top of page

מכון טביסטוק ליחסי-אנוש - 5

מכון טביסטוק ליחסי-אנוש: עיצוב הידרדרותה המוסרית, הרוחנית, התרבותית, הפוליטית והכלכלית של ארה"ב.

מאת ג'והן קולמן



פרק 5 - האם יש לנו מה שכונה על ידי ה. ג. וולס "ממשלה בלתי-נראית"?

כפי שהזכרתי קודם לכן, המדע המודרני של יצירת דעת-קהל בטכניקות מתקדמות של מניפולציה בדעת-ההמונים, החל באחד ממפעלי התעמולה המתקדמים ביותר במערב, שהוקם בבית וולינגטון, בבריטניה.

מתקן זה, שהיה מוקדש להנדסה-חברתית וליצירת דעת-קהל בתחילתה של מלה"ע I, היה תחת חסותם של הלורדים רות'מר ונורת'קליף, ושל מנהלם העתידי של מחקרי המכון המלכותי ליחסים-בינלאומיים (RIIA), ארנולד טוינבי.

לבית וולינגטון היה סניף אמריקאי, שחבריו הידועים ביותר היו וולטר ליפמן ואדוארד ברניס.

כפי שגילינו מאוחר יותר, ברניס היה אחיינו של זיגמונד פרויד, עובדה שהוסתרה בקפדנות מעין הציבור. יחד, הם מיקדו את העבודה על טכניקות ל"הסטת" התמיכה במלה"ע I בקרב הציבור, שהתנגד למלחמה עם גרמניה.

תפישתו של הציבור היתה שגרמניה היתה ידידה של העם הבריטי, ולא אויב, ולפיכך לא ראה העם הבריטי כל צורך להילחם בגרמניה.

אחרי ככלות הכל, האין זה נכון שהמלכה ויקטוריה היתה בת-דודו של הקיסר וילהלם II?

טוינבי, ליפמן וברניס פעלו כדי לשכנעם שהמלחמה הכרחית, על-ידי שימוש בטכניקות של המדע החדש, ודרך סוגים חדשים של מניפולציית-המונים המנצלים את אמצעי התקשורת השונים לצורך התעמולה, עם גוון קל של נכונות לשקר, תקשורת שעשתה אז את צעדיה הראשונים, לאחר שרכשה ניסיון ניכר במהלך מלחמת הבורים (1899-1902).

לא רק הציבור הבריטי זכה לטיפול של שינוי תפישתי, אלא גם חלק ניכר מן הציבור האמריקאי הסרבן.

לשם כך היו ברניס וליפמן רבי-תועלת כשגרמו לוודרו וילסון להקים את ועידת קריל, יוצרת גוף-הטכניקות המתודולוגיות הראשון להפצה יעילה של תעמולה עבור מדעי-הסקרים, שיבטיחו דעת-קהל "נכונה".

מלכתחילה עוצבו הטכניקות כך שהסקרים (יצירת דעת-קהל) התבססו על תכונה אחת, ברורה-לעין אולם מדהימה:

- הן עסקו בדעותיהם של האנשים, ולא בהבנתם את תהליכי המדע.

ולפיכך, באופן מכוון, העלו הסוקרים גורם אחד של המוח, שהיה בעיקרו חסר היגיון, לדרגה ראשונית של התמקדות בקרב הציבור.

זו היתה החלטה מודעת שתפקידה לחתור תחת תפישת המציאות של ההמונים, בחברה תעשייתית ההולכת והופכת יותר ויותר מורכבת.

אם צפיתם אי-פעם ב-Fox News, שבו נמסרות לצופים "תוצאות סקר" על "מה חושבים האמריקאים", ואחר כך מצאתם עצמכם מנידים ראש במהלך השעה שלאחר מכן, ותוהים מה שיקפו תוצאות אותו סקר לגבי תהליכי החשיבה שלכם עצמכם, סביר להניח שחשתם יותר מבולבלים מאשר מעולם קודם לכן.

המפתח להבנת רשת החדשות והסקר עשוי להימצא במה שהיה לליפמן לומר בנושאים אלו.

בספרו משנת 1922, "דעת-קהל" ליפמן שירטט את מתודולוגיית הלוחמה הפסיכולוגית של טביסטוק.

בפרק ההקדמה "העולם בחוץ והתמונות שבתוך ראשנו", הדגיש ליפמן, "שמטרת החוקר החברתי המבצע את מחקר דעת-הקהל היא המציאות כפי שמוגדרת בתפישה הפנימית או בתמונתה של מציאות זו.

