עבד רו-שין
31. התקשחות
בבריאה הכל הוא תנועה. התנועה, בעקבות לחצו של האור, עולה אל פני-השטח בהתאם לחוק, מחוללת חום ומאפשרת לצורות להיווצר בתוכה. לפיכך, בלא אור לא יכולה להתקיים תנועה, ולכן, האדם יכול לשער בנפשו, שהתנועה בקרבת האור, חייבת להיות מהירה וחזקה הרבה יותר מאשר הרחק ממנו.
למעשה, גם התנועה במרחק מן האור תהיה תמיד איטית ועצלה יותר, עם הזמן היא עלולה אף להוביל להתקשחות כל הצורות, אשר בתנועה הראשונית עדיין הכילו בתוכן תנועה ערה יותר.
תחת המונח "אור", אין הכוונה במקרה זה, כמובן, לאורו של כוכב כלשהו, אלא לאור-הראשוני, שהוא החיים עצמם, דהיינו האל!
לאור תמונה נרחבת זו של המתרחש בבריאה, ברצוני להפנות היום את שימת-הלב לעבר האדמה, שמעגליה סובבים כעת במרחק רב הרבה יותר מן האור-הראשוני, ממה שהיו לפני מיליוני-שנים; משום שהאנשים העניקו משקל רב יותר ויותר לחושך, והרחיקו עצמם מן האל בקשיות-עורפם ויוהרתם המגוחכת, שהן תוצאת התפתחותו החד-צדדית של שכלם, המושך אותם רק כלפי-מטה אל עבר החומריות הגשמית, וכך יוסיף לעשות תמיד - משום שלשם-כך ניתן; ואולם ההנחה, מכל-מקום, היתה שיהיה באפשרותו לספוג את קרינתו ולחצו של הרום-המואר.
המוח-הקדמי אחראי על עבודת השכל וביצוע הפעולות החיצוניות בחומריות-הגשמית, דהיינו בחומר. המוח-האחורי, מכל-מקום, אחראי על קליטה ושידור לשם עיבוד הרשמים המתקבלים מלמעלה, שהם קלים ומוארים יותר מן החומריות-הגשמית.
שיתוף-פעולה הרמוני זה בין שני חלקי-המוח, שניתן לאנשים לתועלתם, עוות על-ידי התמסרותו של האדם לפעולות הארציות, דהיינו - בחומריות-הגשמית בלבד, ועם הזמן הודחקו ואף נותקו לחלוטין, משום שהמוח-הקדמי, כתוצאה מפעילות-יתר, התפתח וחרג בגודלו, עם הזמן, ביחס למוח-האחורי שהוזנח, הוחלש וכושר קליטתו הלך ואולחש בהתאמה. וכך נוצר בשנת האלף הפגם-התורשתי בהתרבות הקיימת בחומריות הגשמית; שכבר בלידתם נשאו עמם הילדים מוח-קדמי מפותח בהרבה ביחס למוח-האחורי, ועמו סכנת התעוררותו של החטא-הקדמון אצל האדם הבוגר, הנובעת מן התנאי שכבר היה קיים, של כורח התמקדותה של המחשבה בארצי בלבד, והתרחקות מן האל.
דבר זה אמור להיות מובן ונתפש בקלות על ידי כל אדם המבקש את האמת, ובנוסף על-כך אף הבהרתי זאת באריכות ופירוט רבים במסר שלי.
כל הרוע על הארץ נוצר כתוצאה מכך, משום שהאדם, הודות למוצאו הרוחני, יכול היה, בעזרת רצונו, ללחוץ כלפי מטה את כל הקיים כבר על-פני-האדמה, בעוד שיכול ואף אמור היה לעשות שימוש במוצא-רוחני זה כדי להעלות עצמו; זו היתה ועדיין, משימתו האמיתית בבריאה-המאוחרת, שבה מדרך-הטבע, הרוחני הוא המוביל. הוא יכול להובילנו כלפי מעלה, וכך אף היה מתרחש מדרך הטבע, אולם גם כלפי מטה, כאשר רצונה של הרוח שואף בעיקר לעבר הארצי, כפי שקורה אצל יושבי-הארץ.
בידע על הבריאה שנמסר על-ידי במסר שלי וההסבר הקשור בכך והנוגע לכל חוקי-הבריאה הפועלים מעצמם, אותם ניתן לכנות גם חוקי הטבע, ניכר מארג הבריאה המלא בלא כל פגם, ומאפשר לזהות בבירור את כל המהלכים, וכך גם את מטרת חיי-האנושות כולה, גם מקורה ויעדה, פרושים בסדרם הנכון ללא-עוררין, ולכן יש תשובה לכל שאלה, אם יחפשה האדם באמת ובתמים.
