top of page

באור האמת - מסר הגביע - 9 חוסר-אמון!

עבד רו-שין
9. חוסר-אמון
זהו מאפיין ייחודי של האנושות על-פני האדמה. כמסה נירפה, אדישה ועצלה היא מונחת בבריאה. האנושות, שאמורה היתה להיארג בצורה החיה, הגמישה, היפה והמוארת ביותר בבריאה הזו, לו עשתה שימוש נכון ביכולותיה, שנמסרו לידיה בנדיבות כה רבה.

אולם כמו עופרת, היא מכבידה על הכל, חשוכה, אפלולית, מוכנה בכל עת להרעיל ולפורר בקנאה כל מי שינסה להתעלות מעבר לטבעו הממוצע. עוינת לאור היא אורבת, ומבקשת להכפיש כל מי שאינו פוסע בשביל שהתוותה לעצמה, זה המוליך אל התהום, אל האבדון הנצחי.


האנשים סוטים ממסלולו של האדון, משום שהם רוצים להיות בעצמם אדוני האדמה! ועל אף זאת, הם נושאים את שמו של האל בפיהם, כיום אף יותר מאשר בעבר, כדי להשתמש בו לצורכיהם שלהם, לשאתו כמגן ולהפגין בכך רצון טהור כלפי חוץ.


ואולם לפנימיותם אין דבר וחצי-דבר עם המגן המוצג כך על-ידם; שכן נפשם מלאה בחוסר-אמון, מן הפחד שמא יחלוק מישהו על שאיפתם: כוח-ארצי, והשפעה על-פני-האדמה.

וחוסר-אמון זה מעכיר כל רצון אמיתי, מדרדר כלפי מטה, יוצר חוסר-צדק, גורר לקיצוניות ומגביר את ניצולו לרעה של השם "אל" הקדוש!

והאנשים אינם מטילים כל ספק!


הם לעולם אינם מחפשים את מה שבאמת יכול להועיל להם, ומה שעליהם לבקש, אלא רק את הדבר המצוי בתחום החשיבה שלהם. אך משום שפנימיותה של האנושות כיום מלאה אך ורק בחוסר-אמון, הרי שבכל שאלה חייב להיות טמון גם אותו חוסר-אמון, שהוא תוצאת מצבה של הנפש האנושית, שעוותה והושחתה עד לעומק הווייתה.


מה שחושב האדם על זולתו, זאת הוא בורא מתוך עצמו ומניח מראש כלפי עצמו.

אדם טוב באמת יבקש למצוא אצל האחרים בראש ובראשונה את הטוב, בעוד אדם רע מסוגל כמובן להניח קיומו של הרע בלבד בזולתו, ומעל-לכל באותם הדברים שהוא עצמו אינו מסוגל עדיין להבינם.

אדם רע, יתפוש כל מה שאינו מבין אצל האחר, כחורש-רעות, שכן בהתאם לאופיו, אינו מצפה כלל לדבר אחר. אצל האדם הטוב, מכל מקום, ההיפך הוא הנכון. הוא מבקש לראות תחילה, על-פי אופיו, את הטוב.

אדם רע לעולם לא יאמין לרצון טוב, ואינו יכול לבסס שום פעולה על-פיו, שכן הוא עצמו אינו מסוגל לו. הוא יתייחס לפעולה בלתי-אנוכית כאל סיפור אגדה, או אפילו שקר, משום שהיא זרה לו ובלתי מובנת.

הטוב יכול להאמין לכך, משום שהוא עצמו מסוגל לפעול בצורה דומה.


וכך, משפטו של אדם על זולתו יהיה תמיד רק תמונת מראה של טבעו האישי, שהוא מביאו לידי ביטוי בצורה ברורה ביותר.

האנשים המדברים בזולתם סרה ורוע, הרוע חייב להימצא בתוכם פנימה, אחרת לא היו עושים זאת!


זהו חוק בריאה, המהדהד בהתאמה. לכן, ברוב חוכמתו, הכריח הבורא כל אדם, לעתים קרובות, להציב מראה לפניו, בה יוכל לדעת, כיצד בדיוק נראים חייו הפנימיים בעיני המתבונן הַשָּׁלֵו. חוק זה, בפשטות פעולתו הגדולה, המוענק על-ידי האור, עדיין לא זכה לשימת-לב קפדנית, משום שהאדם מעולם לא השקיע מאמץ לרדת לעומקו של הצדק שבהשפעות חוקי-האל בבריאה.


הוא שואף תמיד אך ורק להתקדם במהירות בדרכי האדמה, תוך רכישת העינוגים החומריים למען הדברים הנחשבים נעימים בקיום הארצי, בעוד למעשה הם שטחיים בלבד ומובילים על-כן לדרדור רוחני, שכן הם מפתים לנוחות עצלה, אולם לעולם אינם תורמים לעלייה.

