top of page

באור האמת - מסר הגביע - 12 הר-הגאולה!

עבד רו-שין

12. הר-הגאולה

כמה פעמים נשמע השם הזה בפי אלו המאמינים שזיהו דבר-מה. גם הזמן הזה יגיע, שכן הוא יהיה מוכן על-פני כל האדמה.

הבטחות יוגשמו אז, המדברות על חסד-האל, אולם גם על דין-הצדק שלו, שאין להכניעו. בכמיהה, תקווה, ואולם גם בחרדה, ציפו האנשים לזמן הזה כבר מזה מאות שנים.


והנה, כפי שהיה אצל האנשים מאז ומתמיד, ועדיין, הם עיצבו עבור עצמם את תמונות העתיד מתוך המילים, אליהן התייחסו בצורה ארצית. מלים שאין בהן אלא תוצאות שאיפותיהם האישיות, שנשאו בתוך עצמם, והן רחוקות מכל המתרחש במציאות; שכן הם נשאו אותן בתוכם כציפיות לדרישות אנושיות, הנובטות מתוך אשליית החשיבות-העצמית היתרה והשקרית.

חשיבות-עצמית יתרה, היא כיום, אף יותר מאי-פעם, בסיסו של הרשע אצל כל יושבי-הארץ! וזוהי הַחַכָּה העמידה שבעזרתה אוחז בהם האופל בכוח הרב ביותר, ביודעו את הבליהם וחולשותיהם, את נרפותם ושאיפתם לנוחות.

האופל ידע את הרעל המתפשט בכך, ואת ההשפעה ההרסנית שתהיה לו על-פני הזמן. ואולם מכל הדברים, גם עד כמה יקשה עליהם להיפטר מן הרשע הזה בדיוק.


והרוע הזה הוא שהפיל רבים כל-כך מבין אלו שנבחרו. נבחרים שנשבעו את שבועתם בצהלה למרגלות כס-האל, לאחר שהעניק להם ברב-חסדו את מבוקשם, לשרתו על-פני האדמה כיום, ולסייע בידו של האור לפלס את הדרך, שהיא גם כך קשה ומפרכת.

ולמען הרשע הזה גם הפכו רבים מהם למתנגדים חדורי שנאה, משנכזבו ציפיותיהם הארציות, שהיו כה שונות מן הפעולה חדורת השמחה שנדרשה מהם.


הם ביקשו לרחוץ באור, רק שיוענק להם לצרכיהם הארציים, שכן לא די היה להם במתנות-הרוח הרבגוניות ורבות-המשמעות, משום שכדי להעניק להן חַיּוּת, נאלצו לעצבן בעצמם, במאמץ כן ועבודה קשה.

הם לא חשבו שיאלצו לעבוד באמת, על עצמם, כאן על-פני האדמה, אלא שהאור ישרת אותם, כשירצו לכל הפחות להאמין בו לנוחותם, או להניח לו להמשיך בשלווה בדרכו, הדרך אותה נשבעו לפלס בעצמם עבורו!


ומשום שמימוש כזה, על-פי ציפיותיהם, אינו אפשרי על-פי חוקי הבריאה, ערמו הם בדרכו של האור על-פני האדמה בוץ וזוהמה, מחסומים ומכשולים מכל סוג.

אולם הבה נזנח את הדברים הטמאים, הבה נדבר על הר-הגאולה, שאמור להיות ואף יהיה מוצאן, עיקרן וסופן של כל ההתגשמויות הארציות, בהגיע יום-אחרון!


הוא ההר שיהיה מקום מושבו של האל עלי-אדמות, כפי שנאמר כבר מאות שנים בכל ההבטחות בהן נזכר, ושם גם נאמר שוב-ושוב, כי הוא אשר יהיה במלכות אלף-השנים. וכך גם יהיה בכל הזמנים על-פני האדמה, אם תרצה האנושות באמת, לחיות לאורה של המילה.


מושב-האל כאן על-פני האדמה! אנשים, הכירו מילה זו בהיגיון הנכון, שהיא תביא לגאולתכם!

ואולם כיום כבר פירשתם אותה שוב רק לפי הגיונכם שלכם, ואולם לא כפי שניתנה לכם.