בכך ייאלצו אפילו המתנגדים בעלי הכוונות הרעות לעצור, שכן התחכום העומד לרשותם, אין בו די כדי לחדור ולהזיק להיקפו המושלם של הנאמר, ולמנוע מן האנושות את הסיוע הניתן בו.
– –
אמרתי שהתנועה בבריאה חייבת להיות איטית יותר ויותר, ככל שהיא מרוחקת מן האור-הראשוני, נקודת המוצא של הלחץ, שהוא הגורם לתנועה במקום בו נמצא דבר כלשהו.
כך קורה כעת עם האדמה. מעגליה התרחקו עוד ועוד, באשמת יושבי-הארץ, והתנועות הפכו איטיות יותר, עצלות יותר, ודברים רבים כבר קרבים ועומדים לפני תחילתה של ההתקשחות.
גם בהתקשחות קיימות דרגות רבות; תחילתה קשה למדי לזיהוי. גם כאשר קיימת התקדמות, היא נותרת חסומה בפני ההכרה, אלא אם ניצוץ תקווה מעורר התבוננות מעמיקה יותר.
זה הופך קשה אף יותר, משום שכל אשר מתקיים בתוך מעגל התנועות המואטות, נמשך אל תוכו בצורה שווה אל תוך האטימות הגוברת והולכת, זו המוליכה לעבר ההתקשחות. ואין מדובר בגופם של בני-האנוש בלבד, אלא בכל, ובכלל זה מחשבותיהם. ועד לאחרון החלקיקים. בלא שנבחין בכך, משתנים ומוסטים גם כל המושגים, אפילו הללו המשמשים לשם הבנת השפה עצמה.
האדם לא יוכל להבחין בכך אצל זולתו, משום שהוא עצמו נסחף יחד עמו בתנועה העצלה, אם לא יבקש לצאת ממנה בכל מאודו, וינסה שוב בדבקות רוחנית להעלות עצמו, כדי להתקרב חזרה אל האור, ובכך אף תהפוך רוחו קלה יותר בתנועתה ומשקלה, ותוכל לתרום את השפעתה על ההכרה הארצית.
ואולם אז יכיר בזוועה ויימלא בעתה, או לפחות יחוש, עד-כמה הרחיק-לכת על-פני-האדמה עיוות המושגים כולם ועד-כמה כבר פשתה בהם ההתקשחות. הוא חסר את ראיית המהות, שכן הכל חסום בתוך גבולות צרים ומובהקים, שלא ניתן עוד לחדור דרכם, ובמועד מסוים חייב יהיה כל אשר מצוי בתחומם להיחנק לחלוטין.
הצבעתי כבר לעתים קרובות על המושגים המעוותים; אך כעת הם מופיעים לאיטם, בדרכם מטה לעבר ההתקשחות, במסלול התרחקותם המתמשכת מן האור.
אין צורך להביא דוגמאות בודדות, איש לא ישים ליבו כלל להבהרות אלו, או שיכנה אותן התפלפלות מיותרת, משום שהפכו קשיחים מדי או עצלים אף מכדי לרצות להרהר בכך.
דיברתי די והותר על כוחן של המלים, של הסוד, שאפילו מילותיו של האדם בתחומי האדמה יכולות למשך זמן להשפיע על פעולת הבריאה בצורה בונה או הרסנית, משום שמתוך העוצמה, הצליל והרכב המילה, מגיעה תנועתם של כוחות-הבריאה, הפועלים לא על פי הגיונו של הדובר, אלא על פי הגיונה של המילה במשמעותה.
המשמעות, מכל מקום, ניתנה פעם על ידי הכוחות שהניעו את המילה, ובכך ייעדו בצורה מדויקת אל משמעה הנכון, או להיפך, ואולם אל רצונם של הדוברים. משמעות ומילה נוצרו מתוך תנועת הכוחות המתאימים, וכן הם אחד, וללא יכולת הפרדה!
חשיבתו של האדם מניעה שוב זרמי-כוחות אחרים, התואמים את הגיונה של החשיבה. לכן על האדם להתאמץ בבחירת המילים הנכונות עבור ביטוי מחשבותיו, כדי להעניק להן תחושה נכונה ובהירה יותר.
נניח שאדם נשאל לגבי דבר מה שעליו שמע, ואולי אף ראה חלק ממנו. בתשובה לשאלה יטען בלא היסוס שהוא יודע!
לפי דעתם של אנשים שטחיים רבים, תשובה כזו תהיה נכונה, ועל-אף-זאת, לאמיתו של דבר היא שגויה וראויה לגינוי; שכן "לדעת" משמעו להיות מסוגל לספק מידע מדויק לגבי הכל, מתחילה ועד סוף, כל פרט, בלא פערים ומתוך חוויה-אישית.
רק אז יכול אדם לומר, שהוא יודע.