האדם נחפז אז לעבור דרך הזמן שהוענק לו בנדיבות, בלי להסב מבטו לימין או לשמאל, רק כדי להשיג את מטרותיו הארציות. כך אין באפשרותו ללמוד דבר מן הבריאה הסובבת אותו, שבה הוא רשאי לחיות ואף אמור להשפיע עליה בהתאמה.

אחרת כבר היה מזהה מזה זמן רב את החוק האומר, שהסובבים אותך מציגים בפניך תמיד, בבירור, כיצד אתה עצמך נראה באמת. וְהַכָּרוֹת מסייעות מסוג זה היו מביאות אותו הלאה בדרכי-האדמה, למרחק רב מזה שאליו מביא אותו החיפזון, הן היו חוסכות ממנו אכזבות וכאבים רבים, ועל האדמה היה, על-כן, מחויב גם להיות אחר משהוא כיום!


לימדו סוף-סוף להכיר את חוקי-האל בבריאה, אנשים, והם יסייעו בידכם!


אולם לשם כך יהיה עליכם להתאמץ ולוותר על הרצון לדרוש, שאליו התרגלתם בעבודתכם את האופל אויב האלוהים! או אז לא חוסר-האמון היה שולט היום בין כל האנשים, ולא שוט-הייסורים היה מונף מעליכם בחייכם! שכן, חוסר-האמון אינו אלא פרייה של נרפות-הרוח. לו-רק היתה רוחכם נמרצת, כפי שדורש מכם רצון-האל, ולא הייתם מציבים במקומה של אותה רוח את השכל הארצי שלכם, האמור לשמש כמכשיר בלבד עבור רוחכם, שאז לא יכול היה חוסר-האמון לכבוש לו מקום על-פני האדמה, כפי שמתרחש כיום.

חוסר-האמון הוא רק פריו הגרוע ביותר של הרצון השגוי והדרכים השגויות של אנושות זו. חוסר-אמון מניע את שוט-הייסורים, כתוצאה הסופית מהיותכם שומרי-הראש של לוציפר! חוסר-האמון מקנן כיום בכל, בכל אשר תפנו, ולא רק במדינות ובכנסיות, במסחר או בתעבורה, אלא אפילו בעומקו של התא המשפחתי, בקרב כור-ההיתוך של הנישואין הקדושים.

בכל מקום בו נמצאים שניים יחדיו:שם מונף שוט-הייסורים על גבכם! הוא צמח מתוככם, מקנן בקרבכם, שולט בכם עם בצע-הכסף המחליא, חופר בנפשכם בטפריו ומשדל אתכם לקרוע זה את זה לגזרים!

וחוסר-אמון זה, הוא גם זה אשר, כאשר תכה המגפה הגרועה מכל, שהיא מעשה ידכם, ברובה המכריע של האנושות, ותגרור את חלק-הארי ממנה לעבר אימת ההתפוררות, יביא אל המוות הנצחי!

הבזק של אור יכה בם אֲנוּשׁוֹת, אולם בעוויתות המוות עדיין לא ישחררכם, ומיליוני טפריו יינעצו בכם בלא להרפות. הם מהדקים עוד יותר את אחיזת החנק שלהם; הנפשות שנלכדו בה אינן יכולות עוד להשתחרר, אלא אם הן בעצמן, ברוב ייאושן, יעשו מאמץ-על הכרוך באלפי כאבים, לפרוץ דרכן החוצה ברגע האחרון ולשחרר את עצמן.

קריעה זו, מכל מקום, דורשת כוח-רצון עצום, וגורמת פציעות עמוקות לרוחכם!

לא רבים באנושות הזו יוכלו לאזור את הכוחות הללו, ואחרים יירתעו מפני הפצעים החמורים, מן הכאב הכרוך בקריעה.

וכך שוקעים הם בעצלות נירפה, טובעים בבור הלילה הנצחי, חסר-התחתית, שם ממתינים להם עינויים גדולים עשרות-מונים מאלו שיכלו כאבי הקריעה של הרצון החופשי לגרום להם. ואז כבר באמת מאוחר מדי! הם הניחו לחוסר-האמון לחדור אל הדרכים המובילות לצלב, הדרכים אותן הציב פעם חסד-האל עבורם.

נרפות-רוחה של האנושות מביאה אותה כעת לקריסה הסופית, באמצעות הפרי הדוחה, הבלתי-ראוי למאכל אנוש, אויב האור: חוסר-האמון!

