומת לוחמים ברברית זו ממוצא הינדו-תורכי מסתורי, אימצה את הדת היהודית לאחר הוצאת צו מאת המלך בולאנט, ולאחר שדת זו אושרה על-ידי מפקדם, המכשף-הקוסם-לוחש-הכשפים הכוזרי דוד אל-רועי.
היה זה דגלו הפרטי של אל-רועי, הקרוי כיום "מגן-דוד", שהפך לדגלה הרשמי של האומה הכוזרית, כאשר התיישבו בפולין לאחר שגורשו מרוסיה.
הדגל אומץ על ידי הציונים כדגלם והוא עדיין נקרא בטעות "מגן-דוד".
הנוצרים עושים את השגיאה המבלבלת הקושרת אותו עם המלך דוד התנ"כי, כאשר למעשה אין כל קשר בין השניים.
השנאה לרוסיה העצימה ב-1612, כאשר שושלת רומנוב הובילה את הצבא הרוסי נגד פולין כדי להחזיר לעצמה חלקים גדולים ממנה שהיו שייכים קודם לכן לרוסיה. אדריכל העוינות הראשי שהובא לפעול כנגד רוסיה היה שושלת רוטשילד ובשנאה יוקדת זו השתמש טביסטוק ואותה ניתב אל תוכניתו להרס התרבות המערבית.
ההזדמנות הראשונה שנוצרה על ידי טביסטוק הגיעה ב-1905, כשחיל-הים היפני התקיף בהפתעה גמורה את הצי הרוסי. התרגיל מומן על ידי יעקב שיף, בנקאי מוול-סטריט, שהיה מקורב לרוטשילד. תבוסתו של הצי הרוסי בפורט-ארתור לאחר תקיפת-ההפתעה סימנה את תחילת מסכת-הנכאים שעתידה היתה להתרגש על אירופה הנוצרית.
קבוצת סטנדרד-אויל של רוקפלר, שנוהלה על ידי טביסטוק, בשיתוף פעולה של "מועדון ה-300" הינדסה את המלחמה הרוסו-יפנית. הכסף ששימש למימון הפעולה הגיעה מיעקב שיף, אולם סופק בפועל על ידי מועצת החינוך הכללית של רוקפלר, שמטרתו כלפי חוץ היתה מימון חינוך למיעוט הכושי. כל התעמולה והפרסום למועצה נכתבו ועוצבו על ידי מדעני-החברה בטביסטוק, שעדיין נקרא אז "בית וולינגטון".
ב-1941 הועברו סכומים גדולים על ידי ארגון חזית נוסף של רוקפלר - המכון ליחסי האוקיינוס השקט (IPR) - לעמיתו היפני בטוקיו.לאחר מכן נווט הכסף לעבר חבר במשפחה המלכותית באמצעות ריצ'רד סורג', מרגל-על רוסי, כדי לגרום ליפן לתקוף את ארה"ב בפרל-הארבור. שוב, טביסטוק היה המקור לכל פרסומי ה-IPR.
אף שהדבר לא היה ברור עדיין, כפי שיציין שפנגלר במאמרו המקיף שפורסם ב-1936, הוא סימן את תחילת סופו של הסדר הישן. בניגוד לרוב המידע ההיסטורי הממסדי, המהפכה "הרוסית" לא היתה כלל מהפכה רוסית, אלא אידיאולוגיה זרה שנתמכה בראש ובראשונה על ידי ועדת ה-300 וזרועה הביצועית - מכון טביסטוק, ונכפתה על משפחת רומנוב הנבוכה, הבלתי-מוכנה והנדהמת.
זו היתה לוחמה פוליטית, לוחמה בדרגה נמוכה ולוחמה פסיכולוגית, שבה הלך טביסטוק והתמקצע. כפי שעתיד היה ווינסטון צ'רצ'יל להעיר:
"הם העבירו את לנין במשאית נעולה, כמו נגיף של מגפה, משוויץ לרוסיה", ואז, לאחר שהתבסס, "לנין וטרוצקי אחזו את רוסיה בשער ראשה".
רבות נכתב (אולם כמעט תמיד בפסקאות קטועות כאילו מדובר בדיווח היסטורי יבש), על "המשאית הנעולה", "הרכב הנעול", "הרכבת החתומה", שהובילו את לנין ומהפכניו הבולשביקים בביטחה ברחבי אירופה שסועת המלחמה, והציבו אותם ברוסיה, כדי להתחיל ממנה את המהפכה הבולשביקית שהמונח שנטבע עבורה בטעות גדולה היה "המהפכה הרוסית".
מסמכים מבית וולינגטון שהיה לכותב ספר זה הכבוד לבחון, ושנחשפו במסמכי ארנולד טוינבי ומסמכיו האישיים של ברוס לוקהרט, הובילו למסקנה שללא טוינבי, ברוס לוקהרט מסוכנות הביון הבריטית MI6 ושיתוף הפעולה של חמש מדינות אירופיות לפחות, שהיו למראית-עין נאמנות וידידותיות לחצר המלוכה בסנט-פטרסבורג, המהפכה הבולשביקית חסרת-הרחמים היתה נחנקת בעודה ברחם אמה.
היות ודוח זה חייב להגביל עצמו להשתתפותו של טביסטוק בפרשה, לא מדובר כאן בדיווח רחב-היקף לגבי התככים כפי שהיינו רוצים להציג.לפי מסמכיו הפרטיים של מילנר, עוזריו בטביסטוק יצרו קשר עם העמית הסוציאליסט פריץ פלאטן. (מילנר היה סוציאליסט פביאני מוביל, אף שלעג בזלזול לסידני וביאטריס ווב).