דעת-הקהל עוסקת בעובדות עקיפות, בלתי-נראות ומבלבלות, ואין שום דבר ברור-לעין בהן.

המצבים אליהם מתייחסת דעת-הקהל ידועים אך ורק כדעות."

"התמונות בראשי אותם בני-אדם, התמונות של עצמם, של אחרים, של צרכיהם, מטרותיהם, ויחסיהם, הן-הן דעות-הקהל.

תמונות אלו, המופעלות על-ידי קבוצות של אנשים, או על ידי אנשים בודדים בשם אותן קבוצות, הן "דעת-הקהל" בריש-גלי.

התמונה הפנימית יוצרת לעתים קרובות ביותר הטעייה של האנשים במגעיהם עם העולם החיצוני".

מתוך הערכה זו, קל לנקוט בצעד ההחלטי הבא שאכן ננקט על ידי ברניס - האליטה השולטת בחברה יכולה, ואף מנהלת בפועל את משאבי תקשורת ההמונים, במטרה לשנע ולשנות את חשיבתו של "העדר".

שנה אחת לאחר פרסום ספרו של ליפמן, ברניס הוציא לאור את "גיבוש דעת-הקהל".

לאחר מכן, ב-1928, הוא הוציא ספר נוסף שנקרא בפשטות:

"תעמולה".

בפרק הראשון, "ארגון הכאוס", כתב ברניס:

המניפולציה המודעת והמתוחכמת של ההמונים המאורגנים, ההרגלים ודעת-הקהל היא מרכיב חשוב בחברה דמוקרטית.

אלו המבצעים את המניפולציות במנגנוניה החבויים של החברה מהווים ממשלה בלתי נראית, שהיא הכוח האמיתי השולט בארצנו.

אנו נשלטים, מוחותינו מעוצבים, טעמנו מפוסל, רעיונותינו מונחים, ברובם המכריע, על ידי אנשים שאת שמם מעולם לא שמענו...

המושלים הבלתי-נראים הללו, כלל אינם מודעים, במקרים רבים, לזהות חבריהם בתוך המערכת הפנימית הזו.

תהיה אשר תהיה הגישה שאדם בוחר לנקוט בה כלפי מצב זה, העובדה נותרת בעינה, שכל פעולה בחיי היום-יום שלנו, בין אם בתחום הפוליטי או העסקי,

ההתנהלות החברתית או החשיבה האתית, אנו נשלטים על ידי מספר מצומצם יחסית של אנשים - חלקיק זעיר ממאה ועשרים המיליונים שאנו - המבינים את התהליכים המוחיים והדפוסים החברתיים של ההמונים.

הם אלו המושכים בחוטים, השולטים במוחו של הציבור, הרותמים את הכוחות החברתיים הישנים וממציאים דרכים חדשות לכבילה והנחייה של העולם."

ב"תעמולה" המשיך ברניס בקו של שיר הלל ל"ממשלה הבלתי-נראית" תוך ציון השלב הבא שייושם בעזרת טכניקות התעמולה:

"עם הפיכתה של האוכלוסיה האנושית מורכבת יותר, ועם המחשת הצורך בממשלה בלתי-נראית, הומצאו ופותחו האמצעים הטכניים בהם ניתן לשלוט בדעות.

בעזרת המדיה הכתובה והעיתונים, הטלפון, הטלגרף, הרדיו והמטוסים, ניתן להפיץ רעיונות במהירות, ואף בצורה מיידית, בכל רחבי אמריקה."

לגיבוי טענתו, ברניס ציטט את המנטור של המניפולציות בדעת-הציבור, ה. ג'. וולס.

הוא ציטט מאמר ב"ניו יורק טיימס" משנת 1928, בו קידם וולס בברכה "אמצעי תקשורת חדשים" ל"פתיחת עולם חדש של תהליכים פוליטיים" ובירך על האפשרות "לעיצוב משותף" ש"יתועד וייתמך, כנגד סטיות ובגידות".

עבור וולס, הופעת "תקשורת ההמונים" שהתפתחה עד הופעת הטלוויזיה, היתה נתיבים חדשים ונפלאים לשליטה חברתית החורגת מחלומותיהם הפרועים ביותר של הקיצוניים מקרב החברה הפביאנית הבריטית, שתמכו במניפולציית-המונים.

אנו נחזור לנושא חשוב ומהותי זה בהמשך.

 
נהניתם? החכמתם? נתרמתם? נשמח אם תתרמו בחזרה.

הספר המקורי מאת ג'והן קולמן.

תרגום ועריכה - יולי רמון, 12.06.2023



bottom of page