ובו גלום גזר-הדין: הם עצמם לא יוכלו עוד לזכות בחסדו האחרון של האל. וכל אותם אנשים נרפי-רוח, שדינם נגזר כבלתי כשירים, הם ישאלו:

"כיצד יכול עבד רו-שין להוכיח, שהוא אומר את הדבר הנכון?"


ואולם, רק נרפי-הרוח יציבו שאלות כאלו או דומות, אלו שאינם מוכנים להשקיע מאמץ ולרפא עצמם. כעת שולט בם חוסר-האמון! הם השתעבדו לו ללא כל תקנה. אפילו לחקור במילה בערנות אמיתית של הרוח, ולא רק של השכל, אפילו לכך אינם מסוגלים עוד. רוחם כבר העכירה מדי לשם כך. מילת-החיים, המילה החיה, זו הדורשת גם יכולת לקבל את החיים, על פי חוקי-האל הבלתי-משתנים, לא תוכל לתת ולא תיתן דבר לנרפי-הרוח! משום שמי שאינו מחפש בכנות ובאמת אחר הערכים, הוא גם לא ימצא בה דבר. מי שבכל זאת יחפש, הוא אשר ימצא!

המסר כולל ומעניק הכל. הוא מאגר בלתי-נדלה עבור הרוח האנושית.האדם הפשוט ביותר, או המלומד החשוב ביותר, שניהם יוכלו למצוא בו את אשר יחפשו. אין דבר בבריאה שלא תוכלו למצוא ולהכיר במסר הזה, אם רק תהיו מסוגלים להפנים את ערכיו.


ל הידע האנושי הנרחב ביותר הקיים עד-כה, יוכל להתרחב עוד ועוד, בלא שיעמוד בפניו כל גבול שהוא. כל שעל רוח-האדם לעשות, הוא לחפש באמת, בענווה, ולהיות מוכנה לקבל בתודה את אשר מצאה. אולם מפני הרוח, המבקשת לאלץ את הרצון לחפש, חוסמת היוהרה את הדרך לכל יכולת-קבלה.

ואולם לא רחוק היום, בו אוצרות שלא יתוארו יועברו בשמחה ממילתו של המסר, על ידי רוחות-האנוש מכל המעמדות, אל האנושות המאזינה בסתר. והוא מוסר לכם תמיד דבר-מה חדש, בכל תחום של ידע אמיתי, לגוף ולנפש, וגם למחשבה ומעשה על-פני האדמה הזו.

עד אז, על כל פנים, חייבים יהיו נרפי-הרוח להיפרד מן הצמאים לידע, והפרדה זו תבוצע על-ידם, הם בעצמם, כדי שדבר לא יעצור, או יסיט עוד להבא ממסלולו, את מה שהוא רצון-האל.

זה הקורא את המילה במסר שלי בכנות ובלא יוהרה, זה המעמיק בה באמת, הוא ימצא בה גם את כל הידע עבור עצמו.


זהו רצון-האל, שרוח-האדם תתעורר מתרדמתה ונרפותה, שכפתה על עצמה ושהסיטה אותה מדרכו של האור, ושדחפה אותה לעבר תהומות החושך.

זוהי אשמתה של האנושות כולה, והיא לבדה! לולא הרחיקה עצמה בקלות-דעת מן הקשר עם האור, לולא ניתקה עצמה מרצונה בעקביות ויוהרה של יודעי-כל מטעם עצמם, לא היה נתקל איש בקושי לזהות את אשר אנוכי אומר.

אולם כך נותרים עד-כה רק מעטים בהיסטוריה ההתפתחותית המעציבה של האנושות כולה על-פני-האדמה, שזיהו בפועל את האור שנשלח והכירו בקיומו.


שגיאתה של האנושות! אולם לא של האור. ואותה אנושות דורשת כעת מן האור שישנה את חוקיו הנצחיים לפי רצונה השגוי, כדי שתוכל, תוך שהיא עדיין שבויה בסבך שגיאותיה, לזהות בנוחות מי הוא שליחו של האור, ולא תיאלץ להשקיע מאמץ לשם כך!

איזו חוצפה חבויה בתוכם כלפי האל, שבנרפות-רוחם כלל אינה מזהים עוד את קיומה.

הניחו להם להמשיך לצעוד בדרך המוליכה לריקבונם. הם אינם רוצים דבר אחר. הסבו מבטכם מאותם תוהים, וחישבו על כך:

כך הם נהגו באותם ימים גם בישוע, כאשר קיבעוהו אל הצלב ודרשו ממנו: "וְאִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה רְדָה מִן־הצלב!"

כך ביקשו שיוכיח להם שוב, שהוא אכן בן-האלוהים. אנשים אחרים היו דורשים, שוב ושוב, ראיות חדשות שיסייעו להם להאמין בשליחותו, או להיות משוכנעים באמונתם. ודרישתם זו התעצמה עשרות-מונים, ועל-אף זאת, לבסוף, איש מהם לא עלה בעצמו לכדי אמונה וידיעה מוחלטת.