מושב-האל! אתם מתייחסים אליו כיום - שוב - בצורה אחרת מטיבו האמיתי, משום ששאיפותיכם האישיות משתלבות בלא שתבחינו בכך, כבר עם ביטויו של המושג, בתמונת ההבטחה שיצרתם לעצמכם מן המילה.

אפילו אתם, הנבחרים, שהותר לכם להתגורר על ההר הזה, עדיין לא איפשרתם לזכות זו להיווצר בתוככם! אתם סבורים כך אמנם, באמונה שלמה בעצמכם, אולם לא כך היא! רק מעטים הם אלו הצועדים בדרך הנכונה במעשיהם ובמחשבתם על המושג.


מושב-האל כאן על-פני האדמה! במושג זה אתם כוללים את ההר, את המקום, עליו הניח האל את כף-רגלו, ממנו ישקה את האנושות כולה בחסדו, לסייע לה, לקדם אותה בכוחו, לכלכלה ולהצילה.

בתחושה עצמית נעימה זו אתם צועדים ורוחצים בשפע עושרה של מילתו, אותה תזכו לשמוע בכל יום!

והטוב ביותר שתוכלו לעשות לשם-כך, הוא להשקיע את מאמציכם שלא להעיב על השעות הללו. ואם עולה הדבר בידכם מדי-פעם, הרי אתם מתמלאים שביעות-רצון עצמית!


אולם... הוא צולח, לרוע המזל, רק לעתים רחוקות ביותר; שכן השאיפות האישיות מקובעות עמוק בתוככם, ורק אצל בודדים הן חבויות מעט יותר או פחות. והן באות לידי ביטוי, מכל מקום, תמיד בהזדמנויות הבלתי-נכונות, ובעוצמה מלאה ובלתי-מוחלשת, משום שלא הצבתם בפניהן כל מכשולים.

כל-זאת אומר אני לכם כדי לסייע בידכם בלבד, שכן האזהרות אינן נוכחות עוד. לשם סיוע, ולהבנתן של השפעות רבות, שכעת יפגשו בכם, וחייבות לפגוש בכם כתוצאת שאיפותיכם האישיות על ההר, כשלעתים כה קרובות פעלתם בניגוד להנחיותיו של רצון-האל.


אל תטילו את האשמה על אחרים כאשר הכאב יכניע את רוחכם או את גופכם, אלא פנו פנימה אל עצמכם ונסו לזהות, שהיתה זו אשמתכם בלבד, שאילצה את הפגיעה בשלוותכם!

נותרתם קשי-עורף מדי, בכל אשר סברתם שהוא נכון באופיו השגוי של האדם, ולפיכך לא הצלחתם להפנים מרצונכם החופשי את החדש כפי שנדרש, לא-כל-שכן לעצבו לכדי מעשה.

ההר אמור היה להיבנות כמושב-האל על-פני האדמה!

אתם התרתם לעצמכם לחוש בנוח, נוח מדי. ברצוני לצייר בפניכם תמונה זו: ביקשתם ליצור ממנו מושב עבור האנשים, כך שיהיה הקל ביותר עבורכם כאן על ההר!

לא עבור האל אתם מכינים מושב באופן זה, אלא עבור האנשים בלבד! חלק מדרי-ההר הזה הם בעלי שאיפות אישיות כה רבות, עד שנדרש אורך-רוח רב שלא לשלח מכאן סוג זה של דיירים.


בתחילה, שאיפות אישיות אלו אינן גלויות כלל, ואף אדם אינו מודע להן במלואן, ואולם, עם הזמן הן חוצבות דרכן החוצה ועולות אל פני השטח. בין אם במזון, בדיור, בעבודה או ביחסי הורים לילדיהם.

שאיפותיהם של הורים אחדים לבית-ספר או גן-ילדים מתעוררות, כאלו שאינן מתאימות כלל למקום הזה, על ההר, שבו הכל אמור להיות חדש, משום שהן כולן שגיאות ישנות, שהובילו את האנשים עד כה בדרכים כה רבות ושגויות, שכעת הם חייבים להתמודד עם תוצאותיהן.