טמונה אחריות רבה בביטוי ובמונח הקשור אליו "ידע"!
כבר הצבעתי פעם על ההבדל הגדול בין "הידען" ובין "המלומד". מלומדות היא עדיין רחוקה מידע אמיתי, שיכול להיות אישי ופרטי בלבד, בעוד הלימוד הינו קבלת דבר מה שנותר חיצוני לדבר האישי.
שמיעת דבר-מה, ולעתים אף אולי ראייתו באופן חלקי, עדיין אינה הידיעה עצמה! האדם אינו רשאי לטעון: אני יודע את זה, אלא יכול הוא אך לומר, לכל-היותר: שמעתי על-כך, או ראיתי זאת, ואולם אם הוא רוצה לפעול בצורה נכונה, יהיה חייב לומר את האמת המתאימה: איני יודע!
כך תהיה הפעולה בכל הקשר נכונה יותר, מאשר לו דיווח על דבר מה שאינו קשור אליו עצמו, ואשר לא יכולה להיות לו כל ידיעה אמיתית לגביו, בעוד על ידי דיווח חלקי הריהו מוליך שולל או מטריד אחרים, ואף עלול להביאם לכדי פורענות ללא צורך, בלא שיוכלו כלל לזהות את ההקשרים. שקלו, על-כן, כל מילה שברצונכם לעשות בה שימוש, בזהירות קפדנית ובמלוא תחושתכם.
זה החושב באופן מעמיק יותר, ואינו מסתפק במונחים שכבר התקשחו לשם תירוץ התהדרות בחשיבות-עצמית ורצון אפל, הוא יבין בקלות את הסבריי וילמד להעמיק בבחינה שקטה של כל אשר ייצא מפיו.
עיוותי משמעויות כאלו של המונחים הם כבר רבים-מספור והפכו לשגרה אצל יושבי-הארץ, יחד עם תוצאותיהם המזיקות, שהתקבלו בחמדנות וקודמו על ידי המשועבדים לשכל, כלוויינים מרצון להשפעות האפלות ביותר של לוציפר.
לימדו להתבונן בשום-לב בזרימות-הבריאה הזו, ולעשות בהן שימוש נכון, הנושא בחובו את רצון-האל, ולפיכך את הצדק האלוהי בצורתו הטהורה. אז תמצאו שוב גם את האנושיות האמיתית, שנקרעה מידיכם.
כמה כאב ניתן היה למנוע, ומכמה משרתי-אופל היתה נמנעת כך האפשרות לגרום כאב זה.
לחובת מעשיו של האופל יש גם לזקוף את העובדה, שתיאור חייו הארציים של בן-האל ישוע אינו תואם את העובדות, ולפיכך נוצרה עם הזמן תמונה שקרית לחלוטין במחשבותיהם של בני-האדם. גם המילים שנמסרו על ידיו עוותו, כפי שקרה בכל התורות שהועלו לדרגת דתות, התורות שאמורות היו להעלות את האנושות ולהביאה אל עבר שלמות הרוח.
ובתוך כל זה טמון גם הבלבול הגדול בקרב האנשים, שפחות ופחות הם מסוגלים להבין איש את רעהו, וכך מתאפשרים הסכסוכים, חוסר-האמון, ההכפשות, וכך מתאפשרת עלייתן ופריחתן של הטינה והשנאה.
כל אלו הם סימן שאין לטעות בו להתקשחות המתפתחת וגוברת על-פני-האדמה!
רוממו את רוחכם, התחילו לחשוב ולדבר בראיה כוללת וארוכת-טווח.
לשם כך נדרש גם, שתפעלו לא רק עם המוח, השייך לחומריות הגשמית, אלא תאפשרו גם לרוחכם להנחות את המוח, האמור לשרתה בהתאם להוראות הבורא, שאיפשר לכם מלכתחילה להתקיים כאן על-פני-האדמה בלא כל אותם עיוותים.
דברים כה רבים נמצאים כבר בדרגת ההתקשחות הראשונית, בקרוב היא תאחז גם בכל חשיבתכם, ותאלצה לנוע בערוצים מקובעים וחסרי-גמישות, ותגרום לכם אי-נוחות, סבל על גבי סבל, עד שלבסוף תכפיף את האנושות כולה, לדרגתה של מכונה חסרת-תוכן בשירות האופל בלבד, הרחק מכל נקודת-אור.
הקראה משותפת של הפרקים, לפי סדר יציאתם, מתקיימת מדי יום א' בשעה 20:30 בקבוצת טלגרם ייעודית.
להצטרפות: Beorhaemet@gmail.com
את הספר המקורי, בשפה הגרמנית בגרסת PDF ניתן להוריד בקישור זה.
תרגום ועריכה - יולי רמון, 16.10.2023