היכרותכם עם האנשים טובה דיה, כדי לדעת זאת גם בעצמכם.


על המילים אותן אמר ולימד להם ישוע, רצו תחילה להרהר כמשניות בחשיבותן, ולהשקיע מאמץ רק אם יזכו לקבל, קודם לכן, ראיה אחרת מפיו. להתאמץ בעצמו, החלטה כזו יקבל האדם רק כמפלט אחרון. הוא דוחה זאת, כדי שלא ייאלץ להחליטה לעולם, משום שאינו מסוגל כלל לקבלה מרצונו החופשי.

ובזאת טמונה חולשתו, שהיא כעת הרת-גורל עבורו! שכן בנקודה זו מגיע כעת יום-הדין.

אני אומר לכם: המילה, המסר, אותם הבאתי, הם הראיה, כפי שלא ניתן למוסרה לרוחות-האנוש בכל דרך טובה או משכנעת יותר!

זה המזהה את המילה לאחר שביקש אחריה בכנות, ידיעתו תהיה מוחלטת גם ללא סיועם של אחרים!

וזה לבדו יוכל גם להצילו, לסייע בידו, כדי שיוכל להעפיל מעלה לעבר גני-האור האלוהיים של חיי-הנצח, ביצירה מאושרת על-פי רצון האל.

ולא שום דבר אחר! רק מי שאימץ את המילה באמת והפכה לחלק ממנו, ואף חי את חייו על־פיה, רק הוא יינצל מן המוות הנצחי. ואולם, אדם כזה גם לא יבקש אחר ראיות אחרות. הכל הפך עבורו מוחלט וללא-סייג כשחווה את מילתי, הנושאת בחובה גם את הראיה עבורו!


האדם חייב, על-כן, להתאמץ, בכל מאודו וברוב ענווה, בלא יוהרה, ובלא דעה משוחדת. אם לא יפעל בצורה זו, לא תוכל המילה להעניק לו דבר. היא תישאר חתומה בפניו, בעוד לאחרים תעניק מעל ומעבר לכל ציפיותיהם, ותזרים לידם עושר שימלא אותם שלוות אמת, ידע אמיתי ואושר מושלם!

האנשים יחוו זאת, גם אם הם לועגים על-כך כעת. נפשותיהם ישתחררו בטלטלות עזות, ויהיו מוכנות, לפיכך, לרצות ולבקש את קבלתה. אז יזהו כך את עושרו של המסר שלי, שבו לא ניתן לשנות ולו מילה אחת.

האנשים, מכל מקום, יְשַׁנּוּ עצמם בתוך זמן קצר, משום שרוחותיהם כעת עדיין מקובעות בתוך הרצון העצמי והשכל המעוות.

אנשים טיפשים, כמה בטוחים ונפלאים אתם סבורים שהינכם! אני אומר שוב: לא אתם רשאים לדרוש מן האל הכל-יכול, אלא הוא זה הדורש כעת מכם, שכן סבלנותו הגיעה כעת אל קיצה!

הוא דורש מכם את הראיה לכך, שעשיתם שימוש טוב ביכולות אותן העניק לרוחכם, בהתאם לרצונו הקדוש-לכל!

אם לא תוכלו לעשות כן, הרי שלא הייתם ראויים לברכתו, לא עשיתם שימוש ביכולותיכם, אותן נתן לכם לשם שיתוף האנושות כראוי יחד עמו בבריאה, חסמתם ובזבזתם את אנושיותכם, ולכן, כחסרי-הערך בבריאה, תִּימָּחֲקוּ מספר-החסד של הראויים למודעות עצמית וחיים!


לכו פנימה, אנשים! הצמיחו את רוחכם! בקרוב מאד תהיו חייבים להשתנות, באמצעות החוויה האישית, כל אחד ואחד, שכן ידו הכל-יכולה של האל כבר נחה מעל וזעמו הקדוש נשפך כעת למען גאולתם של אלו, שעדיין לא מסרו את כל ישותם בידי האופל, ועדיין יכולים להתעורר.

השתמשו כעת בשעות, אתם, יושבי-הארץ!

גם חוסר-האמון ייכחד בזעמו של האל, כפרי האחרון והמרושע שהניב רצונם השקרי של האנשים הללו, זה שהפיץ עצמו כְּדֶבֶר על פני כל האדמה.

והיא תשתחרר ממנו שוב!


הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:00 בקבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: https://t.me/hameser
 
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.

תרגום ועריכה - יולי רמון, 30.04.2023

Comments


bottom of page