ההורים מציבים כך את שאיפותיהם האישיות עבור הילדים, אפילו כאן על ההר, לפני כל דבר אחר ובלא כל התנגדות, והוא הדבר שילבש כאן צורה בראשונה. נימוקים לכך לא יחסרו להם כמובן, לכך כבר ידאג עבורם השכל המוכן להתייצב למשימה בכל עת.

ולכן, גם כאן, רק לעתים רחוקות, יהיו הדברים כפי שהם אמורים להיות, אולם למראית-עין נראה שהכל כאן על ההר מתעצב עבור האנשים, לפי רצון האנשים!


ואולם, דבר זה אסור שיתרחש! משום שכך שוב עיצב לעצמו האדם תמונה שגויה לחלוטין. הוא אינו מבקש לשרת בכל ישותו, אלא הוא מבקש שישרתו אותו, בראש ובראשונה, ובצורה ארצית!

ושוב הוא הופך הכל לאיטו, וחייב כמובן, בהולכו בדרך השגויה, שלא לשבוע-רצון מדברים כה רבים, שהם תוצאה שאינה יכולה להיות כלל אחרת.

וגם את זאת יבין בפנימיותו רק אם יתאמץ בכנות לעצב הכל מחדש תוך מילוי חובתו! הוא יהפוך עצבני ונרגז, אם לא עוין כלפיהם, משום שהם תואמים את הדרך שבה הוא מבקש להמשיך ולצעוד... דרך שאיפותיהם האישיות של האנשים!

אותה הדרך בדיוק שאסור לה להתקיים על ההר!

ואולם מעבר לכך שכל נבחר אמור להשקיע מאמץ בעיצוב החדש, תחילה בתוך עצמו ועבור עצמו, ולהותיר את כל הישן מאחוריו, הרי שמדובר כמובן, תמיד, בחובה שיש להציבה ראשונה במעלה, ובמידה הרבה ביותר, כדרישה ללא תנאי מאלו המבקשים להצטרף אל ההר, כדי למלא את המשימה של הקמת מושב-האל על ההר!

מושב אחד, מקום אחד, שבו דבר אינו רשאי להדהד מלבד הרצון לשרת את האל, ולהגשים רצון זה לכלל פעולה!

במקום כזה לא ניתן כלל לחשוב בצורה שגויה. מי שמסוגל עדיין ליצור לעצמו מצגים שגויים לגביו, הרי שעדיין לא תפש כלל את המהות.

הוא ייפרד מן המקום בעצמו, כפי שמתרחש בכל טעות בבריאה!

איש לא הושאר בחוסר-הידיעה, אולם על-אף זאת, בחנו עצמכם. ותראו שלא הרבה מתייחסים באמת לרצון הזה, או אף מעלים אותו במחשבתם!

אין ספק שקיימים אחדים אשר עושים מאמץ לכך בכנות רבה! והמעטים הללו מחזיקים את המבנה כולו, בעוד האחרים ניצבים הרחק מתחתיו, ובדיוק אותם מעטים, הנאבקים לא רק לחיות ולפעול בעצמם באופן הנכון, אלא אף מנסים להשלים את אשר מחסירים האחרים, אותם מעטים נתפשים על-ידי אלו הפועלים בחוסר-תיאום כשוגים בפעולתם, ועליהם מופעלים לחצי הביקורת!

כן, אחדים נמצאים שם, ניצבים נכונה, פועלים נכונה, ואולם הם אינם רבים!

אולם ללא-ספק חושב כעת, כל אחד מביניכם לעצמו, על איזה סוג אנשים הוא נמנה! אל תחשבו על-כך. טוב יותר יהיה אם תחשבו, בניגוד לכך, שאינכם נמנים על המעטים הללו! שכן זהו אופיים של הטועים, אלו הנאחזים בישן, שהם חושבים עצמם תמיד כטובים ביותר, ומכנים את האחרים כלוקים בחסר.

אני אומר לכם, הקושי הרב ביותר ממתין לאלו, מהם יילקח כל אשר בחרו להעדיף על-פני השירות הנכון; מהם תימנע ההצטרפות האמיתית.


אתם, שביקשתם להקיף את עצמכם בשאיפותיכם האישיות, אם מתוך אהבה, שאינה אהבת אמת אלא אהבה-עצמית בלבד, אנוכיות או אהבה-חונקת, כפי שניתן לכנותה במונחי-האדם, ואם מתוך הרגל שהפך מועדף, או בעקבות הסטתו של ההיגיון, הישמרו לכם; כי הנה מגיע העונש לכם ולחולשותיכם, שסירבתם לאפשר את שחרורן!