היה זה פלאטן, שהיה אחראי על התכנון הלוגיסטי של המסע, ופיקח עליו עד הגעתם של המהפכנים לפטרוגרד. הדבר אומת ותועד בתיקי וילהלם-שטראסה, שאל רובם התאפשר לנו גישה, ושהיו זמינים לאנשים מסוימים שהוסמכו לעיין בהם.
הם חפפו בצורה מדויקת למדי את דיווחו של ברוס לוקהרט במסמכיו האישיים, וכן את מה שהיה ללורד אלפרד מילנר לומר לגבי הפרשה הנכלולית של הבגידה ברוסיה.נראה שלמילנר היו קשרים רבים בקרב הגולים הבולשביקים, וביניהם גם לנין.
היה זה לורד מילנר שאליו פנה לנין כנזקק לכסף עבור המהפכה.
חמוש במכתב מפלאטן, לנין נפגש עם לורד מילנר ופרש בפניו את תוכניתו הדיח את שושלת רומנוב ולהיפטר מרוסיה הנוצרית. מילנר הסכים, בתנאי שהוא יוכל לשלוח את סוכנו, ברוס לוקרהרט מ-MI6 לפקח על העניינים היומיומיים ולדווח בחזרה על מעשיו של לנין.
לורד רוטשילד והרוקפלרים דרשו שיותר להם לשלוח את סידני ריילי לרוסיה כדי לפקח על העברת משאביה הטבעיים של רוסיה ומאגרי הזהב הועברו לחזקתו של הבנק המרכזי של לונדון. לנין הסכים לתנאים, ומאוחר יותר נתן גם טרוצקי את הסכמתו.
לחתימת העסקה נתן מילנר ללנין, מטעמם של הרוטשילדים, 60 מיליון שילינג במטבעות זהב, בעוד הרוקפלרים תרמו מצידם כ-40 מיליון דולרים. הארצות ששיתפו פעולה עם פרשת "הרכבת החתומה" היו בריטניה, גרמניה, פינלנד, שווייץ ושוודיה.
אף שארה"ב לא היתה מעורבת בצורה ישירה, אין ספק שהיתה מודעת למתרחש.
אחרי-ככלות הכל, בפקודתו של הנשיא ווילסון הונפק לליאון טרוצקי (ששמו האמיתי היה לב ברונשטיין) דרכון אמריקאי חדש, כדי שיוכל לנוע בחופשיות, וזאת על אף שטרוצקי לא היה אזרח אמריקאי.
ללנין וחבריו ניתן קרון פרטי מצויד היטב, מידי הפקידים העליונים בממשלת גרמניה, והוא נותר נעול כל הדרך הודות להסכמים עם התחנות לאורך המסלול. פלאטן היה האחראי והוא קבע את תנאי המסע, שחלק מפה פורטו בתיקי וילהלם-שטראסה:
הקרון יישאר נעול לאורך כל הנסיעה.
איש אינו רשאי לעלות לקרון בלא אישורו של פלאטן.
הרכבת תהיה בעלת מעמד חוץ-טריטוריאלי.
לא יבוצעו בדיקות דרכונים בגבולות.
הכרטיסים יירכשו במחירים רגילים.
לא יועלו כל "נושאי בטיחות" על ידי הצבא או המשטרה בכל ארץ שאותה חוצה הרכבת.
בהתאם לתיקי וילהלם-שטראסה, המסע הורשה ואושר על ידי גנרל לודנדורף והקיסר וילהלם. לודנדורף אף הרחיק לכת ואמר שאם שוודיה תסרב להניח לבולשביקים לעבור בשטחה, הוא יבטיח להם מעבר לרוסיה דרך הקווים הגרמניים!
כפי שהתברר, הממשלה השוודית לא הביעה התנגדות ואף לא הממשלה הפינית.
אחד מן המהפכנים הראויים לציון, שהצטרף לרכבת כאשר הגיעה לגבול הגרמני עם שווייץ, היה ראדק, שישחק תפקיד עיקרי במהפכה הבולשביקית העקובה-מדם. היו גם כמה רגעים קלים יותר.
תיקי וילהלם-שטראסה מפרטים כיצד גרמה תקלה במנועי הרכבת בפרנקפורט לעיכוב של כ-8 שעות. החבורה נאלצה לרדת מן הרכבת בעיר הבלטית סאסניץ, שם התקבלו "באירוח נאות" על ידי הממשלה הגרמנית. הממשלה השוודית הקצתה להם, בנדיבותה, מעבורת למאלמו, ומשם הפליגו לשטוקהולם, בה המתין לחבורה הבולשביקית אירוח "נחמד" ללילה, שלשאחריו המשיכו לגבול הפיני.
שם עזב פלאטן האמיץ את החבורה העליזה שהמשיכה במסעה הסופי לתוך רוסיה ברכבת לפטרוגרד. וכך, המסע הבלתי-נשכח שהחל בציריך, שווייץ, הסתיים בפטרוגרד. לנין הגיע לזירה ורוסיה עמדה לפני הכנעתה. ולכל אורך הדרך, ברניס וליפמן, יחד עם שותפיהם בבית וולינגטון (טביסטוק) שמרו על זרם יציב של תעמולה שוטפת-מוח, שאפשר לומר בביטחה רבה, הוליך שולל חלק ניכר מן העולם.
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.
הספר המקורי מאת ג'והן קולמן.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 18.05.2023