כעת נכון לכם כאב רב יותר, משיכול היה להיגרם באופן זמני, לו הכנעתם את תשוקותיכם וגברתם עליהן בעצמכם.

עדיין לא זיהיתם, לא-כל-שכן הבנתם, את היקפו המלא של המתרחש וחומרתו העצומה.


זה הרשאי להתגורר על ההר, שיהפוך למושב-האל, יהיה מחויב תחילה להבהיר לעצמו נכוחה מהן ההתחייבויות שהוא נוטל על עצמו בכך!

וכך גם זה המשתוקק עדיין להגיע אל ההר. הכרחי הוא לראות בבהירות, וזאת ככל הנראה אינכם משערים כלל לעצמכם; שאם-לא-כן, הייתם שונים לחלוטין, בכל מחשבותיכם ומעשיכם!

זה המתגורר על ההר, עליו חלה החובה, מעצם קיומו הארצי, להיכנע לדחף ולאפשר את הגשמתו ללא-הרף, כך שכל חשיבתו, חושיו ומעשיו, דהיינו כל חייו, יהיו רשאים לשרת מטרה אחת בלבד: להלל את האל בכל, ליצור כל דבר אך-ורק לשם כבוד האל!

כל הינף-מעדר, כל תנועת-יד, כל מילה חייבים להפוך לשיר-הלל לאהבת-האל שאין לה גבול. כן, כל מחשבה בודדת אינה רשאית להיות אחרת!


ואתם עשיתם את ההיפך הגמור: את ערכו של הנשגב, העצום שהוענק לכם כמתנה, הפחתתם לכדי זוטא-ארצית!

הרשות לדור על ההר, היא כשלעצמה הריהי מילוי משאלתכם וחסד שכבר כלל אינו ידוע לכם כיום; שאם לא-כן, הייתם חדלים לפגוע בדרי-ההר האחרים בשאיפותיכם האישיות והקטנוניות.

אינכם יודעים דבר מכל אותן מתנות המוענקות לכם מדי יום ביומו, משום שאין באפשרותכם להבחין בהן בעיניכם הארציות, ולא תוכלו לאחוז בהן בידיכם הגשמיות.

יכולתי לנקוב באין-ספור מהן כראיה לכך שאין לכם כל מושג לאופן בו אמורים הדברים וחייבים הדברים להיות, אם אמנם ברצונכם לכונן את מושב-האל כאן על-פני האדמה.

אתם חייבים לקדש קיומו של מושב זה בעצם השינוי שתבצעו בקיומכם!

אתם עצמכם, בכל אשר תאמרו ותעשו!

ומי שיתעכב בכך, כפי שמתרחש מדי יום ביומו, לעתים קרובות כל-כך, שגיאותיו יוכפלו בערכן, משום שלשם הקלה על הגשמתו נשלחו אליו חסדים גבוהים, שאותם אמור היה לפתח לשם ריפוי האנושות, ואולם לא כדי שישמשו אותו לגריפת יתרונות רבים ככל האפשר עבור עצמו ועבור אלו הסובבים אותו, ולא לשם יצירת חיים שהם נוחים לפי תפישתו.

כל אחד חייב להשתנות בצורה מלאה, ולשם-כך נתתי לכם, מתוך רצון לסייע, גם הזדמנות ארצית, בין אם בדמות האכילה המשותפת או מנהגים משותפים אחרים!


לא למען הנוחות אמורים היו כל המנגנונים הללו לשמש, אלא לשם חידוש קל יותר של האדם הבודד בקיום המשותף! הם נמדדו במדויק ועוצבו באופן שיָקֵל על האדם את התחדשותו.

ואולם במקום לקבל את הסיוע בהכרת-תודה, לזהותו ככזה, להיעזר בו לשם בנייה והתפתחות, ליציאה - משלב של שוויון ובקיעה מן הקליפה - אל עבר הבנתם של אלו אשר היו זרים לו עד כה באופיים, במקום זאת שוב פרצו עד-מהרה דרך לעצמן השאיפות האישיות בצורות שונות, והתגשמו לכדי תלונות או בקשות, אם לא אף דרישות, ובקצרה, הסיוע שימש כאמצעי להגברת הנוחות והפחתת מחירה, ואולם לא לשם החינוך העצמי הנדרש!

הכל אמור היה להיסוב סביב רווחת הפרט על-פני האדמה, כאן על הר-הגאולה, במקום בו אמורים הנבחרים מבין האנשים, אלו שכבר התבלטו, להכין את מושבו של האל ולשמש דוגמה בחייהם.


אתם רואים בעצמכם, החושים עוותו בחלקם וכך עוות וזוהם גם המושב שחייב היה, כבר כעת, להיות הטהור ביותר על-פני-האדמה, והורעל עקב עלייתן של השאיפות האישיות והרצון האישי!

וכך, אינו יכול לשמש כנקודת מוצא, וכדוגמה לכל הפעילות על-פני האדמה!אולם הדבר יתגשם, גם אם אלו המתנגדים לו ייאלצו, בשילוב פעילות הגומלין של רצונם השגוי ופעולתם המעוותת, להפריד עצמם ולעזוב את ההר.


זיכרו, אני משרת ביניכם ועימכם, כולכם, כדי להגיע להגשמה.

את האל-האב הריני משרת בכל ישותי!

כך עליכם להתייחס אל קיומי הארצי, ואלי עצמי!

אינכם רשאים לעשות ממני אליל כלשהו; זו תהיה שגיאה והדבר אך יחליש וידכא אותי!

כל פעילותי אינה אלא שירות! מדוע לא תבקשו אף אתם לעשות כמוני?

מעבר לכך, הוויתור על הרגלים ישנים ומונחים שגויים אינו אף בגדר קורבן עבורכם, אלא רק לגאולתכם ורווחת רוחכם הוא נועד!

מדוע לא תשעו אל ידה של האהבה המושטת לכם לעזרה?


היד המבקשת להעניק לכם אחיזה בכל אותם מנגנונים, להקלה על הבשלת רוחכם. ואולם אתם מתייחסים אליה כאל סיוע ארצי-גופני בלבד, ולכן גם מבקשים לשפוט אותה באמצעות שכלכם!

ראו כיצד כבר השחתתם עצמכם בטפשותכם וכמה מאד הקשיתם על עצמכם את הדרך.

וכעת יקרוס הכל, בקרוב, גם עליכם!

אני לא אנסה לעצור זאת, אלא אקדם זאת בברכה, כאשר הנותרים יכינו, סוף-סוף, בשמחת-אמת ובתשוקה מלאת-ענווה את אשר נקראו להכין כבר מזה זמן רב: מושב-האל כאן על-פני האדמה! על קרקע אחת שאותה יקדשו באמצעות שירות ודוגמה אישית בחייהם!


אתם משרתים לא רק בעבודתכם, אלא גם באורח-חייכם במסגרת המשפחתית, כיצד אתם נתפשים בקיום המשותף, במפגשים ובהתקהלויות, בכל דבר ועם כל דבר, במחשבה ובמעשה!

ולדבר אחד אל תחדלו לעולם להקדיש את שימת-ליבכם: אתם משרתים את האל, ולא את עצמכם ואת אלו שאתם מבקשים לאהוב!

עוד עצה אחת יש לתת לכם עבור המועד הקרב-ובא לפניכם, כדי שתוכלו להבחין עדיין באשר חסר בכם:

האהבה החיה, המשרתת, הנאמנות האמיתית, המציבה את האחר בראש מעייניה, הרצון לסייע והיעדר החשיבות-העצמית, הם אלו שעדיין חסרים בכם עבור החיים המשותפים על ההר.

אל תפנו מבטכם לימין ולשמאל,

אל תתמכרו ליפה יותר, לנוח יותר,

אל תבקשו לעצמכם מעמד וכבוד,

אל תנסו לנקוט עמדה חריגה - זהו המלבוש אותו תרצו לעטות בחייכם על ההר.


הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:00 בקבוצת טלגרם ייעודית.

להצטרפות: https://t.me/hameser
 
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.

תרגום ועריכה - יולי רמון, 31.05.2023

Comments


bottom of page